להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב גניבת רכב: מבוא 1. בפני תביעת תחלוף של התובעת חברה לביטוח בע"מ, בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בגין רכב מס' רישוי 5061616 (להלן: "הרכב"). 2. התובעת ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח אשר כיסתה, בין היתר, נזקים בגין גניבת הרכב. 3. הרכב נגנב מהמבוטח ביום 17.9.97. בעקבות זאת, תבע המבוטח מהתובעת תגמולי ביטוח. התובעת חשדה כי המבוטח הגיש תביעת כזב ועל כן דחתה את תביעתו ועקב כך נאלץ המבוטח להגיש תביעה לביהמ"ש כנגד התובעת. 4. ביום 2.3.00 רכשה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את הרכב מהצד השלישי - דוד אוחיון (להלן: "אוחיון"). 5. ביום 23.3.2000 נתפס הרכב ע"י משטרת ישראל מידי מר יהושוע אברהמי - בנה של הנתבעת (להלן: "יהושוע"). הרכב נתפס כשהוא נושא לוחית רישוי מזויפת וכן נמצא כי גם מס' שלדתו זויף. 6. ביום 24.4.2000 הגיש המבוטח לביהמ"ש השלום בת"א "בקשה להחזרת תפוס" לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 ובה עתר כי ביהמ"ש יורה למשטרת ישראל להשיב לו את הרכב (להלן: "הבקשה"). 7. ביום 21.5.00 נדונה הבקשה להחזרת הרכב ובהסכמתם של בא-כוחו המבוטח ובא-כוחה של הנתבעת, הורה ביהמ"ש להחזיר לנתבעת את הרכב, אשר יוחזק על ידה עד למתן החלטה אחרת. כן נאסר על הנתבעת להעביר את החזקה ברכב או את הבעלות בו, עד למתן החלטה אחרת (להלן: "ההחלטה"). 8. לכשהומצא תיק המשטרה לעיון התובעת היא הגיעה לכלל מסקנה כי תביעת המבוטח לתשלום תגמולי ביטוח בדין יסודה ועל כן שילמה למבוטח ביום 12.4.01, תגמולי ביטוח בסך כולל של 157,244 ש"ח וכן סך של כ- 18,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וסה"כ 175,000 ש"ח. 9. בתמורה לקבלת התשלום הנ"ל, העביר המבוטח לתובעת את כל זכויותיו ברכב. 10. בין לבין ועל אף ההחלטה, גרמה הנתבעת לרישום הבעלות ברכב על שמה במשרד הרישוי ואף קיבלה ביום 30.1.01 סך של 111,000 ש"ח מהפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בגין אובדן כללי שנגרם לרכב בתאונה שארעה ביום 5.12.00. 11. לטענת התובעת, הנתבעת רכשה את הרכב בזהותו המזויפת מאדם אקראי - אוחיון שהעמידו למכירה תוך שהוא מציג עצמו כבעליו וכי מכירה זו לא נעשתה במסגרת תנאי "תקנת השוק", כאמור בס' 34 לחוק המכר תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") ועל כן היא זכאית להשבת התשלום הנ"ל. זוהי גדר המחלוקת בתיק זה. 12. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של הנתבעת ובנה הנוסף מר גילי אברהמי (להלן: "גילי"). כן שמעתי בתום ישיבת יום 13.7.05 את סיכומי טענותיו בע"פ של ב"כ התובעת ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות בתצהירי עדויותיהם הראשיות של הנתבעת וגילי. כן עיינתי בתיק המשטרה אשר הוגש כראיה בהסכמת שני הצדדים וסומן על ידי במ/1 (להלן: "תיק המשטרה"). בנוסף עיינתי בכובד ראש בסיכומיה בכתב של הנתבעת. יצוין כי ב"כ התובעת ויתר על זכות מרשתו להגשת סיכומי תשובה , ויתור שחייבני לבדוק בקפידה את כל טענות הנתבעת בסיכומיה. 13. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת. תמצית טענות התובעת 14. לא הוכח כי אוחיון עוסק במכירת נכסים מסוגו של הרכב וממילא לא הוכח שהמכירה היתה במהלך עסקיו. 15. לא הוכח שהנתבעת קיבלה את הרכב לחזקתה בתום לב, חובה המוטלת עליה כאמור בע"א 5664/93 כנען נ.ממשלת ארה"ב וד.נ 2568/97 זהבה כנען נ. ממשלת ארה"ב וכן כן ספרו של פרופ' זמיר חוק המכר - 1968. 16. על הקונה הטוען לקיומה של "תקנת השוק" מוטל רף גבוה של שכנוע שאכן ראוי ליטול את הנכס מבעליו המקוריים ולהעבירו נקי מכל מגבלה שהיא לקונה בתנאי תקנת השוק. 17. בס' 15 לכתב הגנתה טענה הנתבעת כי אוחיון "… היה מוכר לה כסוחר רכב …" טענה אשר הוכח כי לא היה לה כל בסיס בראיות. 18. הוכח מתצהירו ועדותו של גילי כי אין הוא יכול להעיד מידיעה אישית על עיסוקו של אוחיון. 19. ביום 27.7.00 נחקר אוחיון תחת אזהרה בתחנת משטרת אשדוד בחשד לזיוף סימני הרכב ומכירתו ביום 2.3.00. בתשובה לשאלה במה הוא עובד, השיב אוחיון "כרגע אני לפני ניתוח, ועד לפני חודשיים עבדתי על טרקטור". מכאן עולה כי אוחיון לא עסק בקניית ומכירת כלי רכב ואינו נחשב לסוחר רכב במובן הנדרש על פי תקנות השוק. 20. ביום 6.4.00 נחקר גילי תחת אזהרה במשרדי "יחידת אתגר" במשטרת ישראל בחשד לזיוף סימני הרכב ורכישתו מאוחיון. בהודעתו מסר גילי "הרכב… ראיתי אותו באשדוד למכירה וצלצלתי לבנאדם ונפגשתי איתו באשדוד, ראיתי את האוטו החלפתי איתו פרטים על האוטו, הוא הראה לי את זיכרון הדברים של האוטו שהוא קנה וקוראים לבעל הרכב דוד אוחיון מאשדוד…". מהודעה זו עולה כי גילי לא רכש את הרכב מסוחר אלא מאדם מהישוב שרכבו ככל הנראה חנה בכביש כשעליו שלט למכירה. הודעה זו עומדת בסתירה לגרסתו של גילי בתצהירו. 21. קיימות סתירות מהותיות שלא ניתן לישבן בין עדות הנתבעת ועדותו של גילי בבית המשפט ובתצהירו בכל הנוגע לתמורה ששולמה, כביכול, לאוחיון. יתרה מכך, מהראיות שהובאו עולה חשד כי הנתבעת וילדיה נהגו בחוסר תום לב ברכישת הרכב עבורו שילמו סכום הנמוך באופן ניכר משווי השוק של הרכב נכון לאותו מועד. 22. לא הובאה ע"י הנתבעת ראיה כי שולם על ידה לאוחיון סכום העולה על 95,000 ש"ח והראיות שהובאו על ידי הנתבעת באשר למקורות המימון, מוכיחות לכאורה כי התשלומים בוצעו לאחר העברת הבעלות ובמשרד הרישוי ומסירת החזקה ברכב לידי הנתבעת. 23. הנתבעת לא זימנה לעדות את יהושע וכן את בתה קרן אשר כביכול השתתפה במימון התמורה ששולמה עבור הרכב. 24. הנתבעת לא זימנה לעדות את מי מיושבי בית הקפה שנכחו כביכול באירועים שתוארו על ידי גילי, דהיינו בטענתו כי שמע אודות הרכב מאחד מידידיו - אדם אשר נרצח בשלב מאוחר יותר, עובדה שלא היה בה כדי למנוע מהנתבעת מלזמן את מי מהנוכחים האחרים בבית הקפה. 25. הסתירות שהתגלו בעדותה של הנתבעת ועדות גילי בעניין חתימתה על שטר העברת הבעלות ועל זיכרון הדברים, כמו גם השוואת חתימותיה על גבי זיכרון הדברים, תצהיר עדותה הראשית ותצהיר תשובות לשאלון שהוגשו במסגרת תיק המוצגים של הנתבעת - מלמדים בעליל שחתימתה הנחזית של הנתבעת על זיכרון הדברים, איננה חתימתה. 