פריצה לעסק

להלן פסק דין בנושא מחלוקת בין חברת ביטוח לבין המבוטח לגבי גובה תגמולי הביטוח בגין פריצה לעסק: פסק דין מבוא 1. לפני תביעת התובעת, חברה פרטית, כנגד הנתבעת, לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי פריצה שארעה בלילה שבין 31.8.98 ליום 1.9.98 (להלן: "האירוע"). 2. התובעת עוסקת בשיווק סיטונאי של מוצרי הלבשה, גרביים, גופיות, תחתונים וכיוצ"ב. 3. הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, הנפיקה לתובעת פוליסת ביטוח הכוללת פרק ביטוח בגין פריצה (להלן:"הפוליסה"). הפוליסה היתה בתוקף במועד האירוע. 4. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות האירוע וכי על הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין האירוע, וזאת בכפוף להוראות הפוליסה. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת היקף הנזקים שנגרמו לתובעת בגין האירוע. 5. לגרסת התובעת, נגנבו באירוע מוצרי הלבשה בסכום של 258,548 ₪ לפי ערכם נכון ליום 30.11.98 ואילו לגרסת הנתבעת, נגנבו מוצרי הלבשה בסכום של 112,950 ₪ בלבד - סכום ששולם על ידה לתובעת לאחר ניכוי השתתפות עצמית. התביעה הוגשה ע"ס של 159,710 ₪ נכון ליום הגשת התביעה - 13.08.00. 6. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את עדויותיהם של עדי התובעת: מנהל הנתבעת, מר יעקב וייס (להלן: "יעקב"), בנו של יעקב - דדי וייס (להלן: "דדי") "נשיא" התובעת, מר יוסף וייס (להלן: "יוסף") ומנהלת החשבונות של התובעת הגב' רחל ברוורמן (להלן: "רחל"). כן שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של עדי הנתבעת: השמאי מטעם הנתבעת, מר משה הנדלמן (להלן: "השמאי") ורואה החשבון ששירותיו נשכרו אף הם ע"י הנתבעת לבדיקת היקף הנזק - מר נתנאל רוזנברג (להלן: "רוה"ח"). כמו כן עיינתי בתצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים הנ"ל, לרבות חוות דעתם. בנוסף קראתי בעיון את סיכומי ב"כ בעלי הדין לרבות סיכומי התשובה שהוגשו ע"י התובעת ביום 11.08.05. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת. העובדות כפי שהוכחו בפניי 8. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות האירוע וחיובה של הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח. המחלוקת הינה בשאלה, האם מגיעים לתובעת תגמולי ביטוח מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו כאמור ע"י הנתבעת ואם כן, כמה. 9. אקדים ואומר, כי הגעתי למסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה, כי נגנבו טובין בסכום העולה על 112,950 ₪ כפי שאושר על ידי הנתבעת. 10. עסקה של התובעת מתנהל בבניין הנמצא ברחוב כנרת 8 בבני ברק (להלן: "הבניין") וכן במחסן בכפר מוקבלה באזור עפולה (להלן: "מחסן מוקבלה"). 11. במחסן מוקבלה אוחסנו מוצרי לבוש לא ארוזים ובתפזורת, מוצרי הלבוש היו נארזים בארגזי קרטון במחסן מוקבלה ומועברים לבניין (להלן: "הארגזים"). מרבית הארגזים אוחסנו במחסן הנמצא בבניין בקומה השלישית (להלן: "המחסן"). הארגזים התקבלו בקומת הקרקע ומרביתם הועבר למחסן, ואלו תכולת מיעוט הארגזים פורקה והונחה על מדפים שבקומת הקרקע (עדותו של יעקב בישיבת יום 20.01.05). משרדי החברה היו בקומה שבין קומת הקרקע לקומה השלישית בה מצוי המחסן. 