להלן פסק דין בנושא תביעה בנושא עמלות סוכני ביטוח: פסק דין רקע: בפני תובענה כספית על סך 591,762 ₪ נכון למועד הגשתה, 11.2.04. התובעת הינה סוכנות ביטוח. הנתבעת הינה חברת ביטוח. בין הצדדים היה הסכם התקשרות, על פיו שימשה התובעת כסוכנות ביטוח עצמאית, אשר מכרה פוליסות ביטוח חיים עבור הנתבעת. הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת עמלות חודשיות, שלטענת התובעת מגיעות לה וכן סירבה לשלם את יתרת העמלות שלטענת התובעת מגיעות לה, על פי הסכם שנחתם בין הצדדים. מכאן התביעה. התובעת גורסת, כי הנתבעת הפרה הסכם התקשרות ראשון מיום 1.6.99 וכפתה עליה חתימה על הסכם חדש מיום 12.10.99. על פי הסכם זה, היתה התובעת זכאית לקבלת תשלומים שונים עבור ביטוחי חיים, אותם שיווקה עבור הנתבעת. החל מחודש מאי 2002, ניבעו סדקים בהסכם ההתקשרות, כאשר הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעת את עמלת היסוד ועמלת היתר. הנתבעת גרסה, כי היא זו שחבה לה כספים. כמתואר בכתב התביעה, לאחר סידרה של ישיבות בין הצדדים, עלה המו"מ על שרטון והוגשה התביעה. התובעת טענה, כי הנתבעת מצידה ערכה חישובים שאינם נכונים, באשר לכרטסת ההתחשבנות בין הצדדים. לדידה של התובעת בכתב התביעה, מערכת החשבונות של הנתבעת אינה תקינה, יש בה שגיאות מובנות וחשבונות הנתבעת לוקים באופן חמור בחוסר שקיפות וגילוי נאות. התובעת גורסת, כי מתחילת ההתקשרות בינה לבין הנתבעת, גבתה הנתבעת כספים רבים שהם פרי עמלה ועל כן, עליה לשלם לתובעת את החוב. התובעת טענה, כי מדובר בסכום של 339,762 ₪ נכון ליום 31.12.03. התובעת דרשה גם נזקים נוספים, נזק כספי ועוגמת נפש בסך 252,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד, כי התביעה נעדרת אחיזה אלמנטרית בדין, כאשר בפועל התביעה מושתתת על טענות סרק. הנתבעת מבקשת לראות בהסכם מיום 12.10.99, כהסכם מחייב. ההסכם נחתם לגירסתה של התובעת בהסכמה מלאה, ללא כפייה וללא כל פגם נטען אחר ובגמירות דעת מלאה של כל הצדדים. הנתבעת מציינת כי אכן סוכן ביטוח זכאי לקבל עמלות, אך רק בכפוף לכך שהסוכן עומד בתנאים המקדימים הקבועים בהסכם, לרבות עמידה ביעדים וביטולים. הנתבעת גורסת, כי מכיוון שהתובעת לא עמדה ביעדי התפוקה השנתיים או המצטברים, אין התובעת זכאית לקבלת עמלות. לגירסתה, התובעת עותרת לקבלת עמלות על פוליסות ביטוח שבוטלו, או לקבלת עמלות שאינן מגיעות לה לפי הסכם ההתקשרות בין הצדדים. על כן, סבורה הנתבעת כי חישוב מדויק בהתאם לתנאי ההסכם ובהתאם לתקופת תשלום הפרמיות לרבות ביטולים בגין פוליסות מבוטלות, מוביל למסקנה, כי התובעת אינה זכאית לתשלומים מעבר למה שקיבלה בפועל. נהפוך הוא, התובעת קיבלה סכומים ביתר אותם היא נדרשת להחזיר. מכאן, מכחישה הנתבעת קיומו של חוב כלשהו כלפי התובעת. הדיון: כעולה מטיעוני הצדדים שתמציתם הובאה לעיל, המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת חשבונאית. השאלה התלויה ועומדת, מתייחסת לבדיקת חשבונות הצדדים: חשבונות התובעת מצד אחד וחשבונות הנתבעת מצד שני. כבר בישיבה הראשונה