בית המשפט ציין כי תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם לו בהתקשרות עם בנק. במסגרת זו יש להכיר בערב כחלק מאותו ציבור הראוי להגנה. מכאן, שיש לקרוא את החובות המוטלות על הבנק לגבי "לקוח" גם על ערב. עולה מכך כי הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית. המחוקק ביקש ליתן הגנה לערבים, בפרט ליחידים - מפני אפשרות ניצול של תמימותם ורצונם הטוב על-ידי נושה, במיוחד כמו בנק המחתים אותם על שפע אותיות קטנות, וזאת על-ידי כך שיימסר להם מידע ראוי על החוב לו הם ערבים. חובתם של בתי המשפט היא לעמוד לימינם של ערבים תמימים, כדי שלא יעמדו בפני שוקת שבורה ביום שבו לא יעמוד החייב בהתחייבויותיו. להלן פסק דין בנושא חובת הגילוי לערב: פסק-דין 1. זוהי תובענה לסעד הצהרתי לפיו שטר המשכנתא שנחתם ע"י המבקשת לטובת המשיב, ועל פיו מושכנו זכויותיה בדירת מגוריה, בטל ומבוטל, וכי על המשיב לפעול למחיקת המשכנתא מספרי רשם המקרקעין. לחילופין, מתבקש בית המשפט לקבוע כי המשכנתא תקפה בכפוף לזכויות דיירות מוגנת של המבקשת בדירה. רקע עובדתי 2. המבקשת היא אישה בת 87, אם לעשרה ילדים, המתגוררת בגפה בדירה שבבעלותה, המצויה ברח' הלילך 77 במבשרת ציון, והידועה כחלקה 32 בגוש 30495 (להלן: "הנכס"). הנכס נרכש מכספי המבקשת ובעלה המנוח. 3. בנה של המבקשת, רפאל שרביט (להלן: "רפאל"), ניהל בסניף אגרון של המשיב שלושה חשבונות בנק, שניים מהם של חברות שבשליטתו, חברת הראל פרסום תיווך וייזום בע"מ (להלן: "הראל"), וווילד מסחר עיצוב ושיווק בע"מ (להלן: "ווילד"). מסגרת האשראי בחשבונו הפרטי של רפאל עמדה ע"ס 15,000 ₪, ובחשבון הראל ע"ס 14,000 ₪. רפאל חתם על כתב ערבות מתמדת שאינה מוגבלת בסכום לכל חוב בחשבונות שתי החברות. חשבון ווילד נפתח ביום 15.3.04. חברת ווילד הייתה באותה עת חברה חדשה אשר הוקמה ע"י רפאל לצורך יבוא ושיווק מוצרים מסין. רפאל נזקק לכספים על מנת לרכוש את המוצרים ולצורך כך פנה למשיב בבקשה לאישור מסגרת אשראי גבוהה. המשיב דרש ביטחונות מעבר לכתב ערבותו של רפאל, ורפאל הציע לשעבד את בית אמו כבטוחה למסגרת האשראי המבוקשת. המשיב אישר, אפוא, לווילד מסגרת אשראי של 200,000 ₪, תוך שהוסכם כי הנכס ישמש כבטוחה לפירעון החיובים בכלל החשבונות המנוהלים ע"י רפאל אצל המשיב. אין חולק כי באותה עת חרג רפאל ממסגרת האשראי המאושרת בחשבונותיו, וכי יתרת החובה בהם עמדה על סך 80,000 ₪, כ-50,000 ₪ מעבר למסגרת האשראי המאושרת. 4. ביום 1.4.04 הגיע רפאל לבית אמו, המבקשת, מלווה בחברו, עו"ד רוני חייט, וזה האחרון החתימה על מסמכי המשכנתא. נסיבות החתימה שנויות במחלוקת ועוד אחזור אליהן בהמשך. לפי עדותו של עו"ד רוני חייט, שהובא לעדות מטעם המשיב, הוחתמה המבקשת על המסמכים בשעות אחה"צ של אותו היום. על פי שטר המשכנתא עליו חתמה המבקשת, ועל כך אין חולק, התחייבה המבקשת לשלם למשיב את כל הסכומים המגיעים לו "מן הממשכנת" וכן מרפאל ומחברותיו עד לסך של 1,350,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (נספח ח/1 לתשובת המשיב). 