חתימה על הסכם פוליגרף

לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף דחתה חברת ביטוח תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב. לטענת התובע הוטעה ע"י החוקר מטעם חברת הביטוח שהחתימו על הסכם הפוליגרף ולמצער היתה לו טעות בהבנתו ועל כן ההסכם בטל. להלן פסק דין בנושא חתימה על הסכם פוליגרף: פסק דין 1. רקע עובדתי א. לטענת התובע 1 (להלן: "התובע") עשה שימוש ברכב מזדה ספיריט מספר רשוי 4922959, שנת ייצור 2005, אשר היה בבעלותה של אחרת (להלן: "הרכב"). ב. הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ אשר ביום 19.1.05 הוציאה פוליסת בטוח מקיף לרכב כשהמוטבים הינם התובע ואשתו התובעת 2. ג. לטענת התובע, נגנב הרכב ביום 25.8.05 מסמוך לביתו ברח' הבעל שם טוב ביפו. ד. ביום 7.9.05 הוחתם התובע ע"י עד ההגנה עמנואל קציר על הסכם להתייצב לבדיקת פוליגרף לאימות תביעתו. ה. ביום 12.9.05 עבר התובע בדיקת פוליגרף שעפ"י הבודקת עדת ההגנה, אילת הרמלין, אובחנו בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות תגובות המצביעות על אמירת שקר. ו. לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף דחתה הנתבעת תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב. 2. טענת הצדדים א. לטענת התובע הוטעה ע"י החוקר מטעם הנתבעת שהחתימו על הסכם הפוליגרף ולמצער היתה לו טעות בהבנתו ועל כן ההסכם בטל. ב. לחלופין, טוען התובע כי יצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף ובכל מקרה תוצאות הבדיקה לא הצביעו בבירור כי הינו דובר שקר ועל כן על התובעת לפצותו בגין גניבת הרכב. ג. לטענת הנתבעת לא הוכיח התובע את אירוע הגניבה. ד. לטענת הנתבעת לא הוכח הקשר שבין התובע לרכב שנגנב וממילא אין יריבות בינו לבין הנתבעת. ה. הנתבעת עומדת על תקפות הסכם הפוליגרף ומשנמצא דובר שקר אינו זכאי לכל פיצוי. 3. אירוע הגניבה א. אין מחלוקת כי עול ההוכחה לגבי האירוע הביטוחי נשאר תמיד על שכם התובע תגמולי ביטוח (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל חב' לביטוח בע"מ פד"י מ' (1) 589 וע.א. 391/89 וייסנר נ. אריה חב' לביטוח בע"מ פד"י מז' (1) 837, 6-845). ב. לטענת התובע: "ביום 25.8.05 בשעות הערב לאחר שהחניתי את הרכב בקרבת ביתי, סמוך לשעה 23:00 עליתי הביתה לשנת הלילה. למחרת בבוקר בסמוך לשעה 08:00 אשתי הגב' דיבה חסונה ירדה עם הילדים על מנת להסיעם לגן בו הם לומדים אך לא מצאה את הרכב. אשתי קראה לי ואמרה כי אינה מוצאת את הרכב, ירדתי במהירות ולתדהמתי הרכב לא היה במקום בו הוא חנה בליל אמש" (סעיפים 5-6 לת/1). ג. אלא שבעדותו בביהמ"ש הסתבר כי: "לשאלתך, מתי ידיעתי שהרכב נגנב - האישה פתחה את החלון של המרפסת כדי לקחת כביסה ואז היא ראתה שאין רכב למטה. היא פנתה אלי ושאלה אותי היכן הרכב, אמרתי שהרכב למטה…" (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 12-13). "בתקציר (צ"ל - בתצהיר - מ.