שהתקיימה, ביום 13.02.05, בחנו הצדדים אפשרות להכרעה בתובענה, על דרך של מינוי מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, אקטואר שיבחן את החשבונות וחוות דעתו תחייב לכאן או לכאן. לאחר סיום הדיון, הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי גיבשו ביניהם הסכמה למינוי מומחה מוסכם. ביום 22.3.05 הודיעו הצדדים כדלקמן: "רואה חשבון שמואל זיכאל מרחוב משה סנה 12/1 נתניה 42656, ימונה כמומחה מטעם בית המשפט". לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, הסתבר כי שמו הנכון של המומחה הינו שמואל זיק-אל, ולא כפי שנכתב בהודעת הצדדים. בהחלטתי מיום 30.3.05, אישרתי את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים וניתנה לה תוקף של החלטה. הווה אומר: בהסכמת הצדדים מונה מומחה, רואה חשבון בהשכלתו, שחוות דעתו תכריע את המחלוקות הכספיות נשוא התובענה. הוסכם כי הנתבעת תשא בשכרו של המומחה, כמימון ביניים. בהודעה מיום 16.1.06, הודיעו הצדדים במשותף, כי המומחה יוסמך להכריע גם בשאלות החבות הכספית וכי החלטתו תחייב את הצדדים. ראו סעיף 3 להודעה המוסכמת שם. חוות דעת המומחה מיום 22.11.05 הוגשה לתיק בית המשפט, כאשר המומחה הוסמך להשלימה, בשאלות שנותרו פתוחות מבחינה משפטית. המומחה השיב לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י שני הצדדים. המומחה השלים ותיקן את חוות דעתו בחוות דעת נוספת מיום 19.2.06. מסקנות המומחה: המומחה זיק-אל חיווה דעתו במערכת החשבונאית בין הצדדים, כאמור בחוות הדעת המרכזית מיום 22.11.05 וכפי שהושלמה על ידו בחוות הדעת מיום 19.2.06. המומחה ניתח את הסכמי ההתקשרות בין הצדדים. הן את ההסכם הראשון שחל ביניהם בתקופה מיום 1.6.99 ועד ליום 31.12.01; הן את ההסכם השני מיום 12.10.99; הן את הנספח להסכם העבודה מיום 13.12.00. המומחה נהג זהירות רבה וראויה בחוות הדעת הראשונה. המומחה מצא, כי נדרשת פסיקת בית המשפט להכרעה בשאלת שיעורי העמלות, שיקלול הפרמיה ושיטת התשלום של עמלות היתר. כתוצאה מכך, חוות דעת המומחה מיום 22.11.05 אינה כוללת סכומים, אלא בכפוף להחלטת בית המשפט בשאלות שנותרו פתוחות. בהסכמת הצדדים מיום 16.1.06, נקבע כי המומחה רו"ח זיק-אל, יכריע גם בשאלות הפתוחות, פסק המומחה כדלקמן: בשאלת המענק והעמלה המיוחדת, זכאית התובעת להפרש, קרי לעמלה בשיעור של 50% ולא לעמלה בשיעור של 25% כפי שטענה הנתבעת. אשר לתשלום שיקלול הפרמיה בגין פוליסת "מניב", הדבר נבע משינוי הוראות המפקח על הביטוח. מכאן, מצא המומחה כי מדובר בשינוי לגיטימי ויש להפחית סכום בהתאם לתביעת התובעת. בנושא עמלות היתר, מצא המומחה להעדיף את גירסת הנתבעת בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים. כנ"ל בסוגית עמלות הנפרעים, החזר עמלות היתר בגין ביטולים וכדומה. הריבית חושבה עד לתאריך 31.12.05, בוטל חישוב ההצמדה של חברת הביטוח הנתבעת, והמע"מ חושב על פי שיעור של 16.5%. התוצאה הסופית היא כדלקמן: "להלן ריכוז הסכומים: מענק ועמלה מיוחדת - ע"פ התביעה 152,566 ₪ פחות / - עמלות "עתיר הון" 16,778 135,788 החזר / - "עמלות יתר בגין ביטולים" (3,950) 131,838 ריבית והצמדה ביטול חישוב "הדר" 87,021 ריבית 31,817 118,830 250,676 מע"מ 41,362 סה"כ לתשלום 292,038 ₪ " כך, מתוך סעיף 8 לחוות דעת המומחה רו"ח זיק-אל מיום 19.2.06. ברי, כי חוות דעת המומחה מתייחסת רק לרכיב החשבונאי, כלומר ראש פרק א' מתוך כתב התביעה המתייחס לבדיקת חשבונות הצדדים. זהו אותו רכיב אשר במקור תבעה התובעת בגינו סך של 339,762 ₪ נכון ליום 13.12.05. חישוב זה אינו כולל התייחסות, לרכיב התביעה בגין נזק כספי ועוגמת נפש, אותו העמידה התובעת על סך של 252,000 ₪. עמדת התובעת: לאחר קבלת חוות דעת הסופית של המומחה, טענו הצדדים בכתב על יסודה. התובעת טענה, כי למרות שמבחינתה היא קופחה ע"י המומחה, היא מבקשת לכבד את ההסכם הדיוני. לכן לא התייחסה בסיכומיה לתוכן חוות הדעת וציינה מייד בפתיח, כי מבחינתה חוות הדעת הינה "תיבה סגורה" שלא ניתן לשוב ולפתוח אותה ולא ניתן להניח לנתבעת לנסות ולנגוס בתוצאה אליה הגיע המומחה. התובעת טענה, כי יש לזכות אותה במלוא הנזק הנטען בכתב התביעה. לשיטתה, אם ילקחו בחשבון קיזוזים שנערכו בין הצדדים בעבר, יימצא כי למעשה מלוא הרכיב הראשון, הכספי של התביעה, הוכר ע"י המומחה. לכן, סבורה התובעת, כי תביעתה יצאה מוצדקת ונכונה במלואה לגבי רכיב זה. הדבר מוכיח, אליבא דהתובעת, כי מדובר בתביעה מוצדקת ביותר, ולא כפי שטענה הנתבעת בראשית הדרך, כי כביכול התביעה טורדנית וקנטרנית. התובעת ביקשה לקחת בחשבון, את התנהלותה של הנתבעת כבסיס לחיובה בהוצאות מיוחדות. התובעת הוסיפה וציינה, כי זכייתה ברכיב הכספי, מלמדת כי התובעת היתה סוכן מצטיין ששירת בנאמנות את הנתבעת, והכניס כספים בשיעור מכובד ביחס להסכם נשוא התביעה. על רקע זה, כואבת התובעת שבעתיים את הנתק ביחסים בין הצדדים, ואת התנהלות הנתבעת בהליך זה, שמשום מה צרמה לתובעת. מכאן, מבקשת התובעת לקבוע, כי היא זכאית גם לרכיב השני בכתב התביעה והוא רכיב עוגמת הנפש והנזק המסחרי שנגרם לה. התובעת מסבירה, כי עיסקה נקלע למצוקה, כתוצאה מההתנהלות החד צדדית והבלתי מוצדקת של הנתבעת, אשר נעלה בפניה כל אפשרות להמשיך את הקשר העיסקי ביניהן. כל זאת שלא כדין וחרף העובדה שהתובעת היתה סוכן מצטיין. לכן, מבקשת התובעת להוסיף לנזקים אשר נקבעו ע"י המומחה, את סכום הפיצוי הראוי וההולם בגין נזקיה העקיפים. התובעת טענה, כי אילו היתה יודעת שהנתבעת תשלול ממנה את המגיע לה, היתה יכולה לתעל את המבוטחים שהפנתה אל הנתבעת, אל חברות ביטוח אחרות עימן היא עומדת בקשרים. כך, היתה זוכה התובעת, לדעתה, לקבל מאותן חברות ביטוח את המגיע לה . לשיטתה, אזי היתה מקבלת את המגיע לה כדין, במועד ובלי להטרד בהתדיינות משפטית. מכאן רכיב הפיצוי של 252,000 ₪. לדידה של התובעת, אין המדובר בפיצוי מופרז במיוחד לאחר שהוכיחה את ראש הנזק הכספי הראשון. לחילופין, מבקשת היא לבצע התאמה עם הסכום שהמומחה הגיע אליו בפועל ולחייב בגין ראש נזק זה, בפיצוי בסך 252,000 ₪. מכאן, עותרת התובעת לקבלת התביעה במלואה ופסיקת הוצאות משפט