5. עוד ביום 1.4.04 נרשמה המשכנתא לטובת המשיב בלשכת רישום המקרקעין, בסכום של 1,350,000 ₪ (נספח ג' לכתב התובענה). 6. לאחר החתימה על מסמכי המשכנתא ורישום המשכנתא, במועד שאינו ידוע בחודש אפריל 2004, הביא רפאל את המבקשת לפגישה עם מנהלת סניף הבנק המשיב, גב' רחל ארגמן. גם נסיבות פגישה זו שנויות במחלוקת. לטענת רפאל הביא את אמו לסניף על מנת שהמנהלת "תכיר אותה", ואילו לטענת ארגמן הסבירה למבקשת בעת הפגישה את מהות חתימתה על שטר המשכנתא ואת השלכות חתימתה. 7. תקופה קצרה לאחר מכן, החל רפאל לחרוג גם ממסגרת האשראי החדשה שאושרה לו. יתרת החוב בחשבונותיו של רפאל עמדה, נכון ליום 4.7.05 ע"ס 461,191 ₪. משלא סולק החוב, חרף פניות המשיב לחייבים ולמבקשת, הגיש המשיב בקשה למימוש המשכנתא ללשכת ההוצאה לפועל. בהחלטת בית המשפט מיום 22.12.05, ובהסכמת הצדדים, עוכבו הליכי פינויה של המבקשת מן הנכס עד למתן פסק דין בתובענה. טענות המבקשת 8. לטענת המבקשת, היא חסרת כל השכלה פורמלית ומעולם לא למדה בבית ספר, היא דוברת עברית ברמה הבסיסית ביותר ומתקשה בדיבור ובהבנת השפה, אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, והשפה השגורה על פיה היא השפה המרוקאית. עוד טוענת המבקשת, כי לא הוסבר לה טרם חתימתה על שטר המשכנתא, בין ע"י עו"ד חייט ובין ע"י רחל ארגמן, והיא לא הבינה, מהי מהות השטר עליו נתבקשה לחתום, מהי משמעות חתימתה, ומהן התוצאות העלולות לנבוע מחתימתה על השטר. אף לא הוסבר לה דבר על מצבם הכלכלי של רפאל וחברותיו, ועל שיעור חובותיהם למשיב. לגרסתה, ערב אחד הגיע בנה לביתה, יחד עם חברו עו"ד רוני חייט, אשר היה למבקשת כבן משפחה, והשניים החתימוה על מספר מסמכים. לטענתה, חתמה על המסמכים שהוצגו בפניה מבלי להבין על מה היא חותמת. עו"ד חייט לא הסביר למבקשת דבר, ואילו המבקשת לא ידעה ולא הבינה כי היא חותמת על מסמכי משכנתא. במעמד החתימה לא הוסבר לה דבר על מצבם של רפאל והחברות שבשליטתו, אף לא הוסבר לה כי ביתה ומגוריה בו עומדים בסכנה. אילו הייתה יודעת ומבינה כי היא עלולה להפסיד את ביתה, לא הייתה מסכימה לחתום על המסמכים. מאוחר יותר, במועד שאינו זכור לה, נתבקשה ע"י רפאל לסור עמו לסניף הבנק, על מנת ש"יראו אותה". בבנק פגשה גברת אחת ששאלה לשלומה, ומיד אחר כך החזירה בנה לביתה. כעבור כשנה וחצי נתקבלה אצל המבקשת הודעת פינוי. בסיוע ילדיה, נתגלה לה לראשונה כי אסופת המסמכים עליהם נתבקשה לחתום הייתה, למעשה, מסמכי משכון דירתה להבטחת חובות בנה. במישור המשפטי טוענת המבקשת, כי המשיב הפר שורה של חובות המוטלות עליו: המשיב הפר את חובתו כלפי המבקשת עת החתימה על מסמכי המשכנתא מבלי להסביר לה את משמעות חתימתה ואת התוצאות העלולות לנבוע לה מחתימתה על השטר, ולכל הפחות - עצם המשיב את עיניו אל מול חוסר הבנתה של המבקשת. המשיב הפר גם את חובתו החוזית לגלות למבקשת את מצב חובם של החייבים נשוא שטר המשכון. הבנק פעל בחוסר תום לב, עת החתים את המבקשת על השטר כביטחון לחוב קיים, חוב שחרג מתקרת האשראי שאושרה לרפאל וחברותיו, ואשר סביר