בפני תביעה בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. עיקרי כתב התביעה: התובעים טוענים כי בתאריך 1.9.04 רכשו פוליסת ביטוח אצל הנתבעת בסכום כולל של 9,500 ₪. במועד רכישת הפוליסה , לא בדקה הנתבעת את ערכו המדויק של הרכב. בתאריך 28.3.05, התהפך רכב התובעים והושבת על ידי הנתבעת. אז, לטענת התובעים לא שילמה להם הנתבעת את ערכו המלא אלא הפחיתה כ- 15,000 ₪ מסיבות שונות. עיקרי כתב ההגנה: 3. לטענת הנתבעת פוצו התובעים בהתאם לקביעת השמאי בסך של 58,505 ₪. על פי חוו"ד השמאי ערך רכב מדגם זה הינו 75,000 ₪ אך מסכום זה נוכה סכום מסוים בגין בעלויות קודמות של הרכב, כן נוכו 1,000 ₪ בגין רדיו שפורק מהרכב ע"י התובע וכן נוכו 12% מהערך בגין תאונה קודמת בה הוכרז הרכב כאבדן להלכה. 4. לטענת הנתבעת העיקרון המנחה הינו חובת המבטח להביא את המבוטח למצב בו היה ערב קרות מקרה הביטוח. עוד טוענת הנתבעת כי בפוליסת הביטוח הופיעו שתי דוגמאות הממחישות את שיטת החישוב על ידי הפחתה, בהתאם לגורמים המשפיעים על הערך. 5. עוד טוענת הנתבעת כי העובדה שהתובעים רכשו את הרכב מבלי לערוך בדיקה ומשום כך לא ידעו על תאונה קודמת, הינה באחריותם ואין להם להלין מלבד על עצמם. טענות הצדדים בדיון בפני: 6. ראשית יצוין כי בפתח הדיון ביום 1.12.08 התייצב עו"ד ארז גלעד בשם התובעים וביקש היתר ייצוג מן הטעם שהנתבעת מיוצגת ע"י גורם מקצועי וכן מן הטעם שטיעוניי התובעים הינם באופים טיעונים משפטיים. נציג הנתבעת התנגד לבקשה ובהחלטתי המנומקת באותו המועד, אישרתי את ייצוג התובעים על ידי עורך דין. 7. בדיון העיד התובע כי רכישת הביטוח נעשתה בעסקה טלפונית ורק לאחר התאונה, קיבל פוליסה מסודרת לביתו. 8. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא בדק את הרכב טרם רכישתו. התובע העיד כי השמאי אשר בדק את הרכב לאחר התאונה, הינו שמאי שפרטיו נמסרו ע"י הנתבעת. התובע טען כי לא ידע שבאפשרותו או שנדרש לערער על חוו"ד השמאי תוך 7 ימים. 9. ב"כ התובע סיכם כי כאשר בוצעה עסקת רכישת הביטוח, טלפונית, לא דובר על גורמי הפחתה והתובעים שילמו פרמיה מלאה. פוליסת הביטוח הגיע לידי התובעים, ככל הנראה, רק לאחר קרות מקרה הביטוח. 10. הנתבעת תומכת כתב הגנתה ברע"א 7042/00 חי בן ציון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (1.11.00) . בתגובה, תוקף בא כוחו התובעים פסק דין זה בטענה, כי זה ניתן ביום 1.11.00 ואילו ביום 13.11.00 ניתנה הנחיית ה מפקחת על הביטוח בעניין תגמולי ביטוח במקרה של אובדן גמור (להלן: "ההנחיה"). הנחייה שלטענת ב"כ התובעים, הינה בבחינת נורמה מחייבת, ולפיה חובת מבטחת הרכב, למסור לתובעים, בשלב הצעת הביטוח ובטרם הפקתו, מסמך בכתב לעניין פרטי הביטוח הכולל גורמים מפחיתים. לטענת ב"כ התובעים, הנתבעת לא מילאה אחר הנחייה זו. בנוסף, טוען ב"כ התובעים, היה על הנתבעת להבליט, הבלטה מיוחדת, את הגורמים המפחיתים וליתן הסבר מפורט למשמעותם. 11. כמו כן, מצביע ב"כ התובעים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ, בתיק א 1385/07 שיפר אמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, (14.2.08), בו נקבע חד משמעית, במקרה דומה, כי על הנתבעת לשלם את ההפרשים. 