האם חברה להשכרת רכב שמשכירה רכב לצד שלישי ללא ביטוח אחריות מעוולת עוולת רשלנות ? ##להלן פסק דין בנושא השכרת רכב בלי ביטוח:## פסק דין 1. השאלה המתעוררת בפסק דין זה היא מה אחריותה, אם בכלל, של חברה להשכרת רכב לפצות צד שלישי על נזקי רכוש שנגרמו לצד השלישי בתאונת דרכים, שבה היה מעורב רכב בבעלות החברה להשכרת רכב בעת שנהג בו נהג מורשה שהוא תושב חוץ, ושארעה עקב רשלנותו של הנהג האמור. המקרה 2. ביום 04/02/03, בעת שעמד רכב בבעלות התובעת (מס' רישוי 10-776-83) (להלן - רכב התובעת) ברמזור אדום בצומת בן צבי בירושלים, פגע בו מאחור רכב בבעלות הנתבעת (מס' רישוי 36-599-57) (להלן - רכב הנתבעת), שבו נהג מר גימי מיכאל (להלן - מיכאל). 3. הנתבעת, כפי ששמה מעידה, היא חברה להשכרת רכב, ובעת התאונה היה רכב הנתבעת מושכר למיכאל, שעבד ברשות השידור הבריטית (B.B.C) (להלן - ה-B.B.C). אף שמנהל הנתבעת, מר סאמי דאוד, העיד כי ה- B.B.Cהיא ששכרה את הרכב, בחוזה ההשכרה שצורף לתצהירו רשום מיכאל כשוכר והוא אשר חתום על החוזה, אם כי רשום בו כי התשלום ייעשה על ידי ה- B.B.C. כך או כך, אין נפקא מינה לסוגיה שבפנינו אם שוכר הרכב היה מיכאל או ה-B.B.C, ומה שחשוב היא כי מיכאל היה רשאי לנהוג ברכב מבחינתה של הנתבעת. 4. במועד השכרת רכב הנתבעת ובמועד התאונה היה מיכאל אזרח חוץ ותושב זר. 5. הצד השלישי ביטחה את השימוש ברכב הנתבעת בביטוח מקיף במועד התאונה. הוגשה נגדה הודעה לצד שלישי, מאחר והיא לא הכירה בכיסוי הביטוחי וטענה כי למיכאל לא היה רשיון נהיגה בר תוקף לנהוג ברכב הנתבעת בעת התאונה ועקב כך לא היה כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב בעת התאונה. 6. אף שהתובעת תבעה במקור סך 11,041 ₪, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יועמד הנזק על סך 8,700 ₪, נכון למועד הגשת התביעה (להלן - הנזק) (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-6) ונותרה מחלוקת בשאלת האחריות בלבד. 7. הוסכם כי תחילה תוכרע תביעת התובעת נגד הנתבעת, וההודעה לצד שלישי תתברר לאחר מכן, ככל שיהיה צורך בכך נוכח ההכרעה בתביעת התובעת. האחריות לתאונה מבחינת הנהגים המעורבים בה 8. התובעת ייחסה את האחריות לתאונה לרשלנותו של מיכאל, אשר נהג ברכב הנתבעת ולפי טענת התובעת פגע ברכב התובעת מאחור, שעה שרכב התובעת עמד ברמזור אדום. גרסתה עלתה מעדות מר אמיר בן שושן (להלן - בן שושן), הנהג ברכב התובעת. 9. אף שהנתבעת הכחישה בכתב הגנתה כי התאונה נגרמה ברשלנותו של מיכאל, לא רק שלא הובאה כל עדות נגדית לעדותו של בן שושן אודות אופן אירוע התאונה, ולא רק שלא קרסה גרסתו של בן שושן בחקירתו הנגדית, אלא שאף מיכאל אישר בתצהירו (סעיף 5) כי פגע ברכב התובעת מאחור. בסיכומיה זנחה הנתבעת כל טענה לפיה לא נגרמה התאונה עקב רשלנותו של מיכאל. 