להלן פסק דין בנושא פריצה לדירה - ביטוח: פסק דין 1. בפניי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין פריטים שנגנבו מדירת התובעים, ברח' גבעון 6 בחיפה (להלן:"הדירה"), ושהיו מבוטחים בפוליסת ביטוח דירה אצל הנתבעת שמספרה: 31010156206 (להלן: "הפוליסה"). 2. ביום 16.4.06 יצאו התובעים מדירתם, בדרכם לחופשה באילת כאשר ביום 16.4.06 הוזעקו לשוב מחופשתם באילת לדירתם על ידי שוטר משטרת חיפה אשר התקשר לטלפון הנייד שברשותם ודיווח לתובעים כי דירתם נפרצה. התובעים שבו לדירתם וגילו כי שער הכניסה ודלת הדירה נפרצו. בעקבות הפריצה הגישו התובעים תלונה למשטרת ישראל ואף דיווחו כי נגנב רכוש מהדירה. בנוסף הודיעו דבר הפריצה והגניבה לנציגי הנתבעת. 3. התובעים פרטו בכתב התביעה את דרישתם לקבלת תגמולי ביטוח בסך של 160,000 ₪ נכון למועד הפריצה ולצורכי אגרה באופן הבא: תכשיטים: א. טבעת יהלומים- 9,000 ₪. ב. שעון יד זהב- 8,000 ₪. ג. צמיד זהב לאישה- 3,500 ₪. ד. שעון יד לאישה זהב לבן- 3,900 ₪. ה. טבעת יהלומים זהב צהוב- 11,000 ₪. ו. שרשרת זהב צהוב בצירוף 2 אבני אמטיסט- 3,500 ₪. מטבעות: ז. 5 מטבעות זהב אורסטרים - 1,587 ₪. ח. 4 טבעות זהב מקסיקו- 13,800 ₪. ט. 5 מטבעות אנגליים (סוברין)- 3,358 ₪. י. 3 מטבעות אוסטריים (פרנץ יוסף)- 3,808 ₪. כלי כסף: יא. 5 קנים בן יהודה בינוני- 5,445 ₪. יב. סלסלה 41037- 4,498 ₪. יג. חנוכיה רובין 9,000 - 5,134 ₪. יד. זוג פמוטים בין יהודה- 2720 ₪. טו. זוג פמוטי תלייה עתיקים- 6750 ₪. טז. גביע אליהו גדול ג'מבו- 5,424 ₪. יז. קופת צדקה ענתיקה- 2,500 ₪. יח. גביעים וצלחות- 1500 ₪. יט. בשמים ונר- 1,050 ₪. כ. מלחיה ומפיון- 1,200 ₪. שטיחים מקוריים:הוערכו כולם יחד בסך של 35,000 ₪. כא. 3 שטיחים סיניים אובלי ממשי. כב. שטיח משי מלבני הודי. כג. 2 שטיחונים פרסיים משי אובלי. כד. שטיח סיני עגול. תמונות מקוריות: כה. תמונת שמן "יהודי בטלית לומד" - 10,000 ₪. כו. תמונת שמן עתיק פרוטרט "ילדה עם סרט" - 9,000 ₪. כסף מזומן בסך של 5,000 ₪. 4. לאחר פניית התובעים בבקשה לתגמולי הביטוח, הנתבעת מצידה שלחה שמאי וחוקר לדירה ולאחר בדיקותיה שיגרה הנתבעת מכתב לתובעים מיום 23.8.06 בו צוין כי:"על פי המסמכים שברשותנו, דו"ח שמאי ודו"ח חקירה, קיימת הגזמה ניכרת בהיקף התביעה...". עוד ציינה הנתבעת במכתבה כי קיימות סתירות מהותיות לשיטתה לגבי פריטים רבים בהם: שטיחים, תמונות, כלי כסף, ואוסף מטבעות ולפיכך לא אישרה כל פיצוי כספי בגינם. 5. הנתבעת צרפה המחאה למכתבה לפיו אישרה לתובעים קבלת פיצויים כספיים בסך של 20,014 ₪ המורכב מסך של 18,820 ₪ בגין גניבת תכשיטים (ללא פירוט נוסף) וכן 1,679 ₪ בגין כסף מזומן בקיזוז השתתפות עצמית בסך של 485 ₪. ההמחאה כאמור לא נפדתה על ידי התובעים. 