ריאליות. עמדת הנתבעת: לעומת זאת, הנתבעת מבקשת לבחון את חוות הדעת מראשיתה. לדידה, נפלו בחוות הדעת ליקויים חשבונאיים מהותיים . הנתבעת מצביעה על כך, שהליקויים הללו כבר הובאו בפני המומחה פעם אחת ובשל כך תוקנה חוות דעתו. בפעם השנייה, כאשר ביקשה לפתוח את הנושא, הדבר נמנע ממנה ולכן בחרה להתייחס אליהם בסיכומים. הנתבעת מציינת, כי שילמה לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, אך לאור ה"שגיאות זועקות לשמיים" שנפלו בחוות דעתו, אין להתעלם מהם ויש לפנות אל בית המשפט. הנתבעת מצביעה על סידרה של שגיאות, שנפלו לטענתה בחישובי המומחה המוסכם של בית המשפט: ביטולי פוליסות; חישוב ריבית והצמדה; על כן, הנתבעת גורסת שחישובי המומחה הסופיים אינם נכונים, לדידה החישובים הנכונים הינם כדלקמן: "סה"כ חוב נומינלי עפ"י המומחה מר זיק-אל 113,422 פחות מענק על פוליסות פחות מ- 12 חודש 47,720 - ועוד ביטול ריבית הנתבעת 87,021 בניכוי הפרשי הצמדה 33,053 - ועוד ריבית על היתרה הנומינלית המוקטנת 15,856 סה"כ לפני מע"מ 135,526 מע"מ 16.5% 22,367 ס ה " כ 157,888 " אשר לרכיב השני של כתב התביעה, רכיב עוגמת הנפש, סבורה הנתבעת כי אין מקום כלל להעלות טענה זו בשלב הסיכומים. ראשית, סבורה הנתבעת, כי טענה זו כלל לא הוכחה. לא הובאו ראיות לביסוס עניין זה ולא קוים הליך שיפוטי ראוי באשר לטענה זו. שנית, סבורה הנתבעת, כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה תצומצם המחלוקת ביניהם לסכסוך החשבונאי בלבד. בהתאם פנו הצדדים למומחה והרחיבו את סמכותו להכרעה במחלוקת כולה. לדידה של הנתבעת, יש לראות בכך משום הסכמה לזניחת רכיב סעיף הפיצוי ועוגמת הנפש בכתב התביעה, באופן בו לא ניתן לשוב ולהידרש לכך בסיכומים. הנתבעת מצביעה על כך, שעמדת התובעת לפיה הרכיב הכספי של תביעתה יתקבל במלואו ע"י המומחה, אינה נכונה. לדידה לא ברור מהיכן נלקח הסכום של 81,000 ₪, שהתובעת סבורה כי קוזז. אין לא כל איזכור בספרי החברה. נהפוך הוא, מאז הגשת התביעה לא שולמו סכומים ממין זה, ואף לא קרובים לכך, אלא שולם רק התשלום השוטף שהמשיך להשתלם לתובעת והכל חרף עמדתה של הנתבעת, לפיה התובעת היא זו שחבה לה כספים. ברכיב הוצאות המשפט, מצביעה הנתבעת על כך שהליך השיפוטי היה קצר ולווה בשיתוף פעולה וכבוד הדדי בין הצדדים. הצדדים הסכימו למינוי מומחה מוסכם, ואף הרחיבו את סמכויותיו כדי לייעל ולקצר את ההליך השיפוטי. הנתבעת נשאה בשכר טירחתו של המומחה במלואו, כמימון ביניים. כל זאת יש לקחת בחשבון. על כן, גורסת הנתבעת, כי יש לדחות את חוות דעת המומחה שהיא מוטעית, לאמץ את החישוב החשבונאי שהנתבעת מציעה באשר לרכיב הראשון של כתב התביעה, ולדחות את תביעת התובעת לעוגמת נפש ופיצוי נזקים, כלומר את הרכיב השני בכתב התביעה. הכרעה: תחילה יש לבחון את הרכיב הראשון בכתב התביעה והוא החישוב הכספי. הצדדים הסכימו להעמיד שאלה זו להכרעה בפני מומחה. הצדדים אף הוסיפו והסכימו להעניק למומחה סמכויות כספיות, לאחר שניתנה חוות דעתו הראשונה מיום 22.11.05. בחוות הדעת המשלימה והמסכמת