היה שלא יפרע, מבלי לגלות לה עובדות אלה. במעשים אלה, טוענת המבקשת, הפר המשיב גם את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי ערב מכוח ס' 17א' וס' 3 ו-4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). מעשיו ומחדליו של המשיב חמורים שבעתיים נוכח העובדה כי מדובר באשה קשישה, נטולת השכלה, שאינה יודעת קרוא וכתוב בעברית, ומתקשה בהבנת השפה העברית. כל אלה מקימים, לטענת המבקשת, חובת גילוי מוגברת בשל הפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים, חובה העולה גם מהוראת ס' 4 לחוק הבנקאות. משהפר המשיב את חובותיו כמפורט לעיל, דין שטר המשכנתא להתבטל. טענות המשיב 9. המשיב טוען כי המבקשת ידעה היטב על מה היא חותמת ומהן השלכות חתימתה. עו"ד רוני חייט ורחל ארגמן הסבירו למבקשת, בעברית, את משמעות חתימתה על השטר ואת הסיכון שבאי קיום התחייבויותיו של רפאל כלפי המשיב, ויש להעדיף את עדותם על פני עדות המבקשת ועדות רפאל, שניהם עדים נוגעים בדבר ובעלי אינטרס מובהק בתוצאות הדיון. גם אם הוטעתה המבקשת, טוען המשיב, אין בהפרת חובותיו של המשיב מכוח חוק הבנקאות כדי להביא לביטולו של המשכון. באשר לטענת המבקשת כי לא הובא לידיעתה, בעת חתימתה על שטר המשכנתא, קיומו של חוב בחשבונות החייבים, טוען המשיב כי המסמכים עליהם הוחתמה המבקשת כללו את מלוא המידע הנדרש לעניין התחייבויותיו של רפאל עד למועד החתימה, כולל חוב העבר. גם אם אין כך הדבר, אין בכך אלא כדי להביא לאי הכללת חוב העבר במסגרת שעבוד הנכס. דיון - ההיבט העובדתי 10. המבקשת היא אישה פשוטה, חסרת השכלה, אם לעשרה ילדים, ועקרת בית במשך כל שנות חייה. השפה העברית אינה שגורה על פיה, והיא מתבטאת בה באופן דל ביותר. הרושם העולה מעדותה בבית המשפט הוא כי אף שיש ביכולתה להתבטא בעברית פשוטה ובסיסית ביותר בענייני היומיום, מידת הבנתה את השפה מוגבלת ביותר. המבקשת אמנם חתמה את שמה על מסמכי המשכנתא בשפה העברית, אך ניכר מחתימתה שאינה מורגלת בכתיבה בעברית ואף שמה נחתם באופן שגוי (יוקט תחת יקוט). בעדותה בבית המשפט טענה המבקשת כי איננה זוכרת כלל את מעמד החתימה על מסמכי המשכנתא, ואף לא את פגישתה עם רחל ארגמן. קשה לקבוע האם אכן התקשתה המבקשת לזכור אירועים אלה, ולעניין זה יש לזכור את גילה המופלג, או שמא ביקשה להרחיק עצמה ככל שניתן ממעמד החתימה על מסמכי המשכנתא, על כל הכרוך בכך. מכל מקום, אין חולק כי פגישות אלה אכן נתקיימו. ב"דף מידע לממשכן", אשר אף עליו חתמה המבקשת, צוין היקף ערבותה של המבקשת עד לסך 1,350,000 ₪, אף צוינו גובה חובותיו הקיימים של רפאל למשיב, סכומי האשראי שהועמדו לו, וסכומי החריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבונותיו (ראה נספחי ח/4 לתשובת המשיב). ברם, גלוי לעין שאין ביכולתה של המבקשת לקרוא מסמכים אלה ולהבינם, ואיש אינו טוען כי היה ביכולתה לקרוא או להבין את הכתוב, או כי זה הוקרא לה. למעשה, נסמך המשיב על ההסברים שבע"פ שניתנו למבקשת ביחס לתוכנם של המסמכים ע"י עו"ד רוני חייט וע"י מנהלת הסניף, רחל ארגמן. יש