6. בין הצדדים אין מחלוקת לעצם קיום האירוע וקיום הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה, הנתבעת מאשרת כי מדובר בפריצה וגניבה. בנוסף הנתבעת מסכימה ככל העולה ממכתבה ומסיכומיה כי נגנבו לתובעים תכשיטים וכסף מזומן. דיון: 7. העידו לפניי העדים הבאים: התובעים, מר חיון מאיר- העריך את התכשיטים שנגנבו בעבור התובעים, מר אשקולניק ישראל- העריך את המטבעות שנגנבו לתובעים, גברת יעקב רחל- העריכה כלי כסף שנגנבו לתובעים, גברת מיכל מסרי- מסלקת תביעות מטעמה של הנתבעת אשר טיפלה בתביעת התובעים, מר רמתי שמואל- שמאי מטעם הנתבעת, מר מנדולוביץ דוד- חוקר מטעם הנתבעת. 8. בסיכומיה מציינת הנתבעת את הטעמים לדחיית התביעה בהסתמך על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח: דרישת תשלום בגין פריטים שלא נגנבו, הפרזה בסכומי הפריטים שנגנבו והעדר הוכחות בכל הנוגע לשווי הפריטים אשר נטען לגביהם שנגנבו. 9. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי טענות ההגנה ומכאן גם ברמה הגבוהה יותר הנדרשת בשים לב לטענת המרמה המופנית כלפי התובעים. 10. על פי עדותה של גברת מסרי מיכל, מסלקת תביעות מטעמה של הנתבעת אשר ערכה את מכתב הדחייה שנשלח לתובעים עולה כי הלה שלחה את ההמחאה לתובעים לפנים משורת הדין על מנת לשמרם כלקוחות על אף שנציגי הנתבעת לא האמינו לגרסתם וסברו כי לא כל מה שנתבע נגנב באמת (עמ' 59 ש' 5-20). איני מקבל את הטענה שכן אם הנתבעת סברה כי מדובר בתובעים אשר מנסים בכוונת מרמה לקבל תגמולי ביטוח מדוע ברצונה לשמרם כלקוחותיה?! גברת מסרי ציינה גם כי את סכום ההמחאה חישבה על פי הערכת השמאי לתכשיטים אליו צרפה את סכום הכסף המזומן על פי הגבלת הפוליסה בקיזוז ההשתתפות העצמית (עמ' 60 ש' 1-2). 11. גברת מסרי הוסיפה כי התביעה לא אושרה כולה וזאת בהתבסס על חקירת אחיינם של התובעים, ועל פי המצוין בדוח החוקר ובדוח השמאי מטעמה של הנתבעת. העדה מציינת כי הנתבעת דחתה רכיבי התביעה עקב חקירת ביתם של התובעים - שירה אשר לא ידעה למסור מהם החפצים שנגנבו מהדירה. למעשה העדה אישרה כי מעבר לדוח השמאי ולדוח החוקר הנתבעת לא ביצעה כל בירור עם הנחקרים ולא בדקה את אמיתות הממצאים המנויים בדוחות אלו, לא עם החוקר והשמאי מטעמה ולא עם הנחקרים עצמם אלא קיבלה את הממצאים ומהם קבעה את סכום הפיצוי על פי שיקול דעתה אף ללא קשר להמלצת השמאי מטעמה. 