מיום 19.2.06, גזר המומחה את קביעותיו הכספיות. התובעת מוכנה לאמץ את הקביעות הכספיות הללו כלשונן, לאחר שהעמידה את חוות דעת המומחה במבחן של שאלות הבהרה. דעתה של הנתבעת, מנגד, אינה נוחה מקביעותיו של המומחה, והיא מבקשת לצמצמן. הנתבעת הציעה חישוב אחר, שהובא בסיכומיה וצוטט בפסק דין זה לעיל. לדידה של הנתבעת, המומחה שגה בחוות דעתו. הנתבעת מלינה על כך שלא הותר לה לפנות בשאלות הבהרה אל המומחה. חוות דעת מומחה, אינה אורים ותומים. "בית המשפט אינו חייב לקבל חוות דעת מומחה, אפילו חוות דעת יחידה, אם היא לוקה בשגיאה גסה." ראו הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים נ' גלעד ברעלי, פד"י מ"ט 1, עמ' 463. יחד עם זאת, לא ניתן לבטלה ולהשליכה לקרן זוית כאילו לא היו דברים מעולם. הצדדים קיבלו על עצמם מסלול דיוני, של פנייה למומחה כדי שיבדוק ויכריע בחשבונות הכספיים. מדובר במומחה שהצדדים עצמם בחרו בהסכמה. הצדדים פרשו טענותיהם בפני המומחה, ולמדו לתת בו אמון. הראיה, שלאחר שניתנה חוות דעתו הזהירה של המומחה ביום 22.11.05, ובה הותיר נקודות להכרעה שיפוטית, פנו הצדדים בהסכמה אל בית המשפט ואל המומחה, וביקשו כי המומחה יכריע בשאלות אלה. הדבר מצביע על אמון שרחשו הצדדים למומחה. עמדת הנתבעת שנולדה בדיעבד, כי מדובר במומחה ששגה שגיאות גסות, תמוהה משהו, וככל הנראה מושתתת על העובדה, שפסיקת המומחה אינה לטובתה. לכך יפים דברי כבוד השופטת שטרסברג-כהן (כתוארה אז) בע"א 2934/94 סולל בונה נ' ארז איתן ואח' (לא פורסם), בהידרשה לליקויי בניה: " למרבית הצער, מעוררים פרויקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של המומחה המתמנה על-ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא במקרים כאלה, כשכל תאוותו בידו, אולם על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים, וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין". על כן, אין לקבל את עמדת הנתבעת, כי יש לבקר את חוות דעת המומחה ולשנות את חישוביו באופן שיתאים לחישובי הנתבעת דווקא. הצדדים מסרו את ההכרעה בידי מומחה מוסכם. המומחה עשה מלאכתו נאמנה, השיב לשאלות הבהרה והוציא חוות דעת משלימה על בסיס הסכמות הצדדים, שהושגו בעיצומה של ההתדיינות בפניו, כי הוא יהא זה שיכריע במחלוקות הכספיות. על שני הצדדים לכבד את מסקנותיו, גם אם אינן נוחות לאחד מהם. לטענות הנתבעת, כי לא ניתנה לה הזדמנות להביא שאלות הבהרה בפני המומחה, ולכן יש לפתוח מחדש את כל מסקנותיו, יש להפנות לפסק דינו של כבוד השופט ריבלין. בתוצאה דומה, בה מונה מומחה מוסכם ע"י הצדדים, אך מסקנותיו לא נשאו חן בעיני אחד מהם והוא ביקש לפתוח את התוצאה אליה הגיע המומחה ולשלוח לו שאלות הבהרה, דחה כבוד השופט ריבלין התנהלות מעין זו. ראו ברע"א 00 / 9442 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ נה (4) 289, עמוד 291-292: "עיון בהוראות הסכם הפשרה אשר הוגש לבית-משפט קמא על-מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הסכמת הצדדים, כי השמאי יקבע את שווי המכונה, וכי הסכום שייקבע ישולם על-ידי המשיבה 2 למבקשת תוך 30 יום, ללא התערבות נוספת של בית-המשפט וללא צורך במתן פסק-דין על הסכום שנקבע. בכגון דא כבר נפסק על-ידי בית-משפט זה: "...