להלן פסק דין המורה על דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא עמלות בנק: פסק דין 1. זוהי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל גביית עמלות שלא כדין על ידי המשיב (להלן: "הבנק") בניגוד להתחייבויותיו ופרסומיו. לטענת המבקש, המשיב גובה שלא כדין דמי ניהול חשבון ודמי הקצאת אשראי מהמבקש ומשאר חברי הקבוצה תוך הפרת הסכם ותוך ביצוע עוולה בניגוד לסעיף 5 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") ועשיית עושר לא במשפט. כן טוען המבקש כי עניינה של התובענה האישית שהגיש מתאים להידון כתובענה ייצוגית, על פי הקריטריונים הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות") שנכנס לתוקפו בעת היות התביעה תלויה ועומדת בבית משפט זה. 2. מן הראוי לציין כי מלכתחילה הוגשה התובענה גם כנגד גביית עמלה נוספת, שנטען שהמשיב גובה אותה שלא כדין - עמלה בגין ניהול פיקדון ניירות ערך, בשל השקעות שביצע המבקש בקרנות שבניהול הבנק. לאחר קבלת תגובת המשיב, נוכח המבקש לדעת שעמלות כאלו כלל לא נגבו על ידי המשיב. לפיכך הגיש המבקש בקשה מתוקנת לאישור התובענה הייצוגית ממנה נמחקו אותם סעיפים הדנים בעמלה זו. לפיכך, נותרה לפני הבקשה הדנה בשתי העמלות המצוינות בסעיף 1 לעיל, בלבד. 3. המשיב טוען בתגובתו כי התביעה אינה ראויה להידון בדרך של תובענה ייצוגית, שכן אין למבקש כל עילת תביעה אישית וממילא אין הוא יכול לייצג קבוצה הומוגנית כלשהי ואין הוא עומד באף אחת מדרישות חוק התובענות הייצוגיות. לטענת המשיב אין כל בסיס לטענות המבקש שחשבונו חויב בעמלות שלא כדין. עילת התביעה האישית טיעוני הצדדים 4. העובדות הרלוונטיות לענייננו אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן פשוטות בתכלית. המבקש מחזיק בחשבון עובר ושב אצל המשיב ולחשבון זה מופקדת משכורתו מדי חודש בחודשו (נספח ד' לבקשה ומוצגים ת/1 א'-י"ד). המבקש התקשר בהתקשרות חוזית עם הבנק (נספח א' לבקשה). בסעיף 4א להסכם ההתקשרות נקבע כי: "עמלות בקשר לחשבון לפי תעריף שיהיה נהוג בבנק, מפעם לפעם תיזקפנה לחובת החשבון, תעריף העמלות יעמוד בסניף לעיון הלקוחות." לטענת המבקש, הבנק הפר את חובתו החוזית ולא נהג על פי העמלות הנקובות בתעריף הבנק. את טענתו זו מבסס המבקש על העובדה שהוא מקבל משכורת מדי חודש בחודשו ומעביר אותה לחשבון העו"ש. משום כך, טוען המבקש, התעריף הרלוונטי על פיו צריך הבנק לחשב את העמלות הינו זה המופיע בתעריף הבנק (נספח ג/1 ו-ג/2 לתגובת הבנק) תחת הקטגוריה "חשבון עו"ש פרטי משכורת" שבו נאמר: "עמלת הקצאת אשראי - פטור. דמי ניהול קבועים - פטור." בכך שהבנק גובה ממנו עמלות של דמי ניהול קבועים והקצאת אשראי - למרות הפטור הנ"ל - מפר הבנק את התחייבויותיו החוזיות כלפי המבקש. לתמיכת טענותיו מפנה המבקש להבהרה לתעריף שפורסם בחודש מאי 2004 וכן לתעריף שפורסם בחודש ספטמבר 2004 (נספחים ז/2-1 לתגובת המשיב) שבסעיף 1.1.1.1 נאמר בהם כך: "1. מיועד למקבלי משכורת באינטגרציה ללא אשראי או עם מסגרת אשראי מאושרת עד 15,000 ש"ח. 2. פטור מדמי ניהול קבועים ועמלת הקצאת אשראי. 