12. מר מנדלוביץ דוד, חוקר מטעמה של הנתבעת העיד כי את בירוריו מול אחיין התובעים ומול ביתם שירה ביצע בשיחה טלפונית בלבד (עמ' 77 ש' 11-17). העד ציין כי אינו יודע היכן התגורר אביתר טסלר, אחיין התובעים ביום האירוע, וזכור לו שהוא הגיע לדירה ראשון לאחר פריצתה. החוקר ציין כי למעשה עדותו של אביתר טסלר ועדותה של שירה - בת התובעים היא האינדיקציה לפריטים שנגנבו מהדירה אל אף ששניהם אינם מתגוררים כלל בבית התובעים (עמ' 78). החוקר ציין כי לאור העובדה שהבת לא ידעה לתאר מה נגנב מבית הוריה ציין בדוח כי הגרסה חשודה וכי ישנה סבירות כי לא נגנבו הפריטים שצוינו על ידי התובעים. היות ואביתר טען בפניו כי הבית היה מסודר יחסית לאחר אירוע הפריצה ושישנם כלי כסף שלא גנבו אותם החליט החוקר להסתמך על דברים אלו בדוח שערך (עמ' 80). לאחר בחינת עדותו של החוקר אני סבור כי הדוח שהגיש לנתבעת הנה התרשמותו שלא כתוצאה מחקירה מעמיקה אלא לפי ניסיון חייו שאינו מתיישב עם מקרה זה. 13. החוקר ציין בעדותו כי לא נמסרו לו תמונות של תכשיטים שנגנבו ושהוא סבור כי ישנה הגזמה בתביעה אך אינו יכול להעריך בכמה הפריזו התובעים (עמ' 81). החוקר ציין כי לדעתו לא נגנבו כלי כסף כלל, לא תמונות ולא שטיחים אינו יודע אם נגנבו מטבעות וקובע כי המחירים לא ריאליים. החוקר אף הוסיף וציין כי לאור התרשמותו התקשר לתובעת וביקש ממנה להגיע עמו להסכמה באשר לחפצים שנגנבו בכדי שחברת הביטוח תאשר התביעה (עמ' 83). איני סבור כי היה על הנתבעת לדחות התביעה על בסיס דוח החוקר שכן הנתבעת לא בחנה את המקרה על רקע עיסוקם של התובעים ונסיבות המקרה דנן. 14. הוכח בפניי כי מדובר בתובעים אשר נוהגים לרכוש חפצי יודאיקה רבים, כלי כסף ותכשיטים מכוח תחביבם. התובעת אף העידה כי היא אוצרת במוזיאון, אשר נוהגת יחד עם בעלה לטייל בשווקים השונים בעולם על מנת לרכוש עתיקות מכסף. עדותם של התובעים מהימנה עליי, לא מצאתי סתירות מהותיות בדבריהם. הנתבעת לא פקפקה בעצם קיום אירוע הפריצה ואף לא טענה להעדר כיסוי ביטוחי אלא למרמה בהסתמכה על התרשמות של חוקר אשר ככל העולה מעדותו לא בחן את המקרה אלא הסמך על תחושת הבטן. 15. התובעת ציינה בעדותה כי החוקר מילא הדו"ח מבלי שראתה את תוכנו (עמ' 8 ש' 20) שציינה ברשימה מסודרת את כל החפצים שנגנבו ואת שוויים כפי שנדרשה לעשות וללא זיקה להוראות הפוליסה (עמ' 9). התובעת העידה כי לא רצתה לקחת את תכשיטיה לחופשה ועל כן ריכזה אותם בכספת בעוד שכלי כסף שנגנבו היו אותה עת בארונות בדירה (עמ' 10). התובעת חזרה שוב ושוב על העובדה כי אין ברשותה קבלות בגין רכישת החפצים שכן היא נוהגת לרכוש העתיקות בשווקים, במהלך תקופה ארוכה ואינה זוכרת את כל המחירים שלהם. התובע בעדותו אישש עובדות רבות מעדותה של התובעת עצמה ביחס למקומות הרכישה ולפרטים שנרכשו בחנויות שונות. מצאתי את עדותם מהימנה. 