26. גילי מסר בהודעתו במשטרה כי אוחיון הציג בפניו זיכרון דברים המתייחס כביכול לרכישת הרכב על ידי אוחיון מבעליו וכן על תוצאות בדיקה שביצע אוחיון לרכב במכון - בדיקה שנמסרה למשטרה. עיון בזיכרון הדברים מעלה כי הוא אינו נושא את חתימתו של מי שמכר כביכול את הרכב לאוחיון ואין הוא נושא תאריך. טופס הבדיקה במכון לא הוגש כראיה ומכאן כי לא הוכח תום לבו של גילי. 27. לאור כל האמור לעיל עותרת התובעת לקבלת תביעתה. טענות הנתבעת 28. הנתבעת עמדה בכל הרכיבים הדרושים לצורך הוכחת "תקנת השוק" כפי שנקבע בפסיקה. 29. לחילופין, די בכך שהוכח תום לבה על מנת שתכסה תחת הגנת תקנת השוק וזאת גם באם לא עלה בידה להוכיח כי הרכב נרכש ממי שעיסוקו במכירת כלי רכב ובמהלך העסקים הרגיל. 30. תקנת השוק מתמקדת בקונה ובנסיבות שבהן רכש את הנכס ולא בנסיבות בהן יצא הנכס משליטת הבעלים המקורי. 31. אוחיון הינו סוחר רכב אשר מכר את הרכב לנתבעת במהלך עסקיו הרגיל. סעיף 34 לחוק המכר מתייחס לא רק לקניה בשוק או בחנות בה נוהגים למכור נכס מאותו סוג, אף אם איננה בשוק או בחנות דווקא, ובלבד שנעשתה במהלך עיסוקו של המוכר. 32. מהראיות שהובאו הוכח כי אוחיון הוא סוחר הנוהג לקנות ולמכור מכוניות בשוק המכוניות באשדוד. חיזוק לכך היא העובדה כי הרכב נרכש על ידי אוחיון חודש ימים קודם לכן, וכי רכישה זו בוצעה באמצעות הלוואות. 33. אין לצפות מאוחיון להודות בחקירתו במשטרה כי עיסוקו במכירת כלי רכב שכן המדובר במי שאינו מדווח על הכנסותיו מעיסוק זה לשלטונות המס. 34. הנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת לזמן את אוחיון כעד מטעמה. 35. הנתבעת רכשה את הרכב וקיבלה אותו לחזקתה בתום לב שאין לבוחנו אובייקטיבית אלא סובייקטיבית, והיא עמדה בתנאים שנקבעו בעניין זה בפסיקה. 36. הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שמו של אוחיון. 37. אוחיון הציג בפני גילי זיכרון דברים קודם בינו לבין הבעלים הקודם של הרכב - רוני בנימין (להלן: "רוני"). 38. בחקירתו במשטרה אישר רוני כי מכר את הרכב לבחור צעיר מאשדוד, דהיינו לאוחיון, ואף אישר את חתימתו על זיכרון הדברים הנ"ל. 39. בפני גילי הוצגה בדיקה שנערכה לרכב במכון לבדיקת רכבים ואשר נעשתה על ידי אוחיון זמן קצר עובר לרכישת הרכב על ידי הנתבעת. גילי הסתמך על בדיקה זו בעת שרכש את הרכב. 40. בוצעה העברת בעלות ברכב בנוכחות אוחיון - הבעלים הרשום של הרכב. 41. נחתם זיכרון דברים בין אוחיון לבין הנתבעת. 42. הנתבעת רכשה את הרכב תמורת הסך של 152,000 ₪ שהינו מחיר מלא, ריאלי וממשי עבור הרכב. 43. התמורה עבור הרכב שולמה לאוחיון רק לאחר העברת הבעלות ברכב וחלק בוצע באמצעות שיקים אשר חויבו בחשבון הבנק של הנתבעת רק למחרת היום, שכן העברת הבעלות בוצעה בשעות הערב של היום הקודם. 44. לאחר הרכישה ביצעה הנתבעת תיקונים ברכב במוסך המרכזי של ב.מ.וו בת"א ואף הותקן ברכב איתוראן. 45. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד אוחיון. 