להלן פסק דין בנושא סירוב הביטוח לשלם למבוטח בגין גניבת רכב: פסק דין א. תמצית העובדות 1. במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, היתה התובעת הבעלים של רכב מסוג ב.מ.וו 325 מ.ר. 08-510-81, שנת ייצור 1994 (להלן: "הרכב"), אשר בוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח בכיסוי מקיף החל מיום 01.09.02 וכלה ביום 31.08.03. 2. ביום 21.04.03 בזמן שהתובעת עסקה באימון בחדר כושר הנמצא בקומת הקרקע של אחד מבתי הספר בנשר, נגנב הרכב ממקום חנייתו בסמוך לחדר הכושר. התובעת דיווחה על כך מיידית, הן למשטרה והן לנתבעת. 3. לאחר שחקרה את האירוע, דחתה הנתבעת את דרישת התובעת לקבלת תגמולי הביטוח. במכתבה מיום 01.06.03 הודיעה הנתבעת כי היא דוחה את התביעה מחמת כך שלא שוכנעה באמיתות נסיבות האירוע כפי שנמסרו מפי התובעת ו/או בשל כך שמערכת המיגון לא הופעלה ו/או לא היתה תקינה טרם הגניבה. בנוסף, חוות דעת הבודק בבדיקת הפוליגרף שנערכה ביום 21.05.03 לבנה, הוא צד ג', היתה כי הגרסה שמסר בנוגע לנסיבות האירוע ותקינות המיגונים, הינה שקרית. ב. אירוע מקרה הגניבה 1. זמן קצר לאחר האירוע, ביום 21.04.03 שעה 11:35, מסרה התובעת הודעתה לגבי הגניבה למשטרת ישראל. בהודעה זו סיפרה כי בהיותה בחדר כושר שאל אותה אחד המאמנים בשם עמית, אם הגיעה ברכב מסוג ב.מ.וו. כשהשיבה בחיוב, סיפר לה כי בחור בשם דניאל המתאמן בחדר הכושר סיפר לו כי ראה שני בחורים בריונים בקרבת הרכב. התובעת עלתה מייד לחניה שאז גילתה כי הרכב נגנב. במשטרה נשאלה לגבי זהותם של אותם עדים - עמית ודניאל והשיבה כי עמית הינו מנהל חדר הכושר ודרכו ניתן גם להגיע אל דניאל. 2. זמן קצר לאחר אירוע הגניבה, מסרה התובעת ביום 28.04.03 הודעה מפורטת לחוקר מטעם הנתבעת (ההודעה צורפה לתצהיר החוקר מר אביעד גבע - נ/3). בהודעה זו המתפרסת על פני 6 עמודים גוללה התובעת את כל העובדות והפרטים הידועים לה. תשובותיה היו ברורות ומפורטות. 3. בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) תיארה התובעת את השתלשלות האירועים שקדמו לגניבת הרכב כדלקמן: "בתאריך 21.04.03 עת שהותי במכון כושר בנשר, נגנב רכבי במגרש החניה הסמוך לחדר הכושר והודעה על כך נמסרה למשטרה ולנתבעת... הרכב הוחנה על ידי במגרש החניה ומערכת המיגון אשר היתה למיטב הכרתי תקינה לחלוטין, הופעלה על ידי באמצעות השלט. מפתחות הרכב הוכנסו על ידי לתיקי ונמצאו שם גם לאחר הגניבה" . 4. בחקירתה הנגדית בפניי חזרה התובעת על עיקרי דבריה. עדותה עשתה עלי רושם מהימן ולא מצאתי לפקפק ביושרה ואמינותה. גרסתה היתה מפורטת למדיי, אגב ציון שמם של עדים נוספים שאמנם לא נכחו בשעת המעשה, אך היו עדים לאופן בו גילתה את דבר הגניבה. בנסיבות, לא מצאתי יסוד לטענת הנתבעת כי לא הוכח אירוע הגניבה. ודוק - הרכב לא נמצא עד היום והמשטרה אשר קיבלה לידה את פרטי האירוע, לא הצליחה לעלות על עקבותיו. 5. בנוסף, מעדותה של התובעת עולה כי הושקעו ברכב אביזרים ותוספות כגון גגון נפתח מערכת סטריאו ומערכת מסוג "ינשוף" שהוספה למיגון שהיה קיים ברכב במועד רכישתו. כמו כן, דאגה התובעת לתקן את מערכת המיגון כל אימת שנתגלתה בה תקלה ולאחרונה זו תוקנה על ידה ימים ספורים לפני אירוע הגניבה. הדעת נותנת כי אילו היתה לה יד בהעלמת הרכב, לא היתה משקיעה מכספה ברכב, ולא היתה טורחת לתקן את מערכת האזעקה זמן קצר לפני הגניבה. 