ש.) אמרתי שהאישה הודיעה לי, כשירדה לקחת את הילדים לביה"ס ואמרה שהרכב נגנב ועכשיו אמרתי שהיא ראתה כשהורידה כביסה במרפסת … הייתי למעלה ואח"כ ירדנו שנינו למטה. נודע לי שהאישה ראתה שהרכב נגנב כשהורידה כביסה מהחבל. אני הייתי איתה בבית באותו רגע" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 4-8). ד. התובע העיד כי: "ירדתי למטה ולא מצאתי את הרכב. שאלתי את השכן שגר מעלי, אם שמע אזעקה והוא אמר לי שלא. השכן היה בבית, הוא ירד לעבודה בבוקר, פגשתי אותו למטה. שאלתי אותו אם שמע אזעקה והוא אמר לי שלא. ואז ספרתי לו הרכב לא נמצא. לשאלתך, למה לא הבאתי אותו להעיד - כי לא ידעתי שצריך להביא. לא יודע למה לא כתבתי זאת בתצהיר" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 7-12). ה. התובע שידע שאירוע הגניבה שנוי במחלוקת לא העיד את חברו אצלו שהה ערב הגניבה ואת אשתו והשכן שכביכול היו עדים לגלוי הגניבה וכידוע : "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457). ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). ו. ב"כ התובע מבקש שלא לזקוף לחובת מרשו חטאו בשל הופעתו החפוזה ביום הדיון לאחר שנבצר מעורכת הדין שאמורה היתה להופיע, להופיע. למרות ההופעה החפוזה לאחר שבקשת הדחייה מאותו יום נדחתה, ראוי בא כוח התובע דווקא לשבחים על נסיונותיו הבלתי נלאים להועיל למרשו בהופעה מוכנה ועניינית אלא שחטא אי העדת העדים אינו מיום ההופעה כי אם עוד מיום 12.9.06 כשהוריתי על הגשת כל העדויות הראשית בתצהירים ותצהירי האשה והשכן לא הוגשו וממילא לא יכלו להעיד גם לו הופיעו. ז. עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין וכדי לבסס עליה פסק דין נדרש סיוע כהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) וכזה לא נמצא. ח. התובע סתר עצמו לא רק בתיאור גלוי הגניבה. לטענתו ידיעותיו בעברית מוגבלות (סעיף 12 לת/1) דבר שהופרך במהלך חקירתו בביהמ"ש (הערת ביהמ"ש בעמ' 12 לפרוטוקול שורה 12). בעוד שבסעיף 11 לת/1 הצהיר כי התייצב במכון הפוליגרף כמצוות סוכן הביטוח ושם פגש בחוקר, עד ההגנה, מר עמנואל בן צבי שהחתימו על ההסכם, הסתבר בחקירתו כי: פגשתי את החוקר אצלי בבית" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 27). "כשהחוקר היה אצלי בבית הוא שוחח איתי. לשאלתך, על מה דברנו - לא זוכר. את אומרת שכשהחוקר היה אצלי אני ספרתי לו מאיפה יש לי כסף ואיך קניתי את הרכב וע"ש מי המכונית וגם הסכמתי לעשות פוליגרף וגם הוחתמתי על פוליגרף, אם זה נכון - יכול להיות" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 8-10). בניגוד לאמור בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע: "אני לא זוכר איפה חתמתי על הסכם הפוליגרף. את אומרת שהפוליגרף ערכתי ביום אחר מיום החתימה על ההסכם, לשאלתך, אם זה יכול להיות - יכול להיות. לש. ביהמ"ש: יכול להיות שפעם חתמתי על ההסכם ופעם אחרת באתי לבדיקה - יכול להיות " (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 1-5). ט. לא זו אף זו, אלא שהתובע הודה כי הרכב לא רשום על שמו כדי שיוכל לקבל סיוע מחלמיש בשכירת הדירה, כלומר, הוכח כי התובע אינו בוחל באמצעים להשגת מטרותיו הכספיות. י. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכחה גניבת הרכב ודי בכך כדי לדחות התביעה. 