המחלוקת נשוא הדיון הינה האם התרשל הבנק כלפי התובעת והמנוח והפר את חובת הנאמנות שלו כלפיהם, בכך שלא דאג לקיום ביטוח חיים לגבי הלוואה. להלן פסק דין בנושא הלוואה בבנק - ביטוח חיים: פסק דין רקע 1. תביעה כספית בסך 245,733 ₪ (סכום מתוקן עפ"י סיכומי התובעת), שעניינה פיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת, בשל אי ביטוח הלוואה שנטלו התובעת ובעלה המנוח מהנתבע - בנק דיסקונט בע"מ, בביטוח חיים, שמשמעותו היא, שעם מותו של אחד מהתובעים, תסולק ההלוואה באמצעות כספי הביטוח. יובהר כי סה"כ נלקחו על ידי התובעת 6 הלוואות במהלך השנים 1985-2000 ואולם אחת נפרעה ולא הובאה במניין ההלוואות, ורק ההלוואה השישית לא בוטחה והיא נשוא התביעה (הלוואה מס' 5051193/62 מיום 29.3.01 ע"ס 250,000 ₪). (למעשה אין הבדל בין הגרסאות לעניין זה, אלא רק בהגדרת מיספור ההלוואה הרלוונטית - על כן, תקרא ההלוואה מעתה ואילך: "ההלוואה השישית"). תמצית טיעוני הצדדים 2. לטענת התובעת, התרשל הנתבע - בנק דיסקונט בע"מ כלפיה, והפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה, בכך שלא דאג לקיום ביטוח חיים של התובעת ובעלה ז"ל (להלן: המנוח), בגין הלוואה שנטלו התובעת והמנוח מאת הנתבע, באופן שעם מותו של המנוח והיעדר ביטוח, נאלצה התובעת לשאת בהחזר ההלוואה בעצמה ואף למכור את ביתה. 3. לטענת הנתבע, נהג הוא במסירות בעניין ביטוח המבקשים, על פי כל אמת מידה הנדרשת ממוסד בנקאי, ובני הזוג הם אלה אשר התעלמו באורח שיטתי מפניותיו. ככל שנגרם לתובעת נזק, אין לה להלין אלא על עצמה ו/או על בעלה המנוח בלבד, שנהגו ברשלנות, לא מילאו שאלונים משלימים כמתחייב, לא עברו בדיקות נוספות ועל כן, לא נכנס הביטוח לתוקפו, תוך שנמנעו הם מלבטח עצמם בביטוח חיים חליפי. המחלוקת 4. המחלוקת נשוא הדיון מצומצמת יחסית וממוקדת בשאלת האחריות, היינו, האם התרשל הנתבע כלפי התובעת והמנוח והפר את חובת הנאמנות שלו כלפיהם, בכך שלא דאג לקיום ביטוח חיים לגבי ההלוואה האחרונה, שנטלו בני הזוג מן הבנק, אם לאו. תמצית עדויות הצדדים 5. עדות התובעת: א. התובעת ובעלה המנוח לקחו בין השנים 1985-2001 שש הלוואות מהנתבע, אשר הובטחו במשכנתאות שנרשמו על דירה שהיתה בבעלותם, (ס' 4 לתצהירה מיום 8.11.04) ב. שלש ההלוואות הראשונות לא בוטחו. הלוואות רביעית וחמישית בוטחו ואולם השישית, נשוא התביעה, לא בוטחה, זאת על אף שהתובעת ובעלה נתבקשו ואף חתמו על הצהרות בריאות ובקשה להצטרף לביטוח, ע"ג טפסים סטנדרטיים, כשנה וחצי לפני ההלוואה השישית, בעת בקשת הלוואה קודמת ביום 13.9.99 (ס' 5 , 6 ו - 9 לתצהירה וע' 8 לפרוטוקול מיום 12.6.06 ש' 13). בטפסים הנוגעים להלוואה קודמת, הצהירו כי הבעל סובל מסכרת (ע' 8 ש' 16 ו - 27). ג. כעשרה חדשים לאחר נטילת ההלוואה, קיבלו התובעת ובעלה המנוח הודעה מהבנק, לפיה עליהם לערוך בדיקות רפואיות לצורך הצטרפות לביטוח. מנסיון ההלוואות הקודמות, לאור העובדה שלא נעשו עוד פניות וכתוצאה מצוק העיתים, סבורה היתה התובעת כי המדובר בהליך פורמלי בלבד ולא טיפלה בעניין (ס' 10 לתצהירה). רק לאחר פטירת בעלה משפנתה לחברת הביטוח נודע לה כי לא שולמו התגמולים בגין ההלוואה החמישית והיא לא