46. ב"כ הנתבעת מפנה בסיכומיו לפסיקה ענפה שניתנה בשנים האחרונות במחלוקות דומות והוא מבקש להסתמך עליה. ממצאים ומסקנות 47. אקדים ואומר, כי לאחר שקראתי בעיון רב את כל טיעוני ב"כ הנתבעת ואת הפסיקה אליה היפנה - הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וזאת כפי שיפורט להלן. האם התקיימו התנאים הדרושים בסעיף 34 לחוק המכר, כולם או קצתם ? 48. הגעתי למסקנה כי הנתבעת אכן שילמה תמורה מלאה עבור הרכב, דהיינו סך של 152,000 ₪. אומנם, עלו סתירות רבות במהלך חקירותיהם הנגדיות של הנתבעת וגילי, אשר "השתדל" שלא לזכור דבר, מה גם שגרסת הנתבעת ולפיה גם בתה קרן מימנה את התמורה הועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של גילי, וזאת מבלי שקרן הוזמנה לעדות. 49. הגעתי למסקנה זו בהסתמך על ניתוח ההודעות שניגבו במשטרה - הודעות אשר הוגשו בהסכמה בלא חקירת מי ממוסריהן ועל כן הן מהוות ראיה לכל דבר, בכפוף לבחינת משקלן. 50. מסתבר כי אוחיון רכש את הרכב מרוני ואילו האחרון רכש את הרכב בשוק המכוניות באשדוד מאדם שהציג תעודת זהות של מי שנחזה להיות הבעלים הקודם של הרכב. 51. רוני שילם עבור הרכב 125,000 ₪ ולאחר כ-4 חודשים מכר את הרכב לאוחיון תמורת סך של 140,000 ₪. כפי שעולה מהודעתו של אוחיון כמו גם מהודעתו של רוני. 52. בין רוני לאוחיון נערך זיכרון דברים למכירת הרכב ורוני אף זיהה את חתימתו על גבי זיכרון הדברים שהושאר ברכב. 53. הן גילי והן אוחיון מסרו הודעות נפרדות במשטרה ושניהם טענו כי שולם לאוחיון סך של 152,000 ₪ כפי שנכתב בזיכרון הדברים. 54. לאוחיון לא היה אינטרס למסור במשטרה מידע כוזב באשר לתמורה שקיבל מהנתבעת. זאת ועוד, משאוחיון אישר בהודעתו במשטרה כי קיבל מהנתבעת 152,000 ₪ מהווה הדבר חיזוק הן לגרסת הנתבעת וגילי והן לזיכרון הדברים שנחתם בין הנתבעת לבין אוחיון ובו מוזכר סכום זה. 55. משהגעתי למסקנה כי אוחיון שילם תמורת הרכב סך של 140,000 ₪ - מהווה הדבר חיזוק משמעותי ביותר להודעתו של אוחיון, כמו גם של גילי ולפיה שולם על ידי הנתבעת סך של 152,000 ₪. 56. רק בבדיקת מז"פ התגלה כי לוחיות הרישוי כמו גם מספר השלדה של הרכב זויפו ועל כן רוני, אוחיון וכן הנתבעת ובניה לא היו יכולים לגלות זאת. 57. שוכנעתי כי לא הייתה לנתבעת סיבה לחשוד כי הרכב מזויף וכי אוחיון מרמה אותה ואת בניה. גם באם הנתבעת ובניה היו מבקשים לבצע בדיקות באם זויפה שלדת הרכב, ספק בעיני באם הדבר היה עולה בידיהם. 58. כן הנני מניח כי ידו של אוחיון לא הייתה במעל, דהיינו בזיוף השלדה ובגניבת הרכב מבעליו - המבוטח, וזאת משהוכח מתיק המשטרה כי רוני מכר לו את הרכב וכי רוני רכש את הרכב מאחר. 59. אמנם, עלו סתירות רבות במהלך חקירותיהם הנגדיות של הנתבעת וגילי כפי שנטען על ידי ב"כ התובעת, אולם עיקר הסתירות מתייחסות לאירועים שאירעו לאחר שנתפס הרכב על ידי המשטרה. לעומת זאת, הסתירות העולות מגרסת הנתבעת ככל שהן מתייחסות לאירועים שאירעו עד למועד רכישת הרכב - אינן סתירות מהותיות המכרסמות במסקנתי כי הנתבעת וגילי נהגו בתום לב בעת רכישת הרכב מאוחיון. 