4. היריבות בין הצדדים א. אין מחלוקת כי הרכב אינו רשום ע"ש התובע ואשתו. ב. כאמור בתצהירו של התובע: "הרכב רשום על שמה של גיסתי הגב' וופה אבו גאלי, במסגרת הסדר פרטי שבינה לביני, הרכב היה בשמושנו האישי" (סעיף 3 לת/1), אלא שהגב' אבו גאלי לא הובאה לעדות כדי לאשר האמור לעיל ועל משמעות אי הבאת עד רלבנטי ונגיש כבר עמדתי לעיל. ג. לא זו אף זו, אלא שבכתב התביעה נרשם כי הרכב רשום על שמה של דודתו של התובע (סעיף 4), ואילו בתצהיר העדות הראשית, הפכה להיות גיסתו (סעיף 3 לת/1), אחות אשתו (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 25). ד. הדברים מקבלים משנה תוקף כשעצם הרישום השונה הולדתו בחטא "זה שיש לי רכב מפריע לזכויות שאני אמור לקבל דירה" (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 27) "אם חלמיש תדע שיש לי רכב על שמי הוא לא יתן לי סיוע" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 2). ה. לאור האמור לעיל, לא הוכחה היריבות בין התובע לנתבעת כשלצורך קבלת תגמולי הביטוח נדרש אינטרס ביטוחי, שכאמור לא הוכח וגם בכך די לכשעצמו כדי לדחות התביעה. 5. הסכם הפוליגרף א. לטענת התובע: "15. מר עמנואל הנ"ל ישב זמן קצר ביותר כדקה, דקה וחצי והסביר לי בחופזה כי לשם קבלת הכספים עלי לעבור בדיקת פוליגרף תוך שהוא מדגיש בפני כי באם אמצא דובר אמת אקבל מיד לאחר קבלת דוח הפוליגרף את כל המגיע לי עפ"י הפוליסה. 16. אני הסכמתי וחתמתי על ההסכם, ברם בשום שלב לא הוסבר לי כי תוצאות הפוליגרף יהיו הוכחה חותכת אשר תקבע אם אקבל שפוי בגין המקרה הביטוחי, אם לאו. 17. אציין כי המסמך נחתם במכון הפוליגרף למרות המצויין בו כאילו נחתם בביתי" (סעיפים 15-17 לת/1). ב. בניגוד לאמור לעיל הצהיר מר עמנואל בן צור כי: "9. בתאריך 7.9.05 נפגשתי עם המבוטח, מר אימן חסונה, ברח' הבעל שם טוב 15 ביפו לצורך חתימה על הסכם לביצוע בדיקת פוליגרף, בדיקה אשר המבוטח מסר לי בחקירתו שהוא מסכים לעבור לצורך הוכחת תביעתו. אני הסברתי למבוטח מפורשות את פשר חתימתו על הסכם הפוליגרף. הסברתי לו כי במידה ובסיומה של בדיקת הפוליגרף יימצא דובר אמת תתקבל תביעתו במלואה ע"י חב' הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה. כמו כן אני הסברתי לו מפורשות כי במידה וימצא כי אינו דובר אמת הוא יוותר בזאת על תביעתו ויוותר על קבלת כל פיצוי בגין ארוע הגניבה הנטען. אני הסברתי למבוטח, מר אימן חסונה, את ההשלכות של בדיקת הפוליגרף. המבוטח הבין לאשורה כי ההסכם עליו הוא חותם וממצאי בדיקת הפוליגרף יכריעו בדבר התביעה הנדונה לשני הצדדים גם יחד. 10. המבוטח, מר אימן חסונה, הסכים כי בדיקת הפוליגרף תערך במכון י. הורוביץ גזית, מכון לאבחון מידע, שהינו מכון פוליגרף עצמאי. 11. כמו כן הסכים המבוטח כי תוצאות בדיקת הפוליגרף, כפי שייקבעו ע"ח הבודק יחייבו את שני הצדדים וכי ההסכם עליו הוא חותם וממצאי בדיקת הפוליגרף ישמשו כראיה מכרעת בפני כל בימ"ש או בפני כל ערכאה שיפוטית. 12. לפני שהמבוטח חתם על ההסכם הקראתי לו אותו והסברתי לו את תוכנו ומשמעותו והמבוטח הסכים לאחר שהבין את המשמעויות שבכך על גבי ההסכם (סעיפים 9-12 לנ/3). ג. אינני מאמינה לתובע ומעדיפה עדות החוקר: 1) כמפורט לעיל, בעדותו שוב לא שלל התובע כי הוחתם על ההסכם בביתו ולא במכון הפוליגרף. 