גישת בית המשפט היא כי מן הראוי שחברות ביטוח יביאו את כלל הנימוקים לדחיית ביטוח לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה בכתב הוא על פי עקרון העל של חובת תום הלב. להלן החלטה בסוגיית נימוקים לדחיית ביטוח: החלטה בקשת התובע שכנגד (להלן: "המבקש") למחיקת סעיפים מכתב ההגנה שכנגד (להלן "כתב ההגנה"). השאלה המרכזית העומדת לדיון בבקשה לפני היא האם רשאית מבטחת להוסיף בכתב הגנתה נימוקים לדחיית מקרה ביטוח שלא הובאו לידיעת המבוטח בכתב בהזדמנות הראשונה. כללי: 1. כנגד המבקש הגישה חברת הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת") תביעה כספית לתשלום הסכום של 2,890 ₪ בגין תשלום לפוליסת ביטוח כלי שיט (להלן: "הפוליסה") שתוקפה מיום 18.1.05 ועד ליום 20.5.05 במועד בו נטען שבוטלה על ידי המבטחת. 2. המבקש הגיש כתב הגנה בו טען, בין היתר, שלא קיבל הודעה על כוונת המבטחת לבטל את הפוליסה ו/או על ביטול הפוליסה, וכי הפוליסה היתה בתוקף, וכמו כן הגיש תביעה כשנגד בסכום של 170,834 ₪ כנגד המבטחת וכנגד סוכנות הביטוח (המשיבה 2) וזאת בגין אירוע ביטוחי שארע לכלי השיט ביום 13.11.05 ובגין נזקים שנגרמו לכלי השיט, זאת מכח הפוליסה. 3. השתלשלות הארועים מראשיתו ועד שהתיק הועבר לטיפולי, אינה רלוונטית לדיון שלפני, אולם יצויין שבסופו של דבר, ביום 28.5.08 הוגשה הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, היא הבקשה קא עסקינן. 4. טענותיו המרכזיות של המבקש: א. הונפקה לו פוליסת ביטוח עבור כלי שיט על ידי המבטחת לתקופה שבין יום 18.1.05 ועד ליום 17.1.06. ב. ביום 13.11.05 עת עגן במרינה, שקע כלי השיט ונגרמו לו נזקים (להלן: "האירוע"). ג. לאחר ששמאי בדק את הנזקים שנגרמו לכלי השיט בעקבות האירוע, פנה המבקש למבטחת בבקשה לקבל תגמול בהתאם לפוליסה. ד. בתגובה לפנייתו הודיעה לו המבטחת בעל פה כי הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום, ולפיכך סירבה לשלם לו את הפיצוי בגין האירוע. ה. הטעם היחיד לדרישת הפיצוי היא כי הפוליסה בוטלה עובר לאירוע עקב אי תשלום הפוליסה, ולמעשה עד לקבלת כתב ההגנה לתביעה שכנגד לא מסרה המבטחת את עמדתה הרשמית לתביעה, ובכתב ההגנה מעלה המבטחת לראשונה את טעמי הדחייה, וזאת בבחינת מקצה שיפורים וניסיון ליצור יש מאין, באשר הדבר נוגד את הנחיות המפקח על עסקי הביטוח לפיה על המבטחת ליתן למבוטח את עמדתה, ולכלול את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן - לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחייה במועד מאוחר יותר. ו. בנסיבות אלה, טוען המבקש, עת המבטחת לא העלתה את טענותיה במכתב מסודר ובאמצעות מכתב דחייה כפי שנדרש בהנחיות המפקח על הביטוח, הרי בפירוט טענותיה בכתב ההגנה תהא לה עדיפות על פני מבטח אשר טרח והעלה טענותיו במכתב דחייה (ואשר כבול אליו), ולכן, ביקש המבקש למחוק מכתב ההגנה את הסעיפים שפורטו בבקשתו. 5. המבטחת הגישה תגובה מפורטת (שהוכתרה כתשובה), ועתרה לדחיית הבקשה, מאחר ולשיטתה בנסיבות המקרה, לא היה עליה להוציא למבקש מכתב דחייה מנומק כדי לדחות את תביעתו, ואין באי הוצאת מכתב הדחייה כדי להוות מניעה כלשהיא מהעלאת כל טענה רלוונטית. 6. לטענת המבטחת, ביום 20.5.05 (עוד לפני קרות האירוע) בוטלה הפוליסה, ומשכך - ממילא היא אינה מחויבת בדחיית התביעה לגופו של עניין. 7. עוד שואלת המבטחת בסעיף 7 לתגובה: "האם מצופה ממבטחת אשר ביטלה פוליסה בשל אי תשלום פרמיה ואף הגישה בגין כך תביעה לבית המשפט, לנמק נימוקי דחייה ל'גופה של תביעה' בגין אירוע, אשר אירע לאחר ביטול הפוליסה??" (ההדגשה במקור - ע.