טוטאלוס לרכב

להלן פסק דין בנושא טוטאלוס לרכב: פסק דין א. רקע 1. כיצד יש לקבוע שווי רכב לצורך תשלום תגמולי ביטוח, זוהי השאלה העומדת לדיון בתיק זה. 2. תביעת ביטוח בסך 63,473 ₪, בגין אירוע תאונה מיום 27.9.04 במהלכה ניזוק רכב התובעת (להלן: הרכב), שהיה מבוטח אצל הנתבעת והוכרז על ידה כ"אובדן גמור" (Total loss). 3. אין מחלוקת בדבר היותו של הרכב מבוטח אצל הנתבעת ואין אף מחלוקת שהוכרז כאובדן גמור. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת שווי הרכב. לטענת התובעת, מאחר ששילמה פרמיה מלאה בגין הפוליסה, מגיע לה מלוא הסך הנתבע, על פי מחירון הרכב. טענת הנתבעת היא, כי לאור חוות דעת שמאי הנתבעת, יש להפחית מהרכב הפחתות בשווי הנזכר בדו"ח, הנובעות מריבוי בעלים קודמים, אבדן להלכה קודם, וק"מ גבוה. שאלות משנֶה העולות לדיון נוגעות לתביעת ריבית עונשית על הסך ששולם ושלא שנוי במחלוקת (40,836.40 ₪) והוצאות ושכ"ט עו"ד. 4. להשלמת התמונה יובהר, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר למצב העובדתי, היינו לפיו לא היו ידועות העובדות נשוא השמאות, אשר בגינן הפחית השמאי מערכו המלא של הרכב, לצדדים קודם האירוע, תוך שהתובעת שילמה את הפרמיה בגין מלוא מחיר הרכב והן נודעו לה, רק בעקבות בדיקה שנערכה על ידי הנתבעת בעקבות האירוע. ב. תמצית טיעוני הצדדים. 1. תמצית טיעוני התובעת: א. לטענת התובעת, תשלום פרמיה מלאה על ידה, המשקפת את מחיר הרכב ללא הפחתות, בהעדר כל מידע בגין עילת ההפחתות בעת כריתת החוזה ובתום לב מוחלט, מחייב את המסקנה, כי ערך הרכב צריך להקבע לפי ערכו המלא. ב. המסקנה האמורה מתחייבת בין היתר, נוכח העובדה, כי עילת ההפחתות האמורה נודעה לנתבעת ובעקבותיה לתובעת, באמצעות מאגר מידע, נגיש וזמין, הקיים בין חברות הביטוח שהיה ברשותה. משבחרה הנתבעת של לבצע בדיקה פשוטה שביכולתה היה לבצע עובר לכריתת פוליסת הביטוח, ומשלא ביצעה את ההפחתות שיכולה היתה לבצע באותו מועד, הרי שיש לקבוע את ערך הרכב עפ"י המחירון שהנחה את הצדדים כאמור בפוליסה, ולא עפ"י קביעה מאוחרת של שמאי. 2. תמצית טיעוני הנתבעת: א. לטענת הנתבעת, נוסח הפוליסה אינו משתמע לשתי פנים ומחייב את המסקנה לפיה במקרה של אובדן גמור, תשלם הנתבעת את "ערך השוק" של הרכב, היינו לאחר שקלול ההפחתות. ב. הפוליסה עצמה אינה נוקבת בסכום הפיצוי המגיע, אלא רק בקוד דגם לצורך זיהוי הרכב, וככזו מקבל המבוטח שיפוי, רק לפי שיעור הנזק שנגרם לו בפועל ביום קרות האירוע הביטוחי. ג. מטרת הפוליסה הינה החזרת המצב לקדמותו ועל כן הפיצוי הינו על פי השווי הריאלי של הנכס במועד האירוע. ג. דיון 1. במסגרת הדיון שהתנהל בפני והואיל והמחלוקת הינה משפטית גרידא, הסכימו ב"כ הצדדים דיונית, כי יגישו את סיכומיהם בכתב ובית המשפט יכריע בסוגיה המשפטית בהתאם לסיכומים אלה. כך אכן עשו ובהתאם ניתן פסק דין זה. 2. אדון איפוא בשאלות שבמחלוקת. א. ערך הרכב 3. הגדרת הפוליסה לפיה נקבע שווי הרכב במקרה אובדן גמור, הובאה בסיכומי הנתבעת כדלקמן: "השיפוי עבור רכב באובדן גמור יחשב לפי "ערך השוק" של הרכב המבוטח בפוליסה. "ערך השוק של כלי הרכב יחושב לפי מחירון הרכב של לוי יצחק ובכלל זה ההפחתות והתוספות המפורטות במחירון זה. לצורך קביעת ערך רכבך במקרה של אובדן גמור (לפי המוגדר בפוליסה), מביא השמאי בחשבון, בין יתר שיקוליו, גם את כל המשתנים הרלוונטים לרכבך". 