השאלה העומדת ביסודו של הליך זה, היא חובת המבוטח, להודיע לחברת הביטוח על שינוי בפרטי הפוליסה. להלן פסק דין בנושא שינוי פוליסת ביטוח: פסק דין 1. התובע, דורש מהנתבעים לפצות אותו ולשלם לו את דמי ביטוח, ששולמו על ידו עבור גרושתו, משנת 1994 ועד שנת 2005. מועד, בו גילה, כי הוא ממשיך לבטח את גרושתו בפוליסת בריאות לכל החיים (להלן - "הפוליסה") ואז, לבקשתו, הופסקה גביית התשלום עבור הפוליסה ממנו עבור גרושתו. 2. השאלה העומדת ביסודו של הליך זה, היא חובת המבוטח, להודיע לחברה המבטחת אותו ואת גרושתו בפוליסת בריאות לכל החיים, על שינוי בפרטי הפוליסה. בענייננו, מסירת הודעה, על צמצום מספר המבוטחים, בפוליסה אותה רכש התובע מהנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, (להלן - "הנתבעת"). סוכן הביטוח, הוא הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"). המסכת העובדתית: 3. התובע, רכש את הפוליסה מהנתבעת בחודש אוקטובר 1976, בהיותו עובד בחברת ישראל חבס ובניו בע"מ, אשר נרשמה כבעלת הפוליסה, נשוא התביעה. את דמי הביטוח, שילם התובע, באמצעות מעסיקתו, בעלת הפוליסה בניכוי התשלומים משכרו והעברתם ע"י המעסיקה לנתבעת, מידי חודש. 4. אין חולק כי הפוליסה נרכשה בזמנו, לבקשת התובע, עבורו ועבור אישתו, אז, הגב' דליה חבס, כאשר הפוליסה נרשמה על שם החברה המעסיקה, ובהתאם לפרטים שנמסרו לנתבעת על ידי התובע. התובע ואשתו דאז, היו זכאים להנות מתגמולי ביטוח שהגיעו להם לפי הפוליסה (עפ"י עדות התובע, עמ' 2 שורות 8-6). 5. יוער, כי ממועד רכישת הפוליסה עד לשנת 2005, הנתבע, לא טיפל בפוליסה זו, כי אם בפוליסות אחרות אותן רכש התובע מהנתבעת, באמצעותו. 6. במרוצת השנים, חלו שינויים במעמדו האישי של התובע, אשר התגרש בשנת 1994, מאישתו דליה חבס (אברבנאל), המבוטחת השניה בפוליסה, קרי: קרוב ל-20 שנה ממועד רכישת הפוליסה עבור בני הזוג. 7. התובע טוען, כי הוא הודיע לנתבע, על גירושיו מדליה חבס וביקש ממנו בעל פה, שיגרע אותה מביטוח הבריאות ומכל הביטוחים האחרים אותם רכש ושילם עבורה, כולל ביטוח של חברת חבס ובניו בע"מ עבורה (עמ' 2 שורות 15-11). לדבריו, אין לו אישור על כך, אך די היה בהודעה טלפונית לנתבע, כדי להביא לגריעת גרושתו מהפוליסה. התובע הוסיף וטען, כי היה על הנתבע, ללמוד, על הצורך בביטול הפוליסה של גרושתו, הואיל ובשנת 1994, הוא ביקש ממנו לבטח את אישתו השניה. 8. התובע, לא הציג לבית המשפט, את הסכם הגירושין שלו מגב' דליה חבס. מנגד, נציגת הנתבעת העידה, כי היא, עיינה בהסכם הגירושין וממנו למדה, כי במסגרתו הוסכם, אילו שינויים יוכנסו לפוליסות שנרכשו בתקופת הנישואין ואילו גריעת גרושתו, המבוטחת השניה בפוליסת הבריאות, לא הוזכרה בהסכם הגירושין (עמ' 2 שורות 3-1). מסקנות: 9. מעדות התובע, כמו גם מעדות הנתבעת על הסכם הגירושין, שלא נסתרה ע"י התובע, ומעדות הנתבע (עמ' 2 שורות 21-20), התרשמתי, כי נשמט מזכרונו של התובע, קיום הפוליסה נשוא תביעה זו. כמו כן, לא הוכח שהנתבע, סוכן הביטוח, ידע או אמור היה לדעת, עד לשנת 2006, מועד, בו פנה אליו התובע, לבירור הגביה עבור הפוליסה. על פוליסה זו, שלא נרכשה באמצעותו ולא היתה בטיפולו. 