בוטחה (ס' 12 לתצהירה). ד. בנסיבות אלה ומשלא עלה בידה לעמוד בתשלומי ההלוואה, מכרה את הדירה וסילקה את ההלוואה (ס' 13 לתצהיר וע' 16 לפרוטוקול ש' 10). היתרה הבלתי מסולקת היא סכום נזקה - סכום התביעה (ס' 14 לתצהיר). ה. באשר להלוואה קודמת - ההלוואה ה"רביעית" - בעקבות חתימת המסמכים על ידי התובעת והמנוח, הודיע הנתבע לבני הזוג כי המנוח אינו מבוטח, ויש לבצע פעולות מסוימות כדי שתיבדק זכותו להצטרפות לביטוח (ע' 8 ש' 28-30). בעקבות מכתב זה היו בני הזוג מודעים לעובדה כי צריך להשלים הליכים לצורך הביטוח (ע' 9 ש' 2). כעבור חודשיים נתקבלה אף תזכורת שבה התריע הבנק כי המנוח אינו מבוטח (ע' 9 ש' 5 - 16), ורק לאחר יותר מ- 4 חודשים החזירו את הטופס לבנק לאחר ההתראות, והצטרפותם אושרה (ע' 9 ש' 17-20). לגבי ההלוואה הרביעית מאשרת התובעת, כי קיבלו את השיק ללא קשר לצירוף בעלה לביטוח (ע' 10 ש' 19-20). מכל מקום התובעת מאשרת, כי על אף תזכורות והמלצות שקיבלו מהבנק להצטרף לביטוח חיים, לא עשו כן מתוך בחירה (ע' 11 ש' 4-8). ו. התובעת מאשרת כי סכום הלוואותיה היה מעבר ל - 300,000 ₪ ועל פי תנאי הפוליסה - נכנסת היא לתוקף במצב דברים זה, רק לאחר אישור המבטחת בכתב (ע' 12 ש' 26-30). היא לא קראה את המסמכים עליהם חתמה ואף אם קראה לא יחסה לכך חשיבות (ע' 13 ש' 24-25). 6. עדות גב' שלי קזז - מטעם הנתבע: א. העדה עבדה כפקידת משכנתאות בבנק דיסקונט בתקופה הרלוונטית וטיפלה מול התובעת והמנוח בהלוואות שנטלו, לרבות זו ששנויה במחלוקת (ס' 2 לתצהירה מיום 10.2.05 וע' 18 לפרוטוקול ש' 4 ואילך). העדה עבדה יחד עם מר אליאסף, שהיה מנהל המחלקה. מי שהיה פנוי מבינהם, היה מחתים את הלקוחות (ע' 18 ש' 12-15). ב. העדה הייתה נוכחת בעת חתימת ההלוואה וזוכרת שמאחר שהמנוח סבל מסכרת, נתבקשה ממנו הצהרה לפיה ידוע לו, שאין לו ביטוח עד שחברת הביטוח תבטח אותו (ע' 19 ש' 1-3). ג. לא הוסבר לבני הזוג בהלוואה זו ובנוספות שהביטוח מהווה תנאי, שכן כשהבנק נותן משכנתא הוא ממשכן את הדירה ואך ממליץ ללווים לעשות ביטוח דרך הבנק, או באמצעות חברת ביטוח מטעמם (ע' 19 ש' 10-12). הנוהג המקובל הוא זה שביטוח חיים לא מהווה תנאי וגם כשלא מתקיים התנאי, ניתנת ההלוואה, (ע 19 ש 16-19), חברת הביטוח היא זו שבודקת אם הלווים ברי ביטוח ולא הבנק (ע' 19 ש' 21). הבנק פונה ללקוח ומזכיר לו, שהוא צריך לבטח את עצמו או דרך הבנק או דרך חברת ביטוח שלו. ד. בהלוואה השישית יש חתימה בכתב יד המנוח (נספח ב2 לתצהיר התובעת), שנחתמה נוכח תשובת המנוח שאינו חולה, בניגוד לזכרונה שיש לו בעיית סכרת, (ע' 20 ש' 1-2). חתימתו היתה דרושה לחיזוק הצהרתו שאינו חולה בסכרת (ע' 20 ש' 9). ה. לאחר קבלת ההלוואה והחתימה על הצהרת הבריאות, לא נדרשה מבני הזוג שום פעולה נוספת (ע' 20 ש' 12-14). הבנק גובה את פרמיות הביטוח עם אישור חברת הביטוח את תוקפו (ע' 21 ש' 9). בהלוואה הרביעית התובעת בוטחה מייד, המנוח נדרש למלא שאלונים (ע' 21 ש' 10-12), והבנק התחיל לגבות פרמיות עבור התובעת בלבד (ע' 21 ש' 13-14). ו. העדה הסבירה בכל הלוואה לרבות בהלוואה השישית, את משמעות הצהרת הבריאות לרבות זכות חברת הביטוח לביטול הביטוח בהצהרה כוזבת והדגישה