להלן החלטה בבקשת אכיפת שעבודים באגרת חוב: החלטה 1. מהות הבקשה: הבקשה שבפניי הינה בקשת המבקש (להלן: "הבנק"), לאכוף את השעבודים הכלולים באגרת החוב ללא הגבלה בסכום אשר נחתמה והוצאה על ידי המשיבה (להלן: "החברה "), ביום 29.2.00 לטובת הבנק. השעבוד הינו שעבוד קבוע ראשון על הון המניות הבלתי נפרע של החברה והמוניטין שלה, וכן שעבוד שוטף כללי ראשון על מפעלה ועל יתר הנכסים והזכויות שיש לחברה כעת ושיהיו לה בעתיד הנכללים באגרת החוב, כאמור לעיל. בבקשה נאמר כי החברה עוסקת ביבוא ושיווק של כלי בית ומוצרי חשמל ביתיים. כפי שידוע לבנק, עיקר רכושה של החברה הינו זכיונות של החברה, חובות לקוחות וציוד. חיוביה של החברה בחשבון הבנק המתנהל אצלה, עולה ליום 14.6.04, לסך של כ- 13 מליון ₪. דפי החשבון צורפו לבקשה. הבנק ציין כי ככל שידוע לו המשיבה איננה פעילה והודיעה לו כי החליטה להפסיק את הפעילות העסקית ופיטרה את עובדיה. על פי מידע אשר התקבל אצל הבנק, הוגשה תביעה על ידי החברה כנגד חברה בשם SEB ואח' ע"ס של 40 מליון ₪ בגין הפרת הסכם סוכנות בלעדי, במסגרת תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 2708/01. בנסיבות אלה, התקיימו לדברי הבנק התנאים האמורים בסעיף 11 ו- 12 לאיגרת החוב, כך שקיימות נסיבות המזכות את הבנק להעמיד לפרעון מיידי את כל החובות המובטחים ולמנות לצורך כך כונס נכסים. בבקשה תמך תצהירו של מר רפאל מנטין, מנהל תחום באגף אשראיים מיוחדים של הבנק. בתצהיר חזר מר מנטין על האמור בבקשה. 2. תגובת החברה: במסגרת התגובה טענה החברה כי ההליך אשר ננקט על ידי הבנק איננו מוכר בהוראות הדין ולוקה בחוסר תום לב, כמו גם במצגי שווא וחצאי אמת. לתגובה זו צורף תצהירו של מר יצחק ספקטור, (להלן: "מר ספקטור"), מנהל החברה. בתצהיר נאמר על ידי מר ספקטור כי החברה היא חברה פעילה בעלת מוניטין רב, העוסקת מזה שנים ארוכות בתחום העיצוב והייבוא הבינלאומי של כלי בית ובהשכרת נכסי נדל"ן. מר ספקטור טען כי הבנק מבקש סעדים גורפים וכלליים שאינם דרושים, וזאת בשעה שפרט לנכסי המקרקעין אשר בבעלות החברה המשועבדים לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט בשעבוד ראשון, כל רכושה הממשי של החברה הינו מלאי קבוע המהווה מלאי עסקי שוטף ומתחלף המוחזק מעת לעת במחסני החברה. לכן, אין צורך בסמכויות המתבקשות לעניין ביטוח רכוש החברה או תפיסת מסמכי הנהלת החשבונות. עוד טענה החברה כי הבנק לא הסביר מהי התועלת במינוי כונס נכסים על רכוש החברה, שהינו כאמור מלאי מתחלף ושערכו משתנה על פי היצע וביקוש הן בשוק המקומי והן בשוק הבינלאומי. החברה טענה גם כי בפי הבנק אין כל טענה בדבר האשראי אותו חבה החברה. אילו היתה מועלית טענה כזו, אין ספק כי ניתן היה להגיע להסכמות. החברה עשתה רבות לאחרונה לשם הסדרת תביעות כספיות אשר הוגשו נגדה באמצעות פשרות, וזאת על מנת לשמור על החברה כעסק חי. לכן, בקשת הבנק, אשר בחר להכריז על החברה כחברה שאיננה פעילה, הינה כוזבת ומטעה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כמו כן נאמר כי בתצהיר אשר צורף לבקשת הבנק , אין כדי להצביע על רכוש ספציפי שיש בבעלות החברה המצדיק, לכאורה, התערבות חיצונית בחיי החברה ופגיעה כה קשה בפעילותה