12. קליטת הארגזים ממחסן מוקבלה לבניין, כמו גם חלוקתם בתוך הבניין עצמו, מתבצעת ע"י דדי, אשר שימש "מעין כולבוייניק בחברה" ועל ידי מר קובי אשנברג (להלן: "קובי"). 13. הפריצה ארעה למחסן בלבד המופרד כאמור משאר יחידות התובעת בבניין. בשעות הבוקר, לכשנתגלה האירוע, דיווחה התובעת לסוכן הביטוח על האירוע. בעקבות זאת הגיעו לבניין השמאי וכן רוה"ח אשר נקרא למקום ע"י השמאי. עם הגיעו לבניין ולאחר ששמע פרטים ראשונים מיעקב על נסיבות גילוי האירוע, ביקש השמאי מיעקב כי מי מעובדי התובעת יתלווה אליו למחסן על מנת שניתן יהיה לאמוד את היקף הגניבה. אותה שעה היו במקום אנשי משטרה אשר חקרו את האירוע ושוחחו עם יעקב ועל כן יעקב ביקש מדדי להתלוות לשמאי על מנת לאמוד את היקף הגניבה. 14. דדי, השמאי ורוה"ח שהצטרף בהמשך, ערכו בדיקה במחסן כאשר דדי מצביע מדי פעם על מקומות בהם חסרים ארגזים ובעיקר על חלל גדול יחסית שבו אוחסנו ארגזים רבים. הארגזים היו מונחים זה על גבי זה במשטחים של טורים עם מרווחים המאפשרים מעבר בין טור לטור כך שבמהלך העבודה השוטפת התאפשר ליטול ארגזים ולהעבירם בין המעברים. על כל ארגז הודבקה מדבקה ועליה מידע בדבר סוג המוצר, גודלו וצבעו, כאשר בכל ארגז היה סוג אחר של מוצר. תוך כדי ביצוע הבדיקה במחסן, צילם השמאי תמונות ואילו דדי ערך רישום של הארגזים החסרים עפ"י הסוגים השונים של המוצרים וזאת ככל שעלה בידיו לזכור ובמקומות בהם נראה היה לו כי חסרים ארגזים. חלק מהארגזים לא אוחסנו בהתאם לסוגי המוצרים אלא היו מפוזרים במספר מקומות במחסן. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למספרם של ארגזים אלו והאם דדי וקובי לא יכלו לדעת היכן הם מצויים. 15. בשלב כל שהוא של הבדיקה הצטרף יעקב לדדי, לשמאי ולרוה"ח וזאת לאחר שסיים לשוחח עם נציג המשטרה. 16. בתום הבדיקה "נערך שחזור רישום ראשוני" (ת/4 - טיוטת תרשומת בכתב-יד שנערכה ע"י השמאי במהלך ביקורו בבניין) ע"י דדי ויעקב של רשימת הארגזים החסרים. הרישום נערך על נייר בלנק של התובעת, והעתק המסמך נמסר בתום הפגישה לידי השמאי (להלן:"מסמך השחזור הראשוני") (נספח א' לתצהיר השמאי). 17. מסמך השחזור הראשוני כלל 10 סוגים שונים של מוצרים וסה"כ 178 ארגזים. 18. מסמך השחזור הראשוני כלל את סוגי המוצרים, כמותם ושוויים בסכום כולל של 204,454 ₪. 19. כן הומצא לשמאי דו"ח ממוחשב של יתרות מלאי נכון לאותו מועד (להלן: "הדוח הממוחשב הראשוני"). מהשוואה שערכו השמאי והרו"ח בין מסמך השחזור הראשוני לבין הדו"ח הממוחשב הראשוני "... התברר כי קיימים הפרשים גדולים בין הכמויות לפי הספירה לבין יתרות המחשב לשני הכיוונים, דהיינו בחלק מהמוצרים נמצאו חסרים ובחלק אחר עודפים. עקב הממצאים..." (דו"ח השמאי מיום 3/2/99) התבקשה הנתבעת לבצע ספירת מלאי ידנית של כל מוצרי הלבוש המוחזקים על ידה במחסן ובמחסן מוקבלה. מאחר והאירוע אירע מספר שבועות לפני החגים, ועל מנת שלא לגרום לתובעת נזק נוסף הוסכם כי ספירת המלאי (להלן: "דו"ח כמות לפי ספירה") תתבצע בשלב מאוחר יותר. בסופו של יום, הספירה בוצעה ביום 30.11.98. 