3. ראה הערה 2 בסעיף 1.1.1 וסעיפים 1.1.4, 1.1.5 להלן." ובסעיף 1.1.3 נאמר: "פטור: עו"ש פרטי משכורת צעיר חייל, עולה חדש (6 חודשים), הדר לגמלאי." מזה שש שנים מועברת משכורתו של המבקש לחשבון העו"ש שלו באמצעות העברה בנקאית, ומשכך טוען המבקש כי מדובר בהעברה "באינטגרציה" - המזכה אותו בפטור מעמלות. לטענת המבקש הבנק הפר את חובתו כלפיו בשלוש אלו: א. הפרת הסכם. ב. גביית עמלה בניגוד לקבוע בסעיף 5 לחוק הבנקאות. ג. עשיית עושר שלא במשפט. 5. מנגד, טוען הבנק כי חשבונו של המבקש אינו מסווג כלל כחשבון "עו"ש פרטי משכורת". חשבונו נפתח בסיווג "לאומי צעיר" (נספח ה' למוצגי המשיב) ואחר כך עבר לסיווג של "חשבון פרטי משכורת" (מוצג ו'). בעת היות החשבון בסיווגים אלו - לא גבה הבנק מהמבקש כל עמלות. החל מיום 21.12.1998 ועד יום 15.10.2003 סווג חשבונו של המבקש בסיווג של "חשבון אחד גדול" ורק אז חויב לראשונה בשתי העמלות נשוא הדיון. מיום 15.10.2003 ועד ליום הגשת התביעה סווג החשבון כ"חשבון זהב" שגם בו נגבות שתי העמלות האמורות. לטענת המשיב, שני החשבונות האחרונים - שהם הרלוונטיים לענייננו - מאפשרים ניצול מסגרת אשראי גדולה יותר בתנאי ריבית מועדפים וכן הטבות נוספות כגון כרטיס אשראי זהב לשימוש גם בחו"ל ועוד. לפיכך, טוען הבנק, אין מדובר בחשבון "עו"ש פרטי משכורת" ולכן אין המבקש זכאי לפטור מעמלות. משכך, לא הופר כל הסכם עמו וממילא לא התעשר הבנק שלא כדין ולא הופרו הוראות חוק הבנקאות. האם הוכח קיומה של עילת תביעה אישית? 6. תחילה אתייחס לעדות המבקש. על פי עדותו, המבקש אינו קורא עיתונים כלל. רק בשנת 2004 בטרם הוגשה התביעה הוא עיין לראשונה בתעריף העמלות של הבנק (עמוד 8 לפרוטוקול). המבקש אישר כי כל עוד לא עיין בתעריף העמלות לא הוטעה מחמת חוסר ידיעתו. הוא סמך באמונה מלאה על הבנק כי הוא גובה עמלות כדין. כשנשאל אם ראה שעל דפי החשבון כתוב "חשבון זהב" השיב שאיננו זוכר (עמוד 11 לפרוטוקול). כשנשאל אם קיבל הודעה ספציפית שסוג החשבון השתנה, השיב שהוא איננו יודע כי איננו זוכר משום שהוא מקבל הודעות רבות מהבנק (עמוד 15 לפרוטוקול). שנשאל אם הוא מבין שכאשר חשבונו סווג כ"חשבון אחד גדול" ו-"חשבון זהב" הוא נהנה מריביות יותר נוחות בפעמים המעטות שהיה ביתרת חובה, השיב: "אין לי מושג, אני לא חושב שהייתי כל כך הרבה ביתרת חובה בשביל ליהנות מהריביות." וכך העיד בהמשך חקירתו: "ש. החלפת די הרבה מקומות עבודה בתדירות לא מבוטלת בשנים של ניהול חשבון. ת. כן. ש. אפילו היו תקופות שעבדת ביותר ממקום אחד ויש מקומות שיש לך שני מעבידים באותן תקופות, אתה בכל זאת מצפה שאם המעביד לא מסמל משכורת בהעברה הבנק ידע שהשיק שמופקד כל פעם למישהו אחר הוא משכורת? ת. רוב המשכורות עוברות בצורה אוטומטית. רוב המעסיקים העבירו את המשכורות בצורה אוטומטית.... אני לא רואה איך הבנק מסמל את זה, ברגע שאני רואה משכורת זו משכורת". (עמודים 19-18 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור - נ.