השוטפת. החברה טענה עוד כי מניעיו הפסולים של הבנק אינם מאפשרים מינוי כונס נכסים על פי תקנה 388(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. החברה טענה כי להוכחת פעילותה מוזמן בימ"ש לעיין בדוחות מע"מ ומעסיקים אשר צורפו כנספח א' לתצהיר. ישנו גם ספק רב אם יכולתו המקצועית של הבנק עולה כדי ניהול עסקי החברה. התערבות כפויה של הבנק בעסקי החברה, ימוטטו אותה ויפחיתו באופן משמעותי את ערך רכושה. החברה טענה כי גם אם נלך לשיטתו השגויה של הבנק, על פיה די בעובדה שקיים אשראי בלתי מסולק על מנת להצדיק את מתן צו הכינוס, הרי שגם בכך אין כדי לענות על מבחני הסף הנדרשים כדי למנות כונס נכסים. מאחר ומדובר בסעד מן היושר, ואין מקום לטענות כי החברה לא פעילה, הרי שאין להענות לבקשה. בנוסף לכך, טענה החברה כי היא איננה חייבת את החוב הנטען וכי החברה כופרת בחוב הכספי המופרך הנטען נגדה שלא כדין. לצורך זאת, היפנה מר ספקטור לבקשת הרשות להגן אותה הגיש כנגד תביעה אישית אשר הוגשה על ידו בסך של מליון ₪ על ידי הבנק. במסגרת טענותיה כנגד החוב, טענה החברה כי החוב הכספי נשוא התובענה הנידונה הינו תוצר ישיר על מחדלי הבנק ונציגיו. מר ספקטור פירט את טענותיו השונות כלפי הבנק בדבר מתן האשראי ובעניין מעורבותו של שליח הבנק, מר חנוך וולף (להלן: "מר וולף"). מר ספקטור ציין כי בשנת 99' רכש שליטה במספר חברות אשר החברה נמנית עליהן, אותן כינה "קבוצת ספקטור". לצורך רכישת השליטה פנה לעו"ד אזוגי על מנת שיערוך את הסכמי רכישת המניות באותן חברות ויסייע לו לגייס מימון חלקי לצורך הרכישה. שווי הנכסים של החברות הוערך באותו מועד בסכום של כ- 150 מליון ₪. מר ספקטור טען כי עו"ד אזוגי הכיר בינו לבין מר וולף מטעם הבנק והציגו כמי שמוכן לממן את רכישת קבוצת ספקטור וידאג לכך שהבנק יממן זאת. במסגרת פגישה אשר התקיימה בראשית שנת 2000, התחייב מר וולף באופן אישי לממן את הנדרש לרכישה. זאת בנוסף להתחייבותו המפורשת לאשר את המוסכם בוועדות המתאימות לבנק. זאת בתנאים שונים אשר צוינו על ידי מר ספקטור בתצהיר. בסיום אותה פגישה לחצו הצדדים ידיים ומר וולף הסכים, לטענת מר ספקטור, לקיים את העקרונות עליהם הוסכם והתחייב בפניו אישית, בנוכחות עו"ד אזוגי, לפעול למימוש התנאים. בסמוך לאחר מכן הודיע מר וולף כי ניתן אישור למתן המימון. הוסכם כי המימון יוענק באופן פרוגרסיבי כך שבתחילה ינתן אשראי של 5 מליון ₪ לחברה המשיבה, ואשראי בהיקף דומה לחברה נוספת מהקבוצה בשם מיזון פרנס בע"מ. המימון הכספי הראשון הוזרם לחשבונות הבנק אשר בשליטת מר ספקטור, כך שבסוף התקופה דאג מר וולף למימון מצטבר בסך של כ- 10 מליון ₪ לכל אחת מאותן חברות. ההתקשרות העסקית נמשכה במשך כשנתיים נוספות, כאשר הקשר בין מר ספקטור לבין מר וולף נשא אופי אישי. בראשית שנת 2002 פנה מר וולף למר ספקטור בדרישה להרחבת הבטחונות תוך מתן אשראי נוסף. זאת בין היתר לצורך סיום התקשרות החברה עם בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לו היה משועבד נכס מקרקעין. לטענת מר ספקטור, ידע מר וולף כי העברת פעילות החברה מבנק מרכנתיל דיסקונט לבנק, נעשתה בהסתמך על התחיבות אישית של מר וולף להעמיד עבורו, בין היתר, את אותו היקף אשראי שסוכם עם בנק מרכנתיל דיסקונט לצורך פדיון נכס המקרקעין אשר שועבד לטובת בנק דיסקונט. לצורך העמדת אשראי כאמור, נפגשו עו"ד אזוגי, מר וולף ומר ספקטור פעם נוספת. סוכם כי מר וולף יעמיד אשראי נוסף בסך 15.5 מליון ₪: סכום של 3.5 מליון ₪ יועברו לחשבון עו"ד אזוגי בבנק לאומי לצורך ביצוע רכישה של יתרת המניות בחברה ולצורך תשלום שכ"ט עו"ד אזוגי; סך של 11 מליון ₪ יועברו לחברה לשם פדיון הנכס המשועבד לבנק מרכנתיל דיסקונט, וסכום של מליון ₪ יועבר לחשבון מיזון פרנס בע"מ. זאת לשם סילוק ערבות בלתי מוגבלת של מר ספקטור לטובת אותה חברה. לצורך מימוש ההסכמות לעיל, גיבש עו"ד אזוגי יחד עם בנק מרכנתיל דיסקונט הסכם סופי לפדיון משכנתא. לצורך רישום משכנתא על אותו נכס לטובת הבנק, מינה מר וולף עו"ד חיצוני. מר וולף פעל בהתאם לסיכום שבין הצדדים והעביר בשלב ראשון לחשבונו של עו"ד אזוגי סכום של 3.5 מליון ₪. כמו כן, דאג מר וולף כי המחלקה המשפטית של הבנק תמציא לעו"ד אזוגי טפסים לרישום שיעבוד על הנכס לטובת הבנק. למרות כל האמור לעיל, ניתק מר וולף באופן פתאומי את קשריו עם מר ספקטור, דבר שעורר אצלו חשד באופן מיידי. זאת במיוחד לאחר שחתם על שטר המשכנתא ושעבד את זכויות החברות שבשליטתו בנכס לטובת הבנק, מבלי שקיבל את מלוא התמורה בגין השעבוד. לאור כל האמור לעיל, טענה החברה כי בין הבנק, באמצעות מר וולף, לבין מר ספקטור, קיים הסכם מחייב אשר לא קויים. על יסוד התחייבויות הבנק, באמצעות מר וולף, חתם מר ספקטור על הסכם לפדיון הנכס עם נציגי בנק מרכנתיל דיסקונט, לפיו ישוחרר הנכס כנגד תשלום של 11 מליון ₪, אותו התחייב הבנק לשלם על פי ההסכם שבין הצדדים ובעיקרם שטר המשכנתא. מר וולף הפר את ההסכם ולא העמיד את יתרת האשראי אשר התחייב להעמיד על פי ההסכם. לכן, לא עמד מר ספקטור בהסכם עם בנק מרכנתיל דיסקונט לפדיון הנכס. לאור זאת, מונה כונס נכסים לנכס. עקב הפרת ההסכם אשר נחתם בין מר ספקטור לבין הבנק, והשתמטות מר וולף ממילוי ההתחייבויות כלפיו, החל בנק מרכנתיל דיסקונט בהליכים משפטיים למימוש השעבוד על הנכס. כמו כן, פעל הבנק לפרעון מיידי של ההלוואות ואשראי. מר ספקטור טען כי כתוצאה מהתנהגות זו של הבנק נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים, שכן נכס המקרקעין שהוערך במליוני דולרים ירד לטמיון. הערבות האישית נותרה על כנה והוגשו נגדו תביעות מופרכות. החברה טענה כי מאחר וההסכם הופר, הרי שדינו להתבטל וכך גם דינם של כל המסמכים, הערבויות והשעבודים אשר נתנו לבנק, לרבות אגרות החוב נשוא התביעה. לחילופין, טענה החברה כי היא זכאית לתבוע ממר וולף על דרך הקיזוז ומשולחו, הבנק, את הנזקים הבלתי הפיכים אשר נגרמו בגין הפרת ההסכם. החברה טענה כי הנזקים שנגרמו הם בסך של כ- 45 מליון ₪. סכום זה כולל את אבדן נכס המקרקעין בסך של כ- 27 מליון ₪ ואת האשראי שחבה החברה כלפי הבנק, אשר היה נפרע אילו הבנק היה מעמיד את ההלוואה נשוא ההסכם, וזאת בסכום של כ- 13 מליון ₪. לאור כל האמור לעיל, ביקשה החברה לדחות כנגדה את הבקשה לאכיפת אגרות חוב. 3. האם קמה לבנק הזכות לאכוף את השעבוד: בתחילת דבריי יש לציין כי אין כל מקום לטענות החברה על פיה הסעד המתבקש הינו בגדר סעד מן הצדק, על פי תקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה שבפניי הינה תביעה על פי סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג- 1983. הכללים לעניין מינוי כונס נכסים על פי הוראה זו, שונים לחלוטין מאשר הכללים החלים על מינוי כונס נכסים על פי שיקול דעת בימ"ש לפי תקנות סדר הדין האזרחי. במקרה שבפניי, עלי לבדוק את הוראות אגרת החוב עליה חתמה החברה ולראות האם התמלאו התנאים המאפשרים לבנק להעמיד את חוב החברה לפרעון מיידי ולמנות לה כונס נכסים. אגרת החוב, עליה חתמה החברה, הינה אגרת חוב משנת 2000, מועד המוקדם לכל האירועים הנטענים בתצהירו של מר ספקטור באשר להבטחות השונות אותן קיבל לכאורה באופן אישי ממר וולף בשם הבנק. באגרת החוב, אשר צורפה לבקשה, נקבעו בסעיף 11 המקרים בהם יהיה הבנק רשאי להעמיד לפרעון מיידי את הסכומים המובטחים. ס"ק (א) קובע זכות להעמדת החוב לפרעון מיידי, אם החברה לא תשלם לבנק סכום כלשהו אשר יגיע לו ממנה על חשבון הסכומים המובטחים. ס"ק (ד) קובע כי הזכות להעמדת החוב לפרעון מיידי, קמה גם במקרה שבו יופסקו עבודות הייצור או עסקי המסחר של החברה. ס"ק (ו) קובע מקרה נוסף, כאשר לדעת הבנק ארע שינוי לרעה ביחסים הפיננסיים של החברה או במצבה הכספי, בפעולותיה או בעסקיה. סעיף 12 לאגרת החוב קובע כי בקרות אחד המקרים המפורטים בסעיף 11, יהיה הבנק רשאי להשתמש בכל האמצעים אשר ימצא כדי לגבות את הסכומים המובטחים, בין היתר, על ידי מינוי כונס נכסים. א. קיומו של חוב כספי שלא נפרע - סעיף 11 (א) לאגרת החוב: עוד במסגרת הבקשה, ציין הבנק את החוב הכספי של החברה כלפיה בסכום של כ- 13 מליון ₪. לצורך הוכחת טענה זו צורפו דפי החשבון של החברה. במסגרת חקירתו הנגדית אישר מנהל החברה, את חובה של החברה. בעמ' 7 לפרוטוקול נאמר על ידי מר ספקטור כי "קיבלנו אשראי של סדרי גודל של 13 מליון ₪, זה מה שהבנק העמיד לנו". אין לכן כל מחלוקת באשר לקיומו של חוב כלפי הבנק בסכום אשר צויין בבקשה. יתרה מזאת, במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר ספקטור כי כאשר התנהלו שיחות באשר לסכום האשראי הנוסף בסך 11 מליון ₪, חיפש את מר אינגבר מבנק לאומי "רציתי להציע לו הסדר שיספק את בנק לאומי ושאני אוכל להמשיך לעבוד, הוא לא חזר אלי". מכאן, עולה בבירור כי מר ספקטור היה ער לעובדת קיומו של החוב וביקש להסדיר אותו על מנת שיוכל להמשיך בפעילות העסקית של החברה ולקבל אשראי נוסף. מר ספקטור גם העיד כי במסגרת ההצעות שהוצעו לבנק, היתה הצעה בקשר לחובה של החברה וכי הוצעה על ידו הצעה של מליוני שקלים. כלומר, אין מחלוקת באשר לחובה של החברה ואין גם מחלוקת באשר לעובדה כי מר ספקטור היה ער לחוב וכי ניסה להגיע להסדר בקשר אליו עם הבנק. אינני רואה גם כל מקום לטענת החברה על פיה לא נדרשה לתשלום החוב. מר מנטין נשאל אמנם בחקירה נגדית אם יש לו מסמך המעיד על דרישת החוב מאת החברה ומסמך כזה לא היה ברשותו במועד החקירה. עם זאת, הסביר מר מנטין כי הוא לא ליווה את החברה במהלך עסקיה השוטפים וכי הוא עובד ביחידת הגבייה בלבד. דרישת הבנק עולה מתוך חקירתו הנגדית של מר ספקטור עצמו. בעמ' 10 לפרוטוקול נשאל מר ספקטור באשר לפגישות שהיו לו באגף אשראיים מיוחדים בשנת 2004. מר ספקטור ניסה אמנם לטעון כי הוא לא זוכר מה נשאל באותה פגישה וכי לא נשאל איך הוא מתכוון להקטין את החוב. אולם, עדות זו איננה עולה בקנה אחד עם עדותו מיד לאחר מכן, על פיה דיברו איתו על מצב החברות באופן כללי ושאלו אותו אם הוא מוכן למכור נכס מסוים. לדבריו, השיב כי הוא מוכן לכך אבל לא בכינוס נכסים והוא מעדיף שהדבר ייעשה במכרז. "ש. בשביל מה הבנק שאל אותך אם אתה מוכן למכור נכס? ת. הוא ביקש ממני לצמצם את האשראי בכל החברות. ש. מאז ועד היום לא צימצמת את האשראי ולא שילמת? ת. לא צימצמתי את האשראי אבל הצעתי מספר הצעות שהבנק לא התייחס אליהן". קיום שיחה עם אגף אשראיים מיוחדים, במסגרתה נידונה שאלת מכירת נכס בהליך של כינוס נכסים על מנת לצמצם את האשראי, מעידה בבירור על כך כי הבנק דרש את פרעון החוב. אין לכן ספק כי החברה נדרשה לשלם את חובה וכי לצורך כך התקיימו פגישות שונות עם הנהלת הבנק שמטרתן היתה למצוא פתרון לתשלום החוב. די היה למעשה באמור לעיל על מנת להענות לבקשת האכיפה. בהקשר זה, יש לבחון את טענת החברה בדבר זכות קיזוז כנגד החוב. טענתה של החברה היא כאמור כי נוצר הסכם כלשהו בין הבנק, באמצעות מר וולף, לבין מר ספקטור על פיו התחייב הבנק להעמיד אשראיים נוספים בהיקף של 15.5 מליון ₪, כאשר בפועל הועמד אשראי ע"ס 3.5 מליון ₪ מתוך סכום זה בלבד והופרה ההתחייבות למתן אשראי נוסף. טענת הקיזוז נובעת לכאורה מתוצאות אותה הפרה נטענת. לטענתו של מר ספקטור באשר להסכם או התחייבות אישית כלשהי של מר וולף להעמדת אשראי בסכום של 15.5 מליון ₪, לא רק שאין כל בסיס הגיוני, אלא שהיא נסתרה למעשה במסגרת חקירתו הנגדית של מר ספקטור. מר ספקטור נשאל האם נכון כי מר וולף אמר לו שכל החלטה בדבר מתן אשראיים כפופה להחלטה של וועדת אשראיים ולא להחלטה שלו באופן אישי. מר ספקטור ענה: "זה נכון, רק הוא הוסיף שיש לו השפעה ניכרת על החלטת ועדה. בסופו של דבר הוא ביצע". עוד נשאל מר ספקטור: "ש. ידעת שלא חנוך וולף מאשר לך אלא שיש ועדה מוסמכת בבנק, וולף הוא ממליץ ומשפיע. ת. סמכתי על וולף באופן מיוחד והוא לא אכזב אותי. אני מניח שהוא לא יכול להחליט על דעת עצמו". לאור האמור לעיל, אין כל בסיס לטענה בדבר הסכם כלשהו אשר נכרת בין החברה לבין הבנק, באמצעות מר וולף באופן אישי. אין גם מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה לאשראי נוסף לא אושרה על ידי ועדת אשראי. מר ספקטור, כאיש עסקים מנוסה, ידע והיה ער לכך שכל בקשה למתן אשראי על ידי הבנק, בוודאי בסכומים בסדר גודל כפי שצויין על ידו, טעונה החלטה של ועדת אשראי. העובדה כי סמך על מר וולף, אותו תיאר גם כאיש בנק וגם כידיד, אשר הוזמן על ידו למספר אירועים, איננה יוצרת כל התחייבות של הבנק למתן אשראי בסכום של 11 מליון ₪. מעבר לעובדה כי לא הוכחה טענת החברה באשר להתחייבות הבנק למתן אשראי נוסף, הרי שגם הבסיס ליצירת הנזק לא הוכח. לדברי מר ספקטור, היה אמור אותו אשראי נוסף בסכום של 11 מליון ₪ לשמש לפדיון הנכס אשר שועבד לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט. מתוך עדותו של מר וולף, עולה כי בנק דיסקונט לא הסכים לשחרור הנכס בסכום זה ודרש סכום של 12 מליון ₪. לכן, בכל מקרה, אין לקשור בין אי העמדת האשראי לבין העובדה