ברור מתוכן הפשרה שאושרה, כי בעת עשיית הפשרה לא התכוונו הצדדים לכך שבית-המשפט יפקח על ביצוע הפשרה, ושהם יחזרו עוד לבית-המשפט באותו ענין לשם קבלת צווים נוספים. קודם כל, צורת פסק-הדין היא צורת פסק-דין סופי. אמנם הצורה והשם שקורא על ההחלטה אינם מכריעים, אבל יש בהם, לפחות, כדי להעמיד אותנו לכאורה על כוונת הצדדים... רק בענין אחד שמרו לעצמם את האפשרות לשוב לבית-המשפט, היינו בענין מינוי מעריך חדש. גם זה בא ללמדנו, שבכל ענין אחר לא היה בכוונתם לחזור ולהופיע בפני בית-המשפט..." (ע"א 420/54 אריאל (ליבוביץ) נ' ליבוביץ [1], בעמ' 1341; השוו ע"א 61/58 חברת יעקב זלקין בע"מ נ' "סיקו" שותפות מוגבלת [2], בעמ' 816). " על כן אני קובעת, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה כמות שהיא, ולא לערוך בה שינויים. זהו המקום לציין, כי יש לדחות את עמדת התובעת, כאילו פסק המומחה את מלוא הרכיב הכספי של התביעה. המומחה פסק סך של 292,038 ₪ נכון ליום 31.12.05. התובעת תבעה סך של 339,762 ₪ נכון ליום 31.12.03. מכאן ברי, כי קיים פער מסוים. הסך של 81,000 ₪, אליו טוענת התובעת, אינו מצדיק את ההפרש ואינו נכלל במסגרת אותם חישובים. מכאן, נעבור לבחון את הרכיב השני אותו דורשת התובעת, והוא רכיב עוגמת נפש ופיצויי נזקים. בחירתם של הצדדים לפנות למסלול של מומחה מוסכם, שיכריע את המחלוקת החשבונאית באשר לרכיב הראשון והמרכזי, היא אבן הראשה של ההכרעה השיפוטית דכאן. יחד עם זאת, נותרה פתוחה השאלה, כיצד יש לפרש את ההסכמה הזו מבחינת הרכיב השני של עגמת הנפש והנזקים. בהסכמותיהם הדיוניות, לא התייחסו הצדדים כלל לרכיב שני זה. מכאן, שאין מניעה משפטית לאפשר לתובעת להעלות טענות במישור זה. הסכמתם הדיונית של הצדדים לא התייחסה לרכיב זה. אי לזאת, לא ניתן להסיק ממנה, את זניחתו על ידי התובעת. יחד עם זאת, אני סבורה כי אין מקום לפסיקת רכיב של עוגמת נפש ופיצויי נזקים בהליך מסוג זה. תיאורי התובעת בסיכומים, על תחושות קשות שנגרמו לנציגיה, כתוצאה מהתנהלות נציגי הנתבעת, אשר לא הכירו לה טובה על היקף הפוליסות הנרחב שהצליחה להשיג עבור הנתבעת, אינם מרעידים נימי לב. עם כל הכבוד, מדובר בשני גופים מסחריים, שקיימו ביניהם קשר עיסקי. הקשר העיסקי הסתיים ושני הצדדים ערכו איזונים של החיובים והזיכויים ביניהם. סיומו של קשר, מכל סוג שהוא, מעורר תחושות. גם אם מדובר בקשר בין חברות, ברי כי אלה מופעלות על ידי אורגנים בשר ודם. אך לא כל תחושת לב או בטן, מצדיקה פיצוי כספי. כדי להוכיח זכאות לפיצוי בגין רכיב עוגמת נפש, יש לעמוד בדרגת הוכחה משמעותית. כאשר מדובר בגוף כלכלי נדרשת הוכחה ברמה גבוהה מאוד לכך. במקרה דנן, למעט התיאורים הספרותיים, שמצאו ביטוי בכתב הטענות ובסיכומים, לא ראיתי כל אסמכתא משפטית מוצקה, לפסיקת פיצוי בגין רכיב עוגמת נפש, לחברה בע"מ. לא צוין מי מבין האורגנים של החברה סבל עוגמת נפש. לא הוסבר לי מדוע עוגמת נפש זו מצדיקה פיצוי כספי, שיפוטי. אני דוחה טענה זו, שלא עוגנה עובדתית ומשפטית. אשר לטענת הנזקים, אף טענה זו נטענה באופן כללי ובלתי מבוסס. הבינותי כי התובעת סבורה, שאילו היתה משקיעה את אותם מאמצים, שהשקיעה עבור הנתבעת בניתוב המבוטחים אליה, אל חברת ביטוח אחרת, היתה מונעת מעצמה נזקים של עיכוב כספים והתדיינות משפטית זו. ברם, בני תמותה אנו, ומתת החיזיון לא ניתנה לנו. לא נוכל לדעת לאן היו מתגלגלים פני הדברים, אילו היה אחד מן הצדדים פועל כך ולא אחרת. אילו, היא מילת חיזוי, אך פסקי דין ניתנים על יסוד עובדות ולא על יסוד חזיונות. על כן, אני דוחה את עמדת התובעת לפיצוי בגין רכיב עוגמת נפש ונזקים. אני דוחה טענה זו לגופה, שכן לא שוכנעתי בקיום הסכמה דיונית לזנוח רכיב זה. הוצאות משפט: אשר להוצאות המשפט, התובעת טענה להוצאות משפט מוגברות. הנתבעת טענה מנגד, כי ההליך נוהל ביעילות מירבית תוך הסכמה למינוי מומחה, שסמכויותיו הורחבו בעיצומה של ההתדיינות, וכאשר הנתבעת נושאת בהוצאות המומחה. אין ספק, כי התובעת זכאית לפסיקת שכר טירחה עבור הוצאותיה. ראה בספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית תשס"ג- 2003 בעמ' 550. כפי שנקבע בע.א. 1894/90, פלאטו-שרון נ' אסולין, פד"י מ"ו 4, עמ' 822, שם בעמוד 829: "באין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל דין זכאי לפסיקת הוצאות". בית המשפט יביא בחשבון את אופן ניהול הדיון ע"י בעלי הדין בעת הטלת ההוצאות. כפי שנקבע בע.א. 136/92 בייניש-עדיאל נ' דניה סיבוס בע"מ, פד"י מ"ז 5, עמ' 114, בעמוד 131. בהקשר זה הנני להפנות לדברי כבוד השופט גרוניס, בעא 04 / 9535 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [פדאור (לא פורסם) 05 (14) 800], עמוד 2: "...לערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאוד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו (ע"א 378/78 קלינגר נ' מס עזבון, פ"ד לג(1) 509; ע"א 37/85 ברבלק נ' שביט, פ"ד מא(1) 708; ע"א 703/85 ליפשיץ נ' ליפשיץ (לא פורסם)). העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות..." במקרה דנן, התובעת זכתה בדינה והיא זכאית להוצאותיה. יחד עם זאת, אני מקבלת את עמדת הנתבעת, כי הדיון נוהל במינימום עלויות ומקסימום אדיבות ויעילות. משכך, יש לקחת זאת בחשבון בפסיקת ההוצאות. סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן: התובעת זכאית לקבל מאת הנתבעת את הסכום כפי שפסק המומחה בחוות הדעת מיום 19.2.06, קרי, סך של 292,038 ₪. סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 31.12.05 ועד לתשלום המלא בפועל. אני דוחה את רכיב התביעה בגין עוגמת נפש ונזקים. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט של התובעת כדלקמן: אגרת משפט (א) בסך 7,984 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום 11.2.04. שכר טירחת עו"ד התובעת בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עמלות סוכן ביטוחסוכן ביטוח