20. ביום 30.11.98 הופק דו"ח מלאי ממוחשב של כל מוצרי הלבוש שהיו אמורים להיות מוחזקים ע"י התובעת נכון לאותו מועד (להלן: "דו"ח כמות במחשב"). 21. השוואה בין דו"ח כמות לפי ספירה לבין דו"ח כמות במחשב העלתה כי קיים לכאורה חוסר של מוצרי לבוש בסכום כולל של 298,197 ₪ נכון ליום 30.11.98. כן נמצא חוסר של סוגי פריטים רבים ונוספים, חוסר שהתגלה בין הדוחות הנ"ל לבין סוגי הפריטים (עשרה במספר בלבד) שנכללו במסמך השחזור הראשוני. החוסר שהתגלה (?) בסופו של יום כלל 282 ארגזים לעומת 178 ארגזים שנטען לחסרונם במסמך השחזור הראשוני. 22. לטענת התובעת, מסמך השחזור הראשוני אינו מחייבה, הוא חסר נפקות ועל הנתבעת לשפותה בהתאם לחוסר שהתגלה בין דו"ח כמות לפי ספירה לבין דו"ח כמות במחשב. לטענת הנתבעת, התובעת כבולה למסמך השחזור הראשוני וזאת הן מטעמים שבדין והן מהטעם כי לא עלה בידיה להוכיח כי נגנבו באירוע סוגי מוצרי לבוש בכמות העולה על הכמות הנטענת במסמך השחזור הראשוני. 23. לטענת התובעת, דדי לא הכיר את המחסן, מסמך השחזור הראשוני נערך בעקבות בדיקה ראשונית בלבד, הארגזים הונחו במחסן באי סדר מוחלט בכל מקום בו היה מרווח פנוי, לא הייתה אפשרות לאתר במהלך השחזור הראשוני את הפריטים החסרים. כן נטען כי ברי היה לתובעת, כמו גם לשמאי, כי המדובר בבדיקה ראשונית בלבד וכי בהמשך תתבצע בדיקה מעמיקה אשר יש להניח כי במהלכה יתגלו חוסרים נוספים, כפי שאכן התגלו בסופו של יום. כן טענה התובעת כי הנתבעת הטעתה אותה להניח כי מסמך השחזור הראשוני אינו כובל אותה ואינו מחייבה ומשלא עשתה כן - אין הנתבעת יכולה להסתמך עליו. ממצאים ומסקנות 24. כאמור, מטעם התובעת העידו בפניי יעקב, דדי, יוסף ורחל. שוכנעתי כי מבין העדים הנ"ל העד היחידי שיכול היה לשפוך אור באשר לפריטים שהיו בפועל במחסן עובר לאירוע הינו דדי וכי איש מהעדים הנוספים לא יכול היה לסייע לתובעת באופן ממשי בהוכחת טענותיה באשר למצבו של המחסן. 25. במהלך שמיעת הראיות, הסתבר, כי מי שניהל בפועל את המחסן עד לתחילת עבודתו של דדי בתובעת חמישה חודשים קודם לאירוע, היה קובי. עובדה זו עלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של יעקב. 26. עד לתחילת עבודתו של דדי בתובעת קלט קובי את הארגזים שהובאו ממחסן מוקבלה, העלה אותם בעצמו למחסן, סידרם במחסן ובהמשך הוא זה שערך את ההזמנות והכינן למשלוח. לצורך הכנת ההזמנות נעשה שימוש במוצרי לבוש שהיו מאוחסנים בארגזים שבמחסן וכן ממוצרי לבוש שהונחו על המדפים שבקומת הקרקע. 27. עם קבלתו של דדי לעבודה בתובעת, הוא "... נהפך למעין כולבוייניק בחברה. היה לנו בן אדם שחילק הזמנות בקומת קרקע, ביצוע הזמנות ופחות או יותר ידעו לאן לגשת לקחת סחורה, ושניהם (קובי אשנברג ודויד וייס בני) הלכו לקחת כאשר הגיעה סחורה. הם הכירו בקומת הקרקע 90 אחוז מהמקומות שבהם נמצאת הסחורה בקומה זו. בקומה העליונה לא הייתה שליטה...בניהול המחסן, לא היה כרגע באותה תקופה מנהל. בני הוא היה אחראי להכניס סחורות ובנוסף לו יעקב אשנברג הכין את ההזמנות...