16. מכל האמור לעיל איני מייחס משקל רב לדוח החוקר אשר ממצאיו מבוססים על סברתו ודעותיו ללא בחינה אמיתית של גרסת התובעים ובהעדר בדיקות ודיוק בדבר הפריטים שנגנבו באמת. לאור כל האמור לעיל הנתבעת לא הצליחה להוכיח הגנה בתביעה זו המקנה לה פטור מתשלום תגמולי הביטוח, והתוצאה היא שדין התביעה להתקבל. שיעור הפיצוי: 17. לשם הוכחת רכיבי הנזק הזמינו התובעים עדים מטעמם אשר הגישו את הערכתם לעניין הפריטים שנגנבו (במצורף לתצהירי העדות הראשית של התובעים). מר חיון מאיר, בעל עסק לייצור ומכירת תכשיטים מזה חמש עשרה שנים, העיד כי התובעים הם לקוחותיו במהלך השמונה השנים האחרונות והיו נוהגים להגיע אליו לשם ניקוי ותיקון התכשיטים ברשותם. היות והעד הכיר את התכשיטים יכול היה לתת הערכה לגבי שוויים גם בהעדרם פיסית. העד מציין כי התובעת סיפרה לו מה נגנב לה והציגה בפניו תמונות ובהתבסס בנתונים ]אלה העריך שוויים (עמ' 44-45). דא עקא, התובעים לא העידו את מר חיון כעד מומחה ולא הגישו חוות דעת מטעמו. מר חיון ציין כי מקום בו לא ידע בוודאות שוויים של התכשיטים העריך אותם על הפן הנמוך (עמ' 46). כאשר הוצגו תמונות בפני העד בחקירתו הנגדית בהם נחזו התכשיטים ציין כי לא יכול היה להעריך שוויים שכן הצילומים לא היו באיכות מספקת (עמ' 47) וכי רק ללקוחות שלט שהוא מכיר יכול לתת הערכת שווי על פי תמונה מתוך היכרות מוקדמת עם התכשיטים (עמ' 48). 18. התובעים העידו גם את מר אשקולניק ישראל אשר העריך את אוסף המטבעות על פי רשימה שהציגה בפניו התובעת (עמ' 51). העד ציין כי מדובר במטבעות בעלות ערך קבוע שניתן להבין שוויים גם מבירור ברשת המקוונת (עמ' 51). העד ציין כי ישנו קטלוג הקובע את המחירים של כל מטבע (עמ' 52 ש' 18) ושבמקצועו הוא שמאי ועל כן לא היה כל צורך לצרף את הקטלוג (עמ' 52 ש' 17). גם עד זה לא הגיש חוות שעת מקצועית מסודרת וציין כי העריך את שווי המטבעות על סמך הרשימה ועל סמך מדדים קבועים המצוינים בקטלוג. 19. התובעים העידו גם את גברת רחל יעקב אשר העריכה את כלי הכסף שנגנבו על פי מידע שנמסר לה מהתובעת, כאשר שיטת הערכה הייתה בירור מהו שווי כל כלי על פי כלים דומים המצויים בחנותה של העדה (עמ' 54 ש' 9-15). העדה ציינה כי מדובר בדגמים מוכרים ובסוגים שהיא מכירה. העדה ציינה כי לא למדה שמאות (עמ' 54 ש' 22) וההיכרות שלה עם התובעת הנה מקצועית מזה עשר שנים, כאשר את הערכותיה ביצעה על הפן הנמוך (עמ' 55 ש' 1-4). 20. מקום בו התובעים לא הגישו חוות דעת מסודרות מטעם שמאים המפרטים את ערכי הכינון והשיפוי לפיהם מבקשים פיצוי מהנתבעת, אני קובע כי יש לקבל את הערכת השמאי מטעמה של הנתבעת לפני ההפחתות לשיטתו, פיצוי בערכי שיפוי ולא כינון. גם הפריטים לגביהם טוענים התובעים שנקנו מחדש, הרי בהעדר חוות דעת שמאית מטעמם הרי שלא ניתן לאמוד את מחירם על פי ערכי כינון ולפיכך יש לקבוע גם הפיצוי בעבורם בערכי שיפוי על פי הוראות הפוליסה. 