פסק דין הסכסוך 1. בפני תביעת שיבוב בגדרה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשפותה בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחתה (אלפנדרי שיווק לבידים בע"מ), בעקבות פריצה למפעל המבוטחת בחודש נובמבר 2003. לפי הנטען, הנתבעת התרשלה בהתקנה ובטיפול במערכת האזעקה במפעל המבוטחת, שכן גלאים במערכת האזעקה - ובתוכם הגלאים במחסן מס' 5 ממנו בוצעה הגניבה - נמצאו מנוטרלים בתוכנת המערכת; על כן, לפי הנטען, לא שוגרה למוקד "קריאת פריצה". 2. הנתבעת הודתה כי התקינה את מערכת האזעקה במפעל המבוטחת, ואולם טענה כי "מערכת האזעקה האמורה לא היתה באחריותה ובפיקוחה של הנתבעת" (ס' 3 לתצהירו של מר חיים כהן, מנהל הנתבעת). הנתבעת הודתה כי החליפה גלאים במערכת בחודש אוגוסט 2003, ואולם טענה כי עשתה כן במקצועיות, וכי לא ניטרלה אזורי גילוי (ס' 3.4 עד ס' 5 לתצהירו של מר כהן). 3. במישור הדיוני: מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' איילה פרנקל, ראש מדור תביעות בתובעת, והעיד מר חיים אלפנדרי, מנהל המבוטחת. כן הוגשה חוות דעתו של מר יהודה הלפרין, מומחה בתחום מערכות אזעקה, וחוות הדעת השמאית של מר נח פאר. מטעם הנתבעת העידו מר חיים כהן (מנהל) וכן מר הרצל פרג (טכנאי). ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתה של גב' פרנקל (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 20 ש' 24). יתר העדים והמומחים נחקרו. הצדדים הגישו סיכומיהם. שאלת החבות 4. התובעת ביקשה להשתית את טענת ההתרשלות על חוות דעתו של מומחה האזעקות מטעמה, מר הלפרין. מר הלפרין חיווה דעתו כדלקמן (פרק סיכום ומסקנות): "... המערכת נדרכה על ידי המבוטח. ביום 21/11/03 בשעה 02:20 נתקבלה במוקד עמישב קריאת "הפסקת חשמל" היות ועפ"י נוהלי המוקד לא מדובר בארוע מבצעי לא שוגר סייר למקום אלא בוצע דווח למבוטח ואף נימסר לו כי אין המוקד משגר סייר במקרה שכזה. המבוטח לא יצא למקום, בבוקר עם הגעתו הוברר כי למחסן האחורי הדרום מערבי ארעה פריצה וכי אלמונים פרצו את מנעול השער וגנבו סחורה בערך שאינו ידוע לנו. לאור האמור לעיל ביצענו כזכור בדיקה מקיפה למערכת האזעקה ומצאנו כי חדירת הפורצים למקום בוצעה תוך כדי חיתוך כל צמת החיווט שהוליכה מקומת המחסנים לקומת החנות ולמעשה ניתקו אלו את כל החווט שהוליך בין שני האגפים, מהלך זה לכשעצמו היה חייב לגרום להפעלת המערכת אך מסיבה עלומה כל שהיא כל מערך אזורי הגילוי של קומת המחסנים נמצא מנוטרל בתוכנת המערכת לפיכך, ברור כי כל קריאה לא שוגרה למוקד היות ולא נתקיימו כלל תנאים לפתיחת אזורי הגילוי... יתר על כן מצאנו כי גם החווט שחובר לגלאי הנפח האקטיבי החיצוני היה מנותק ואנו בדיעה כי חווט זה היה מנותק זה זמן..." (ההדגשות במקור). 5. מר הלפרין בדק את מערכת האזעקה בסמוך לאחר הפריצה (ר' רישת חוות דעתו). בבדיקתו מצא כי הפורצים חתכו את צמת החיווט שהוליך בין אמצעי המיגון של כלל המחסנים לבין מערכת האזעקה, הממוקמת בקומה העליונה (ע' 4 בחוות הדעת, בראש העמוד; כן ר' עדותו בפרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 10 ש' 30). לטענתו, "מהלך זה לכשעצמו היה חייב לגרום להפעלת המערכת ולשיגור קריאת פריצה מכ' 6-7 אזורי גילוי, אזורי גילוי אלו לא הופעלו ולא שוגרו למוקד לפיכך ביצענו גישה לתוכנת המערכת ומצאנו להפתעתנו כי 11 אזורי גילוי מכלל 16 אזורי הגילוי של המערכת היו מבוטלים בתוכנת המערכת" (ס' 5.1 בחוות הדעת). 