השיווק יצא מקומת המרתף..."(יעקב וייס בעמוד 14 לפרוטוקול). 28. דדי וקובי הם "שתחזקו את המחסן". עובדי התובעת בבניין היו " 2 פקידות בהנה"ח, 3 אחים ודדי בני ועוד יעקב אשנברג, אלה האנשים...יוסי ניהל בנקים...היה כייצוגן...אני ניהלתי מול הרשתות, יציאות לחו"ל אם צריך, וישראל - הסתובב מול המגזר הדתי, לקח הזמנות, הסתובב בעסק. הסוכנים לא היה להם נגיעה פיזית למקום, והיה לנו מגע איתם באמצעות הפקס ששלחו הזמנות". (יעקב בעמוד 15 לפרוטוקול). 29. דדי וקובי הם שתחזקו את המחסן, כאשר לא היה תפקיד מוגדר למחסנאי. דדי החל לעבוד בחברה כ- 5 חודשים לפני האירוע ועד לאותו מועד "...קובי עבד לבדו, אבל ישראל וייס סייע לו... לקובי היה שני כובעים, של הזמנות ואריזה וגם כובע שהוא היה עוזר לדדי לפזר ומי היה עושה את מרבית הפיזור, אני משיב שאני לא זוכר. דדי בא לעזור לו מבחינת הלחץ, ואולי 60 אחוז דדי ו-40 אחוז קובי, אני לא יכול להגדיר. התפקיד של דדי היה, אם היה לחץ בהזמנות, לנסות לעשות גם הזמנות. עבודה שלו הייתה יותר פיזית. . . הוא (דדי - ה.י) שם סחורה ומעלה לקומה העליונה ומה שחסר בקומה התחתונה בשיווק הוא הולך ומחפש איפה זה מונח, או סחורה שידעו מראש מה חסר ומכניסים אותה פנימה... אם קובי היה אומר שלא מוצאים ומבקש להביא מוצר א' כי חסר לי למטה לשיווק ואין לי על המדף. . . היה עולה דדי או קובי...". כאשר דדי היה ניגש למחסן על מנת להביא סחורה ולא היה מוצא, הוא "... היה שואל את קובי, דדי לא שלט היכן הסחורה נמצאת"... ממש לא, כי למעלה זה תפוס כפי יכולתך, לתפוס מקום כפי יכולתך". (יעקב - בעמודים 16, 18, 19 לפרוטוקול). 30. כדברי דדי בתצהיר עדותו הראשית, במועד האירוע "... לא הייתי מודע ולא יכולתי להיות מודע להיקף הסחורות המדויק שנגנב בפריצה. זאת לא רק לאור העובדה שאך זה התחלתי לעבוד בחברה ולא הכרתי את כל סוגי הסחורות הדוגמאות, המידות ומספר הפריטים בכל ארגז וארגז, אלא גם ובעיקר שבמחסן בו בוצעה הפריצה "מחסן הרזרבות" - להבדיל מקומת המסחר - אין הקפדה על סדר מסוים. יתרה מכך - נעשה ניסיון לנצל בה כל פינה פנויה ולא פעם "דוחפים" סחורה לא באופן שיטתי אלא על בסיס של מקום פנוי. מטעם זה - של ניצול מרבי של השטח - הערמות על המשטחים בקומה זו גבוהות מאוד". (סעיף 5 לתצהיר). 31. מכאן עולה, כי מי שיכולים היו להעיד מטעם התובעת באשר לחוסרים בפועל ומי שהיו יכולים לבצע את השחזור הם דדי ו/או קובי. על כן, אם לשיטת התובעת דדי לא הכיר את המחסן ולא יכול היה לבצע את השחזור שומה היה על התובעת לזמן לעדות את קובי ואף לשתפו בביצוע השחזור הראשוני. התובעת לא טענה בסיכומיה ובתשובתה לסיכומי הנתבעת מדוע קובי לא זומן לעדות. כן לא נטען ולא הובאה כל ראיה כי קובי לא עבד אצל התובעת במועד האירוע, כמו גם בסמוך לאחריו וכי על כן לא יכול היה לתמוך בטענותיה. 