לבחון, אפוא, את ההסברים שניתנו למבקשת ע"י שני עדים אלה. 11. לפי תצהירו של עו"ד רוני חייט, נתבקש על ידי רפאל, המוכר לו מילדות, להתלוות אליו לבית אמו על מנת לאמת את חתימתה על שטר משכנתא לצורך קבלת מימון פיננסי שנדרש לו לעסקיו. חייט הגיע לבית המבקשת ביום 1.4.04. טרם החתימה, הסביר למבקשת את מהות שטר המשכנתא ותנאיה העיקריים ואת התוצאות המשפטיות העשויות לנבוע ממנה. לטענתו, הבינה המבקשת היטב את מהות השטר וההשלכות הנובעות מחתימתה עליו. עוד הבינה כי אם לא תיפרע ההלוואה לבנק היא עלולה לאבד את דירתה. גם רפאל הסביר למבקשת באותו מעמד את אותם הדברים, והמבקשת אמרה כי היא מוכנה לעזור לבנה. עו"ד חייט ציין עוד כי הזהיר את רפאל שיחשוב היטב אם ראוי לשעבד את דירת אמו לצורך עסקי יבוא שאין לו בהם כל ניסיון, אולם רפאל אמר לו כי הוא בטוח לחלוטין בהצלחתו. בחקירתו הנגדית הוסיף עו"ד חייט והעיד כי רפאל ביקש תחילה כי שטר המשכנתא החתום ע"י אמו יובא למשרדו של עו"ד חייט על מנת שיאשר את חתימתה, אולם חייט הבהיר לו כי הדבר איננו חוקי, וכי עליה לחתום על המסמך בנוכחותו. לסברת עו"ד חייט עת הגיע עם רפאל להחתים את המבקשת על מסמכי המשכנתא, ידעה כבר המבקשת על מהותם של המסמכים, מאחר שרפאל הכין אותה עוד קודם. בחקירתו הנגדית, משנשאל אם הסביר למבקשת את דף המידע לממשכן, נספח ח/4, אחד מן המסמכים עליהם חתמה המבקשת בנוכחותו, השיב: "הסברתי לה באופן כללי על כל מסמך שחתמה בפניי, בכותרת". ואולם, בחקירתו נתברר כי לא ידע מה מצב האשראי של רפאל בבנק, לא ידע על גובה חובותיו לבנק, ולא ידע כי הוא בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. הוא לא הביא נתונים אלה בפני המבקשת, ולדבריו, זה גם לא היה חלק מתפקידו. יש להסיק מכך שלא קרא את דף המידע לממשכן, וממילא לא הסביר למבקשת את תוכנו. זאת ועוד. בטופס, נספח ט/2, שנשלח למשיב במצורף לשטר המשכנתא, אישר עו"ד חייט כי שטר המשכנתא נחתם בפניו. עוד אישר, בחתימתו ובחותמתו, את הדברים הבאים: "הנני לאשר בזאת כי הסברתי לממשכן/ים את מהות שטר המשכנתא ותנאי המשכנתא, את התוצאות המשפטיות הנובעות או עשויות לנבוע ממנה וכן את אי תחולת חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 ו/או סעיף 38 ו/או סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967." משנשאל בחקירתו הנגדית האם הסביר למבקשת את אותם ההסברים נשוא הצהרתו האמורה השיב כי הסביר למבקשת "בגדול" במה מדובר, ולא נכנס לפרטים. הוא לא הסביר לה מה זה ערב יחיד, הוא לא הסביר לה אילו הגנות יש לה בחוק ההוצל"פ וגם לא הזכיר את ההגנות הנובעות מחוק הגנת הדייר. זה גם לא היה מתפקידו (בע' 17). נתברר, אם כן, כי לא ניתן לסמוך על הצהרותיו של עו"ד חייט ביחס לטיב ההסברים שניתנו למבקשת, ולמעשה, גם להצהרותיו בפני המשיב, במסמך כתוב וחתום, שנערך סמוך לאחר חתימת המבקשת על המסמכים, אין בסיס ממשי. רק להשלמת התמונה יצוין כי גם המועד בו נקב עו"ד חייט כמועד פגישתו עם המבקשת מוטל בספק. אף שטען כי נפגש עמה ביום 1.4.04 בשעות