2) כאמור לעיל, התובע שנסה להציג עצמו כבעל ידיעות מוגבלות בעברית על מנת לבסס טענתו לחוסר הבנה בחתימה על ההסכם נחקר שעה ארוכה ללא כל בעיה בהבנה או בהתבטאות בעברית. 3) לא זו אף זו, אלא שהחוקר העיד: "באוכלוסיה הערבית אני מברר אם הבין כיוון שאני יכול גם להסביר גם בערבית" (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 8). 4) משהודה התובע כי יכול להיות (ואכן הוכח כך) כי ספר לחוקר שהיה בביתו על מקור הכסף וכיצד רכש הרכב, על שם מי נרשם הרכב ומדוע, הסכים לבדיקת הפוליגרף וחתם על ההסכם (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 9-10) ברור שהשיחה לא יכלה להמשך במשך דקה וחצי בלבד כהצהרתו בת/1. 5) החוקר העיד כי: "... הצענו את הפוליגרף והוא הסכים. חזרתי אליו פעם נוספת להחתים אותו על הסכם הפוליגרף, והוא הלך ונבדק אצל גורם שלא קשור אלי ויצא דובר שקר" (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 16-17). "לאחר החתימה אצלו על הסכם הפוליגרף הוא הלך לבדיקה ושם הוא חותם שהוא עושה בדיקה מרצונו החופשי והטוב ואין לי שום קשר עם מכון הפוליגרף בכלל ובשני המקרים הביע הסכמתו ועשה בדיקה" (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 21-23). למותר לציין, כי אם אכן לא הבין התובע מהות ההסכם, וכאמור אני דוחה טענה זו, כי אז היה סיפק בידו לחזור ולברר תוכן ההסכם בגשלב שבין החתימה על ההסכם לבין מועד הבדיקה. 6) החוקר העיד מפורשות: "לשאלתך, אם הסברתי לתובע שאם יצא דובר שקר לא יקבל שקר (צ"ל - כסף - מ.ש.) - אני תמיד מסביר זאת, אני קודם כל מקריא את הטופס ושם זה כתוב ברור" (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 3-4) ואכן כן (סעיף 4 לנ/2). ד. ב"כ התובע מלין על עצם החשד בתובע שהביא להחתמתו על ההסכם שלטענתו לא היה מבוסס דיו אלא שהחוקר הסביר: "אמרתי שהמניע שלו זה היה -.120,000 ₪ שהוא לקח בהלוואה ולא היה לו איך להחזיר להערכתי - בין היתר, בנוסף לא רק שלא היה לו איך להחזיר, גם אם היה לו איך להחזיר זו היתה הוצאה אחרונה שהוא היה צריך אותה באותה עת (בשל תאונה שעבר והשביתה אותו מעבודה - מ.ש.)... לשאלתך, מאיזו עובדה למדתי שיש לו יד בגניבה - בנושא המניע, בניתוח מצבו הכלכלי, כפי שהתרשמתי, האיש היה מוותר בשמחה על ההוצאה של -.2,500 ₪ ונפטר מהרכב. לא היה לו צורך בכזה רכב... המכוניות שמפילות הכי הרבה בערכן הן מכוניות מנהלים ושם אני נתקל בזה הכי הרבה. זה נכון לכל אדם" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 17-19, 23-25, 28). "ראיתי שאדם קנה רכב וכרוך בהלוואה ארוכת טווח והקטע הכלכלי קשה. וכשאני מנסה לברר איזה פרט בנסיבות שמסר, אני נתקל באלמוני שלא מאשר את הדברים (החבר אצלו לכאורה בילה התובע ערב הגניבה - מ.ש.). עשינו אז החלטה לדבר שוב עם התובע ולברר איתו אם מוכן לגשת לפוליגרף, הוא ניגש ויצא דובר שקר וכל זה יחד הביא אותי למסקנה שהגעתי אליה" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 23-26). "אתה אומר שאיני יכול להצביע על שקר שגיליתי בדברי התובע מעבר לחוש הריח שלי - לא היו חזוקים לגרסה שמסר אבל היה כל ההסבר ההגיוני למה המקרה לא ארע כפי שנטען" (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-2). ה. וכאמור בע.