60. הגעתי למסקנה זו גם לאחר שהבאתי בחשבון את מסקנתי כי, לכאורה לפחות, נהגה הנתבעת בחוסר תום לב בעת שקיבלה לידיה מהפניקס חב' לביטוח בע"מ תגמולי ביטוח בסכום של 110,000 ₪ בגין האובדן הגמור שנגרם לרכב וזאת מבלי שהודיעה על כך למבוטח ו/או לתובעת. כפי שנאמר קודם לכן התנהגות זו, גם באם נעשתה בחוסר תום לב, אין בה כדי לשנות את מסקנתי באשר לתום ליבם של הנתבעת וגילי נכון למועד רכישת הרכב. 61. אף כי הגעתי למסקנה כי שוכנעתי שהנתבעת עמדה בתנאי של רכישה בתום לב כנדרש בסעיף 34 לחוק המכר - אין בכך כדי לסייע בידיה, שכן כל ששת התנאים שנקבעו בע.א. 5664/93 כנען נ' ממשלת ארה"ב, פ"ד נ"א (3), עמ' 114, נותרו שרירים וקיימים כמפורט להלן: (1) מכר. (2) נכס נד. (3) מוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר. (4) המכירה היא במהלך עיסוקיו הרגיל. (5) הקונה קנה הנכס וקבלו לחזקתו. (6) הנכס נקנה בתום לב. 62. לא שוכנעתי כי אוחיון הינו בגדר "סוחר מכוניות" וכי המכירה בוצעה במהלך עיסוקיו הרגיל. הרווח אותו הפיק ממכירת הרכב אינו רווח גבוה היכול להעיד כשלעצמו כי המדובר במי שעיסוקו מכירת וקניית כלי רכב. רוני ,אשר אין חולק כי אינו סוחר מכוניות אף הפיק רווח גדול יותר מהרווח שהפיק אוחיון. 63. זאת ועוד, אוחיון טען בהודעתו כי מכר את הרכב שכן חדל לעבוד, מה גם שקיבל הצעה לרכישת הרכב "במחיר טוב". 64. הרכב נמכר על ידי רוני לאוחיון תמורת כ-140,000 ₪ שכן נדרש ביצוע תיקונים ברכב, מה גם שהרכב ניזוק בתאונה וצבעו שונה. רוני קנה את הרכב בסכום של 125,000 ₪ בעוד שמחיר המחירון של הרכב היה כ-175,000 ₪. 65. גם באם אוחיון היה מעיד בביהמ"ש - ספק בעיני באם היה מעיד כי עיסוקו היה בקניית ומכירת מכוניות וגם באם היה עושה כן היה על הנתבעת ליישב בין סתירה זו לבין הודעתו במשטרה. מטעם זה ומהטעמים המפורטים בהחלטתי בישיבת יום 13.7.05 לא נעתרתי לבקשה נוספת של הנתבעת לדחיית מועד הדיון על מנת לאפשר לה לזמן לעדות את אוחיון. 66. לאחר שעיינתי בכובד ראש בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת - הגעתי למסקנה כי אין בה כדי לסייע לנתבעת, שכן כאמור לא שוכנעתי כי אוחיון היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה "סוחר מכוניות". 67. בחינת הפסיקה מלמדת כי בע.א. (חי') 4415/98 מג'די אחמד עת'אמנה נ' ויקטור עטייה לא היתה מחלוקת בין סגן הנשיא כב' השופט י. יעקבי - שווילי לבין כב' השופט י. גריל, ולפיה "... כשהנתינה נובעת מחוזה הנגוע ברמאות... קנה המידה היחיד לבחינת השאלה אם הרוכש מהרמאי זכאי בחפץ, הוא קיום כל התנאים שבסעיף 34 לחוק המכר. לא כן כאשר החפץ ניתן לרמאי על ידי הבעלים, שאז השאלה מקבלת פנים אחרות, היינו האם יד הבעלים על העליונה בגלל זכות הביטול של החוזה, או שמא יד הרוכש מהרמאי על העליונה, שרכש בתום לב ובתמורה ..." (סעיף 7 לפסק הדין). 68. במקרנו אנו אין המדובר ברכישה מהבעלים או ברכישה ישירות מנוכל. אלא ברכישה שלידתה בעוולה, דהיינו המעשה הגניבה עצמו מהמבוטח, אשר למבוטח/ לתובעת לא היה חלק או אחריות לאירועו. מההודעות בתיק המשטרה למדתי כי ככל הנראה ידו של אוחיון לא היתה במעל. כמו כן, לא מתקיימות במקרנו אנו הנסיבות שנדונו בערעור הנ"ל שכן במקרה שנדון הרכישה היתה מנוכל כאשר המערער עצמו - מי שהיה הבעלים המקורי של הרכב, נהג ברשלנות במוסרו את הרכב לידי אותו נוכל תוך שהוא מפקיד בידיו טופס יפוי כח לצורך העברת הבעלות ברכב. 69. באשר לפסק הדין המאלף שניתן על ידי כב' השופט לבנוני בת.