6. בעדותו בבית המשפט חזר מר הלפרין וציין כי זיהה "נטרול" של אזורי גילוי בתוכנת המערכת (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 15 ש' 21 עד ע' 16 ש' 1). משמעות הנטרול היא "שאזור מנוטרל לא יעבוד מעולם. לא תפעל אזעקה מהם גם אם דורכים אותם" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 16 ש' 6). 7. למרות נטרול אזורי גילוי מסוימים בתוכנת מערכת האזעקה, התקבלה קריאה במוקד האבטחה (בחב' מוקד עמישב בע"מ), בעקבות הפריצה. מר הלפרין רשם בחוות דעתו: "כזכור, עפ"י נתוני המוקד נרשמה בו ביום 21/11/03 בשעה 2:28 קריאה יחידה שבגינה לא שוגר סייר למקום, הקריאה היתה "הפסקת חשמל" ולאור זאת דווח המוקד למבוטח על הארוע" (ס' 5.1 בע' 4; ר' גם ס' 4.4 לחוות הדעת). 8. מר הלפרין הודה כי לא ראה את רישומי המוקד, ורק הניח שהתקבלה קריאה על "הפסקת חשמל", וזאת בעקבות מידע טלפוני שקיבל מהמוקד (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 7 ש' 22- 29): "ת. דיברתי עם מנהל מנהל המוקד, מרק, תחקרתי אותו בנושא האירוע הזה, מה הנהלים שלהם קובעים לגבי כזה אירוע, ציינתי זאת מפורשות, ס' 7.1. לא דובר באירוע מבצעי לכן לא שוגר סייר אלא דווח למבוטח. ש. האינדיקציות היחידות שיש לך שהייתה הפסקת חשמל זה משיחת עם מנהל המוקד, וכן עם אביו של המבוטח. ת. מרק מסר לי את הנהלים. הייתה התקשרות למבוטח בלילה מהמוקד והודיעו לו על הפסקת חשמל. זה מה שנמסר לי מהמוקד." 9. מר הלפרין הניח כי המוקד לא קיבל הודעת "פריצה". מר הלפרין סבר, כי המידע שנמסר לו טלפונית על ידי המוקד הוא אמין: "יש מצבים מסויימים שמוקדים כן מסתירים, לא המוקד הזה" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 7 ש' 19-20). כמובן, רישומי המוקד אינם בגדר נעלם שאינו ניתן לגילוי. מר הלפרין עצמו ציין בעדותו: "אפשר לקבל החלטה מביהמ"ש, לקבל תדפיסים מקוריים כולל יומן מבצעים" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 8 ש' 16). 10. השאלה העומדת על הפרק היא, אם הוכח שמערכת האזעקה הנדונה כשלה ולא שיגרה אות "פריצה" למוקד. כפי שיוסבר להלן, אני סבורה כי יש להשיב על כך בשלילה, וכי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כמוטל עליה במשפט אזרחי. החסר הראייתי 11. התובעת לא דרשה לקבל את רישומי המוקד ולא זימנה איש מטעם המוקד להעיד. אני סבורה כי בנסיבות הענין, החסר הראייתי ברישומי המוקד הוא משמעותי ויורד לשורש הענין. מר הלפרין לא ידע להסביר, מדוע התקבלה במוקד קריאה של "הפסקת חשמל" דווקא, ורק הניח כי הדבר נגרם כתוצאה מחיתוך החוטים: "יכול להיות שכתוצאה מחיתוך החוטים נוצר ספייק (קצר חשמלי) שגרם לכך שהמע' הבינה שיש הפסקת חשמל, נתקלתי בתופעה כזו בעבר" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 16 ש' 9-11; ר' גם ס' 5.1 לחוות דעתו). ואולם מתברר, כי חיווט חוטים עשוי להוליך לקריאות "פריצה", מאזורי גילוי שלא נוטרלו. מר הלפרין ציין בחוות דעתו, כי יום לאחר גילוי הפריצה, הופעלו אזורי הגילוי של החנות עשרות פעמים, ושידרו למוקד קריאות פריצה (!) לא היה בידו הסבר, כיצד יתכן כי אזורי הגילוי שוגרו למוקד, יום לאחר הפריצה, והוא שיער כי הדבר ארע כתוצאה מחיתוך החווט (ס' 5.2 לחוות הדעת): "... ביצענו גם שיחזור לכלל זכרונות מערכת האזעקה, שיחזור זה העלה כי מערכת האזעקה הופעלה עשרות פעמים מאזורי הגילוי של החנות ואלו שוגרו למוקד כל זאת יום לאחר גילוי הפריצה במקום, אין בידי הסבר להפעלת אזור הגילוי ויתכן כי נבע מהשלכות חיתוך החווט שבוצע בקומת המחסנים" (ההדגשה הוספה). 