א. 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ שם בעמ' 866: "יכלתה של חברת ביטוח להוכיח באופן פוזיטיבי השתתפות במעל מצד המבוטח, הינה מוגבלת מאוד... עברייני ביטוח פועלים במחשכים והדרבון לזכות בכספים קלים יהיה גדול אם ידעו מבוטחים על הקלות היחסית בה הם יכולים לזכות בתגמולי ביטוח נוכח אי יכולתה של חב' הביטוח להוכיח פוזיטיבית את שעשו או יעשו". ו. העובדה כי שם חברת הביטוח אינו מופיע בהסכם אינו פוגם בו במיוחד לאור חתימתו של החוקר שהיה מחוייב אישית בתגמולי הביטוח, אם היה התובע יוצא דובר אמת והנתבעת היתה מתנערת מחבותה, מה עוד שמקובל עלי הסברו של מר בן צור כי: "לשאלתך, למה אין את שם חב' הביטוח - כתוב שמגד (לא כתוב - מ.ש.). מאחר ולא הייתי בטוח אם זה מגדל או המגן ששמגד מטפלת בשתיהן, לא ציינתי את השם". ז. גם העובדה כי התובע חתם במקום שנועד לחתימת החוקר אינה מעלה ואינה מורידה: "נתתי לו את הטופס לחתימה. גם אני חתום עליו. הוא חתם למטה... לא שמתי לב שלא חתם איפה שכתוב חתימת המבוטח אבל חתם למטה" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 2-3, 1-6) וממילא התובע אשר חתימתו על ההסכם (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 21). ח. כאמור בע.א. 61/84 ביאזי ואח' נ' לוי, פד"י מב' (1) 446, 475: "... עפ"י שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל היוצא כאלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות, שביהמ"ש 'קשור' להן ואינו מכניס ראשו ביניהן, אין מנוס ממסקנה, כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת 'ויקוב החוזה את ההר' (כמאמרו של השופט זילברג בע.א. 461/62 בעמ' 1332)". ט. ב"כ התובע גילה בקיאות מדהימה בפעולת הפוליגרף וחקר הבודקת על כל שאלה ושאלה, ועתה מבקש לקבוע כי התובע יצא דובר אמת או לפחות התוצאה כי יצא דובר שקר אינה חד משמעית, אלא שהבודקת שהסבירה כל שאלה ושאלה, חזרה והסבירה כי: "השאלות אינן עומדות בפני עצמן, אלא בהשוואה בין זוגות של שאלות ועל זה מתבססת כל שיטת הפוליגרף... השאלות שאנחנו בוחרים כשאלות בקורת הן שאלות שהנבדק לא אמור לענות עליהן באופן מלא, אנחנו מניחים שהוא ישקר בשאלות האלה" (עמ' 21 לפרוטוקול). "גם בנשימה רואים תגובה הרבה פחות סדירה בשאלה שהוא שקר בה, לעומת שאלות בהן אמר אמת. זה ערוץ הנשימה, בערוץ מוליכות חשמלית של העור יש לו תגובה יותר חזקה, לעומת כל המספרים האחרים וגם בלחץ הדם... כל הרציונל של הבדיקה היא לא בחינה נקודתית, לגבי כל שאלה בנפרד, זה צריך להבין. אין משמעות ל- C2 ללא ההשוואה לשאלה הרלבנטית שלידה. אנו בודקים ממה הנבדק יותר מוטרד, מהשאלות הרלבנטיות או משאלות הבקורת... בסה"כ כשעושים חשבון אחרי כל החזרות ובבדיקת כל השאלות הרלבנטיות, יש תגובות מחשידות... אני לא שואלת שאלה בודדת. לא ניתן לבודד שאלה אחת מתוך כל רשימת השאלות והציון הוא ציון כללי שניתן מעבר לכל