א.) "ש. האם ידעת שיש שמות שונים של חשבונות לשכירים בבנק לאומי? ת. יש חשבון אחד לשכירים, איך שתסווגו אותו בבנק זה לא מעניין אותי. לי יש חשבון של שכיר. אתה רוצה לקרוא לו סוס, שמנת, איך שאתה רוצה תקרא לו. ש. האם ידעת שיש שמות שונים לסוגים שונים של חשבונות לשכירים בבנק לאומי? ת. אני חושב שכן." (עמוד 21 לפרוטוקול) "ש. ידעת שהסיווג שלך "אחד גדול" אבל אף פעם לא רצית לראות מה זה. אתה בטוח? ת. למה אני צריך להיכנס לסיווג החשבון שלי כשאני יודע מה אופי החשבון שלי?" מכל הציטוטים המובאים לעיל עולה כי המבקש קיבל דפי חשבון כפי שהודה (עמוד 11 לפרוטוקול), שבכותרתם צוין שם החשבון. לטענתו, עצם העובדה שהוא מקבל את רוב משכורותיו בדרך אוטומטית לבנק מזכה אותו בפטור מדמי עמלה. לשיטתו, גם אם לא כל משכורותיו הועברו באופן אוטומטי וגם אם הבנק לא ידע שמדובר במשכורת, די בכך שהוא שכיר כדי לסווגו בקטגוריה המזכה בפטור. משהבנק לא נהג כך הרי שהפר איתו את ההסכם וגבה ממנו עמלה בניגוד לסעיף 5 לחוק הבנקאות ועשה עושר שלא במשפט. 7. אין חולק, כי בכל בנק מצויות קטגוריות שונות ורבות לפיהן מסווגים חשבונות הלקוחות. אין גם ספק ששינוי מקטגוריה אחת למשנה אינו יכול להיעשות באופן חד-צדדי על ידי הבנק ללא זימון הלקוח ותיאום עמו, אפילו מדובר בתנאים שלדעת הבנק מיטיבים עם הלקוח. הוא הדין גם לגבי שכירים, שמשכורותיהם מופקדות בחשבונם. כעולה מעדות מנהל מרחב ת"א אצל המשיב, מר פסל (עמוד 37 לפרוטוקול), אין קטגוריה אחידה לחשבונות על פי אופי התקבול. כל לקוח רשאי להחליט מבין המצאי הקיים של חשבונות הבנק איזה אופי ישא חשבונו, מה עדיף בעיניו ובאיזה תנאים יבקש לקיים את חשבונו. אין גם ספק כי על הבנק ליתן את האינפורמציה המלאה בכל סוגי החשבונות, על מנת שהלקוח יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם למצוי ולבחור את החשבון על פי הרצוי לו. על הבנק חלה חובה לפרסם את תעריף העמלות על פי דרישת החוק, באופן שכל לקוח יוכל לדעת באופן מדויק וברור באיזה עמלות יחויב. בסיווג החשבון ככזה או כאחר על הבנק להסביר ללקוח מהם התנאים ולהתאים לו את הסיווג המתאים ביותר לדרישותיו. 8. סיווגו של חשבון כ"חשבון משכורת פרטי" אומנם מחייב קבלת משכורת בדרך אינטגרטיבית, אולם מדובר בתנאי הכרחי אך לא מספיק (ראה עדותו של מר פסל ועדות גברת כספי, עמוד 51 לפרוטוקול). באם תאמר כי עצם שמו של החשבון מחייב את הבנק להכניס לתוכו את כל מי שעונה לקטגוריה האמורה - לא רק שאין בכך כדי להיטיב עם הלקוחות, אלא עלול אף להזיק לרבים מהם. כך למשל כאשר מבקש סטודנט לקבל אשראי, הגם שהוא סטודנט, הכללתו במסגרת "חשבון סטודנט" לא תאפשר לו קבלת אשראי בסכום גבוה יותר. הוא הדין עם "חשבון לאומי חייל" או "חשבון לאומי צעיר" שלא כלל החיילים או כלל הצעירים מבקשים להיכלל בקטגוריות המונעות מהם לבצע פעולות כאלה ואחרות שחשבונות אחרים מאפשרים. בענייננו, פורסם ברבים התעריף הרלוונטי הן באמצעי התקשורת והן באינטרנט. המבקש העיד כי את מרבית פעולותיו בבנק הוא מבצע באמצעות האינטרנט (עמוד 17 לפרוטוקול). המבקש יכול היה לבדוק אם אומנם חשבונו שנושא את הסיווג "אחד גדול" או "חשבון זהב" מתאים לצרכיו או שמא מעדיף הוא לעבור לחשבון אחר עם תנאים אחרים המזכים אותו בפטור מעמלה. על פי עדותו, המבקש לא בדק כלל מהי כותרת החשבון שנשלח אליו באופן קבוע ולא ידע מהו הסיווג הרלוונטי לעניינו (עמוד 22 לפרוטוקול). תמוה בעיני שכאשר גילה המבקש שיכול היה להשתייך לחשבון אחר שלא גובה תעריף עמלות כלל ומאידך נותן אשראי נמוך כיאה לצרכיו, לא פנה לפקיד בסניף הבנק על מנת לבקש לעבור לסוג זה של החשבון. הוכח בפני כי הודעות לגבי התעריפים נשלחו בדרך רגולארית ללקוחות הבנק בדפי החשבון, ופורסמו גם באמצעי התקשורת וגם באתר האינטרנט של הבנק. לפיכך, יכול היה המבקש ללמוד כי קיימות חלופות שונות וסוגים שונים של החשבונות האישיים גם לגבי לקוחות מפקידי משכורת. המבקש בחר לעצום את עיניו ולא לבדוק זאת. אציין כי הבחינה המילולית של החשבון אין בה לבדה כדי להעיד על תוכנו. אין די שאדם הוא חייל, סטודנט או שכיר בכדי שיכנס אוטומטית לסיווג חשבונו על פי שמו המילולי של החשבון. משכך לא הייתה כל הפרת חוזה בגביית העמלות שנגבו על פי התעריף המתאים לסוג חשבונו של המבקש. 9. טענה נוספת שטוען המבקש שהבנק הפר את חובתו לפי סעיפים 5 ו-5א לחוק הבנקאות, שזה לשונם: "5. גילוי נאות (א) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בכללים חובה על תאגידים בנקאיים, לפי הפירוט והדרך שנקבעו בהם - (1) לגלות ללקוחותיהם כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו; (2) לציין פרטים מסוימים בכל פרסום שלהם בדבר שירותיהם; (3) ליתן ללקוחותיהם, במועדים קבועים, דוחות על שירותים הניתנים להם ולציין בהם פרטים מסוימים; 5א. מסירת מידע על עמלות (א) מבלי לגרוע מהוראות סעיף 5, תאגיד בנקאי ימסור ללקוחותיו מידע בכתב על סכומי העמלות או על שיעור העמלות שהוא גובה בשל שירות שהנגיד קבע בכללים לפי סעיף 5 שהוא שירות עיקרי (בסעיף זה - שירות עיקרי); המידע יימסר בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג). (ב) מידע כאמור בסעיף קטן (א), שאינו מתייחס ללקוח מסוים, יוצג במקום בולט לעין בכל סניפיו של התאגיד הבנקאי, וכן, אם התאגיד הבנקאי מאפשר ללקוחותיו לקבל הודעות באמצעות מחשב - יימסר גם באמצעות המחשב. (ג) (1) בתום כל רבעון ישלח תאגיד בנקאי לכל לקוח שבמהלך הרבעון נגבו ממנו עמלות בשל שירות עיקרי, הודעה שבה יהיה מידע מרוכז וסיכום של כל סכומי העמלות שנגבו ממנו בשל שירות כאמור. (2) קיבל לקוח הודעה לפי פסקה (1) באמצעות מחשב, יהיה התאגיד הבנקאי פטור מהחובה לשלחה ללקוח." כפי שכבר צוין לעיל, הוכיח המשיב כי נשלחו למבקש - כמו לכלל הלקוחות - מדי רבעון הודעות הכוללות פירוט של העמלות העיקריות הנגבות בחשבון (מוצג י"ג למוצגי המשיב). גם מתצהירו של מר קורקידי, ראש ענף ניהול היצור ומוקדי שירות בבנק - אשר בא כוח המבקש ויתר על חקירתו - עולה כי נשלחו לכל לקוחות הבנק הודעות בדיוור ישיר ובאופן אוטומטי, המבטיח בצורה הטובה ביותר את הגעתן לכלל הלקוחות. כפי שראינו, אף המבקש עצמו ידע על העמלות מפרסומי הבנק באתר האינטרנט. כמצוין לעיל, מהפרסומים שהוצגו לא עולה כי קיים פטור מעמלות לחשבונות מסוג "חשבון זהב" או "חשבון אחד גדול" - שהם חשבונות המבקש אצל המשיב - במועדים הרלוונטיים להגשת התביעה. לפיכך, לא הוכח כי הבנק הפר את חובתו על פי חוק הבנקאות. 