10. לאור האמור, אני קובע כי רשלנותו של מיכאל גרמה באופן בלעדי לתאונה. עילת תביעתה של התובעת 11. בבר"ע (מחוזי, י-ם) 159/95 אלדן נשכרת רכב (1995) בע"מ נ' שנהב (לא פורסם בפ"מ; פס"ד מיום 10/09/05), נתקבל ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, שהטיל אחריות על החברה להשכרת רכב על סמך אחריותו של שוכר הרכב לתאונה בקובעו כי: "אין הדעת סובלת שחברת השכרה תוכל להתחמק מאחריות לתאונה שארעה ע"י נהג שלו השכירה את הרכב, ממנו גבתה תשלומי שכירות לא מבוטלים, כולל ביטוח רכב, ונראה כי לענין זה הוא הנהג מטעמה של הנתבעת". בית המשפט המחוזי קבע כי "עקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא כי בדרך כלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד" וכי היחסים שבין משכיר רכב לשוכר רכב אינם נכנסים לגדר החריגים המקימים אחריות שילוחית של אדם למעשה או ממחדל של אחר. 12. כל אשר נאמר בכתב התביעה המקורי, לענין אחריותה של הנתבעת לפצות את התובעת על הנזק, הוא כי "על הנתבעת, בגין היותה הבעלים ו/או מחזיקה של המכונית הפוגעת, לשפות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה" (סעיף 5 לכתב התביעה המקורי). לא נראה כי היה בנטען שם כדי לבסס אחריות של הנתבעת לפצות את התובעת על הנזק שנגרם לה בתאונה. בכתב תביעה מתוקן, שהוגש על פי רשות שניתנה, טענה התובעת לחבות הנתבעת על פי עילות של הפר חובה חקוקה ושל רשלנות (שלה עצמה), שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא בדקה את רשיון הנהיגה של מיכאל ולא בדקה האם רשיון הנהיגה תקף בישראל; בכך שהתירה למיכאל לנהוג ברכב, למרות שלא היה לו רשיון נהיגה בר תוקף בישראל; ובכך שהפרה את הוראות צו הפיקוח על המצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה-1985 (להלן - הצו). הפר חובה חקוקה 13. לפי סעיף 40(א)(2) לצו: "40(א) לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן נתמלאו תנאים אלה: (1)... (2) קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7)". סעיף 19(7) לצו מחייב קיומו של ביטוח "להנחת דעתו של המפקח" (המפקח על התעבורה). 14. מקובל עלי כי חברה להשכרת רכב, אשר לא מקיימת את חובת הביטוח לפי סעיף 40(א)(2) לצו, מבצעת עוולה של הפר חובה חקוקה, באופן שתחול עליה אחריות לפצות על נזק שהיה מכוסה בביטוח המתחייב לפי סעיף 40(א)(2) לצו, לו קוים הצו ולו נעשה הביטוח. אולם, משלא הוכיחה התובעת אלו ביטוחים דרושים לפי הנחיות המפקח על התעבורה לפי סעיף 19(7) לצו ולא הוכיחה כי הביטוחים הנדרשים כוללים ביטוח אחריות (ביטוח צד שלישי), לא הוכחה במקרה דנן עילה של הפר חובה חקוקה. 