כי הביטוח יכנס לתוקפו רק בקבלת אישור חברת הביטוח (ס' 20 לתצהירה וע' 21 ש' 18-30). ז. כשקיבלה את הטפסים ובהם פירוט המחלות, ידעה בוודאות שהם צריכים לעבור בדיקות והפנתה את בני הזוג לבדיקות (ע' 22 ש' 3-6). ח. הסניף לא עוקב מול מרכז הבנק בדבר התקדמות הליך הביטוח, אבל גם הלקוח יודע שהנושא לא מטופל ויש לו גם הפניה לרופאים (ע' 23 ש' 1-2). אם קיימת בעיה רפואית, כפוף הביטוח להחלטת חברת הביטוח (ע' 23 ש' 9). דיון 7. החובות המוטלים על בנק ביחסיו עם הלקוח ידועים ואינם נצרכים פירוט מחודש במסגרת זו. בין היתר מוטלת חובה על הבנק למסור ללווה פרטים ומסמכים לגבי ביטוחים הנדרשים לשם לקיחת ההלוואה, זאת כחלק מהצגת התנאים המהותיים ע"י פקיד הבנק כלפי לקוחותיו. חובת הנאמנות במסגרת יחסי בנק - לקוח, כוללת גם את חובת הגילוי, אותה החילה הפסיקה לגבי הבנקים מכוח היותם תאגיד, ומקורה ביחסי האמון: "משקבענו כי בין הבנק ללקוחותיו מתקיימים יחסי נאמנות, הרי שנובע מכך כי על הבנק מוטלות חובות נוספות מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה. אחת מחובות אלו היא חובת הגילוי." (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573, 596-597 ור' גם: ד' פרידמן- נ' כהן, "חוזים", הוצאת אבירם, התשנ"ב, בעמ' 829-830 וכן ס' 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981) . 8. האם הפר הבנק חובותיו? נראה לי שלא. לאחר עיון בראיות ושמיעת העדויות בתיק זה, נחה דעתי כי הצדק עם הנתבע ואין יסוד לתביעה זו. שוכנעתי כי פקידי הבנק אשר החתימו את בני הזוג נהגו כהלכה, וכן כי בני הזוג ידעו בפועל, שהביטוח בעניין ההלוואה השישית לא נכנס לתוקפו, מאחר ולא השלימו את הנדרש מהם, הן באשר למילוי השאלונים והן באשר לבדיקות הבריאות שנדרשו מהם. להלן נימוקי: 9. ראשית - האמור בהסכם עצמו: סעיף 7 (1) להסכם ההלוואה הרלוונטי אשר צורף לתצהיר התובעת כנספח א' קובע: "הלווה מצהיר בזה כי ידוע לו כי עד לסילוקה המלא של הלוואה הנ"ל: א. "חייבים הנכסים להיות מבוטחים בתנאים המקובלים על הבנק והאחריות לביטוח מוטלת עליו בלבד". ב. על יחידי הלווה לבטח עצמם בביטוח חיים ("ריזיקו") בתנאים המקובלים על הבנק ועל חברת הביטוח ובתנאי שנמצאו כברי ביטוח". לעניין ביטוח הנכסים קובע סעיף 7 (2): "הלווה מצהיר ומתחייב כדלקמן:"... ג. הלווה פוטר את הבנק מראש מכל אחריות למקרה שלא יסדר את הביטוח ו/או הגדלת הביטוח"... סעיף 7 (3) - ביטוח חיים "ריזיקו" "הלווה מתחייב לבטח את עצמו בביטוח חיים "ריזיקו" בתנאים המקובלים על הבנק, כאשר הבנק הינו המוטב לסכום הביטוח בעת הפטירה...הביטוח באמצעות הבנק יהיה תקף בתנאי שחברת הביטוח לא הודיעה למבוטח באמצעות הבנק כי אינו בר ביטוח ובתנאי כי פרמיית הביטוח שולמה כנדרש". 