6. על יסוד האמור אני קובע כי הרכב אכן נגנב בנסיבות שתוארו מפי התובעת. ג. תקינות מערכת המיגון 1. במפרט לפוליסה שהוציאה הנתבעת נקבע בין היתר כי מוצהר ומוסכם כי כיסוי גניבה ופריצה מותנים בהתקנת מערכת מיגון ובשמירת תקינותה והפעלתה בכל עת שהרכב ללא נהג. התובעת נדרשה להמציא לנתבעת אישור לגבי תקינות מערכת המיגון מאת אחד המוסכים הכלולים ברשימה שנמסרה לידיה (ת/2). ביום 09.09.02 נמסר לתובעת אישור מעם אחד המוסכים שברשימה הנ"ל, לגבי תקינות המיגון הנדרש והמתחייב על פי הפוליסה, וזאת לאחר שברכב הותקן רכיב נוסף הנקרא "ינשוף". אין חולק כי אישור זה (צורף כנספח לתצהיר התובעת) הועבר לידי הנתבעת. די בכך על מנת לקבוע כי במועד כריתת ההסכם הביטוחי היה מותקן ברכב מיגון כמתחייב על פי תנאי הפוליסה. מכאן, שטענות הנתבעת כי מדובר במערכת ישנה, בלתי מתאימה וכזו שאינה עומדת בדרישות הפוליסה, דינן להדחות. 2. לעניין תקינות מערכת המיגון סמוך למועד אירוע הגניבה, סיפרה התובעת בתצהיר עדותה הראשית (ת/1) כדלקמן: "אני מצהירה כי ככל שיכולתי להבחין, עת נתגלתה תקלה במערכת המיגון, מייד עשיתי לתיקונה וללא פשרות וזאת מעבר לכך שהמערכת הותקנה ונבדקה על ידי נציגי הנתבעת. עוד אוסיף כי כשבוע לפני מועד הגניבה היתה תקלה בשלט ומייד ניגשתי למתקין מטעם החברה בשם ג.ג. שירותי רכב אשר עשו לתיקונה, וללא חיוב כספי כלשהו. אדגיש כי עובר למועד הגניבה בתאריך 21.04.03 מערכת המיגון היתה תקינה וזכורים לי היטב הצפצופים אשר נשמעו ממנה בעת הפעלתה טרם כניסתי למכון הכושר". בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי בשנה שקדמה לאירוע נתגלו מספר תקלות במערכת האזעקה שברכב, ואשר הצריכו פנייתה למוסך המורשה מטעם הנתבעת. וכך בלשונה (עמ' 7 שורה 3 לפרוטוקול): "למערכת האזעקה היו בעיות - לפעמים היא היתה צופרת כל הזמן. הלכתי למתקין. הוא לא נתן לי אישור. הייתי אצלו כמה פעמים בשנה שקדמה לאירוע. התקלה חזרה על עצמה. הוא היה צריך לפרק את מערכת האזעקה והוא פירק אותה כי זה הפריע לי כל פעם שצפצף. אני חושבת שכאשר הוא פירק הוא הרכיב מערכת אזעקה אחרת. איני יודעת איזה מערכת אזעקה הוא התקין... אתה שואל מתי בפעם האחרונה לפני שהרכב נעלם היו לי בעיות עם האזעקה אני משיבה שבערך שבוע, יומיים. הבעיות שהיו יומיים לפני הגניבה התבטאו בכך שהאזעקה צפרה כל הזמן. לא נטרלתי את האזעקה. מחדר הכושר ירדתי ישר אליו". 3. מטעם התובעת העיד מר גורדון איגור מי שטיפל בבדיקת והתקנת מערכת האזעקה ברכב. בעדותו תמך עד זה באופן מלא בגרסתה של התובעת ועשה עלי רושם חיובי. אני רואה לתת אמון מלא בדבריו. ראוי להדגיש כי מדובר בעד נטרלי שאין לו כל עניין בתוצאות הדיון ויתר על כן, הוא מועסק במוסך שזכה לאמונה של הנתבעת ונכלל ברשימת מוסכי ההסדר שלה. בעדותו סיפר מר גורדון כי הוא מכיר את התובעת אשר הגיעה מספר פעמים למוסך לצורך טיפול במערכת האזעקה ברכב. העד ציין (עמ' 11 שורה 12 לפרוטוקול): "פעם ראשונה היא היתה אצלנו להתקנת מערכת ינשוף, למיטב זכרוני. זה היה לפי הדרישות של הנתבעת. אז היה מדובר על בדיקת מערכת אזעקה קיימת ובנוסף