15. האם חברה להשכרת רכב שמשכירה רכב לצד שלישי ללא ביטוח אחריות מעוולת עוולת רשלנות? אני בדעה כי מוטלת על חברה להשכרת רכב חובת זהירות, שעה שהיא משכירה רכב למי שאינו תושב ישראל (או מרשה לנהג שאינו תושב ישראל לנהוג ברכב), לדאוג לקיום ביטוח אחריות בגין השימוש ברכב, זאת נוכח הקושי (הנעוץ בהיות שוכר הרכב או הנהג בו תושב חוץ) שבפניו עלול לעמוד מי שרכושו ייפגע עקב התרשלותו של שוכר הרכב או הנהג תוך כדי השימוש ברכב (להלן - הנפגע), בבואו לאתר את השוכר של הרכב או הנהג בו ו/או לתבוע אותו ו/או לגבות ממנו סכומים שייפסקו לטובתו. פעילותה הכלכלית של חברה להשכרת הרכב ורווחיה אינם יכולים להיעשות על גבם של תושבי ישראל, שייתקלו בקושי בבואם למצות את זכויותיהם עקב תאונת דרכים שנגרמה ברשלנותו של שוכר הרכב או הנהג בו. קיום ביטוח אחריות לשימוש ברכב יאפשר לנפגע לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב, בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, וימנע מצב לפיו הנפגע יעמוד מול שוקת שבורה בבואו לממש את זכויותיו עקב תאונת הדרכים שנגרמה באשמת שוכר הרכב או הנוהג בו. אף שהתייחסנו רק למקרה ששוכר הרכב או הנהג בו הוא תושב חוץ, שכן אלה הנסיבות במקרה דנן, אין להסיק מהאמור כי לא חלה על חברה להשכרת רכב חובת זהירות המחייבת אותה לדאוג לביטוח אחריות גם כאשר שוכר הרכב והנהג הינם תושבי ישראל. אין צורך להתייחס לענין זה במקרה דנן. סיכום ביניים 16. אין חולק כי הנתבעת אכן ביטחה את הרכב בביטוח מקיף, אשר כללה ביטוח אחריות. אולם חובת הזהירות מחייבת קיום ביטוח לתושבי החוץ המסוימים ששכרו את הרכב או הורשו לנהוג בו. 17. מאחר והביטוח, שבו בוטח השימוש ברכב הנתבעת אצל הצד השלישי, אינו תקף שעה שנוהג בו מי שאינו מחזיק ברשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהוג ברכב הנתבעת. הרי שאלת חבותה של הנתבעת כלפי התובעת (בעוולת רשלנות) תוכרע על בסיס ההכרעה בשאלה אם מיכאל החזיק במועד התאונה רשיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהוג ברכב הנתבעת. אם היה לו רשיון נהיגה תקף, כי אז היה ביטוח תקף, ולא עיוולה הנתבעת בעוולת רשלנות. אם לא היה לו רשיון נהיגה תקף, כי אז לא היה ביטוח תקף והנתבעת התרשלה בהתירה למיכאל לנהוג ברכב. התובעת טוענת כי לא היה למיכאל רשיון נהיגה כאמור, ואילו הנתבעת טוענת שכן היה לו. האם מיכאל החזיק ברשיון נהיגה תקף? 18. הנתבעת הציגה באמצעות מנהלה, מר דאוד, שני מסמכים ולטענתה, האחד היה רשיון נהיגה מקסיקני והשני רשיון נהיגה מהאיטי, ומיכאל היה רשאי לנהוג בישראל מכוח כל אחד מרשיונות הנהיגה האמורים. שני המסמכים, על פי הרשום בהם, היו בתוקף במועד התאונה. מאחר ובמועד הרלבנטי לא היה מיכאל תושב ישראל או תושב יהודה ושומרון, ומאחר ובעת התאונה טרם חלף שנה ממועד כניסתו האחרונה של מיכאל לארץ (16/03/02 - ראה מסמך ביקורת הגבולות שצורף לתצהירו של מיכאל), הרי, על פי תקנה 567 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, היה מיכאל רשאי לנהוג בישראל מכוח רשיון נהיגה זר בר תוקף ביחס לסוג הרכב