10. באשר לטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט, הרי שטענה זו מבוססת על ההנחה כי בגביית העמלות מתעשר הבנק שלא כדין. לטענת המבקש לבנק יש אינטרס שלא לסווג את חשבון מקבלי המשכורות בסיווג "פרטי משכורת" אלא בסיווגים אחרים, שכן כך הוא יכול לגבות עמלות. טענה זו הייתה נכונה לו היה בבנק רק סוג אחד של חשבון והבנק היה מתעשר אך ורק מגביית עמלות, ולאו היא. בבנק יש סיווגים שונים, מרביתם משודרגים מבחינת האשראי, והם עלולים לגרום לסיכון גבוה מצד הבנק בשל מתן האשראי. כשהסיכון גבוה, לא מן הנמנע שבחשבון הכללי יקבל הבנק פחות - אפילו כאשר הוא גובה עמלות. מכל מקום, לא הוכח בפני כי לבנק אינטרס להגביל את עצמו למתן אשראי בסכום נמוך ולא לגבות עמלות. לפיכך - משנקבע כי הבנק לא הפר חובותיו, ממילא לא התעשר שלא כדין. עילת התביעה האישית - התוצאה 11. מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא הוכיח שיש לו עילת תביעה אישית כנגד הבנק. חשבונו סווג בסיווג שהיה ידוע לו או יכול היה להיות ידוע לו. עצם העובדה שהוא מקבל משכורת בדרך אינטגרטיבית אינה מחייבת את המשיב לשנות באופן אוטומטי את סיווג חשבונו ואת תנאי האשראי המיטיבים להם הוא זכאי על פי סיווגו הנוכחי. המבקש לא הוכיח כי אי פעם ביקש לשנות את הסיווג. חזקה עליו שידע מדפי החשבונות שנשלחו אליו את סיווג החשבונות ואת מהותם וידע או יכול היה לדעת כי חלה עליהם חובת תשלום עמלות. לפיכך, לא הוכח כי הופר ההסכם שבין המבקש לבנק. המשיב הוכיח כי פרסם כנדרש על פי חוק הבנקאות את תעריפיו באופן ברור ומדויק, כך שכל מי שביקש לדעת מה התעריפים החלים על פי דין יכול היה ללמוד על כך מאותם פרסומים. המבקש לא הוכיח כי הבנק התעשר שלא כדין בכך שגבה עמלות אשר פרסם את דבר גבייתן ברבים ובאופן פומבי. המסקנה העולה במקובץ היא כי המבקש לא הוכיח כל עילה אישית כנגד המשיב. האם מדובר בתובע ייצוגי ? 12. לכאורה, לאחר שהגעתי למסקנה בדבר היעדר עילה אישית, מתייתר הצורך לדון בשאלה אם הוכיח המבקש כי הוא ראוי לייצג את הקבוצה כולה. לפיכך, בבחינת למעלה מן הדרוש אציין כי כל טענותיו של המבקש הינן בתחום האישי והספציפי ואין בהן כדי ללמד על כלל לקוחות הבנק. ניתן להניח שלקוחות הבנק האחרים, שאותם מתיימר המבקש, לייצג בודקים את סיווג חשבונם וערים לאפשרות שקבלת משכורת בדרך אינטגרטיבית יכולה לזכותם בפטור מעמלות - ואיננה תנאי בלעדי לסיווג. חזקה על מי שמקבל חשבון בנק שהוא מעיין בו ובודק אותו ויודע באיזה סיווג סווג חשבונו ומהם היתרונות והחסרונות באותו סיווג. לא מן הנמנע שמקבלי המשכורות יעדיפו חשבונות משודרגים וקבלת אשראי מוזל על פני פטור מעמלות ואי-קבלת אשראי מורחב. כדי לשייך את כלל מקבלי המשכורת לקבוצה אחידה צריך יהיה לערוך בירור עובדתי ופרטני לכל אחד מן הלקוחות השונים והרבים. לפיכך, גם מטעם זה אין התביעה ראויה להידון כתובענה ייצוגית. התוצאה 13. הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בסך של 40,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כן ישלם המבקש למשיב הוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המשיב יפנה למזכיר הראשי של בית המשפט בעניין זה. תביעה ייצוגית