התקנת מערכת ינשוף". העד גם אישר את גרסתה של התובעת כי בשלב כלשהו התקין ברכב מערכת אזעקה חלופית: "מה שאני זוכר, שהיתה תקלה במערכת האזעקה והתקנו אותה אחרי תיקון ואחרי כמה חודשים הלקוחה הגיעה אלינו עם תקלה נוספת באזעקה והשלט לא פעל ואני נתתי לה אזעקה חלופית מאותו סוג והשארתי את האזעקה שלה, לרבות השלט, אצלנו לתיקון. סה"כ התקלה היתה קטנה שהתבטאה במגעים רופפים בשלט. כעבור כמה ימים היא חזרה אלינו ואני החלפתי בחזרה את האזעקה והתקנתי את שלה במקום" (עמ' 13 שורה 5 לפרוטוקול). מר גורדון גם אישר את דבריה של התובעת כי ימים אחדים לפני אירוע הגניבה, הגיעה התובעת למוסך לאחר שנתגלתה תקלה בשלט האזעקה שצפצפה ללא יכולת להפסיקה, ובלשונו: "אני לא זוכר בדיוק את סוג התקלה הראשונה. תקלה שניה היתה למיטב זכרוני בשלט. את התקלה השלישית איני זוכר. התקלה האחרונה היתה התקלה בשלט. זאת אני זוכר. התקלה בשלט התבטאה בכך שהשלט לא הפעיל את האזעקה. הלקוחה לא יכלה לסגור את המערכת שצפצפה כל הזמן" (עמ' 13 שורה 9 לפרוטוקול). עד זה אף אישר את דברי התובעת כי התיקון האחרון שנעשה במערכת האזעקה היה זמן קצר לפני אירוע הגניבה. "לשאלתך מתי התקנתי (צ"ל תיקנתי - א.ט.) את מע' לאחר שתוקנה טרם הגניבה אני משיב שפעם אחרונה אני זוכר שזה היה ממש לפני הגניבה" (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול). משנשאל כיצד נודע לו אודות הגניבה השיב כי חוקר הנתבעת הגיע אליו זמן קצר לאחר האירוע וסיפר לו כי הרכב נגנב וגבה ממנו עדות מפורטת. בנוסף הדגיש העד כי "וידאתי לפני שמסרתי את הרכב בפעם האחרונה שהשלט עובד ומפעיל את האזעקה ומכבה אותה. כאשר מסרתי את הרכב המערכת היתה תקינה" (עמ' 14 שורה 23 לפרוטוקול). 4. מתוך עדותו של מר גורדון, שהיתה אמינה בעיניי, כאמור עולה כי התובעת טיפלה ברכב ודאגה לתקינות מערכת המיגון כל אימת שנתגלתה בה תקלה. עוד עולה כי זמן קצר לפני הגניבה נבדקה המערכת ונמצאה תקינה. 5. לדעתי, הרימה התובעת את הנטל הרובץ לפתחה להוכחת תקינות המיגון ברכב. ההלכה בכגון דא מורה כי על בית המשפט להתחשב לעניין כמות הראיות הנדרשות מן המבטח והמבוטח, בנסיבותיו של כל מקרה וייתכנו מקרים בהם יועבר נטל הבאת הראיות מן הצד שעליו נטל ההוכחה, אל משנהו (ראו ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל, פד"י מז (5), 661). בפסק דין שניתן מפי כב' השופט גרוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א (ת"א) 1045/97 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' פליטמן (לא פורסם) נקבע כי מקום שמדובר באמצעי מיגון הכוללים רכיבים טכניים סבוכים, די בכך שהמבוטח "יביא הוכחה ראשונית לפיה דאג להתקין ברכב מערכת אזעקה סבירה ותקנית... לשם העברת נטל הראיה לפחות אל המבטח". 