א. (חי') 6020/00 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' מרגי אלישע - גם בפס"ד זה אין כדי לסייע בידי הנתבעת. 70. אחד הטעמים שהביאו את כב' השופט לבנוני לתוצאה ולפיה דין תביעת המבטחת כנגד הרוכש הרכב להידחות היה מהטעם כי עילת התביעה של התובעת נסמכה על חוק עשיית עושר ולא במשפט,התשל"ט- 1979 כאשר סעיף 2 לחוק זה קובע כי על ביהמ"ש לשקול האם קיימות "נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת" - נסיבות אשר נמצאו למכביר על ידי כב' השופט לבנוני. 71. כב' השופט לבנוני מצא כי יש מקום להסתפק בהוכחת תום ליבו של הקונה ולא נדרשים התנאים הנוספים שנקבעו בעניין כנען. כב' השופט לבנוני קבע כי מכירת כלי רכב נעשית כיום באמצעות פרסום מודעות בעיתון וכי העסקה נשוא התיק שבנדון נעשתה אף היא בדרך זו. מטעם זה לא מצא כב' השופט לבנוני מקום להיזקק לתנאי של מכירה על ידי מי שעיסוקו בכך לרבות מכירה במהלך עיסוקו הרגיל של אותו מוכר. 72. אכן לב ליבו של סעיף 34 הינו תום ליבו של הקונה המשתלב עם התמורה הנאותה ששילם עבור הטובין. יחד עם זאת, לעניות דעתי אין די בכך ועל הרוכש להוכיח את כל שאר התנאים. 73. הצעת חוק המכר (תיקון מס' 2) (תקנות השוק ברכישת כלי רכב), התשנ"ח-1998 (להלן: "ההצעה") עוסקת בתקנת השוק ברכישת כלי רכב משומשים וקובעת כי די ברכישת הרכב בתום לב על מנת להנות מהגנת תקנת השוק. ההצעה לא הפכה לחיקוק ובינתיים הוגשה ביום 25.10.04 הצעת חוק פרטית זהה, אולם גם הצעה זו טרם הפכה לחיקוק. 74. לעניות דעתי, ההצעה כמו גם הצעת החוק מיום 25.10.04 אין די בהן על מנת לסייע לנתבעת וייתכן אף יש בה כדי לחזק את עמדת התובעת, שאם לא כן מדוע נדרש תיקונו של חוק המכר. סוף דבר 75. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 175,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.4.01 ועד לתשלום המלא בפועל. 76. נוכח נסיבותיו של תיק זה ובהתחשב בעובדה כי ב"כ הנתבעת חסך זמן רב מזמנו של ביהמ"ש ומזמנו של ב"כ התובעת בכך שנאות להצעה ולפיה יוגש תיק המשטרה במלואו בלא צורך בהעדת מי ממוסרי ההודעות במשטרה, כמו גם חוקרי מז"פ והמבוטח - הנני מחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪ בלבד בצירוף מע"מ ואגרת בית משפט. 77. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד דוד אוחיון. אוחיון לא הגיש כתב הגנה והתייצב לחלק בלבד של הדיונים, אולם לא התייצב לשמיעת הראיות. בנסיבות אלו הנני מחייב את דוד אוחיון לשלם לנתבעת את הסך של 175,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.4.01 ועד התשלום המלא בפועל ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרות בית משפט. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. רכבתביעת שיבובגניבת רכבביטוח גניבת רכב