10. עיון בסעיפים הנ"ל מלמד, כי הבנק אכן דורש מן הלקוחות לבטח את הנכס הממושכן לטובת ההלוואה. אף שכתוב כי הבנק מתנה את מתן הכספים בקיום הביטוח (נספח א3 - "ידוע לנו כי ביצוע ההלוואה מותנה בביטוח ריזיקו של ההלוואה ואנו מסכימים לכך. אנו מתחייבים לעבור בדיקה רפואית, במידה והדבר יידרש...."), בפועל אין עמידה על פרט זה. אסמכתא לאמור היא, כי כעולה מן הראיות, קיבלו התובעת והמנוח בהלוואה הרביעית את הכספים בלא שהוסדר נושא הביטוח וטרם שהצדדים אושרו כ"ברי ביטוח" מבחינת חברת הביטוח. כך גם עולה מעדותה של הגב' קזז כמפורט בסעיף ד' לעיל. 11. רקע הדברים בהלוואה קודמת (מיום 10.5.99) היה, כי רק לאחר 10 חדשים בוטח המנוח, וזאת לאחר שהשלים את הדרישות ממנו. כמפורט לעיל ועפ"י עדות התובעת עצמה (ר' ס' 5 ג' ו - ה' לעיל), היתה היא והמנוח ערים לתהליך ולדרישות אלה, ועל כן אינם יכולים להתנער עתה ממודעותם זו ולטעון, כי לא היו ערים למצב דברים זה. 12. פקידת הבנק הגב' קזז פעלה, כך שוכנעתי, כפי שפקיד בנק סביר צריך לפעול, נתנה הסברים נדרשים בהקשר לביטוחים לרבות תדריכים ללווה, הסבירה את חשיבות מתן הצהרת הבריאות והבהירה לבני הזוג כיצד עליהם לפעול, על מנת שהביטוח יכנס לתוקף. עדותה בעניין זה מקובלת עלי כמהימנה, והיא תואמת גם את האמור במסמכים הנוגעים לבקשת ההצטרפות לביטוח החיים ובהצהרת הבריאות. גרסת התובעת בעניין זה, לא זו בלבד שעומדת היא בניגוד לנוהג שהיה בין הצדדים בהלוואה קודמת ומודעותה של התובעת לדרישות ממנה, ולא זו בלבד שסותרת היא בעובדותיה את עדות עדת הנתבע, אלא מהווה היא גם טענה בע"פ מול מסמך בכתב, המעגן מפורשות את הדרישות והסיכומים האמורים. לא למיותר להזכיר לעניין זה את ההלכה לפיה, אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה על אותו אדם, שחתימתו מאשרת את הסכמתו. (ר' ע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נגד בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ"ד מ"ד (1) 341 בעמ' 348, ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור ואח', פ"ד יט' (2) 113, ע"א 2119/94 לנדאו נ' ווין, פ"ד מט (2) 77 בעמ' 84, ע"א 779/87 נח בליט בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד (3) 304, בעמ' 310 ועוד). משלא קיימת מחלוקת בדבר חתימתם של התובעת ובעלה על המסמך, פטור למעשה הבנק מהוכחת טענה זו, נטל העובר לכתפיהם הם. כמובן שככל חזקה מסוג זה, גם חזקה זו ניתנת לסתירה. 13. כאמור העידה עדת הנתבע, כי נאמר מפורשות שהבנק דורש לבטח הלוואות שניתנות על ידו בביטוח חיים, כי חברת הביטוח רשאית לסרב ואף דורשת בדיקות רפואיות וכן הצהרה חסרה או לא מדויקת משחררת את חברת הביטוח מתשלום כלשהו. כפי שהצהירה היא, נהגה כאמור באשר לשתי ההלוואות החמישית והשישית, והסבירה לבני הזוג את דרישת הבנק בעריכת ביטוח חיים, זכותה של חברת הביטוח לסרב לבטח לווים מסוימים, ועל זכות בני הזוג לערוך ביטוח באמצעות חברת ביטוח אחרת. לאחר שמילאו הטופס הפנתה אותם לאמור בטופס ההצעה, לפיו תחליט חברת הביטוח בכתב, לגבי קבלתו של ממלא הטופס וכי הביטוח לא יכנס לתוקף עד לקבלת האישור האמור. עדותה זו כאמור מקובלת עלי. 14. אף לטענה כי בפועל נגבו פרמיות הביטוח יחד עם תשלומים השוטפים ע"ח ההלוואה, כאחוז מהתשלום והועברו לחברת הביטוח ע"י הבנק מבלי שלתובעת ו/או למנוח הייתה שליטה כלשהי או יכולת התערבות בהליך הגבייה, אין ביסוס. אדרבא, התובעת חזרה בה בעדותה מטענה זו ואישרה, כי רק כשהיה ביטוח לגבי ההלוואה הרביעית גבה הבנק את הפרמיה והוא לא עשה כן, קודם שהיה בעלה מבוטח (ע' 14 ש' 17-22). 