אחה"צ, הוברר כי המשכנתא נרשמה אצל רשם המקרקעין באותו יום ממש, וניתן להניח כי היה זה בשעות הבוקר של אותו היום. 12. אשר להסבריה של מנהלת הסניף. בתצהירה שהוגש לבית המשפט טענה רחל ארגמן כי פגשה את המבקשת במהלך חודש מרץ 2004, ולפני שחתמה על מסמכי המשכנתא בפני עו"ד חייט. כיום, אין עוד חולק כי ארגמן פגשה את המבקשת, בפעם הראשונה והיחידה, לאחר חתימת שטר המשכנתא ולאחר רישומה של המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. ממילא לא היה ביכולתה להסביר למבקשת דבר טרם חתימתה על המסמכים. לפי תצהירה של רחל ארגמן, בפגישתה עם המבקשת שהתנהלה, לטענתה, ב"עברית שוטפת" נכח גם רפאל. במהלך הפגישה הסבירה למבקשת את מצבו של רפאל, את מהות חתימתה על שטר המשכנתא וההשלכות הנובעות ממנה. ארגמן התרשמה כי המבקשת מודעת למצבו הכלכלי של בנה, והיא אף הצהירה על רצונה לעזור לו. המבקשת אף הבינה כי היא ממשכנת את הנכס כנגד התחייבויותיו של רפאל "ביודעין, בהכרה ובדעה צלולה". בחקירתה הנגדית אישרה ארגמן כי לא הביאה לידיעת המבקשת את סכום האשראי שניתן לרפאל כנגד שעבוד דירתה, כי לא הסבירה לה את גובה חובותיו לבנק, ואף לא עדכנה אותה שהוא מצוי בחריגה ממסגרת האשראי, כמצוטט להלן: "ש. אני אומר לך כי גב' שרביט לא מבינה כלום. כולנו בני אדם וכולנו טועים. אולי נעשתה איזו טעות. היא לא ממש מבינה. ת. כשהגב' שרביט הגיעה לסניף, הסברתי לה את מהות חתימתה, ואמרתי לה שמר שרביט מקבל אשראי, ואם לא יחזיר את האשראי, אנו נצטרך לקחת לה את הבית. אמרה שהיא תמיד סומכת עליו, שהוא תמיד עוזר לה, ואם היא יכולה לעזור לו היא תמיד תעזור לו והיא הבינה שכנגד החתימה הוא מקבל כסף. -- ש. אמרת לה גם שהוא לוקח 1,200,000 ₪ יכול להיות שלא אמרת לה זאת. ת. בוודאי שלא אמרתי לה שהוא קיבל 1,200,000 ₪. ש. לא אמרת לה שהוא בחריגה גם במסגרת האשראי. ת. לא. אמרתי לה שאנו נותנים לו כסף כנגד הנכס" (בע' 23). לאחר ששמעתי את עדות המבקשת בבית המשפט, הנני סבורה כי יש לפקפק בהצהרתה של ארגמן כי המבקשת שוחחה "בעברית שוטפת". מכל מקום ברור, כי ככל שניתנו הסברים כלשהם ע"י ארגמן, ניתנו ההסברים לאחר חתימת שטר המשכנתא, ולא נכללו בהם פרטים על גובה חובותיו של רפאל למשיב, על היותו בחריגה, ועל מסגרת האשראי שאת פירעונה בא שעבוד הנכס להבטיח. 13. רפאל העיד אף הוא על נסיבות שני המפגשים. רפאל העיד כי ביקש מאמו לשעבד את הבית תמורת לווי בנקאי לוויילד. לדבריו, כל שאמר לה הוא שמטרת חתימתה היא לאפשר לו לקבל כספים מן הבנק. זאת ולא עוד. הוא לא אמר לה שאם לא יחזיר את הכסף ייקחו לה את הבית, ואף לא העלה בדעתו כי הדברים יגיעו לידי כך. אילו היה לו ספק כלשהוא בפירעון חובו, לא היה מעלה בדעתו להחתים את אמו על שעבוד ביתה. גם עו"ד חייט, במפגש שנערך בבית אמו לא הסביר לה דבר, המסמכים הוגשו לאמו והיא חתמה עליהם. לאחר מכן הגיע עם אמו לבנק, רחל ארגמן בירכה את אמו לשלום ושאלה לשלומה, ובכך הסתיימה השיחה. יצוין כי נוכח האינטרס הברור של רפאל להציל את אמו הקשישה מסכנת פינויה מביתה, סכנה שהמיט עליה במעשיו שלו, לא ראיתי להשתית ממצאים על עדותו. 