12. אם קריעת החיווט בקומת המחסנים הועילה להפעיל את המערכת באזורי גילוי של החנות (שלא נוטרלו) למחרת הפריצה - האין זה אפשרי כי קריאות כאלה שוגרו למוקד מיד עם קריעת החיווט, בפריצה עצמה? האם סימן השאלה המתעורר בענין זה אינו מחייב לבדוק את רישומי המוקד, ולברר אם שוגרה קריאה כזו גם בעת הפריצה? 13. זאת ועוד: מומחה התובעת העיד כי במקרה של נטרול אזורי גילוי, לא צפויה להתקבל שום קריאה במוקד (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 9 ש' 24-27; ע' 14 ש' 27-28; ע' 16 ש' 6). והנה, במקרה דנא, המערכת בכל זאת הזעיקה את המוקד (לשיטתו של מר הלפרין - על דרך הודעה של "הפסקת חשמל") - וזאת למרות ניטרולם של אזורים מסוימים (ס' 4.1, ס' 4.6 לחוות דעתו של מר הלפרין). נוכח התנהגות זו של מערכת האזעקה, שאיננה צפויה, היה מקום לבדוק מה שידרה המערכת בפועל, חלף הסתמכות על אמירות מכלי שני. 14. הספק הולך ומתחזק, על רקע העובדה כי ביום 23.11.2003 בשעה 4:29 (לאחר הפריצה), נרשמה בזכרון המערכת "פריצה מאזור גילוי פיר" (ס' 5.2א' לחוות דעתו של מר הלפרין). רישום זה הוא מוזר, שכן אזור הפיר נמצא מנוטרל במערכת (כפי שציין מר הלפרין בס' 5.1 לחוות דעתו, ס"ק 8). כיצד ניתן להסביר שאזור מנוטרל שידר "פריצה"? אם אמנם הצליח לשדר "פריצה" יום לאחר האירוע, האם אין מקום לברר מה שידר בזמן אמת? 15. חשיבות הבירור הראייתי במוקד מתחדדת, על רקע העובדה כי בעקבות "אזעקות השווא" מאזורי הגילוי, יום לאחר הפריצה, נמחקו מזיכרון המערכת האירועים המתייחסים לפריצה. מר הלפרין הודה (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 8 ש' 3-8): "הגעתי לשם בצהרי יום 23 לחודש, בלילה לפני כן פעלה מערכת האזעקה עשרות פעמים לשווא מאזור גילוי של החנות. כתוצאה מכך נמחקו האירועים, כי היו יותר מ - 99 אירועים ונמחקו האירועים שמתייחסים לפריצה. מה שכן הצלחתי לשחזר בע' 5 את השעה שדרכו את האזעקה ופתחו אותה. דרכו את האזעקה ופתחו אותה, ומעבר לכך יש קטע שחור מבחינת הזיכרונות לגבי מה שקרה באמצע. האינדיקציה להפסקת חשמל זה מידע מהמוקד, שהתקבל בשיחה עם מהמוקד" (ההדגשה הוספה). 16. קיומו של "קטע שחור" בזיכרון המערכת שולל את האפשרות לדעת מה נרשם במערכת עצמה בזמן הפריצה. חסר זה מחייב משנה זהירות בהסקת מסקנות ומדגיש ביתר שאת את הצורך בבירור ראייתי של הרישום בספרי המוקד. ואולם המומחה לא קיבל לעיונו נתונים אלה: "התקשרתי ודיברתי עם מרק, זה נוהל רגיל, הוא מסר לי מתי הם דרכו, מה קיבלו בלילה, הוא הקריא לי, הוא אמר שהתקשרו למבוטח והודיעו לו שיש הפסקת חשמל וכי לא משגרים סייר... הוא אמר לי שהאינדיקציה הרשומה אצלו היא הפסקת חשמל. מוקד עמישב דרך קבע לא מוסר תדפיסים או מכתבים. יש להם נוהל, רובם לפחות, ש[חברות המוקד] מאוד מפחדות ולא מעבירות... המידע בדבר קריאה במוקד "הפסקת חשמל", הוא על בסיס מה שמסר לי מרק בטלפון" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 8 ש' 9-15). 17. העדות אודות "מה שמרק אמר" היא עדות שמועה, וככזו אינה קבילה בבית המשפט. ראוי לזכור, כי חברת המוקד היא בעלת ענין בתוצאות הבירור הראייתי, שהרי יתכן כי הכשל יתגלגל לפתחה. על הרקע הזה לא היה מקום לסמוך על דברים שנמסרו בעל-פה, ללא בדיקת הרישומים. ודוק: ממצאי המומחה מותירים ספק בדבר סיבת הכשל: זיכרון המערכת - נמחק; על כן, לא נמצאו עקבות במערכת עצמה ללמד על הדרך שבה הגיבה בזמן אמת; כך גם לא נמצא הסבר לעובדה כי אזורי הגילוי (שלא נוטרלו) פעלו יום לאחר הפריצה ושיגרו אות "פריצה". המומחה סבר, כי יתכן וקריעת החיווט בפריצה היא שגרמה לכך; ואולם אם כך - יתכן שקריאה דומה נרשמה גם בעת הפריצה עצמה. 18. נציג המבוטחת, מר אלפנדרי, העיד כי דווח