חוב חקלאי

להלן פסק דין בנושא חוב חקלאי: פסק דין מבוא 1. התובעת -חברה להספקת תערובות חקלאיות הגישה ביום 4.8.96 כנגד הנתבע חקלאי במקצועו תביעה לתשלום סכום של 36,401 ש"ח, המהווה חוב שנותר בספריה בגין הספקת תערובת חקלאית לנתבע בשנים 1992-1996. 2. סכום התביעה מורכב מסכום קרן של 18,553 ש"ח וריבית 17,848 ש"ח. 3. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פסק דין בהעדר, בשלב מאוחר יותר פנה הנתבע בבקשה לביטול פסק הדין ובקשתו נתקבלה, כנגד תשלום הוצאות. 4. הנתבע בכתב הגנה כללי מאד הכחיש את כל טענות התביעה. 5. כל צד תמך טענותיו בעדות יחידה, התובעת בעדות מנהל החשבונות מר אלכס שושן והנתבע בעדותו שלו. לאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. השאלות שבמחלוקת 6. השאלה המרכזית הינה קביעת סכום החוב אותו חייב הנתבע ובנוסף יש לקבוע האם זכאית הנתבעת לריבית ומה שיעורה ומה משמעותו של ההליך המקביל המתנהל לגביית שיקים שמסר הנתבע לתובעת על חשבון אותו החוב. דיון 7. שלא כמקובל אקדים מאוחר למוקדם ואפתח בדוגמא שתלווה אותי במהלך ניתוח טענות הצדדים. 8. ראובן מוכר לשמעון סחורה בשווי 15,000 ש"ח. שמעון מקבל הסחורה ומוסר תמורתה שיקים בסכום של 15,000 ש"ח. השיקים לא מכובדים ע"י הבנק ושמעון לא פורע את חובו. לראובן עילה חוזית ועילה שטרית. בוחר ראובן לפתוח תיק בהוצל"פ בהסתמך על השיקים, שמעון מחליט שלא להתנגד לביצוע השטר והחוב הופך לחלוט. ראובן גובה חלק מהחוב בהוצל"פ ובחלוף 3.5 שנים מגיש מחדש תביעה על סכום של 15,000 ש"ח הפעם בעילה החוזית. האם יש הגיון עניני או משפטי בדרך פעולתו של ראובן? יזכה ראובן בתביעתו החוזית יקבל פסק דין על סכום של 15,000 ש"ח איתו יוכל לפנות ללשכת ההוצל"פ- אלא שבפועל מחזיק ראובן פסק דין כזה 3.5 שנים מלפני כן- מאותו יום בו שמעון לא התנגד לביצוע השטר וראובן כבר פועל בהוצל"פ לגביתו. אין ספק כי ראובן זכאי לפרעון החוב פעם אחת, מה הטעם לנהל הליך כפול שמביא לתוצאה קיימת- אלא שהיא תושג לאחר הוצאות נוספות ובזבוז זמן שיפוטי ואזכיר לא מדובר בשני הליכים -שיטרי וחוזי המתנהלים במקביל, מדובר בהליך שטרי שנסתיים בפסק דין ובמשך שנים ארוכות מתנהל כבר תיק בהוצל"פ לגביית החוב. 9. ואם אעבור מהדוגמא לעובדות, אין מחלוקת כי בשנת 1992 הנתבע מסר לתובעת 6 שיקים בסכום כולל של 15,000 ש"ח, אין מחלוקת כי השיקים לא כובדו והתובעת פתחה בגינם תיק בהוצל"פ תיק מס' 1601969936, זו גם גרסתו של מנהל החשבונות של התובעת בסעיף 41 לתצהירו ת/1, העתק דף פתיחת התיק צורף לתצהיר הנתבע. 10. בחוסר תום לב הסתירה התובעת עובדה מהותית זו מתביעתה, תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1993 בלשכת ההוצל"פ בנתניה (עובדה זו עולה ממספר התיק, הצדדים לא תארו תאריך פתיחה מסוים). לא ייתכן כי תובע יגיש תביעה בחודש 8/96 כאשר בגין החוב הנתבע מתנהל הליך אחר ואותו הליך לא יוזכר בתביעה. אם לא די בכך מסעיף 44 לתצהיר מנהל החשבונות של התובעת עולה כי הנתבע כבר שילם תשלומים כלשהם בגין החוב. תובע תם לב שכבר קבל חלק מחובו לא יכול לתבוע את הסכום המקורי ואם במשך שלוש וחצי שנים בהם נוהל ההליך בהוצל"פ נגבו סכומים כלשהם חובה היה על התובעת לנכותם כבר בעת הגשת התביעה בשנת 96. הנתבע בעדותו לא ידע להגיד מהו גובה הסכום ששולם על ידו, אך הוא העריך כי כבר שילם 20,000 ש"ח על חשבון החוב והוא ממשיך לפרעו לי יכולתו!. 