6. לא מקובלת עלי עמדתה של הנתבעת לפיה היה על התובעת להוכיח במסמכים את תקינות מערכת האזעקה. אין כל חובה כי ראיה מעין זו תהיה על דרך של הצגת מסמכים ודי באישור הראשון שניתן לגבי תקינות מערכת האזעקה ועדותו של מר גורדון, אשר תמך בדברי התובעת, על מנת להרים את הנטל הראייתי לעניין זה. 7. אני מאמין לתובעת גם בעדותה כי עובר לעזיבת הרכב היא דרכה את מערכת האזעקה. לא מצאתי טעמים לפקפק בגרסתה לעניין זה. ד. בדיקת הפוליגרף 1. במסגרת החקירה שערכה הנתבעת סמוך לאחר אירוע הגניבה, היא דאגה להחתים את התובעת על מסמך לפיו היא מסכימה לעמוד לבדיקת פוליגרף אשר תוצאותיה תכרענה את דרישתה לתגמולים (נ/2). דא עקא, שתחת להעמיד את התובעת לאותה בדיקה, נשלח בנה - צד ג', וזאת לאחר שנתעורר חשדה של הנתבעת כי הוא מעורב בהעלמת הרכב. 2. מדו"ח בדיקת הפוליגרף (נ/1) עולה כי ביום 21.05.03, במסגרת בדיקת פוליגרף שנעשתה לצד ג', הוא נשאל בין היתר באם הוא יודע מי העלים את הרכב, באם ארגן וסידר מראש את גניבתו, אם מסר או מכר את הרכב לגורם שלישי כלשהו ובאם המיגונים היו מקולקלים. בתשובתו לשלושת השאלות הראשונות אובחנה אצלו תגובה המצביעה על אמירת שקר. בתשובה לשאלה הרביעית אובחנה תגובה המחשידה לאמירת שקר. 3. ייאמר מייד כי ב"כ צד ג' הסתייג מדו"ח הפוליגרף בהיותו ראיה בלתי קבילה. ההלכה הפסוקה לעניין זה מורה כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת פוליגרף פסולות כראיה ואף אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו לעמוד לבדיקה כאמור. לעומת זאת, במישור האזרחי, הגישה מקלה יותר ועל פיה רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף ובלבד שבדק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה כראיה (ראו: ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מב (1),446; ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פד"י מג (4),177). לאחרונה שב בית המשפט העליון ואישר ההלכה לעניין זה (ראו: רע"א 10235/04 זועבי נ' נאיף, תק-על 2005 (1), 2375). 4. בענייננו, לא ראיתי לייחס כל משקל ראייתי לתוצאת בדיקת הפוליגרף באשר לא ניתנה הסכמה מעם הצדדים לכך שזו תשמש ראיה בבית המשפט. עיון בכתב ההסכמה, עליו חתמה התובעת (נ/2), מלמד כי "הנבדק" על פי אותו הסכם הינו לא אחר מאשר התובעת עצמה ולא צד ג'. בפתח ההסכם נאמר בין היתר כי "הואיל והחברה פנתה לנבדק בדרישה לבדיקתו במכונת אמת (להלן הפוליגרף)". הואיל והנבדק על פי הגדרת ההסכם הינו התובעת כאמור, הרי שכל ההסכמות הכלולות בו מתייחסות לבדיקה שאמורה היתה להיערך לה עצמה. בדיקה כאמור מעולם לא יצאה אל הפועל משיקולי הנתבעת. מילים אחרות - לא הוצגה כל הסכמה מעם התובעת לכך שצד ג' הוא זה אשר יעמוד לבדיקת פוליגרף וודאי שלא ניתנה הסכמה לכך שתוצאות אותה בדיקה תוגשנה כראיה בפני בית המשפט. בהקשר זה, אני רואה להפנות לכך שלא נעלם מעיניי תמליל השיחה שערך חוקר הנתבעת עם התובעת ובו הודיע לה על כוונתו להעמיד את צד ג' לבדיקת פוליגרף. מבלי להידרש לתוקפו של אותו תמליל, לרבות שאלת אופן עריכת ההקלטה של הדברים ותמלולם, הרי שאין בו כדי לסייע לנתבעת. גם אם הסכימה התובעת לכך שבנה יעמוד לבדיקת פוליגרף, הרי שלא הוצגה כל הסכמה מטעמה, לא במפורש ולא במשתמע, כי תוצאת אותה בדיקה תשמש כראיה אשר תובא בפני בית המשפט. 5. אני רואה להדגיש כי כאשר מדובר בחוזה ביטוח נהוג שלא לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת לבין המבוטח, יחסים חוזיים רגילים. חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 נושא אופי צרכני, בעל סממן מעין פטרנליסטי שנועד להגן על זכויות הצרכן המבוטח (ראו: פרופ' א. ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים, תשמ"ד, עמ' 44). לנוכח היחסים הבלתי שוויוניים מלכתחילה ובשים לב לכך שבדיקת פוליגרף יש בה מטבעה פגיעה קשה בפרטיותו של הנבדק, אשר מגיעה אף לכדי פגיעה בזכויות יסוד (ראו: א. ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית, 433), נדרשת המבטחת לדקדק בהסכמים מעין אלה ולוודא כי הם משקפים נאמנה את שסוכם בין הצדדים. כל ספק לעניין זה צריך שיפעל לרעת המבטחת שבידה הכלים, המנגנון והאמצעים לערוך הסכמים ברורים שאינם מותירים מקום לספק. 6. אשר לצד ג', הרי שזה מעולם לא חתם על הסכם עם הנתבעת וממילא לא ניתנה הסכמתו לכך שתוצאת בדיקת הפוליגרף שעבר תשמש כראיה קבילה. בעדותו בפניי סיפר הצד השלישי כי רק במהלך הבדיקה, עמד לראשונה על כך שהנתבעת מייחסת לו חשדות בפלילים למעורבות בהעלמת הרכב. כשגילה זאת הסכים להמשיך בבדיקה, שכן לדבריו "כבר הייתי באמצע. הוא כבר שם עלי את החוטים, תיחמנו אותי ובאמצע גילתי לשם מה החקירה" (עמ' 21 שורה 29 לפרוטוקול). למותר לציין כי העד מטעם הנתבעת, מר אביעד גבע, מי שחקר את הפרשה מטעמה, לא הכחיש כי העלים מפני הצד השלישי את החשדות שנתעוררו בלבו לגביו. בחקירתו הנגדית השיב עמ' 18 שורה 20 לפרוטוקול): "אתה מפנה לתמליל השיחה שלי עם התובעת עמ' 2 שורה 9-10 ושואל מדוע הסתרתי מפני התובעת את העובדה שאנו חושדים בבנה אני משיב שלא נשאלתי במדויק אם הוא חשוד או לא... השומע לא אמור להסיק שאני חושד בו בפלילים. מפנה לתמליל עמ' 5 שורות 8-9 ושואל מדוע גם שם הסתרתי מאת הנחקר את העובדה כי הוא חשוד בהעלמת הרכב אני משיב לא הסתרתי, איפה נשאלתי ?". היתממות זו של העד, לא זו בלבד שאינה מקובלת ואינה עומדת בדרישת תום הלב המתחייבת מן הנסיבות, אלא שהיא מחזקת את דברי צד ג' כי לא ידע על החשדות המיוחסים לו עד לשלב שבו כבר היה בעיצומה של בדיקת הפוליגרף. 7. בהעדר הסכמה מפורשת של התובעת וצד ג' לכך שבדיקת הפוליגרף הנדונה תוגש כראיה בפני בית המשפט, אין בידי לייחס לבדיקה זו כל משקל ומשמעות. בהקשר זה אני רואה להדגיש כי קיימים ספקות רבים באשר למהימנות הבדיקה, אף על ידי מצדדיה. מהימנותה תלויה במשתנים רבים ובהם סוג הבדיקה, מיומנות הבודק, מאפייני אישיותו של הנבדק, המידע המוקדם בנוגע לנושאי הבדיקה ועוד כיוצ"ב. מכאן, שללא הסכמה מפורשת של הצדדים, איני רואה יסוד להכשיר את תוצאות הבדיקה כראיה קבילה, עליה ניתן לסמוך ולבסס ממצאים עובדתיים קטגוריים. ה. הערות בסוגיית החבות 1. על יסוד מקבץ האמור לעיל, אני קובע כממצא כי התובעת הוכיחה את התרחשות אירוע הגניבה וכן הרימה הנטל להוכחת קיומם של מיגונים כנדרש בפוליסת הביטוח. בנוסף, הוכיחה התובעת כי אמצעי המיגון היו תקינים עובר לגניבת הרכב. הנתבעת מצדה לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לבסס טענתה כי התובעת או מי מטעמה היו מעורבים בהעלמת הרכב והעברתו לצדדים שלישיים. 