12. נציג הנתבעת בסיכומיו חזר על טענתו כי לו רצה התובע לערער על חוו"ד השמאי, היה עליו, בהתאם לפוליסה, להגיש חוו"ד נגדית תוך 7 ימים ומאחר ולא עשה כן, כאילו קיבל עליו את חוו"ד היחידה. 13. בהתאם לחוו"ד השמאי, טוען נציג הנתבעת כי בוצעו הפחתות המותרות על פי הפוליסה. זאת ועוד, מאחר והתובעים בחרו שלא לבדוק את הרכב טרם קנייתו, אין להם אלא להלין על עצמם. 14. ב"כ התובעים טען כי טענות נציג הנתבעת לעניין המועדים להגשת חוו"ד נגדית, לא באו בכתב ההגנה, ולפיכך הינם בגדר הרחבת חזית. דיון והכרעה: 15. למעשה, אין הנתבעת, לא בכתב ההגנה וכן לא בדיון בבית המשפט, חולקת על טענת התובעים כי לא קיבלו לידם את פוליסת הביטוח אלא רק לאחר התאונה. כמו כן, אין הנתבעת מכחישה כי הנחיות ה מפקחת על הביטוח מחייבות הן (כמו כן, ראו רע"א 10641/05 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין, 4.5.06 וכן להחלטה באותו עניין במחוזי בבר"ע (ת"א) 1182/05 אסולין נ' הפניקס, 9.10.05). 16. פסק הדין אליו מפנה הנתבעת, רע"א 7042/00, אומנם עוסק במקרה דומה, אך שם לא נטען על ידי המבוטח כי לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח טרם התאונה, ולפיכך, לא נטען כי המבוטח לא היה מודע לגורמים המפחיתים. על כן, לא חויבה הנתבעת בתשלום ההפרשים בהתאם למסוכם בין הצדדים. זאת ועוד, צודק ב"כ התובעים כי פסק הדין מוקדם להנחייתה הברורה והמפורשת של ה מפקחת על הביטוח. 17. בענייננו, התובע טוען כי עד לתאונה לא קיבל לידיו העתק הפוליסה וכאמור, הנתבעת אינה מכחישה טענה זו ועל כן יש לקבלה. 18. מדברי ההסבר שבהנחיה עולה כי מטרתה העיקרית של ההסדרה על ידי המפקח על הביטוח, היא כי "בעת קשירת העסקה, תתקיים הבנה ברורה של היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב המבוטח" וזאת על ידי כך שכבר בשלב הצעת הביטוח, יפרט המבטח את האמור. 19. הן מההנחיה והן מחוק חוזה ביטוח תשמ"א 1981 והן מחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, החל על חוזה הביטוח, עולה כי חובה על המבטח להציג בפני המבוטח, בטרם ייכרת חוזה הביטוח, הצעת ביטוח, בין בכתב ובין בעל פה, אשר תכלול בתמצות את פרטי הביטוח לרבות החרגות, גורמי הפחתה, הסברים וכדומה. למעשה, אך ורק לאחר חתימת המבוטח על טופס הצעת הביטוח או, לכל הפחות, אישור המבוטח לפרטים הנ"ל בעל פה, ייכרת חוזה הביטוח בין הצדדים. 20. בת"א 1385/07 מבימ"ש השלום ראשל"צ (שאוזכר לעיל), התייחסה כב' הש' בלכר מפורשות לשאלת הפחתת התגמולים במקרה בו לא נמסרה למבוטח הצעת ביטוח. אומנם אין מדובר בפסיקה מחייבת אך עמדת בית המשפט שם משכנעת. דובר על חידוש פוליסת ביטוח וטענה המבטחת כי מאחר ומדובר בחידוש, די בהצעה המקורית שהועברה למבוטח שממילא לא התעניין בהוראות הפוליסה. בית המשפט לא קיבל טענות אלו וקבע כי ההנחיה חלה, על פי לשונה, על כל מקרה של התקשרות בפוליסה. נראה כי מסקנה זו מתחייבת אף מדברי ההסבר להנחיה שהובאו לעיל. 21. בענייננו, אף אין מדובר במקרה של חידוש פוליסה אלא בהתקשרות הראשונית עצמה אשר אין ספק כי בה חלה החובה ליתן הצעת ביטוח מסודרת למבוטח ועל אחת כמה וכמה, לוודא העברת העתק הפוליסה לידיו מיד עם ההתקשרות. 