מ). דיון והכרעה 8. סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א - 1981, מקנים למפקח על הביטוח סמכויות רחבות לברר ולדון בתלונות הציבור. המפקח על הביטוח מוסמך להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ובין היתר, להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח (ראה: בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה (3) 625). 9. וכך, ביום 9.12.98 הועבר חוזר מטעם המפקח על עסקי הביטוח שהופץ לחברות הביטוח בו נאמר שהתקבלה הכרעה עקרונית בנוגע לחובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנושא תביעתו. בהתאם להודעה זו, על המבטחת לפרט בפני התובע את כל נימוקי הדחייה תביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לא, ואם לא עשתה כן - לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחייה במועד מאוחר יותר (להלן: "העמדה העקרונית"). 10. ביום 29.5.02 הועבר חוזר נוסף לחברות הביטוח מטעם המפקח על עסקי הביטוח שהופנה אל הממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח, שם חזרו על ההעמדה העקרונית וצויין בפני חברות הביטוח על כי על המבטחות למסור למבוטח את מלוא הנימוקים לדחייה, וציון כי המבטחת שומרת לעצמה את הזכות להוסיף טענות נוספות בעתיד - הינה בניגוד לחובותיה של חברת הביטוח, בניגוד לעמדה העקרונית וניסיון לעקוף אותה (להלן: "ההנחייה"). 11. הפסיקה כבר הכירה בתוקפן המחייב של ההנחיות הנ"ל (העמדה העקרונית וההנחייה) של המפקח על הביטוח וקבעה, כי נוכח תכליתו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א, 1981 בדבר ההגנה על ציבור המבוטחים, יש לפרש את סמכות המפקח על דרך ההרחבה. בהתייחסו להנחיות הספציפיות נשוא הדיון שלפני קבע בית המשפט העליון (כבוד השופט א' רובינשטיין) ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד חביב אסולין (ניתן ביום 4.5.06, פורסם במאגרים משפטיים) כי: "אירעו מקרים, שבהם הגיש מבוטח תביעה לחברת ביטוח, אך למרות מגעים רבים שנוהלו עמו, לא קיבל לידיו בכתב את עמדת המבטחת בנוגע לתביעתו, ואחרים, שבהם לא נמסרה למבוטח עמדת החברה בנוגע לתביעתו או שזו נמסרה ללא נימוקים. בעקבות אלה נולד הצורך בהנחיות, אשר יאפשרו למבוטח להתמודד עם טענות המבטחת וכן להעריך ולשקול את ההצעה, שקיבל מן המבטחת... הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד." 12. נימוק נוסף לכך שמן הראוי שמבטחות יביאו את כלל נימוקי הדחייה לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה בכתב הוא על פי עקרון העל של חובת תום הלב: "...חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה...להשקפתי, מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות, ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו" (ראה- בר"ע (מחוזי תל אביב) 1182/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי גבעתיים ואח', (ניתן ביום 9.10.05, פורסם באתרים משפטיים). 13. לצד הכלל האוסר על מבטחת להעלות נימוקי דחייה שלא פורטו בהזדמנות הראשונה, הכירו בתי המשפט בחריגים לכלל זה. כך למשל, כאשר המבטחת מעלה בכתב ההגנה טענת מרמה שהתובע היה מודע לעובדות העומדות ביסוד הטענה, התיר בית המשפט העלאת הטענה, על אף שהיא לא נטענה במכתב הדחייה (ראה בר"ע (מחוזי חיפה) 1636/04 מנורה חב' לביטוח בע"מ נגד ד.ס.א.