11. לכתב תביעה של תובע תם לב -אם היה טעם בהגשתו-היה חייב להיות מצורף כנספח דף פתיחת תיק ההוצל"פ השטרי ודף חשבון עדכני נכון ליום פתיחת התביעה. 12. כפי שתארתי בדוגמא, לא היה כל הגיון משפטי בהגשת התביעה לאחר שמתנהל כנגד הנתבע בגין אותו חוב תיק בהוצל"פ- חוב שהפך פסוק וכל שנותר הוא לנסות לגבותו, אם מתקשה התובעת בגביית החוב בהוצל"פ מדוע היא סבורה כי פסק הדין שיינתן על ידי יביא לשיפור מצבו הכלכלי של הנתבע- מדובר באותו חוב, באותו חייב ובאותם אמצעים שיעמדו לרשות התובעת ושעומדים לרשותה משנת 93 ובמשך 12 שנה תמימות !!!. 13. האבסורד בתיק שבפניי בולט בשל העובדה כי הנתבע בתחילה לא הגיש כתב הגנה, התובעת זכתה בפסק דין כנגדו והיא למעשה כבר פתחה תיק בלשכת ההוצל"פ בשנת 2001 הפעם בלשכת ההוצל"פ בחיפה, תיק שני בגין אותו חוב (או לפחות חלק ממנו). 14. העובדה כי התובעת היא חברה בפרוק או כי היא מסרה הטיפול באותו חוב לשני משרדי עורכי דין שונים- האחד שיטפל בשטרות והשני בעילה החוזית, אינה מצדיקה התעלמות של ב"כ התובעת בתביעה שבפניי מקיומו של תיק ההוצל"פ, אם יש בעית תקשורת בין התובעת לבין עורכי דינה או בינם לבין עצמם אין בכך הצדקה להתחיל את תהליך הזכייה בפסק דין מהתחלה ולפתוח תיק הוצל"פ חדש. גם תובעת בפירוק צריכה לבחון מה טיב ההוצאות שהיא מוציאה, מדוע לשלם אגרת משפט, שכ"ט עו"ד כפול, אגרת פתיחת תיק הוצל"פ כפולה- כשכבר קיים תיק בהוצל"פ בגין אותו החוב משנת 93. בית משפט אינו זירה לנהול הליכי סרק ונהול הליכים שאין בהם טעם משפטי, דרך זו ראויה לכל גינוי- שכן היא גוררת הנתבע להוצאות כפולות ומביאה לבזבוז זמן שיפוטי יקר. 15. דווקא אם סבורה התובעת כי בתיק ההוצל"פ השטרי סכום החוב נמוך מסכום החוב הכולל, חובה היה עליה לפרט בתביעתה מהו הסכום ששולם עד היום ולהזכיר קיומו של ההליך המקביל. במאמר מוסגר אציין כי אם במשך 12 שנה לא הצליחה התובעת לגבות חוב נמוך מדוע היא סבורה כי תצלח דרכה בסכום גבוה יותר? גובה החוב של הנתבע -סכום הקרן 16. בין הצדדים מחלוקת לגבי גובה החוב, כל צד תמך גרסתו בעדות יחידה, מנהל החשבונות מר בן שושן מול הנתבע בעצמו. 17. לאחר שמיעת העדויות עדיפה בעיניי עדותו של הנתבע על עדותו של מר שושן אשר בהרבה מובנים עדותו מהווה עדות שמיעה לכל דבר. העד מר שושן יכול להעיד על שיטת עבודה או על על מהותה של תוכנת המחשב אך הוא אינו יכול להעיד למשל על אמיתות תוכנם של מכתבי המנכ"ל- נספחים ב1-ב2 לתצהירו. אמנם איני רואה כל מניעה להגשת כרטיס הלקוח- הנתבע, (נספח ד') באמצעות העד מר שושן או מצב חשבון (נספח ז1), אלא שבכל מקרה של מחלוקת או של כפירה ספיציפית בחיוב