10. טבעי הדבר, שפוליסה שנרכשה קרוב ל-20 שנה, לפני מועד הגירושין, נשכחה ע"י התובע. יחד עם זאת, התובע יכול היה לשים ליבו לכך, שהוא ממשיך לשלם עבור הפוליסה לגרושתו, אילו עיין, או ביקש לעיין, בתשלומי הביטוח המשולמים על ידו לנתבעת, מידי חודש. סביר להניח, כי התובע היה דואג אז לבטול תשלומי הביטוח עבור גרושתו, בסמוך לאחר גירושיו ובעוד הוא מודע, לשינויים הכלכליים הכרוכים בגירושין (כדוגמת ביטוחים אחרים שהוזכרו בהסכם הגירושין), אם אכן זכר את קיומה של הפוליסה. לא השתכנעתי כי התובע אכן מסר הודעה לנתבע על רצונו להפסיק את תשלומי הביטוח עבור גרושתו. 11. הנתבע, לא היה אחראי, כסוכן ביטוח, לטיפול בפוליסת הבריאות, אשר השתכנעתי, כי היא לא נרכשה באמצעותו ולא היתה בטיפולו במרוצת שנות הנישואין ובתקופות הגירושין של התובע ודליה חבס. על אי ידיעת הנתבע על הפוליסה ניתן גם ללמוד, מהתארכות הבירור על ידו בשאלת מהות החיוב בתשלום, שהתברר לו בדיעבד כי הוא עבור פוליסה זו. לפיכך, אין בסיס, להטלת אחריות על הנתבע, בשל אי ביטול הפוליסה ע"ש גרושת התובע, אשר הנתבע, כלל לא ידע כי קיימת פוליסה זו על שמה. 12. התרשמתי על כן, כי התובע עצמו, לא היה מודע לפוליסה וסביר להניח שעם חלוף עשרות השנים, ממועד רכישה ומתוך אי שימת לב, התובע לא שם לב לפוליסה זו ולא בדק את החיובים, אותם הוא משלם בגינה. לפיכך, לא די בהודעה בע"פ של התובע לנתבע, כגירסתו, לביטול כל הפוליסות ע"ש גרושתו, אם וככל שזו נמסרה, הואיל והנתבע לא אמור היה לדעת על פוליסה זו, והתובע לא הסב את ליבו, לקיומה. 13. יתירה מכך, אל להם לנתבעים, לבטל את הפוליסה עבור גרושתו של התובע, בהסתמך על הודעה בעל פה בלבד של התובע ללא אישור לכך בכתב ממנו, שהרי, לביטול השלכות כספיות כבדות משקל על המבוטחים, אם וככל שיזקקו לשירותי בריאות. כשם שכריתת הסכם בביטוח היתה בכתב, יש להבטיח מתן ביטוי בכתב, לכוונת הצדדים, גם בביטולו. בכך ימנע ספק, מאוחר יותר, בדבר כוונותיהם, בפרט כאשר נגרעות זכויות מהמבוטח. נכונים הדברים שבעתיים, כאשר הביטול הוא כללי, והנתבע לא יודע על קיום פוליסת הבריאות וספק אם התובע היה מודע לקיומה. 14. אינני מקבלת את טענת התובע, כי די בידיעת הנתבע, על גירושיו או בידיעתו על נישואיו השניים, כדי ליתן לו הרשאה לביטול הפוליסה ע"ש הגרושה, מבלי שנמסרה לו הודעה בכתב ממנו על רצונו בביטולה. 15. הנתבעים, מצויים בעמדת "נחיתות אינפורמטיבית". חובת הגילוי של התובע-המבוטח, היא רחבה, לפי הוראות חוק חוזה ביטוח התשמ"א-1985. שכן, המבטחת, תלויה במבוטח לקבלת מידע חיוני המצוי בידו ובידיעתו דווקא, ולא בידי המבטחת. כבר נפסק בע"א 1064/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל (לא פורסם): "תלות זו העומדת ברקע היחסים החוזיים יוצרת, לפחות על פניה, ציפיה שהיחסים האמורים יהיו מושתתים על אמון, שכן המבטח נכון ליטול עליו את החובות מכוח חוזה הביטוח מתוך הנחה שהמידע שהונח בפניו על ידי המבוטח נכון ואמיתי הוא". 16. לפיכך, המידע, על שינוי בסטטוס של התובע, צריך היה להיות מועבר לנתבעים ע"י התובע, לרבות בקשה לביטול הפוליסה עבור גרושתו. 17. גם מהתנהלות הגרושה עולה, כי היא ראתה עצמה כמבוטחת, בהתעשרותה לכאורה, על חשבון התובע, כמימוש זכויותיה לפי הפוליסה, בקבלת טיפולים רפואיים שונים (בסכום של כ-25,000 ₪) מתגמולי הביטוח. הואיל וכאמור, לא ניתנה הודעה כדין, על ביטול הפוליסה על שמה. גם מכך ניתן ללמוד, שהתובע לא היה מודע לפוליסה ולא כלל אותה בהסכם הגירושין, בין אם לצורך ביטולה ובין אם לצורך המשך קיומה. 