לו מהמוקד על "קריאת טלפון על הפסקת חשמל" (פרוטוקול מיום 15.11.2006 ע' 3 ש' 29 עד ע' 4 ש' 7). לפי עדותו, ביקש מהמוקד לשגר סייר, אך נמסר לו כי לא נהוג לשלוח סייר במקרה כזה (שם ע' 3 ש' 31-33). מטבע הדברים, רישומי המוקד לא נמסרו למר אלפנדרי. גם הוא ניזון מדברים שנמסרו לו בעל-פה. גם עדותו היא עדות שמועה. ניסיון החיים מלמד, כי פקיד המוקד עלול לטעות בקריאת האות. מקום בו ניתן לברר את הדברים לאשורם - באמצעות עיון ברישומי המוקד מזמן אמת - אין סיבה להסתפק בתחליף בלתי מספק של עדויות שמועה. 19. אין מחלוקת, כי מערכת האזעקה דנא מסוגלת לשדר קריאת "פריצה", כפי שמומחה התובעת ציין מפורשות בס' 2.9 לחוות דעתו. מכאן, כי האפשרות לפיה התקבלה קריאת "פריצה" אינה תיאורטית. אמנם, מומחה התובעת ציין כי המערכת מסוגלת לשגר גם קריאת "מתח חשמל" (ר' ס' 2.9 לחוות דעתו, יחד עם התיקון בעדותו, פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 5 ש' 15-16). ואולם בחקירתו הודה כי ביסס את הנחתו בענין קיומה של אינדיקציה זו על ה"עובדה שהתקבלה קריאת מוקד" (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 7 ש' 8-16). בכך הניח את המבוקש: המומחה סמך באופן עיוור על דברים שמסר לו מר מרק מ"מוקד עמישב", ללא בדיקה עצמאית בקשר לשדר שהתקבל בפועל. המומחה הניח כי המערכת מסוגלת לשדר קריאה של הפסקת חשמל משום שמרק אמר לו זאת, ולא על בסיס בדיקה בפועל. 20. החסר הראייתי בבדיקתו של מומחה התובעת בולט על רקע הודאתו, לפיה לא ראה כבל חשמל שנותק, לא מצא כבל טלפון שנותק, ולא בדק שהתחוללה במקום הפסקת חשמל (פרוטוקול מיום 7.9.2006 ע' 8 ש' 19-23). 21. אני סבורה כי אין די בממצא אודות "נטרול אזורי גילוי" כדי להטיל על הנתבעת אחריות. בהעדר מידע ראייתי בענין רישומי המוקד, ונוכח מחיקת זיכרון המערכת, אין בפני נתונים אודות הדרך בה המערכת הגיבה הלכה למעשה בזמן אמת. אין לשלול אפשרות סבירה, כי המערכת שיגרה אותות פריצה אל המוקד. ענין זה לא לובן, שכן התובעת נמנעה מלדרוש חשיפה של מסמכי המוקד, ולא זימנה איש מן המוקד להעיד. החובה להציג עדות רלבנטית 22. כענין של מדיניות שיפוטית, ראוי להמריץ בעלי דין לערוך חקר עובדתי מלא, ככל שהדבר מתאפשר, ולהימנע מהשערות, הבאות להחליפו. כידוע, אחד ממטרותיו של המשפט הוא גילוי האמת לצורך בירור שאלת החבות. הטלת אחריות על בסיס ממצאים עובדתיים שגויים תחטיא את היעד של הכוונת התנהגות. יפים לכאן דבריו של כב' הנשיא א' ברק (כתוארו אז) ברע"א 1412/94 ההסתדרות המדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 521: "המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת... תפקידו של ההליך השיפוטי - האזרחי, הפלילי והמינהלי - הינו "לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית"... תפקידו של השופט, הוא "התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם"... אכן, מרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת. גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין. הוא משרת את אינטרס הציבור. מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט". 