32. לגרסת יעקב, דדי לא הכיר את המחסן ועל כן עולה השאלה מדוע נתן את ידו, לקראת סיומה של הפגישה עם השמאי, לערוך את מסמך השחזור הראשוני ולמסור העתק ממנו לידי השמאי וזאת בלא כל הסתייגות. מסמך השחזור הראשוני נערך בכתב ידו של יעקב ועל כן אין ספק כי היה מודע לממצאים המפורטים בו. 33. התובעת התעלמה כליל ממסמך השחזור הראשוני בכתב התביעה ובתצהירי העדויות הראשיות מטעמה והיא התייחסה אליו לראשונה רק לאחר שהוגשו תצהירי עדויותיהם הראשיות של השמאי ורוה"ח אשר התייחסו לאותו מסמך שחזור ראשוני. 34. לאחר שהומצאו לשמאי דו"ח כמות לפי ספירה ודו"ח כמות במחשב, נערכה על ידו וע"י רוה"ח השוואה ביחס לשחזור הראשוני. בבדיקתו מצא רוה"ח כי השוואת כמות הפריטים בדו"ח כמות במחשב אל מול דו"ח כמות לפי ספירה ביחס לעשרת סוגי הפריטים שנמצאו חסרים בשחזור הראשוני - הצביעה על חוסר מוצרי לבוש בעלות של 112,950 ₪ בלבד במקום חוסר כספי בסכום של 204,454 ₪ כפי שפורט במסמך השחזור הראשוני. 35. במילים אחרות, השוואת החוסרים הנטענים ע"י התובעת הצביעה על פער של 91,503 ₪ בין דו"ח השחזור הראשוני של אותם עשרה סוגי פריטים לבין החוסר שנמצא בפועל ביחס לאותם סוגי פריטים עפ"י דו"ח כמות לפי ספירה ודו"ח כמות במחשב. 36. יגעתי ולא מצאתי כל הסבר כיצד ייתכן כי השחזור הראשוני שבוצע שלושה חודשים קודם לעריכת הבדיקות הנוספות יכול היה להצביע על חוסרים גדולים יותר מאלו שהתגלו מספר חודשים לאחר מכן. כלום לא ניתן היה לצפות כי הבדיקה תעלה ממצאים הפוכים דווקא, דהיינו כי בכל הנוגע לעשרת סוגי הפריטים הנ"ל יתגלו בהמשך חוסרים נוספים ולא חוסר בכמות הקטנה באופן משמעותי מהחוסרים שנמצא שלושה חודשים קודם לכן. 37. אי התאמה זו העולה לכדי כ- 58% (!) מכמות הארגזים החסרים לכאורה ע"פי מסמך השחזור הראשוני (178 לעומת 282) מעלה ספקות ממשיים באשר לאמינותם של עורכי מסמך השחזור הראשוני. 38. עדותו של השמאי אמינה בעיניי והנני מקבל את טענתו ולפיה הוא הסכים "... לסוגים אך לא לכמויות, שכן נפח הכמויות היה גדול מדי ולא סביר בעיני" (השמאי בעמ' 63 לפרוטוקול ישיבת יום 29.5.05). 39. כן סבירה בעיניי גרסת הנתבעת כפי שהועלתה ע"י השמאי ולפיה לחוסר החשבונאי שהתגלה בסופו של יום "... יכולות להיות הרבה סיבות: גניבת סחורה לפני ולאחר האירוע, היעלמות של סחורה. מדובר בחודש ספטמבר, בשמונה חודשים שחלפו לפני האירוע ואיני יודע מה קרה בהם. אם יש מכירה בשחור - גם היא תופיע כחוסר חשבונאי ולכן יש חשיבות לשחזור הפיזי כדי לדעת מה קשור לאירוע ומה לא" (השמאי בעמ' 64 לפרוטוקול). 40. בחקירתה הנגדית של רחל הסתבר כי הארגזים המועברים מהמחסן במוקבלה מלווים בתעודת משלוח. כן סביר בעיניי כי כל המוצרים שסופקו מהמחסן ללקוחות התובעת היו מלווים בתיעוד, כפי שנדרש עפ"י דין. (רחל בע"מ 50-51 לפרוטוקול ישיבת יום 29/05/05). על כן, יכולה היתה התובעת להמציא תיעוד המצביע על כמות הארגזים/כמות מוצרי הלבוש וסוגיהם שסופקה לבניין נכון ליום 31.8.98 אל מול כמות מוצרי הלבוש שסופקו מהבניין ללקוחות התובעת נכון לאותו מועד. תיעוד זה יכול היה לתמוך בטענות התובעת, באשר לחוסרים הנטענים וזאת כמובן בכפוף לסבירותם בהתחשב "בנפח הכמויות" שהמחסן יכול היה להכיל. 