ביטול עיקול חשבון בנק

להלן פסק דין בנושא ביטול עיקול חשבון בנק: פסק דין זהו ערעור על החלטת רשם בית משפט זה (כב' הרשם שמואל ברוך) מיום 29.10.06 בת"א 2476/05 (בש"א 16094/06) שדחתה את בקשת המערערים להורות על ביטול עיקול שהוטל על חשבון בנק שמספרו 606327/49 (להלן: "חשבון 606327/49" או "החשבון") המתנהל בבנק לאומי סניף רחובות (להלן: "המשיב" או "הבנק"). 1. רקע (א) המערער 3 (להלן: "המערער") הוא הבעלים של המערערות 1 ו-4 (להלן: "החברות"). (ב) החברות נקלעו לחובות כספיים כבדים וננקט נגדן הליך כינוס נכסים. במסגרת הליך הכינוס רכשה ביום 25.8.05 חברת זיו מטפ תעשיות בע"מ (להלן: "זיו מטפ") המנוהלת על ידי המערער את נכסי החברות מאת המשיב ובנק הפועלים. זיו מטפ שילמה עבור הנכסים כ-1.8 מיליון ₪ והבנקים התחייבו שלא לתפוס נכסים אלו פעם נוספת. (ג) ביום 17.11.05 הגיש המשיב תביעה כספית על יתרת החוב נגד המערערת 1 ונגד המערערים 2-4 מתוקף היותם ערבים להתחייבויותיה. במקביל להגשת התביעה הגיש הבנק בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי מערערים 2 ו-3. בית המשפט נעתר לבקשה (להלן: "צו העיקול"). (ד) ביום 19.6.06 הגיש הבנק בקשה להרחבת צו העיקול שניתן כך שיחול גם על סכומי כסף שמגיעים או שיגיעו למערער בחשבון הנ"ל. בית משפט נעתר גם לבקשה זו באותם תנאים. מסיבותיו לא עשה הבנק שימוש בצו זה. יצויין שהחשבון הנ"ל רשום אצל המשיב כחשבון משותף של המערער ושל גב' שרית פינקוס, גרושתו. (ה) ביום 10.7.06 הגיש הבנק בקשה נוספת להרחבת צו העיקול על אותו חשבון (להלן: "ההרחבה"). בית משפט נעתר גם לבקשה זו. באותו יום עוקלו כספים שהופקדו יום קודם לכן בחשבון ושכנגדם נמשכו המחאות לטובת צדדים שלישיים. המחאות אלו לא כובדו כתוצאה מהעיקול שהוטל כאמור. (ו) ביום 20.7.06 הגישו המערערים בקשה לביטול ההרחבה לבית משפט זה וכן הגישו זיו מטפ ושרית פינקוס תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית משפט השלום ועתרו לסעד הצהרתי שהגב' שרית פינקוס (גרושתו של המערער) היא בעלת החשבון היחידה; שהכספים שהופקדו בחשבון ביום 9.7.06 שייכים לזיו מטפ ולא ניתן לעקל אותם בגין חובותיו של המערער; שהבנק לא היה רשאי לעקל את הכספים שהופקדו ביום 9.7.06 ושנמשכו על פי צו העיקול מיום 10.7.06 ושהיה עליו לכבד את ההמחאות שנמשכו ביום 9.7.06 וביום 10.7.06 (ה"פ 200671/06). הדיון בהמרצת הפתיחה נידחה עד להכרעה בערעור זה. (ז) ביום 29.10.06 דחה כב' הרשם שמואל ברוך את בקשת המערערים לביטול העיקול שהוטל במסגרת הבקשה להרחבה, ומכאן הערעור דנן. 2. החלטת הרשם כב' הרשם ברוך יצא מנקודת הנחה שהזכויות בכספים שהופקדו בחשבון שייכות לחברת זיו מטפ; הניח שזיו מטפ רכשה את הזכויות בחברות, אך הבעלות בחברות נותרה של המערער; וקבע שהעובדה שזיו מטפ היא הבעלים של נכסי החברות מובילה למסקנה שהכספים בחשבון שייכים בחלקם לחברות ובאופן עקיף למערער. כב' הרשם קבע שגם במצב בו המערער אינו הבעלים של החברות ורק מנהלן, יש לו אינטרס ברור בכספים שבחשבון, וסביר להניח שהם שייכים לו בדרך זו או אחרת. בהתייחס לבעלות בחשבון קבע כב' הרשם שלמערער ולגב' שרית פינקוס זכות חתימה עצמאית בחשבון ובמקרה כזה אין מניעה להטיל עיקול על כספים השייכים לאחד מהם. לפיכך החשבון בר-עיקול כלפי התחייבויותיו של המערער. כב' הרשם דחה טענה שהעלו המערערים של "ספק בעלות" בחשבון מכח סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל בנימוק שסעיף זה מנוסח באופן המייחד את תחולתו על הליכי הוצאה לפועל בלבד, ולכן למרות שתקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מחילה את הוראות חוק ההוצאה לפועל על ביצוע עיקול זמני, לא ניתן להסתמך עליו בהליך הנוכחי. 