23. המשפט שואף לקרב ככל הניתן בין "האמת העובדתית" לבין "האמת המשפטית". (השוו: בג"ץ 152/82 אלון נ' מ"י, פ"ד לו(4) 449, 471). שאיפה זו באה לידי ביטוי בשורה של כללים דיוניים וראיתיים, כמו החובה המוטלת על כל אדם להעיד (סעיף 2 לפקודת הראיות [נוסח משולב], תשל"א-1971). דוגמא נוספת היא החובה לגלות מסמכים רלבנטיים. עמדה על כך כב' הש' א' פרוקצ'יה (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (לא פורסם), 27.6.2006, ס' 10): "המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו... גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים... הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. כך, דרך כלל מותר להזמין כל אדם ליתן עדות קבילה השייכת לעניין [סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971] וחובה על בעל הדין להמציא כל מסמך רלבנטי לעניין שברשותו, וכל פרט שבידיעתו העשוי לשרת את גילוי האמת [תקנות 105 עד 118 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניין גילוי ועיון במסמכים ושאלונים]. גילוי האמת הוא ערך מהותי במחלוקת בין פרטים. הוא ערך מרכזי גם במישור הציבורי, בהתנהלותה התקינה של החברה ובפעילות ראויה של השלטון, המותנים בקיום גילוי ושקיפות של מידע ונתונים, שהם חיוניים לביקורת אפקטיבית על מעשי המינהל". 24. החשיבות שהמשפט מיחס לבירור האמת מבוטאת בכלי עזר ראיתיים נוספים, כגון כלל הראיה הטובה ביותר (ר' י' קדמי על הראיות חלק שני (תשס"ד-2003) 587-609); וכן פסילת קבילותן של עדויות שמועה (ר', למשל: ר"ע 423/83 מ"י נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4) 281; ע"פ 11/58 מנקס ואח' נ' היועמ"ש, פ"ד יב 1905; י' קדמי על הראיות חלק ראשון (תשס"ד-2003) 479-498). 25. במקרה דנא, ראוי להחיל כנגד התובעת את הכלל לפיו הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית נזקפת כנגדו (ר' למשל: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615; ע"א 4015/95 פקיד שומה ירושלים נ' ברזני, פ"ד נב(2) 269, 285; י' קדמי על הראיות (חלק שני, תשס"ד) ע' 657-660). יפים לכאן דברי כב' הש' ה' בן-עתו בע"א 548/78 - שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1), 736 , 762-763: "דרך זו שנקט אותה המחוקק [סנקציה כנגד סרבן בדיקה רפואית] מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". 26. ראו גם דבריה של כב' הש' ע' ארבל בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ תק-על 2006(4) 64, ע' 81: "כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד... עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן..." 27. הלכה זו יושמה במקרים שונים. כך למשל, בע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין תק-על 94(4) 82, פסק כב' הש' י' קדמי, כי משבחרו הנתבעים שלא להעיד עד שעדותו חיונית לבירור נסיבות הלוואה, הרי שהשמיטו ראיה חיונית, ובצדק ביכר בית המשפט קמא את גרסת התביעה. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ תק-על 2006(4) 64, נפסק כי אי העדת הנהגים, שעדותם חשובה לבירור נסיבות גניבה של משאיות ומנופים, פועלת כנגד חב' הביטוח, אשר עליה מוטל הנטל להוכיח את טענתה אודות ביום הגניבה (ר' ס' 53 - 54 לפסק הדין). 28. מן הכלל אל הפרט: הימנעות התובעת להציג במקרה דנא את רישומי המוקד, ולזמן את גורמי המוקד להעיד, נזקפת כנגדה. הכשל הראייתי שנסקר לעיל יורד לשורש הענין ושומט את הבסיס לתביעה. בהעדר ראיות, לא ניתן להניח ברמת הסתברות סבירה כי מערכת האזעקה לא שידרה את "פריצה" למוקד. כמובן, אם שידרה אות "פריצה", הרי שפעלה כמצופה, ואין ליחס כל אחריות לנתבעת. בהעדר מידע עובדתי בדבר פעולת המערכת בפועל - ועל רקע העובדה כי מדובר במידע נגיש וניתן לבירור - יש לקבוע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, ולא הניחה את התשתית הראיתית החיונית לתביעתה. 29. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. אזעקהרשלנות