15. לגבי ההלוואה השישית היו חסרים שני מרכיבים טרם שישלח הבנק את ההצעה לאישור המבטחת - ראשית - בתנאי הביטוח דנן - סך הלוואות העולות על סכום של 300,000 ₪ מחייבות את בני הזוג בבדיקות רפואיות. שנית, בשל הצהרת בני הזוג כי סובלים הם מבעיות בריאות - יתר לחץ דם מצידה של התובעת וסכרת מצידו של המנוח, הרי שהיה עליהם למלא שאלונים. כאמור לעיל, שוכנעתי כי פקידת הבנק אכן הסבירה לבני הזוג שעליהם לעבור בדיקות רפואיות כתנאי לביטוח, עקב גובה סכום ההלוואה. הדבר אף מצוין בראש המסמך שנשלח על ידי הנתבע לבני הזוג מיום 8.1.02 (צרופה יב' לתצהיר הנתבע), ואשר אין מחלוקת שאף בעקבותיו לא נקטו התובעת ובעלה המנוח כל פעולה לתיקון המצב. 16. אין לי ספק, כי לאור נסיבותיה המשפחתיות הקשות של התובעת באשר לבעלה המנוח ולבתה, היתה מציאות חייה לא קלה כלל ועיקר, כזו שדרשה מהתובעת מן הסתם משאבים רבים ואנרגיות לא מבוטלות, על מנת להתמודד עם המצב ועם סדרי עדיפויות משתנים. עם זאת, לא ניתן להעביר את נטל האחריות שמוטל היה על כתפי בני הזוג לכתפי הבנק בשל נסיבות אלה, לאחר שעפ"י הראיות עולה, שבני הזוג אכן ידעו כי הנושא הביטוחי טרם הוסדר וכי היה עליהם לבצע פעולות נוספות על מנת שחברת הביטוח תאשר את בקשתם. בחירתם של בני הזוג להתעלם, מסיבות, שאף אם קשות הן אינן מעניינו של הנתבע, ואינם יכולים להלין איפוא אלא על עצמם בלבד. סיכום 17. סיכומו של דבר, ועם כל הצער שיש בליבי כלפי התובעת ומצבה המשפחתי, אין מנוס אלא לקבוע, כי בני הזוג ובמקרה זה התובעת, הם הנושאים בנטל לאי התקיימות מקרה הביטוח לגבי ההלוואה השישית, וכי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להראות את הקשר הסיבתי בין מעשי או מחדלי הנתבע, לנזק שנגרם לה. בנסיבות אלה, אין לי אלא לדחות את תביעתה. באשר לשאלת ההוצאות: עקרונית, משכשלה התובעת בתביעתה, היה מקום לחייבה בהוצאות ניהול ההליך, אלא שהחלטתי בנסיבות המקרה המיוחדות שלא לעשות כן. על אף שקבעתי כי עקרונית לא נהג הבנק שלא כשורה, ואין במעשיו או מחדליו משום העברת נטל האחריות על כתפיו, הרי שמחומר הראיות עולה, כי בניגוד לפעולות בהלוואה קודמת בה מצא לנכון לשלוח לבני הזוג תזכורות מידי חודשיים, נמנע הבנק מלעשות כן ולשלוח התראות לאי קיום הביטוח והשאלונים במועד, אלא לאחר 10 חדשים בלבד, פעולה שבסופו של דבר התברר שבוצעה סמוך יחסית למועד פטירת המנוח (כשלושה חדשים קודם לכן). יתרה מכך, על פי עדות עדת הנתבע, נמנע הסניף הרלוונטי מלבצע מעקב וטיפול אחר התנהלות המשך ההלוואה וביטוחה, לאחר שנשלחו על ידו הטפסים לסניף המרכזי בתל אביב. בנסיבות אלה נראה לי כי על אף שלא ניתן בגין מחדלים אלה לחייב את הנתבע בתביעה זו, ניתן בהחלט לסבור כי תרם הוא במחדליו לתקלה ולחוסר שימת הלב מצד התובעת ובעלה, דבר אותו החלטתי להביא בחשבון במסגרת שאלת ההוצאות. בנסיבות האמורות, בשקלול האמור לעיל עם העובדה כי בסופו של יום הוחזרו מלוא כספי ההלוואה לנתבע, תוך שהתובעת אף נצרכה למכור את ביתה לצורך האמור, החלטתי לפנים שורת הדין ובד בבד עם דחיית התביעה, שלא לעשות צו להוצאות. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהמצאת פסק הדין. ביטוח חייםבנקהלוואה