2. בטרם אחתום פרק זה של הדיון, אני רואה להוסיף מספר הערות לגבי התנהלותה של הנתבעת בפרשה, התנהלות המעלה תמונה עגומה למדיי, בייחוד בנוגע לתום לבה. אפתח במכתב מיום 01.06.03 בו הודיעה לתובעת כי היא דוחה את דרישתה לתגמולי ביטוח. עיון במכתב זה מלמד כי הועלו בו מספר טעמים חלופיים, בבחינת רשת הגנה פרשה הנתבעת לעצמה. נאמר בו שהתביעה נדחית מחמת כך שהנתבעת לא שוכנעה בנסיבות האירוע, מחמת כך שמערכת המיגון לא הופעלה ו/או לא היתה תקינה וכן בשל תוצאות בדיקת הפוליגרף שהעלו חשדות לגבי מעורבות צד ג' בפרשה. תשובה זו מעוררת תמיהה, שכן אם הרכב נגנב בשל מעורבות הצד השלישי, בנה של התובעת, מה המשמעות של העדר אמצעי מיגון, או של אי הפעלתם ? אם הרכב הועלם מחמת קנוניה שבה היתה התובעת מעורבת, מה המשמעות שראתה לייחס לאמצעי המיגון? אין זאת אלא שהנתבעת ביקשה להדוף את התביעה בשלל טענות, שמא אחת מהן תתפוס ברשתה את התובעת. לא זו הדרך בה אמורה חברת ביטוח לנהוג. 3. הדרך שבה השיגה הנתבעת את בדיקת הפוליגרף אף היא מקוממת. בתמליל אותה שיחה שהתנהלה עם התובעת נשאל החוקר מדוע נדרש בנה של התובעת לעבור בדיקת פוליגרף ומה הקשר שלו לפרשה. תשובתו היתה "מכיוון שהוא היה זה שגם שם מערכת באוטו והוא גם זה שעמד בקשר עם הקונה של האוטו". תשובה זו אינה משקפת את האמת, שכן באותו שלב כבר עלו חשדות אצל החוקר בדבר מעורבות הצד השלישי בפרשה. מדוע אם כן העלים זאת מעיני התובעת, לנתבעת פתרונים. לא זו בלבד אלא שאף מעיני צד ג' העלימה הנתבעת את החשדות שנתעוררו לגביו, כפי שפורט בהרחבה לעיל. גם בכך נהגה בחוסר יושר ושלא כמתחייב מחברת ביטוח באותן נסיבות. 4. אף ניסיונה של הנתבעת להשתמש בתוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לצד השלישי, מבלי שקיבלה הסכמתו לכך ומבלי שניתן אישורה של התובעת לכך שבדיקה זו תשמש ראיה אשר תוגש לבית משפט, אינו עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב המתחייבת הימנה. ו. שיעור הנזק 1. אין חולקין כי בהתאם להסכם הביטוחי, במקרה של אבדן מוחלט או גניבת הרכב, ייקבע ערכו לפי שוויו ביום קרות מקרה הביטוח. ערך זה מתבסס על מחירון מכוניות משומשות של לוי יצחק והוא כולל תוספות ו/או הפחתות אשר משפיעות באופן מצטבר על ערך הרכב. 2. מחירו של הרכב כפי שהופיע במחירון הנ"ל, נכון למועד האירוע עמד על סך בסיסי של 71,760 ₪. התובעת מודה כי יש להפחית 10% מערכו בגין ריבוי בעלים קודמים, כך שערך הרכב לתשלום, ליום מקרה הביטוח עומד על סך 64,584 ש"ח. 3. הנתבעת טענה כי לבד מן ההפחתה בגין בעלויות קודמות, יש להפחית בנוסף 6% בגין קילומטראז' גבוה של כ- 200,000 ק"מ. 4. עיון בדף הרלוונטי של המחירון מעלה כי ההפחתות בגין מספר ק"מ מתייחסות לדגמי רכבים משנת ייצור עד 1995. הואיל והרכב נשוא הדיון הינו משנת 94, הרי שאין באותה טבלה שבמחירון כל התייחסות מפורטת לגביו. נקבע כי ההפחתות לגבי רכבים משנתון זה, ייעשו "בהתאם למצב המכונית". ההפחתה לגבי רכבים משנת 95 אשר גמעו כ- 200,000 ק"מ הינה בשיעור 4%. בנסיבות, דומה כי הפחתה בשיעור 5% תשקף את ערכו הנכון של הרכב נשוא הדיון. 5. לפיכך, אני קובע כי שוויו של הרכב, נכון למועד האירוע, עמד על סך 60,996 ₪. ז. סוף דבר 1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהיום סך 60,996 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 21.04.03 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. 2. אני דוחה את הודעת צד ג' ומחייב את הנתבעת לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. רכבחברת ביטוחגניבת רכבפוליסהביטוח גניבת רכב