41. לאור הספקות הממשיים שעלו מגרסאות התובעת, איני יכול לאמץ את הממצאים שנמצאו בדו"ח כמות לפי ספירה ובדו"ח כמות במחשב הכוללים הן את המלאי שהיה במחסן והן את המלאי שהיה במחסן מוקבלה. ער אני לעובדה כי הדו"חות הנ"ל נערכו לבקשת השמאי ורוה"ח ועל כן אין לנתבעת אלא להלין על עצמה על כי ביקשה דו"ח מלאי המתייחס לשני המחסנים ולא דו"ח המתייחס למחסן בלבד. אולם, משעולים ספקות ממשיים באשר למהימנות עדי התובעת בכל הנוגע למלאי שהיה במחסן ומשהתובעת לא זימנה לעדות את קובי ולא המציאה את אותן תעודות משלוח - אין היא יכולה ליהנות מכך. 42. הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן היה מביאן. נא ראה לענין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615. 43. בתחילה, ביקשה התובעת להסתפק בתצהיר עדותו הראשית של יוסף, לו צורפו דו"ח כמות לפי ספירה ודו"ח כמות במחשב בלבד תוך התעלמות ממסמך השחזור הראשוני. בהתאם לכך תבעה התובעת את החוסר שנתגלה בדו"חות אלו בסך של 298,197 ₪ בניכוי פחת וסה"כ 258,548 ₪ ובניכוי התשלום ששולם לתובעת. 44. בהמשך, ביצעה התובעת "מקצה שיפורים" בכך שביום 7.6.01 המציאה את תצהירי עדויותיהם הראשיות של רחל ,יעקב ודדי וזאת בתגובה לתצהיר עדותו הראשית של השמאי. 45. כלום לא היה זה טבעי כי במקום ו/או בנוסף לתצהירים הנ"ל תמציא התובעת גם את תצהירו של קובי שיכול היה לתמוך בתצהירי עדויותיהם הראשיות של יעקב ודדי בכל הנוגע לאי הסדר הרב ששרר במחסן ואי היכולת לבצע שיחזור פיזי? וכן תצרף לתצהירה של רחל את אותן תעודות משלוח?. 46. למען הסר ספק, הריני להבהיר כי סביר בעיניי כי לא ניתן היה לאחסן את הארגזים באופן מסודר, שכן הם התקבלו באופן מסוים ואילו ביצוע ההזמנות ללקוחות התבצע בלא התאמה לאותה אחסנה. על כן, מטבע הדברים נדרשו עובדי המחסן לסדר את הארגזים באופן שלא הקל על מציאת כל סוגי הפריטים. סביר בעיני כי אי סדר זה הביא באופן חלקי בלבד לכך שמסמך השיחזור הראשוני לא יכול היה לשקף את המציאות לאשורה. יחד עם זאת, אין די באי סדר זה כדי להביאני למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת היקף נזקיה, לרבות אלו ארגזים כן נגנבו בנוסף לאלו המפורטים במסמך השחזור הראשוני ואלו ארגזים לא נגנבו על אף שפורטו באותו מסמך. 47. לא מצאתי מקום לדון בשאר טענות הצדדים, לרבות טענות הנתבעת כי השחזור הראשוני מהווה הודאת בעל דין וכי התובעת כבולה אליו. סוף דבר 48. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה כי נגנבו באירוע פריטים אשר שוויים עולה על הסך ששולם לה ע"י הנתבעת לאחר ניכוי השתתפות עצמית ועל כן התביעה נדחית. הוצאות משפט 49. בתיק זה התקיימו שמונה קדמי משפט בפני המותב הקודם שדן בתיק. בפניי התקיימה תזכורת פשרה ושתי ישיבות הוכחות. 50. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (המע"מ ישולם כנגד חשבונית מס שאם לא כן לא יתווסף מע"מ לסכום זה) וכן הוצאות בגין עדויותיהם בפניי של השמאי ורוה"ח. היה והצדדים לא יגיעו להסכמה באשר לשכר ששולם לעדים בגין עדויותיהם בלבד - תגיש הנתבעת בקשה לשום את הוצאותיה אלו ותעבירה במקביל לב"כ התובעת אשר יהיה רשאי להגיב בתוך 14 יום ממועד קבלת הבקשה. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. פריצה