3. טענות המערערים מבין טענות המערערים שתיים בלבד הן טענות שהועלו במסגרת הבקשה לביטול ההרחבה שעל דחייתה הם מערערים: (א) הבנק לא ציין בבקשה להרחבת העיקול שמדובר בחשבון משותף וטען שמדובר בחשבון של המערער בלבד - מדובר בהסתרת עובדות וחוסר נקיון כפיים אשר די בהם כדי להביא לדחיית הבקשה לעיקול על הסף. (ב) כב' הרשם טעה כאשר קבע שאין תחולה לסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל ללא כל הסבר או נימוק. על אף העובדה שמדובר לכאורה בחשבון משותף, מדובר בחשבון של גרושתו של המערער ומכאן שמדובר בסכסוך שעניינו "ספק בעלות". על פי סעיף 28 יש לברר טענת ספק בעלות בעתירה נפרדת שאכן הוגשה. טענותיהם האחרות של המערערים מופנות נגד קביעותיו של כב' הרשם, ומתייחסות למידע שנמסר במסגרת המרצת הפתיחה ושחורג ממסגרת דיוננו. עם זאת, המשיב נמנע מלהתנגד להעלאת טענות אלו ולכן אין מניעה מלהתייחס אליהן לגופו של ענין. כך טוענים המערערים ש: (ג) בית משפט השתית את החלטתו על "הנחות" ו"השערות": טעה בית המשפט עת הניח ללא כל בסיס שהעובדה שזיו מטפ היא הבעלים של החברות מצביעה על כך שלפחות חלק מהכספים שייכים להן; ושהעובדה שהכספים שייכים לחברות, והחברות היו בבעלות המערער, מובילה למסקנה שהכספים שייכים לו בדרך זו או אחרת. ג1. בית המשפט לא נתן משקל למסך ההתאגדות; זיו מטפ אינה חבה דבר לגורמים המעורבים, ולפעילותה השוטפת אין קשר לחברות שבכינוס; ג2. בית המשפט התעלם ממסמכים המוכיחים שהסכומים שהופקדו בחשבון מקורם בתקבולים של זיו מטפ עבור פעולות מכירה שוטפות ללקוחותיה; ג3. הבעלות של המערער בחברות שבכינוס אינה עושה אותו לבעל זכות בכספים השייכים לחברה שרכשה חברות אלו. (ד) כונס הנכסים של החברות מונה מטעם הבנק ורכישת הנכסים על ידי זיו מטפ נעשתה בידיעת הבנק ובברכתו. הבנק מכר את נכסי החברות לחברת זיו מטפ בידיעה שמדובר בחברה בניהולו של המערער; שיש כוונה להמשיך ולהפעילם במסגרת עסק דומה; והוא התחייב שלא לעקלם ולא לתפוס אותם בכל הליך שהוא. (ה) בית המשפט התעלם מהעובדה שהבנק ניצל הזדמנות, לא כיבד שיקים שנמשכו עובר למתן ההרחבה, ולמעשה החיל את צו העיקול שניתן לו באופן רטקרואקטיבי ללא כל זכות. לטענתם, הפעולות שביצע הבנק מעידות על נכונות מרחיקת לכת לבצע מהלכים שאינם מקובלים במערכת יחסים עסקית תוך שימוש במידע חסוי ובסמכויות שניתנו למטרות אחרות. 4. טענות המשיב המשיב טוען: (א) הבנק הוכיח את שני התנאים הנדרשים להטלת עיקול זמני: א1. קיימת עילת תביעה לכאורה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה. המערערים לא העלו טענות של ממש נגד התביעה עצמה ולא הרימו את הנטל הנדרש של הטלת ספק בטענות התביעה. א2. קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין - נוכח הסתבכותם הכלכלית של המערערים הם אינם מסוגלים לעמוד בהתחייבויותיהם ומתעלמים מפניות חוזרות ונשנות של הבנק לתשלום חובם. היה ויבוטל העיקול הזמני ימשכו המערערים את הכספים ויכבידו על ביצוע פסק הדין. (ב) בקשת המערערים לביטול העיקול אינה נתמכת בתצהיר מטעם גב' שרית פינקוס לשם אימות גרסתה שהחשבון בבעלותה הבלעדית, והיא גם אינה תואמת את המציאות: ב1. למערער ולגב' פינקוס זכויות חתימה בחשבון "כל אחד לחוד". ב2. הכספים שהופקדו בחשבון נמשכו באמצעות שיקים על שם המערער וגב' פינקוס כשהמוטבים הם לקוחות, ספקים ועובדים הקשורים לעסקיו של המערער. ב3. בהמרצת הפתיחה נטען בריש גלי שהמערער פנה אל גב' פינקוס בבקשה להפקיד בחשבון המשותף כספים השייכים לו ולחברה בבעלותו. (ג) הבנק לא הסתיר בבקשה להרחבת העיקול את עובדת היות החשבון חשבון משותף - מידע זה היה מצוי על גבי דף החשבון ודף מרשם לקוח שצורפו לבקשה. (ד) חזקה על כספים המצויים בחשבון משותף שהם שייכים לשני בעלי חשבון בחלקים שווים. הפסיקה הכירה בזכותו של נושה לעקל כספים בחשבון משותף בגין חובו של אחד השותפים בחשבון, ובתנאי שלכל אחד מבעלי החשבון נתונה הרשות למשוך ממנו כספים ללא צורך בחתימת שותפו. 5. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסק הדין, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, ובתיקי המוצגים - לרבות המרצת הפתיחה שהוגשה לבית משפט שלום על נספחיה - הגעתי למסקנה שדין הערעור להדחות. (א) הבנק פנה לקבלת סעד זמני שבנוגע אליו קובעת תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984: "... (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". ככל שהדבר נוגע לשיקולים אלו, נוטה הכף לחובתם של המערערים ולזכותו של הבנק, ואפרט: (ב) ביום 19.6.06 הגיש הבנק את הבקשה הראשונה להרחבת צו העיקול הזמני. בקשה זו נסמכה על צו העיקול שניתן באותו תיק ביום 17.11.05 וממנה עלה שהבנק איתר חשבון נוסף של המערער בו מתנהלת תנועת כספים. הבנק צירף אסמכתאות המעידות שבעלי החשבון הם שרית ואלי פינקוס אך נמנע מלפרט עובדה זו בבקשה גופה. ביום 22.6.06 הרחיב בית המשפט את הצו בתנאי העיקול המקורי, אך הבנק לא עשה בו שימוש. (ג) ביום 10.7.06 הגיש הבנק בקשה נוספת "דחופה ביותר" להרחבת הצו ובה נמסרו פרטים נוספים. בבקשה נאמר שבעת הרחבת הצו ביום 22.6.06 כבר לא היו מצויים בחשבון הכספים שביקש לעקל. בנוסף ציין הבנק ש: "ביום 9.7.06 זוכה חשבון המשיב מס' 3 בסכום נוסף של 67,318 ₪... במקביל משך המשיב מס' 3 4 שיקים מחשבונו אצל המחזיק". סבורה אני שיש מידה לא מבוטלת של צדק בטיעוני המערערים בעניין התנהלותו של הבנק: שהרי הבנק עקב באופן צמוד אחר התנועות בחשבון. הוא ידע, או לכל הפחות היה באפשרותו לדעת, שהגורם הפעיל בחשבון לאורך זמן ומי שחתום על הצ'קים שנמשכו בסמוך להגשת הבקשה היא הגב' שרית פינקוס ולא המערער עצמו. למרות זאת, נמנע הבנק מלציין עובדות אלו גם בבקשתו השניה, והמשיך להתייחס לחשבון כאל "חשבון המשיב" ולייחס לו עצמו את משיכות הכספים. אלא שמטיעוני המערערים עצמם ומדברי גב' שרית פינקוס בתצהירה שהוגש בתמיכה לתובענה בדרך של המרצת פתיחה עולה שאכן החשבון היה משותף, ואכן משך שנים רבות לא היה למערער קשר אליו, אולם, עובר לאירועים נושא הערעור פנה אליה המערער וביקש לעשות שימוש בחשבון זה לצורך עסקיו והיא הסכימה. היא איפשרה הפקדות ומשיכות ואף חתמה על שיקים מתאימים בהתאם להנחיות המערער מבלי שהייתה לה כל זיקה לאותם סכומי כסף ומתוך מטרה לסייע למערער בשיקום מצבו הכלכלי (סע' 12 לתצהירה). (ד) המערערים, המבקשים לסתור מצב עובדתי שלפיו לפחות באופן פורמאלי מדובר בחשבון משותף הרשום גם על שמו של המערער, ובפועל, המצב הוא שהחשבון משמש את המערער ועסקיו בלבד, בבואם לטעון שהמציאות שונה, ושבפועל במשך תקופה ארוכה מתנהל החשבון בלעדית על ידי גרושתו של המערער, חייבים היו אף הם להתייצב לפני בית המשפט בידיים נקיות. העובדה שכספי חברה המנוהלת על ידי המערער, ואולי אף מצויה בבעלותו, מצאו דרכם לחשבון גרושתו, מטילה צל גם על תום ליבם ונקיון כפיהם. (ה) אין לקבל גם את טענת המערערים שהמשיב התחייב לא להטיל עיקולים על נכסי זיו מטפ. התחייבותו של המשיב נגעה אך ורק לנכסי החברות שהועברו לזיו מטפ במסגרת ההסכם (סע' 13), ומאידך גיסא, נאמר מפורשות (סע' 10) שאין בהסכם כדי לפטור את המערערים מיתרת חובם. (ו) אמנם, איני רואה עין בעין עם הרשם את כל יריעת הנמקותיו, אולם, די בכך שלפני הרשם הונחה תשתית המעידה על היות החשבון: פורמלית חשבון משותף ומעשית - חשבון בו עשה המערער, בתקופה הרלוונטית, כבתוך שלו לצורך קידום עסקיו, כדי להוות את התשתית הנדרשת. 6. סוף דבר הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ. חשבון בנקבנקעיקולעיקול חשבון בנק