21. הנתבעת טוענת כי לא ניתן לדעת מהם הפריטים שהיו בדירה עובר לאירוע ומהם הפריטים שנרכשו לאחריה אולם הנתבעת לא טרחה לשלוח סוקר מטעמה לבחינת התכולה המבוטחת עובר לאירוע המקרה, וזאת על אף שהתובעים היו מבוטחים אצלה החל משנת 2001 ובמשך 6 שנים רצופות. לפיכך אין מקום לקבל את עמדת הנתבעת לעניין זה שכן לא הצליחה לשכנע כי אין אמת בגרסת התובעים. 22. הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת שמאי, מר רמתי שמואל, אשר העריך את הפריטים שנגנבו והפחית מחוות דעתו כחמישים אחוזים מערכם ושאת בשל העובדה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את השווי האמיתי של הפריטים, לא בעזרת מסמכים ולא בעזרת קבלות. עוד ציין השמאי כי הפריטים אשר נותרו בבית הם הפריטים הזולים ואילו הפריטים היקרים יותר נטען לגביהם שנגנבו ועניין זה העלה חששות אצלו. השמאי ציין כי התרשם שהתביעה מוגזמת. 23. בעדותו ציין בחקירתו הנגדית כי אינו יודע מדוע הנתבעת לא שילמה את ערכי השיפוי המצוינים בחוות דעתו (עמ' 69 ש' 7) וכי הדבר נעשה מבלי להתייעץ עמו כלל. השמאי ציין כי הפחית משווי התכשיטים 50% בשל אי דיוק בהערכת התובעים וכן הפחית מהפיצוי לגבי השטיחים והתמונות בגין בלאי אולם לא הסביר מהו הבלאי שעלול להיגרם לפריטים אלו (עמ' 3-4). גם בכלי הכסף אותם העריך הפחית 50% בגין אי דיוק בהערכת התובעים (עמ' 71 ) וכן בשל תחושותיו כי מנסים לרמות אותו בהערכה. השמאי ציין כי מוזר היה לו התנהגות התובעים כי כבר לאחר ארבעה ימים הייתה בידם רשימת חפצים שנגנבו מסודרת (עמ' 72) רשימה מוכנה מראש נראתה לו כעובדה מחשידה. השמאי ציין בעדותו כי פריטים שלא היה בטוח לגביהם כי אכן נמצאו עובר לגניבה הפחית מהערכתו 50% אולם אם יוכח בפניו כי אכן הפריטים קיימים יצטרך לבדוק שוב את הערכתו (עמ' 76). 24. לאחר בחינת העדויות אני מקבל את גרסת התובעים וקובע כי עדותם מהימנה. התובעים העידו עדים אשר הייתה להם היכרות שנים ארוכות עם הפריטים שנגנבו ועל כן איני מוצא מקום לפקפק ביושרם ביחס לרשימת החפצים שנגנבו. אין הנתבעת יכולה להשמיע חששות ללא תימוכין ובמיוחד מקום בו לא טרחה לשלוח סוקר מטעמה בסמוך ולאחר כריתת הפוליסה אשר יכול היה למנוע את המחלוקת סביב אלו פריטים היו ברשות התובעים ואלו לא. סוף דבר: 25. סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים המנויים בחוות דעתו של השמאי מטעמה בערכי שיפוי ובסך של 51,949 ₪ (פחות 1,679 ₪ סכום הכסף המזומן שנגנב, על פי הוראת הפוליסה בשיעור של 0.5%) X 2 (בגין ההפחתה של ה- 50% שלא כדין שביצע השמאי על פי עדותו) + 1,679 ₪ סכום הכסף המזומן = 102,219 ₪ נכון ליום הערכת השמאי (18.7.06) ובשערוך ליום זה בסך של 118,043 ₪. 26. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 118,043 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. 27. כמו כן הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. ביטוח פריצה / גניבהפריצהמקרקעין