22. מרגע שהתקבלה הטענה כי פוליסת הביטוח הגיעה לתובעים אך ורק לאחר התאונה, אין נפקא מינה, אם מילאה הנתבעת אחר חובותיה לציון ההחרגות באופן בולט, פירוט המשתנים המפחיתים ואף מתן הדוגמאות להפחתה בגוף הפוליסה, כאשר כל אלו לא הובאו לידיעת התובעים כדין בשלב ההתקשרות. (ראו לעניין זה דברי כב' הש' אטדגי, בת. א. 36572/03 אנגלר נ' ביטוח ישיר (25.3.04)). 23. לקראת סוף הדיון, כאילו באמירת אגב, טען נציג הנתבעת כי אילו היה התובע מוכר את רכבו, נוכח שתי התאונות שבעברו, יש להניח כי היה נמכר בסכום הנמוך אף מזה ששולם לו על ידי הנתבעת. לא אוכל לקבל טענה זו כפשוטה. ערך נכסים הינו לעולם עניין לשמאות והערכה, ואופן ההערכה מושפע, בין השאר, מהדין החל על העניין. אין אנו יודעים בוודאות באיזה מחיר היה נמכר הרכב ועסקינן בעניין שבאומדנא, אופן ביצוע האומדנא הוא שאלה שבמשפט, ולו גם בדיני ראיות. בענייננו, אופן ההערכה נקבע, בין השאר, על ידי מנגנון החישוב של הנתבעת שהוא למעשה מנגנון ראייתי שניתן לקבלו או לדחותו, בהסכם להתקשר עמה. מאחר ונקבע כי הנתבעת, לא מילאה אחר ההנחיה, לא ניתן עוד לאשר ולקבל את מנגנון החישוב הכולל בתוכו את ההפחתות, מאחר ומנגנון זה, לא הובא לידיעת התובעים טרם ההתקשרות, וכתוצאה מכך לא הסכימו לו התובעים. אי לכך, על הנתבעת להעריך ולאמוד שווי הרכב בהתאם למנגנון החישוב שכן הוצג ואושר ע"י הנתבעים, והוא, למעשה, אינו כולל את גורמי ההפחתה. 24. יש לזכור כי הנתבעת לא שאלה בעת ההתקשרות אודות בעלויות קודמות או תאונות קודמות. לטעמי, יש פגם של ממש בכך שחברת הביטוח נוטלת פרמיה על פי אפשרות התמחור הנוחה לה מראש, ורק לאחר קרות מקרה ביטוח מתחילה היא לברר את העובדות, שאפשר שיבססו אפשרות תמחור אחרת, שנוחה לה בדיעבד. פיצול זה סותר את ההיגיון הבסיסי ביותר של חוזה הביטוח. 25. לסיכום - משלא הועברה לתובעים הצעת ביטוח, הרי שלא הובא לתשומת ליבם נושא ההפחתות שיחולו במקרה של "אובדן גמור", ולפיכך לא מלאה הנתבעת אחר הנחיית המפקחת, ועל פי הנחיית המפקחת עצמה, אינה רשאית לבצע הפחתות אלו בגין משתנים מפחיתי ערך. הסכומים המגיעים לתובע 26. התובע סומך תביעתו על הסכומים הופחתו ונקבעו בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה ושהוגשה לנתבעת. לטענת הנתבעת היה על התובע להגיש חוו"ד נגדית וזאת על מנת לערער על חוו"ד של השמאי. לא ניתן לקבל טענה זו שהרי, אין התובע חולק על עצם הסכומים המפורטים בחוות הדעת, אלא על עצם פעולה ההפחתה מסכום הפיצוי על ידי הנתבעת. 27. משהתברר כי ההפחתה לא נעשתה כדין, על הנתבעת להשלים ולשלם לתובע את הסכומים שהופחתו: סך של 6,495 שנוכו בגין בעלויות קודמות וסך של 9,000 ₪ שנוכו בגין תאונה קודמת, סה"כ 15,495 ₪ . לגבי ההפחתה בגין הרדיו, טענה חברת הביטוח כי הרדיו נלקח ע"י התובע בטרם הגעת הרכב לידי הנתבעת. משלא התייחס לכך התובע, לא יהיה זה נכון לחייב הנתבעת בגין סכום זה. 28. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,495 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 28.3.05, וזאת תוך 30 יום. בנוסף, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 650 ₪ בגין הוצאות משפט שכן, למרות שקיבלו היתר ייצוג, לא יצאו התובעים מכלל בית המשפט לתביעות קטנות. אף סכום זה ישולם תוך 30 יום ולאחר מכן ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט המחוזי בבאר שבע. רכבביטוח רכבירידת ערך