השאלות (עמ' 23 לפרוטוקול). המומחית הודתה כי: "אם היינו מחברים את הנבדק למחשב והולכים ומוציאים תוצאות מהמחשב, יכול להיות שהיית מקבל בדיקה גבולית, היות והכנסת גורם אנושי של הבודק, אנו נותנים אינטרפרטציה של עוד גורם שמבחינתי מוביל למסקנה שהבדיקה אינה גבולית" (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 7-9) והיא הסבירה אודות ההפרעות של התובע במהלך הבדיקה למרות ההסברים להימנע מהפרעות והצפיה כי עם התקדמות הבדיקה הנבדק ירגע, התגובות תשתפרנה ותהיינה פחות מחשידות אם הוא דובר אמת, מה שלא קרה בענייננו (עמ' 24 לפרוטוקול). המומחית, בעלת נסיון של למעלה מ- 10 שנים בתחום חזרה והעידה כי מבחינתה התוצאה חד משמעית: "הגורמים הנוספים לאינטרפרטציה שלי לתוצאות הבדיקות היא מבחינה התנהגותית חיצונית לעומת התגובות הפיזיולוגיות שנמדדות ע"י המכשיר, במקרה זה התכוונתי להפרעות, לתזוזות שעולים, הנבדק מקבל הנחיות ברורות - הוא מתבקש לשבת במנוחה, להשתדל לא לזוז, הוא מקבל מנוחות. במקרה הזה גם בבדיקת הכשירות שלו לבדיקה מה מידת ההתאמה לבדיקת פוליגרף, הוא זז דווקא בשאלה שהיתה אמורה להראות לי שהוא משקר הוא לא נרגע לאורך כל הבדיקה. כמומחית לבדיקות פוליגרף וניתוח תוצאותיהן, חלק משמעותי מהבדיקה זה לבדוק גם אם הגורמים החיצוניים. החלטתי שהתובע משקר בבדיקת הפוליגרף וזאת גם לפי הציון, החשבון שעשיתי, הציון שהוא קבל בבדיקה, שהיה במגמה של אמירת שקר וגם התגובות המחשידות שנצפו לא רק בתגובות הפיזיולוגיות אלא גם בהתנהגות החיצונית יותר" (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 15-25). י. התובע טען כי עבר בדיקת פוליגרף שניה בהנחיית בא כוחו ויצא דובר אמת (סעיף 19 לת/1) אך לא צרף תוצאותיה ובקשתו לזמן מומחה לפוליגרף בתום פרשת הראיות נדחתה בהחלטתי בעמ' 29 לפרוטוקול. לא זו בלבד, שבדיקה זו אינה רלבנטית לענייננו ואינה יכולה לחייב בהעדר הסכמה הסבירה המומחית גם מדוע אינה אמינה "באופן תיאורטי יש הבדל בין בדיקה ראשונה מול בדיקה שניה של אותו אדם באותו נושא, גם אם אני עושה את שתי הבדיקות. המוטיבציה של הנבדק שונה, אני מניחה שזו היתה בדיקה פרטית והוא יודע שאם התוצאות מראות שהוא דובר שקר, הוא לא צריך להראות אותן ואם הוא דובר אמת הוא יכול להשתמש בזה, במקרה הזה אני מניחה מן הסתם שהוא יודע שהוא דובר שקר לפי הבדיקה אצלנו. למעשה אין לו מה להפסיד כי אין סנקציה נוספת אם יצא שוב דובר שקר... אם ישנה סנקציה אז יש הבדל בין תוצאות בדיקה פרטית לבין תוצאות בדיקה שהוא יודע שתגיע בסופו של דבר לביהמ"ש... עדיין בדיקה שניה לא משתווה לבדיקה ראשונה, מכיוון שבבדיקה ראשונה הוא מגיע נקי ובבדיקה השניה הוא כבר מצפה למשהו, גם עבר חויה ואם יודע תוצאות הבדיקה הקודמת על אחת כמה וכמה" (עמ' 26 שורה 27 עד עמ' 27 לפרוטוקול שורה 12). יא. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע יצא דובר שקר בבדיקת הפוליגרף ומכוח הסכמתו התוצאות מחייבות אותו ולפיכך גם מנימוק זה דין התביעה להידחות. 6. לאור כל האמור לעיל אני דוחה התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזהמסמכיםפוליגרף (מכונת אמת)