ל מרחבים חב' לעבודות עפר בע"מ) . גם כאשר המבוטח היה מודע להחרגה ו/או לתנאי בפוליסה המחריג את החבות הביטוחית, התירו בתי המשפט למבטחת להעלות נימוק זה, על אף שלא הועלה במכתב הדחייה. ב- בש"א 12838/02 (מחוזי חיפה) הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נגד גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (ניתן ביום 15.12.02 פורסם באתרים משפטיים) קבע כבוד השופט יצחק כהן, כי להנחיית המפקח על הביטוח תוקף מחייב, אם כי ראה לנכון לסייג את הכלל בשניים: "א) במקרה בו מדובר בעובדה, שנודעה למבטח לאחר שהמבטח דחה את תביעת המבוטוח, והמבטח לא יכול היה לדעת העובדה שנתגלתה עת פעל לבירור חבותו; ב) מקרה בו הסנקציה שעל פי הנחיית המפקח על הביטוח תרחיב את מסגרת הכיסוי הביטוחי גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח". מטרת הסייגים שהוכרו בפסיקה להנחיית המפקח על הביטוח היתה לאזן בין האינטרס של המבוטחים בדבר הצורך בחשיפת מלוא טענות המבטחת לפני הגשת התביעה, לבין האינטרס של בירור האמת ועשיית צדק בין בעלי הדין, ברם הנסיבות שיצדיקו העלאת של טענות נוספות חדשות בבית המשפט הן כאלה שבסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק יזעק בהן כנגד יישום ההנחיה, אולם נאמר לא אחת שראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח. 14. יש לבחון, אם כן, האם המקרה שלפנינו נופל בגדר החריג לכלל: האם נסיבות המקרה דנן לא היה על המבטחת להוציא למבוטח מכתב דחייה מנומק. לטעמי התשובה לכך - שלילית. 15. המבטחת ידעה על דרישתו של המבקש לתשלום על פי הפוליסה. היה עליה להודיע למבקש בכתב את כל הסיבות לדחיית תביעתו, לרבות העובדה שהפוליסה בוטלה. 16. בסעיף 10 לתצהיר גב' אילנה אמיר מטעם המבטחת עולה שהמבטחת קיימה עם המבקש פגישה בה: "... נמסר למבקש, כי הפוליסה שלו בוטלה וממילא הועלו בפניו יתר טענותיה של המשיבה הנזכרות בכתב התשובה מטעמה לגבי העדר כיסוי, אפילו היתה פוליסה בתוקף". טוענת המבטחת כי אך בשל משא ומתן שניהלה עם המבקש, תוך מתן הצעה לסילוק התביעה בפשרה, ולא השיבה בכתב לתביעה: "ברי, כי לו היה משיב המבקש בסירוב, או אז, היה מקבל מכתב דחייה פורמלי מהמשיבה, אך יהיה זה נחשב חוסר תום לב מצד המשיבה, לו היתה מוציאה מכתב דחייה בעוד היא ממתינה לתשובת המבקש להצעה". 17. אין בידי לקבל עמדה זאת של המבטחת - הרי ממילא ניהלה משא ומתן והעלתה בפניו בעל פה את הנימוקים לדחיית התביעה, לא היה בכך להפריע למבטחת לנהל משא ומתן עם המבקש לסילוק התביעה בפשרה. כך גם מתן תשובה בכתב - לא היה במכתב פורמאלי מנומק כדי לפגוע בנסיון נפשרה, וניתן לציין זאת אף במכתב. לטעמי, היה על המבטחת לשלוח מכתב דחייה מנומק כאילו אין משא ומתן לפשרה, ולנהל משא ומתן לפשרה כאילו אין מכתב דחייה. 18. אין מחלוקת שהמבקש העביר דרישה מאת בא כוחו, המתריע למבטחת בטרם הגשת תביעה לבית המשפט - יש במכתב זה ללמד כי המבקש לא קיבל את הצעת המבטחת או למצער על כוונתו הפורמאלית. לא ניתן ללמוד על מהלך הדברים אחרת, ולכן גם אז היה כבר על המבטחת לשלוח מכתב דחייה מנומק - זאת היא לא עשתה. 19. טענה נוספת של המבטחת היא כי בנסיבות דנן המדובר בפוליסת ביטוח ימי, וככזו, היא אינה כפופה לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כפי הוראתו של סעיף 72 לחוק, ועל הפוליסה חל הדין האנגלי, ולמצער, חוק הביטוח הימי האנגלי, אולם לשיטתי גם אם על הפוליסה חל הדין האנגלי (או חוק הביטוח הימי האנגלי) הרי על היחסים בין המבטחת למבקש עדיין חלים העקרונות הכללים של הדין הישראלי, לרבות חובת הגילוי של מבטח כלפי מבוטח כחלק מחובת תום הלב, ולכן הנחיות המפקח חלות גם במסגרת יחסים אלו. 20. לסיכום, ומשלא העלתה המבטחת את מלוא נימוקיה בכתב, ולמעשה לא העלתה אותם כלל, אין מקום לאפשר לה להעלות טענות אותן יכלה להעלות ונמנעה לעשות כן, ואני מקבל את הבקשה, ומורה על מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה כמבוקש. 21. הוצאות הבקשה, בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. פוליסהמכתב דחיה (חברת ביטוח)כיסוי ביטוחי