4. מן האמור נובע איפוא, כי לפי לשון ההסכם שבין הצדדים, ערך הרכב נקבע כערכו עובר לאירוע, לאחר שקלול ההפחתות הנדרשות. 5. מצב דברים זה, תואם גם לאמור בסעיף 56 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, הקובע: 56. (א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן - סכום הביטוח)… (ב) ... (ג) תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח. (ד) הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם. 6. הואיל והמדובר בענייננו בפוליסה שאינה נוקבת בשיעור השיפוי כאמור בס"ק ד' לעיל, הרי שממילא יש לנקוט עפ"י האמור בס"ק א', כשקונספציה המנחה היא, שהסכום הנקוב במחירון לוי יצחק, מהווה מעשה "תקרת פיצוי", תוך שתכלית החישוב הינה כאמור בס"ק ג' - היינו החזרת המצב לקדמותו עובר למקרה הביטוח, ולא הטבת מצב התובעת. 7. מסקנה כאמור נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין. לאחרונה, נקבע העקרון בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (טרם פורסם - פס"ד מיום 5.10.06 שניתן ע"י כב' הנשיא בדימוס א. ברק, השופטת ע. ארבל והשופט י. עדיאל), שם קבע בית המשפט העליון: "... ואכן אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה תגמולי הביטוח יחושבו לפי ערכם של המנופים עובר לגניבתם, כך שישקפו את ההפסד הממשי שנגרם למבוטחת. על-פי עיקרון השיפוי, הקבוע בסעיף 56(א) ו-56(ג) לחוק חוזה הביטוח, מטרת תגמולי הביטוח הינה להשיב את המבוטח למצבו עובר לקרות מקרה הביטוח, על-ידי שיפויו לפי שיעור הנזק הממשי שנגרם לו. סעיף 56(ד) לחוק חוזה הביטוח קובע חריג לכך, מקום בו הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, ואז יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם. ההנחה היא שכל עוד לא הוסכם אחרת בין הצדדים בפוליסה שערכו ביניהם, יהיה שעור השיפוי שיקבל המבוטח בגין האובדן כשיעור שוויו של הנכס במועד הגניבה המשקף את ההפסד הממשי שנגרם למבוטח (ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756, 766 (1992)). במקרה דנן לא הוכיחה המבוטחת אחרת, וכפי שקבע בית המשפט קמא גם לא הביאה ראיה לכך שסכומי הביטוח המרביים שנקבעו בפוליסה נעשו על-פי הערכה עדכנית של הנכס (דבר שעשוי להצביע על שיעור שיפוי מוסכם - ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מב(3) 339, 341-342 (1988)). על כן, יש לדחות את טענת המבוטחת לעניין עיקרון השיפוי, ולאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה המבוטחת זכאית לתגמולים בגובה ערך המנופים במועד הגניבה בכפוף לתקרת הביטוח" (ס' 64 לפסק הדין). 