18. בסופו של יום, רק בשנת 2006, נמסרו הודעות בכתב, חוזרות ונשנות, של התובע לנתבעים, על רצונו לבטל את הפוליסה עבור גרושתו, וגם זאת רק לאחר שעלה בידו לברר את מקור החיוב הכספי בגינה. 19. התובע, לא הרים את נטל הראיה להוכחת טענתו כי הוא הודיע לנתבעים בדין, על רצונו לבטל את הפוליסה ע"ש גרושתו, לפיכך התביעה, להחזר הפרמיה נדחית. 20. רכיב נוסף לתביעה, הוא טענה בדבר התרשלות הנתבעים, בטיפול בבירור החיוב בתשלומי ביטוח בגין הפוליסה עד להפסקת החיוב עבורה ביטול הפוליסה: 21. יש לבחון, את הטיפול של הנתבעים בבירור סוגיית צמצום הביטוח (בטול המבוטחת) ובחינת המקור לחיוב בתשלום דמי הביטוח המוגדלים (עבור 2 המבוטחים). 22. הנתבע, סוכן הביטוח, חב בחובת נאמנות ביחס למבוטח. בהתנהגות הנתבע ונכונותו לבדוק את גביית התשלום ביתר, לכאורה, מהתובע, קיבל על עצמו הסוכן, לשמש כמתווך, בין התובע לנתבעת. לפיכך, משפנה התובע לנתבע לברור החיוב, היה עליו לטפל בכך במהירות, גם אם טרם הובררו לו כל ענייני הביטוח הנדון (ראה: ע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית נ' עו"ד משה קפלינסקי, בסעיף 14 לפסהד"י (לא פורסם). 23. "שאילתא" של התובע לנתבע, על חיוב מוגדל לפוליסת הבריאות (בסך של 300 ₪), ולא 160 ₪ כפי שמתחייב עבור מבוטח אחד, צריכה היתה להביא את הנתבע, למסקנות מהירות יותר, בדבר הצורך בביטול גביית יתר באופן מיידי. כך גם, עמדה לו הזכות לתובע, שלא להיגרר לחליפת מכתבים מייגעת, על מנת לברר מקור החיוב בתשלום עודף זה. 24. הליכי הבירור החלו בחודש נובמבר 2006, כפי שעולה מכתבי בי-דין, ובכלל זה מכתב ההגנה מטעם הנתבעים. הללו התארכו והיו מלאי "מהמורות". מעיון במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ומעדות הנתבע עולה, כי תחילה הוא סבר, כי אין מדובר בגבייה עבור שני מבוטחים, הגם שגביית סך של 300 ש"ח עבור מבוטח אחד, לא היה לה בסיס. אילו בחן זאת הנתבע, באופן מעמיק היה עומד על כך ומקדים את איתור מהות הגביה וביטולה. בכך, היה חוסך טירחה מהתובע עד לקבלת התשובות המלאות אודות מקור החיוב, לגרושתו של התובע, המבוטחת. לפיכך, הגם שהתובע לא הודיע לנתבע כדין על ביטול הפוליסה בזמנו, היה על הנתבע להזדרז בבירור ובטיפול בפניה לגבי מקור החיוב מבל שיחלפו מספר חודשים, כאמור. 25. גם לנתבעת 2 אחריות לעיכוב, כפי שעולה מהמכתבים שצורפו כנספחים לכתב התביעה. בידי הנתבעת 2, היה מצוי מלוא המידע בדבר מהות חיובי התובע בדמי הביטוח. לפיכך, עם פניית הנתבע אליה לבירור מהות הגביה לפרטיה, היה עליה לפעול במהירות למסירת מלוא הנתונים לנתבע, כדי שהלה יעביר אותם לתובע. בדרך זו, ניתן היה לחסוך מהתובע את הליכי הבירור המייגעים הגם, שלזכותה יאמר, כי היא ביטלה את הפוליסה והגביה בחודש העוקב, להודעת הביטול של התובעת, שנמסרה לה באמצעות הנתבע. 26. בבחינת חלוקת האחריות בין הנתבעים בנוגע למחדלים בטיפול בביטול, החל משנת2006, אני קובעת כי אחריות הנתבעת, לעיכוב בביטול, פחותה מאחריות הנתבעת , לנוכח עיכוב בפניית הנתבע אליה. 27. לפיכך, על הנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי בגין ההוצאה המיותרת ששולמה על ידו לפוליסה, החל מפנייתו אליו בנדון כולל פיצוי בגין ההכבדה והטירחה שנגרמו לתובע בשל כך, בסך של 1,000 ₪. על הנתבעת, לשלם לתובע פיצוי בסך לתובע, בסך של 400 ₪. 28. הנתבעים, ישלמו כל אחד, לתובע, הוצאות משפט בסך של 200 ₪. 29. התשלומים ישולמו תוך 20 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. פוליסה