14. לסיכום הפרק העובדתי יש לקבוע, כי קיים ספק של ממש אם ניתנו למבקשת הסברים הולמים ביחס למשמעות חתימתה על שטר המשכנתא, והאם הבינה את משמעות חתימתה על מסמכי המשכנתא. מכל מקום, אין חולק, כאמור, כי לא נמסר למבקשת כל מידע ביחס לגובה חובותיו של רפאל למשיב. למבקשת אף לא נמסרו כל נתונים ביחס לעסקה שנכרתה בין רפאל למשיב, לרבות גובה האשראי שניתן לרפאל, אשר דירתה שימשה לו בטוחה. יובהר כי איש אינו טוען כי המבקשת הייתה מעורה באופן כלשהו בעסקיו של בנה או בחשבונותיו בבנק, או כי ידעה פרטים אלה ממקור אחר. דיון - ההיבט המשפטי 15. על המשיב חלה חובת גילוי כלפי המבקשת. חובה זו חלה עליו מכוח הוראות ס' 3 ו-17א' לחוק הבנקאות, ומכוח חובתו לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, חובה החולשת גם על הסכמי משכון וערבות. מטרתה של חובת גילוי זו היא לאפשר לערב להיות מודע להיקף ההתחייבויות שהוא נוטל על עצמו, כשהוא משוחרר מהשפעה בלתי הוגנת, בין של החייב העיקרי ובין של הבנק. ביטוין והיקפן של החובות המוטלות על הבנק כלפי הלקוח או הערב, נקבעים על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003)). הבנק נושא כלפי ערבים, ובכללם הממשכן נכס כערובה לחיוב, בחובות מיוחדות, החלות עליו מכוח ס' 17א' לחוק הבנקאות, בנוסף לחובות הכלליות החלות עליו מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין. מכוחן של חובות אלה, מחויב הבנק שלא להטעות את הערב, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות שניתן והסיכונים הכרוכים בו, ליתן השירות בנאמנות ובזהירות ראויה ולנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בעת מילוי תפקידיו (ראה הוראות ס' 3-4 לחוק הבנקאות. כן ראה ענין יולזרי, שם). על חובת הגילוי, בין זו הנגזרת מחוק הבנקאות ובין זו הנגזרת מחובת תום הלב, אמר בית המשפט: "הערב... חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב. אם כן הבנק עשוי, באמצעים פשוטים, למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב. שיקולים אלה הובילו לתיקון החוק אולם לדעתי הם היו קיימים גם לפניו. חובת תום הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק. תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם לו בהתקשרות עם בנק. במסגרת זו איני מוצא כל קושי להכיר בערב כחלק מאותו ציבור הראוי להגנה. מכאן, שיש לקרוא את החובות המוטלות על הבנק לגבי "לקוח" גם על ערב; עולה מכך כי הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית." (ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג(2) 337 (1999)). וכן: "המחוקק ביקש ליתן הגנה לערבים, בפרט ליחידים - מפני אפשרות ניצול של תמימותם ורצונם הטוב על-ידי נושה, במיוחד כמו בנק המחתים אותם על שפע אותיות קטנות, וזאת על-ידי כך שיימסר להם מידע ראוי על החוב לו הם ערבים... חובתם של בתי המשפט היא לעמוד לימינם של ערבים תמימים, כדי שלא יעמדו בפני שוקת שבורה ביום שבו לא יעמוד החייב בהתחייבויותיו." (ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, ניתן ביום 9.11.05). 16. המבקשת אישה קשישה, מגבלותיה גלויות לעין ושפתה דלה. הפרוטה אינה מצויה בכיסה, ובית מגוריה הוא נכסה היחיד. לאור זאת, היה מקום להסביר, ולחזור ולהסביר לה, את משמעותה של משכנתא, בצורה מפורטת, ובשפה פשוטה ומובנת לה. דומה שאין חולק כי לא היה מקום לסמוך על רפאל, שהיה בעל אינטרס ובטוח בהצלחתו העסקית, כי הוא זה אשר יסביר לה את משמעות חתימתה. זאת ועוד. טרם החתמתה על מסמכי המשכנתא, היה על המשיב להביא בפני המבקשת את כל המידע הרלבנטי לצורך קבלת החלטה, הנסמכת על ידיעת הנתונים הצריכים לעניין, האם לחתום על מסמכי המשכנתא אם לאו. אין די בהסבר כי זכויותיה בנכס משועבדות להבטחת האשראי, וכי אם לא ייפרע החוב, ימומש הנכס. במסגרת חובת הגילוי החלה על הבנק, חלה חובה על המשיב לגלות למבקשת גם את מצב החשבונות שלהבטחת פירעונם ניתן המשכון, ככל שזה מצוי ביתרת חובה, קל וחומר כאשר זה מצוי בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. המשיב לא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו. גם אם הבינה המבקשת, כטענתו, את טיב המסמך, עובדה שאינני משוכנעת בה כל עיקר, ברי כי לא הבינה את היקף הסיכונים. לא נמסרו לה נתונים הנוגעים לגובה החוב הקיים, וסכומי האשראי אשר יינתנו על חשבון המשכנתא. למותר לציין כי מידת הסיכון של הממשכן כי המשכון ימומש משתנה בהתאם לגובה חובותיו של החייב בעת כריתת הסכם המשכון, כמו גם על פי גובה האשראי שיש להחזירו. חריגתו של החייב העיקרי ממסגרות האשראי המאושרות אף מלמדת על יכולתו או כושרו של החייב לעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו. אף שברי שהיה ברצונה של המבקשת לעזור לבנה, משלא הועמדו בפניה מלוא הנתונים הדרושים להכרעתה, לא ניתן לומר כי אכן נתנה את הסכמתה המודעת להסכם המשכנתא. הפרתה של חובת הגילוי פוגעת ביכולתו של הערב-הממשכן להבין את תנאי ההסכם, ופוגעת ברצונו החופשי להסכים למשכן את נכסו (ע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, פ"ד נט(1) 799 (2004)). מכוח העיקרון של תום הלב, ניתן לשחרר את ערבים מחבותם כדי הנזק שנגרם להם (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804 (1999)). בנסיבות העניין שלפנינו משמעות הדבר שחרור מלא של המבקשת מחבותה על פי שטר המשכנתא (וראה גם ביטול החוזה מחמת אי גילוי המגיע עד כדי הטעייה לפי ס' 15 לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג-1973, הטעייה המקימה לנפגע זכות לבטל את החוזה שנכרת, בע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369 (1995)). 17. סיכומו של דבר, המבקשת מופטרת מחבותה על פי שטר המשכנתא. המשיב יבטל את רישום המשכנתא על זכויותיה של המבקשת בנכס. הליכי מימוש המשכנתא שננקטו ע"י המשיב בתיק הוצל"פ מס' 03-18710-05-7 - יבוטלו. המשיב ישלם למבקשת את אגרת בית המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ערבים (ערבות)חובת הגילוי