הרלבנטי. המחלוקת שהתעוררה היתה בשאלה האם רשיונות הנהיגה שהוצגו תקפים לרכב פרטי, כטענת הנתבעת, או לקטנוע/אופנוע, כטענת התובעת. לא ברור מרשיון הנהיגה המקסיקני לאיזה סוג רכב הוא תקף. רשיון הנהיגה מהאיטי, על פי הרשום בו, תקף לרכב מסוג A. לטענת התובעת, הנסמכת בענין זה על טענות הצד השלישי, קטגוריה זו מתייחסת לקטנוע ואופנוע, ולא לרכב פרטי, שסימונו הוא האות B. הנתבעת, לעומת זאת, הצביעה על כך כי ברשיון הנהיגה, בתוך הרובריקה של סוג הרכב, מופיע ליד האות A ציור של רכב פרטי, דבר המלמד, לטענתה, כי רישיון הנהיגה תקף לרכב פרטי וכי בהאיטי רכב פרטי מסווג באות A. בסעיף 4 לתצהירו של מיכאל, הצהיר מיכאל כי מכוח כל אחד מרשיונות הנהיגה רשאי הוא לנהוג ברכב פרטי, אך סעיף זה נמחק מתצהירו על פי החלטה שניתנה ביום 29/11/07, בעקבות קבלת טענת הצד השלישי כי מיכאל מתיימר להעיד בסעיף האמור על דין זר, ואין הוא רשאי לעשות כן מאחר ואינו עד מומחה. מיכאל העיד כי הוציא את רשיון הנהיגה בעיר פורט אוף פרינס שבהאיטי, ולמד נהיגה ברכב פרטי בלבד, ולא בכל סוג רכב אחר (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 12-17). 19. על התובעת רובץ הנטל להוכיח את העובדות המקימות את עילת תביעתה, דהיינו עליה להוכיח כי לא היה למיכאל רשיון לנהוג ברכב פרטי במועד התאונה. בהתאם לכך, היה עליה להוכיח כי רשיון נהיגה מהאיטי לא התייחס לרכב פרטי, ולא היה על הנתבעת להוכיח כי הוא כן התייחס לרכב פרטי. 20. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. היא לא הביאה כל עדות או ראיה להוכיח כי רשיון נהיגה מהאיטי אינו מתייחס לרכב פרטי, ומתייחס לקטנוע ולאופנוע. 21. אוסיף, למעלה מהצורך, כי אף אם נטל ההוכחה בענין היה מוטל על הנתבעת, הרי, לאור הציור של רכב פרטי המופיע ברובריקה המיועד לסוג הרכב ברשיון הנהיגה מהאיטי, ולאור עדותו של מיכאל כי למד נהיגה ברכב פרטי בלבד, ולא בכל סוג רכב אחר, הייתי קובע כי הוכח לכאורה כי רשיון הניגה מהאיטי מתייחס לרכב פרטי, באופן שעבר אל התובעת הנטל להביא ראיה לסתור. הערה לפני סיום 22. בסעיף 20 לסיכומיה טענה התובעת כי מאחר וקיימת טענה של הצד שלישי להעדר כיסוי ביטוחי, אין התובעת יכולה לתבוע אותה. אין הדבר נכון. העובדה כי הצד השלישי טוענת כי אין כיסוי ביטוחי אינה אומרת כי אכן אין כיסוי ביטוחי. לא היתה כל מניעה כי התובעת תתבע את הצד השלישי בטענה לקיומו של כיסוי ביטוחי, ובית המשפט היה מכריע בענין. סוף דבר 23. לאור האמור, אני דוחה את תביעת התובעת ומחייבה לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט. לאור דחיית תביעת התובעת, אני מוחק את ההודעה לצד שלישי, ולאור האמור בפסק הדין בענין רשיון הנהיגה מהאיטי, ומשמעות הדבר מבחינת הכיסוי הביטוחי, ייעשה הדבר ללא צו להוצאות. משפט תעבורהרכבביטוח רכבנהיגה ללא ביטוחשכירותהשכרת רכב