כי הנכס נמכר בסופו של דבר על ידי בנק מרכנתיל דיסקונט. עוד יש לציין כי טענת הקיזוז הועלתה באופן כללי לחלוטין ואין בה כדי למנוע את זכותו של הבנק לגבות את חובו באמצעות אכיפת אגרת החוב. ב. הפסקת הפעילות המסחרית - סעיף 11 (ד) לאגרת החוב - עילה זו הינה עילה נוספת על פי אגרת החוב המאפשרת את העמדת החוב לפרעון מיידי ומינוי כונס נכסים. אין לכן מקום לטענת החברה בסיכומים, על פיה השאלה היחידה במחלוקת היא האם הוכחה טענת הבנק כי החברה איננה פעילה, שכן די כאמור בעילה הקודמת. מר מנטין מטעם הבנק לא ידע אמנם פרטים אודות החברה, אולם טען כי בא כוחה ציין במספר ישיבות כי אין לה יותר פעילות ואין ממה להפרע. אין ספק כי המידע הטוב ביותר באשר למצב עסקיה של החברה נמצא בידי החברה עצמה. בעניין זה מקובלת עלי עמדת הבנק כי הצגת דו"ח עובדים לשנת 2003 בלבד, יש בה כדי ללמד על מצב העסקת העובדים של החברה בשנת 2004. אילו אכן היו מסמכים כלשהם בידי החברה שיש בהם כדי להצביע על המשך העסקת עובדים בשנת 2004, כאשר הדיון התנהל בשנת 2005, אין ספק כי היתה מציגה מסמכים אלה, כפי שהציגה אותם לגבי שנת 2003. מהעדר הצגת ראייה זו, אשר אמורה להימצא ברשותה של החברה, יש אכן ללמוד על אי העסקת עובדים. ב"כ החברה טען אמנם בסיכומים כי גם אם יקבע שהחברה לא העסיקה עובדים, הרי שאין בכך כדי להוות הוכחה בדבר אי פעילותה של החברה . תמיכה באי קיום פעילות עסקית מצד החברה ניתן למצוא בעדותו של מר ספקטור, אשר אישר כי החברה, אשר העבירה את פעילותה העסקית לבנק, הפסיקה פעילות עסקית זו ולא ניתן על ידו מידע כלשהו באשר לבנק אחר בו מתנהלת הפעילות. הפסקת פעילות עסקית בבנק אחד מבלי שתועבר לבנק אחר, מצביעה על הפסקת פעילות עסקית בכלל. ג. שינוי לרעה במצב המשיבה - סעיף 11 (ו) לאגרת החוב - הוכחה לשינוי לרעה במצבה של המשיבה, ניתן למצוא בדברי החברה עצמה, כפי שהם עולים מכתב התביעה אותה הגישה נגד חברת SEB. מסמך זה הוצג בדיון כמב/2. באותה תביעה נאמר כי המשיבה נטלה על עצמה התחייבויות כספיות גבוהות, תוך הסתמכות על הפעלת המשך הזכיון עם חברות זרות. הנתבעות הפרו לטענת החברה את ההתקשרות והפסיקו את הזכיון וגם לא המשיכו לספק מוצרים וחלפים. לאור זאת, קטן לטענת החברה, שווי נכס החברה באופן מהותי. החברה החזיקה , לדבריה, מלאים בשווי של כ- 17 מליון ₪, אולם היא נאלצה למכור את המוצרים במחיר עלות תוך ספיגת הפסדים. אין ספק כי תיאור עובדתי זה מהווה גריעה מהותית מהשעבודים נשוא אגרת החוב. גם בכך קמה לבנק הזכות לאכוף את אגרת החוב ולמנות כונס נכסים. 4. סיכום: התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי הבנק זכאי לאכוף את אגרת החוב ולמנות על פיה כונס נכסים לנכסי החברה המשועבדים לו. הנני ממנה את עו"ד שלמה ורטהיים לתפקיד כונס נכסים קבוע לחברת אליהו ספקטור ושות' בע"מ. סמכויותיו: לאכוף את אגרת החוב בכפוף לכל דין ועל פי תנאי אגרת החוב. לא ימומשו נכסים אלא באישור בית המשפט ולאחר קבלת עמדת החברה. דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 30 יום ולאחר מכן מידי 6 חודשים. המבקש יפקיד התחייבות בסך 100,000 ₪. כונס הנכסים יפקיד התחייבות אישית בסך 100,000 ₪. שעבודאיגרת חובחובאגרה