8. גם ברע"א 7042/00 חי בן ציון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם - כב' השופטת שטרסברג-כהן מיום 1.11.00), באה לידי ביטוי ההלכה האמורה: אף שהשאלה נראית לכאורה כללית ועקרונית, עדיין לפנינו הסכם ביטוח מסויים ובו תנייה הקובעת כי "בקרות מקרה הביטוח תשלם החברה למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח...". תנייה זו עולה בקנה אחד עם הוראת החוק לפיה יחושבו תגמולי ביטוח נכסים באופן שיביא את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נימצא בו אלמלא קרה מקרה הביטוח. אף שניתן להסכים אחרת, לא זו בלבד שבעניינו של המבקש לא הוסכם אחרת אלא הוסכם על פיצוי בהתאם לשווי הרכב בעת קרות מקרה הביטוח". 9. ער אני לעמדה אחרת הבאה לידי ביטוי בין היתר בפסיקתם של עמיתי, כב' השופט א. רומנוב בת.א.(י-ם) 2808/01 דוד אסאס נ' ביטוח ישיר אי. די אי (מיום 8.1.03 - לא פורסם), כב' השופט נ. סולברג בת.א. (י-ם) 22503/98 פיטל סעיד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (מיום 27.8.03 - לא פורסם), כב' השופט ר. יעקובי בת.א. (י-ם) 1302/99 מנשה אברהם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 6.6.01 - לא פורסם) ואחרים, אלא שאין עניינם כענייננו. כך למשל בפרשת אסאס הנ"ל, לא היתה מצויה בפוליסת הביטוח שנערכה בין הצדדים הוראה ברורה ומפורשת הקובעת כי במקרה של גניבה "ערך הבסיס" לחישוב תגמולי הביטוח אותם יקבל התובע יהיה שונה מ"ערך הבסיס" אשר שימש את הנתבעת לצורך חישוב דמי הביטוח אותם היא גבתה ממנו. יתרה מכך, לאחר כריתת הסכם הביטוח ניזוקה מכוניתו של התובע במספר ארועים ונגרמו למכונית ירידות ערך, כשהנתבעת היתה ערה לכך שכן הוגשו לה חוות דעת של שמאים, ואולם היא לא הפחיתה את דמי הביטוח אותם היא גבתה מהתובע. בענייננו לא זו בלבד שמופיעה הוראה כאמור, אלא שמוסכם בין הצדדים שהם לא היו ערים בעת כריתת הפוליסה להפרש ערך כלשהוא. בפרשת פיטל סעיד, קבעה הפוליסה כי "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה, יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח". כך גם בפרשת מנשה אברהם שם קבעה הפוליסה, כי "חישוב פיצוי תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח..., יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח... נגרם לרכב אובדן גמור, ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח....". על בסיס "הגדרה חלקית, בלתי ברורה ומעורפלת" כדברי כב' הש' סולברג, קבע הוא, כי על פי יתר העקרונות הנוהגים בדיני חוזים, לרבות פרשנות כנגד הנסח ונוכח העובדה כי נוסח הסעיף "סובל" גם את הפרשנות האחרת, יש לחשב את הערך לפי מועד כריתת ההסכם. כך קבע גם כב' השופט יעקובי. בענייננו, הנוסח שונה, ברור וחד משמעי, ולפיו הובהר ב"רחל בתך הקטנה" כי לצורך קביעת ערך הרכב במקרה של אובדן גמור (לפי המוגדר בפוליסה), יובאו בחשבון, בין יתר שיקולי השמאי, גם כל המשתנים הרלוונטים לרכב וכן ההפחתות והתוספות על פי המחירון. 