התפוצצות בקבוק - פיצויים בגין נזקי גוף (כוויה)

פסק דין 1. זוהי תביעה בגין נזקי גוף בעקבות אירוע מיום 7.1.04, של התפוצצות בקבוק גומי, מלא במים חמים, אשר גרמה לתובעת לכוויה בכף רגלה השמאלית. 2. הצדדים הסכימו לקבל את ההצעה, שלפיה יועמד סכום הפיצוי על סך של 30,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד ומע"מ והחזר אגרה, זאת בחלוקה שווה בין הנתבעות 1 - 2 לבין הנתבעות 3 - 4. 3. נותרה מחלוקת אחת בלבד להכרעה בין התובעת לנתבעת 4; מחלוקת זו נוגעת לזכותה של הנתבעת 4 לנכות את דמי ההשתתפות העצמית של הנתבעת 3 לפי פוליסת הביטוח (מדובר בסכום של 3,000$). המשמעות היא כי אם ישנה זכות כזו, יפחת סכום הפיצוי שישולם בפועל לתובעת בתיק זה, שכן המבוטחת, היא הנתבעת 3, חוסה תחת הקפאת הליכים בעקבות הסדר נושים. 4. כמוסכם, סיכמו הצדדים בכתב בנקודה זו. 5. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") קובע כי "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". באשר לסיטואציה של פשיטת רגל או פירוק של המבוטח, קובע סעיף 69 לחוק כי "אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". האם קיזוז סכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה הינה "טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח"? 6. ההלכה הפסוקה לעניין סוגיית הקיזוז האפשרי לפי סעיף 69 לחוק ניתנה ברע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מצליח, פ"ד מט (3) 265 (1995). מפסק הדין עולה הבחנה בין קיזוז סכומים "חיצוניים" לתנאי חוזה הביטוח (ובהם גם, באותו מקרה, דמי הפרמיה) - קיזוז שאיננו מותר, לבין קיזוז סכומים הנובעים מחוזה הביטוח ומתוכו - קיזוז שהוא מותר. כב' השופט קדמי, אשר הצטרף לפסק דינה של כב' השופטת דורנר, הוסיף וציין כי "תשלום דמי הביטוח נראה לכאורה כתנאי הנובע מחוזה ביטוח, שהרי זוהי התמורה למחויבותו של המבטח כלפי המבוטח, לרבות כלפי צד שלישי מכוחו של חוזה הביטוח. ברם - הלכה למעשה לא כך הם פני הדברים: משניתן תוקף לחוזה ביטוח המקנה זכויות שיפוי לניזוק צד שלישי, הסוגיה של גביית דמי הביטוח נותרת במישור היחסים שבין המבטח למבוטחו, ואין היא משליכה למערכת היחסים שבין המבטח לבין צד שלישי ניזוק, אף שהאחרון תובע מכוח הפוליסה שהוציא המבטח למבוטח" (עמ' 272). 7. שאלה היא, האם דמי ההשתתפות העצמית קרובים יותר במהותם לדמי פרמיה, למשל, או שהם מהווים תנאי הנובע מחוזה הביטוח. אני נוטה לאפשרות הראשונה. אני מודע לפסק הדין שניתן בע"א (מחוזי חיפה) 602/94 קופלוביץ' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק - מח 96(1), 2049. באותו פסק דין ביכר בית המשפט המחוזי להעדיף את האפשרות השניה; פסק הדין ניתן, אמנם, לאחר הלכת מצליח, אך איננו מאזכר אותה. בבתי משפט השלום ניתנו פסקי דין סותרים בשאלה זו; לאפשרות הראשונה ולשיקולים השונים העומדים בבסיסה, ראו והשוו את פסק דינה המקיף של כב' השופטת נבילה דלה - מוסא במסגרת ת"א (שלום נצרת) 4893/02 חלבי נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (מיום 7.11.06). גם לטעמי, שיקולים של פרשנות תכליתית ומדיניות שיפוטית מטים את הכף לטובת האפשרות הראשונה. 8. לפיכך, אני פוסק לטובת התובעת את הסך של 30,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד של 15% + מע"מ והחזר אגרה צמודה, הכל בחלוקה שווה בין הנתבעות 1 - 2 (ביחד ולחוד) והנתבעות 3 - 4 (ביחד ולחוד). לנתבעת 4 זכות חזרה אל הנתבעת 3 באשר לסכום ההשתתפות העצמית. היה והסכומים לא ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום. נזקי גוףפיצוייםכוויה