כלשהו הסתבר כי מר שושן אינו יכול לסייע שכן הוא לא היה בקשר ישיר עם הנתבע והתובעת לא טרחה להציג תעודות משלוח בחתימת הנתבע המעידים כי קבל את הסחורה הנטענת, או להביא את העד עימו נהל הנתבע מו"מ ועימו היה בקשר ישיר. ר' עדותו מר שושן בעמ' 10 לפיה: "ש. כלומר מה שאתה בא להעיד כאן זה להסביר את המסמכים שאתה מצרף כלומר אין לך ידע למה שהיה בפועל? ת. נכון. לגבי הרישומים, לגבי כל מה שקשור לרישומים בכרטיסים על זה אני מעיד. ש. אני אסביר לך שוב, אתה לא יודע כלום על היחסים בין הנתבע לתובעת, אתה יודע על פי מה שיש לך בהנהלת החשבונות וחוץ מזה כלום? ת. נכון". 18. הנתבעת בחרה אולי להביא את העד הכי נוח לה אשר לפי עדותו מסר במקרה זה "תצהיר סטנדרטי" שהוא מוסר בכל תיקי התובעת, אך משנודעה לתובעת גרסת הנתבע בדבר מו"מ וסיכומים עם מנכל"ה לשעבר, מן הראוי היה כי התובעת תודיע למנכ"לה למסור גרסה נגדית או להתייצב לדיון ולא להסתפק בעדותו היחידה של מר שושן שהינה עדות טכנית, בה הקריא מסמכים שונים שלא נערכו אישית על ידו ואשר הוסיף ואישר בעמ' 6 כי: "ש. אני מבין שכפי שאמרת לא היה לך קשר עם הנתבע כאן בכלל? ת. קשר ישיר לא". העד חזר על תשובתו זו גם בחקירה החוזרת!. 19. אבהיר כי הנתבע עשה עליי רושם אמין ובהגינותו לא התחמק מהודאה בחוב ופרט את דרך היווצרותו. שוכנעתי מדבריו כי הגיע לסיכום עם התובעת לפיו סכום הקרן שהיה 16,150 ש"ח הועמד על סכום של 15,000 ₪. חיזוק לכך הנני מוצא ב-6 השיקים בסכום של 15,000 ש"ח שמסר לתובעת, שיקים ששני הצדדים צרפו העתקם לתצהיריהם. הנני גם מאמין לנתבע כפי שתאר בעדותו כי התובעת לא פנתה אליו במשך שנים בדרישות מעבר לפרעון השיקים וזאת היתה גם עמדת המנכ"ל אותו פגש לאחר מכן. 20. לכך אוסיף כי חיזוק לאמינותו של הנתבע שהעיד על הסכמה שלא תשולם ריבית הנני מוצא בדברי עד התביעה עצמו שאמר (עמ' 6): "ש. באוקטובר 90' או סמוך לכך היתה החלטה של ההנהלה שלא מחלקים דבידנד ולא מחייבים את המושבים, חברי האגודה בריבית? ת. אני יודע על שנתיים שלא חוייבו בריבית". 21. תמוהה בעיני טענת ב"כ התובעת כי אי הבאת העד מר בנימין צרור ע"י הנתבע צריכה להחשב לחובתו. הייתי מצפה מהתובעת להיות עקבית, משבקש הנתבע להביא את העד לעדות התנגד לכך ב"כ התובעת- ר' פרוטוקול הדיון מיום 16.12.04, אך משלא הצליח הנתבע לאתרו לפתע סבורה התובעת כי עד זה חיוני למשפט ואזכיר כי מדובר בעד שהיה מנהל התובעת ודווקא לה אמורה להיות שליטה טובה יותר על איתורו וזימונו. 22. הנני מקבל את גרסת הנתבע כמתואר בעמ' 14 "מר בני צרור היה אצלי בבית, החוב היה 16,000 ומשהו, הוא לקח ממני 6 שיקים של 2,500 ₪ סה"כ 15,000 נשאר 1,000 ומשהו ואני טענתי שיש בתערובת מלח ובני צרור אמר שהוא יפצה אותי. את ה - 1,100 הוא לא לקח כפיצוי על הטעות. השיק הראשון חזר ולפני שהשיק השני חזר קיבלתי מתנובה כסף בסך של 5,900 ₪". ותאור זה משקף את חובו של הנתבע לתובעת. הריבית 23. עיון בכתב התביעה מראה כי התובעת דורשת את הריבית במעין "ביישנות", היא לא מתארת את שיעור הריבית, את המועד בו הוא נקבע, האם מדובר בפרי הסכמה, האם פרי החלטה חד צדדית ובמעין מעשה כשל היא אפילו מכנה את הריבית בסעיף 5 לתביעה כ-"ריבית והפרשי הצמדה" למרות שבתום שמיעת הראיות אנו יודעים כי בפועל אין הפרשי הצמדה אלא ריבית בלבד ולא ריבית באופן סתמי כפי שנכתב בכתב התביעה אלא ריבית בשיעורים גבוהים מאד אותם דורשת התובעת. 24. ללא פרוט מדויק בתביעה של שיעורי הריבית, מועד הטלתם והסיבה העובדתית המצדיקה חיוב הנתבע, לא זכאית הנתבעת לריבית כלשהי מעבר לקבוע בחוק. 25. בנסיבות תיק זה אין התובעת זכאית לריבית חריגה או לריבית מיוחדת. אזכיר כי בידי התובעת משנת 1992 שיקים בגובה החוב. הייתכן כי לאחר שהתובעת מקבלת שיקים בשיעור החוב, היא תשקוט על שמריה ולאחר מכן תחליט באופן חד צדדי לשנות את שיעורי הריבית ולהחילם בדיעבד על חובו של הנתבע. לו היו נפרעים 6 השיקים שמסר הנתבע בשנת 92, היה נמחק חובו בספרים. לעומת זאת באה התובעת ומבקשת להגדיל החוב העומד לזכותה בדרך של הגדלת שיעור הריבית - הגדלה שנעשית בהחלטה חד צדדית למשל בשנת 95 או 96. 26. אזכיר כי התובעת לא הביאה עדות כלשהי בנושא קביעת הריבית- העד מר שושן לא יכול להעיד על תוכן החלטות הנהלה, שניתנו על ידי אחרים בישיבות בהן לא נכח ולגרסת התובעת באותן ישיבות עלומות נוצרה זכותה לריבית. 27. בין הצדדים מחלוקת ספציפית- ריבית בסכום של 7,801.27 ש"ח שחוייב בגינה חשבונו של הנתבע. התובעת מבקשת להסתמך על נספח מיום 14.5.92 שצורף לתצהיריה אך משנחקר עד התובעת מר שושן לגבי תוכן המסמך הוא העיד כי המסמך נחתם ע"י מנהל התובעת מר בני צרור והוא הוסיף "כתוב במפורש שיש לחייב בריבית פריסה בשנת 91' ו-92'. כל תוכן החיוב זה כתב שלו. זה לא כתב שלי. אני לא כתבתי את זה. החתימה שלו מאשרת את הנתונים האלו. את הסכום למטה 7,800". מאחר והעד מר שושן לא כתב את הכיתובים על המסמך ולא חתם עליו ומאחר ואין ראיה כי המסמך נמסר לנתבע-הנתבע טוען כל לא ידע על קיומו כלל, הרי שתוכנו של מסמך פנימי זה יכול להיות קביל רק אם היתה מביאה התובעת את עורכו להעיד- מר בני צרור. 28. העובדה כי הנתבע רצה בעדותו של מר צרור מצד אחד וכי התובעת לא דרשה או תבעה את פרעון הריבית לאחר יום 14.5.92 והסתפקה בקבלת 6 שיקים בסכום הקרן מחזקת את גרסת הנתבע לפיה הוסכם כי לא תשולם ריבית. או כדברי עד התובעת מר שושן: "ש. אני מעיין בכרטיס 91' באמצע יש פריסת תשלומים של 5 שיקים על סך 2,000 ₪. גם אחרי פריסה זו לא חייבתם בריבית? ת. לא". גם בהמשך הוא שב ומאשר את גרסת הנתבע "בשנת 91' לא חייבנו אותו כלל בריבית". בטרם סיום 29. נסיון להבין מה גובה החוב של הנתבע על פי עדות מר שושן נועד לכשלון והכל בשל דרכה הפסולה של התובעת- נהול שני הליכים לגביית אותו חוב תוך התעלמות ואי התאמה בינהם. הנני מכנה דרך זו דרך פסולה מאחר וגם ליום הדיון לא ידע מר שושן להגיד מהו הסכום ששולם עד לאותו המועד ע"י הנתבע- סכום שחייב היה להלקח בחשבון בעת חיוב הנתבע בתיק שבפניי. 30. הבסיס לתביעה הינו נספח ז1' שנערך ע"י העד מר שושן, לפי אותו נספח יתרת החוב משנת 1992 עמדה על סך של 18,553 ש"ח. העד הוסיף בעמ' 11 כי יתרה זו כוללת בתוכה ריבית של 7800 ש"ח (שמקורה בנספח החתום ע"י צרור שלא הובא להעיד). במילים אחרות מאחר ולא הכרתי בריבית הנ"ל, סכום הקרן ללא הריבית צריך לעמוד לפי גרסת העד מטעם התובעת על ההפרש שהוא 10,753 ש"ח ועל הנתבע היה לשלם סכום זה בלבד. מדוע למרות זאת בחר הנתבע למסור שיקים בסכום גדול יותר- סכום של 15,000 ש"ח, למר שושן שלא מכיר אישית את המקרה יכולות להיות רק הנחות. 31. נניח שארצה לקבוע כי חובו של הנתבע עומד על סך של 15,000 ש"ח בשל מסירת 6 שיקים בסכום הנ"ל, אלא שמיד שב ומגיע מר שושן ו"טורף את הקלפים". לפי עדותו לאחר תשלום 6 השיקים-שלא כובדו, ניתן שיק שביעי שכובד או כדבריו בעמ' 12 "יש שיק נוסף ששולם לאחר שנגמר החשבון מס' אסמכתא 588 והוא שולם ב - 21/6 והסכום 5,976 ₪". ושוב לא ניתן להבין את סכום החוב, חוב של 10,753 ש"ח (או 15,000 ₪) היה צריך להיות מופחת בסכום של 5,976 ש"ח שלא הופחת ע"י התובעת. 32. הכל מתחיל ונגמר בהתנהגות בלתי ראויה של התובעת שבמקום לדבוק בסיכומים עם הנתבע ולגבות כל המגיע לה בתיק ההוצל"פ שמתנהל על ידה משנת 93, היא מרבה יועצים, מסתירה נתונים ומצפה כי בסופו של יום לאחר שהיא תגבה 200% מהחוב- תוך התגברות על יסוריו וקשייו של הנתבע, היא תשיב לנתבע את מה שישלם ביתר. 33. הבעיתיות בשיטתה של התובעת עלולה להביא גם להכרעות סותרות, הנתבע לא התנגד לביצוע שטרות בסכום של 15,000 ש"ח ולכאורה חובו הפסוק עומד על סכום זה. באה התובעת פונה לעורכי דין אחרים ומתחילה את נהול התיק מההתחלה. אם נניח אקבע כי חובו של הנתבע 10,000 ש"ח, מה יהיה דינו של החוב בתיק המקביל הממתין בהוצל"פ? מה משמעות העובדה כי הנתבע משנת 93 לא חלק סכום החוב בהוצל"פ?. סיכום 34. לאור האמור לעיל, הדרך הראויה הינה דחיית התביעה שבפניי שלא היה צריך להגישה כלל וכלל. אין בדחיית התביעה כדי לפטור הנתבע מתשלום חוב על פי השטרות שמסר ואשר לביצועם לא התנגד. התובעת זכאית לתשלום החוב בסכום של 15,000 ש"ח נכון ליום 14.5.92- מועד קבלת השיקים מידי הנתבע, סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התובעת אינה זכאית לגבות סכום זה פעמיים והיא חייבת לנכות כל סכום ששולם על חשבון החוב במסגרת תיק ההוצל"פ 1601969936. 35. לא מצאתי לנכון לזכות הנתבע בשכר טרחה או בהחזר הוצאות. הנתבע בחר להגיש כתב הגנה סתמי ביותר מבלי למסור גרסה נגדית, לו היה מוסר הנתבע בכתב הגנתו את הגרסה שמסר בתצהירו ייתכן ולא היו מנוהלים הליכים כלל. 36. בנסיבות אלו אין טעם להנציח את הדרך הלא ראויה שבה בחרה התובעת ולאפשר לה לנהל הליכים כפולים בהוצל"פ- בתיק שסכומו אינו תואם את סכום החוב הנכון לו זכאית התובעת. תתכבד התובעת ותגבה המגיע לה במסגרת תיק ההוצל"פ- המתנהל על ידה בתיק 1601969936. לכן לא אתיר חידוש ההליכים בתיק הוצל"פ 0220318011 וכמובן שהתובעת אינה זכאית להחזר האגרה או תשלום שכ"ט בגין תיק שנפתח ללא סיבה ענינית. חקלאותחוב