10. קודם שאחתום פרק זה בפסק דיני אציין, כי ער אני לקושי שבתוצאה הצורמת משהו, בה אין התאמה מצד אחד, בין דמי הביטוח הנגבים מהמבוטח על בסיס ערך גבוה של המכונית, ומצד שני משלם המבטח למבוטח תגמולי ביטוח לפי ערכה הנמוך. ער אני גם להלכת "אפרופים" (ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2), 265), לפיה עפ"י הפרשנות הראויה, יש לתת משקל מרכזי לתכלית ההסכם, לאור הציפיות הסבירות של הצדדים, ככאלה שפועלים להשגת תכליות כלכליות ומתנהגים בתום לב, ולא ללשון הכתוב דוקא, במנותק מאלה. צדדי הפוליסה נשוא ענייננו, ציפו, כך נראה, שתהיה זיקה בין ההתייחסות אל הרכב לצורך קביעת הפרמיות, לבין הגישה אליו לצורך תשלום תגמולי הביטוח. יחד עם זאת, שקלול האמור במפורש בפוליסה נשוא ענייננו, ביחד עם הקבוע לעניין זה בסעיף 56 לחוק חוזה הביטוח, ועל רקע הפסיקה שפורטה לעיל, אינו מאפשר מסקנה אחרת. 11. בד בבד עם האמור לעיל אני סבור, מבלי שאקבע עמדה בנושא שכן לא עלה הוא בסיכומי הצדדים, כי נוכח הנסיבות והטעות ההדדית, מן הראוי היה להשיב לתובעת את הפרמיה ששולמה על ידה ביתר. 12. אשר על כן, מתקבלת עמדת הנתבעת באשר לחישוב ערך הרכב. ב. שאלת הריבית 13. באשר לשאלת הריבית: בהתאם לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת בריבית העונשית הקבועה בסעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, שכן טענת הנתבעת באשר להיות הרכב מזויף, הועלתה על ידה באופן שרירותי וללא כל ביסוס, ואשר הסתברה כ"עורבא פרח". הנתבעת טוענת כי לא זו בלבד שהטענה לא הועלתה בכתב התביעה, אלא שעפ"י ההלכה הפסוקה נעשה שימוש בסנקציה זו רק כאשר הוכח חוסר תום לב. באשר לעובדה כי הנושא לא הועלה בכתב התביעה, איני מוצא בה משמעות, שכן בעניין זה הוסכם לכאורה בין הצדדים על במסגרת הודעתם מיום 24.8.06. דא עקא, נראה לי שגם בעניין זה ידה של התובעת על התחתונה. תכלית הוראת החוק בענין הריבית המיוחדת נועדה להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את ביצוע חיוביהן לתשלום תגמולי הביטוח, מקום שאלה אינם שנויים במחלוקת.המטרה היא למנוע העלאת טענות סרק ונקיטה בטקטיקה של התשת המבוטחים. עם זאת, שמורה למבטח זכות לברר בתום לב את עצם חבותו לשלם תגמולים ואת שיעור החבות, ולהעלות טענות כנות וענייניות ביחס לכך. גם אם טענות המבטח נדחות לבסוף, אין בכך בלבד כדי להפוך את עצם העלאתן לפעולה שלא בתום לב המצדיקה נקיטה בסנקציה עונשית של ריבית מיוחדת. (ר' רע"א 2244/04 ר.ד משקאות גורמי בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (כב' השופטת א. פרוקציה מיום 1.12.04 - לא פורסם). בענייננו ועפ"י האינפורמציה שהובאה בפני לא מצאתי כי המחלוקת בדבר תשלום תגמולי הביטוח היתה נגועה בחוסר תום לב מטעם הנתבעת. 14. אשר על כן, מתקבלת עמדת הנתבעת גם באשר לשאלה זו. ג. הוצאות ושכ"ט עו"ד 15. באשר לשאלת הוצאות ושכ"ט עו"ד: בהעדר מחלוקת של ממש בעניין זה, ונוכח העובדה כי המדובר בסופו של יום, בתביעה ששולמה בחלקה הארי על ידי הנתבעת, לאחר הגשתה, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ (כולל). המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין לב"כ הצדדים. רכבאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב