גורמים לשריפה - רכב

עניינו של פסק הדין, בשריפה שפרצה ברכב, כשאיש לא היה נוכח במקום ובמועד בהם פרצה, והצדדים חלוקים בשאלה מה היה הגורם לה.

להלן פסק דין בנושא גורמים לשריפה - רכב:

פסק דין

כללי
התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח, ששילמה תגמולי ביטוח למבוטחה - התובע 2 (להלן: "התובע"), עקב נזקים שנגרמו לרכבו, כתוצאה משריפה שפרצה ברכב.

התובע ביחד עם אשתו, הינם הבעלים של הרכב, שהינו מסוג סוזוקי ליאנה, ואשר נרכש על ידם מהנתבעת, ביום 17.09.03 (להלן: "הרכב").

הנתבעת הינה היבואנית והמשווקת הבלעדית בישראל של רכבי סוזוקי וקרייזלר.

כחודשיים וחצי לאחר הרכישה - ביום 30.11.03, הבחינו עוברי אורח, כי מהרכב, אשר חנה בחניית ביתו של התובע, עולה אש והם הזעיקו את כיבוי האש, כדי שיכבו את השריפה. באותה עת חזרה אשתו של התובע לביתם והבחינה, כי ליד הרכב עומד רכב כיבוי האש, שעסק בכיבוי האש והיא הזעיקה את התובע - בעלה, שירד מביתו (להלן: "השריפה").

יומיים לפני השריפה - ביום 28.11.03, החנה התובע את הרכב בחניית ביתו, ברחוב רקאנטי בת"א, ומאז ועד אירוע השריפה, איש לא נסע ברכב.

ברכב, שנרכש מהנתבעת, קיים רדיו דיסק ואימובלייזר, שהותקנו ע"י יצרן של הנתבעת, ובנוסף התובע התקין דיבורית לטלפון הסלולארי ולבקשת התובעת הותקן ברכב גם קודנית. מעבר לאלו, לא נעשה כל טיפול ברכב ואיש לא נגע, שינה או טיפל במנוע הרכב, או באחד מחלקיו והרכב עד למועד השריפה, הספיק לנסוע רק 1,000 ק"מ.

לטענת התובעים, האש פרצה במנוע המגבים, הממוקם בצידה השמאלי של תעלת האיוורור, כתוצאה מכשל חשמלי, שהינו כנראה פגם בייצור, ולפיכך חלה אחריות על הנתבעת, לפצות את התובעים, בגין נזקי השריפה.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התובענה, שכן הרכב נבדק ע"י שמאי הנתבעת, ומסקנתו החד משמעית הייתה, כי השריפה לא נגרמה כתוצאה מכשל במערכת החשמל של הרכב, וכן כי גורם הדלקה, אינו קשור כלל למערכת מגבי השמשות או למנוע מגבי השמשות.
הנתבעת אינה כופרת בכך, שמוקד השריפה היה במנוע המגבים, אך כאמור לטענתה, אין בעובדה זו כדי להצביע, כי המקור או הגורם לפרוץ השריפה (להבדיל ממוקד השריפה) היה שם (סיכומי הנתבעת ס' 10 ,21), או כי היה כשל חשמלי במנוע, אשר גרם לשריפה.

דיון
שני הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים ומסמכים.

מטעם התובעים הוגשו -     חוו"ד של רס"ר אמנון נדב ממחלקת כיבוי אש בת"א (להלן:"נדב"). תצהירו של מר הרמן וייצינגר (התובע 2) (להלן: "וייצינגר" או "התובע").
               חוו"ד חוקר השריפות שלמה מאור (להלן: "מאור").
               תצהירו של מר תומר בן דוד (ראש צוות אצל התובעת 1).
               חוו"ד השמאי יואל תמרי (להלן:"תמרי").

מטעם הנתבעת הוגשו -      תצהירו של מר רמי יקולב (מנהל המוסך המרכזי של הנתבעת) (להלן: "יקולב").
               חוו"ד של המומחה חנוך גרינברג (להלן:"גרינברג").
ביום 14.05.06, נחקרו בחקירה נגדית עדי התובעים: נדב, מאור, תמרי והתובע עצמו (הצדדים הסכימו לוותר על חקירתו של מר תומר בן דוד).
באותו יום נחקרו גם עדי הנתבעת: גרינברג ויקולב.

כל מקום בפסה"ד בו תהיה הפנייה לפרוטוקול הדיון, משמע, הדיון מיום 14.05.06.

המחלוקת
עניינה של התובענה כאמור, בשריפה שפרצה ברכב, כשאיש לא היה נוכח במקום ובמועד בהם פרצה, והצדדים חלוקים בשאלה מה היה הגורם לה. לפיכך ההכרעה כאן בעיקרה, בתשובה לשאלה - על מי היה מוטל נטל השכנוע והבאת הראיות והאם נטל זה הורם.

התובעים טוענים לעניין הנטל - כי הוכח באופן ברור, שהשריפה פרצה ממנוע המגבים, בשל כשל חשמלי.
לטענת התובעים, הם הצליחו לשלול כל אפשרות אחרת לגורם פרוץ השריפה, וזאת באמצעות עדיהם (חוקר השריפות מאור, השמאי תמרי) ובאמצעות עדותו וחוות דעתו החד משמעית של החוקר - רס"ר נדב, ממחלקת כיבוי אש בת"א,שהינו עד אובייקטיבי, בלתי תלוי ושאין לו כל עניין בתוצאות התובענה.
עוד טוענים התובעים, כי הם הצליחו להוכיח (באמצעות המומחים מטעמם ובאמצעות העד וייצינגר - התובע), כי השריפה לא פרצה בגין התרשלות שלהם.
בנסיבות אלו עבר הנטל לכתפי הנתבעת, להראות ולהוכיח, כי היא לא התרשלה, אך היא כשלה בהרמת הנטל.

הנתבעת טוענת לעניין הנטל- כי הנטל שהיה מוטל על התובעים, לא הורם על ידם וכי בשום שלב נטל זה לא עבר לנתבעת (סיכומי תגובה מטעם הנתבעת ס' 15).
לטענת הנתבעת, התובעים לא הצליחו להוכיח באופן פוזיטיבי, כי השריפה פרצה עקב כשל חשמלי שנובע מפגם ביצור, ולא הצליחו לשלול כל אפשרות של פריצת הדליקה ממקור אחר, וכי התובעים לא הצביעו על עילה משפטית, להיפוך הנטל שהיה על כתפיהם של התובעים ושם נשאר.
הכרעה
לפי הדין, הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע, נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים:
האחד - "המוציא מחברו עליו הראיה"; ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכול לפי העניין.
השני - "דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי"; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות.

כלל המוציא מחברו עליו הראיה הוא - כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו".
אשר על כן: התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתם, ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתה.

כלל אוניברסלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו - בין טענה חיובית ובין שלילית - עליו הראיה (ראה: י.קדמי, על הראיות, עמ' 1508).

על התובע מוטל הנטל הבסיס והראשוני, להוכיח את תביעתו.
נטל זה, ניתן להרימו באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסת התובע הינה הגרסה העדיפה, או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתו הינן ראיות עדיפות.
הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז):
"נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע"
...
"נטל השכנוע מוטל על המערער.. היה עליו להוכיח, ע"פ מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי - נטייה של מאזן הסבירות לטובתו - כי נתקיימו היסודות המקיימים את זכותו...".
על העקרון והכלל האמור חזר כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאררלסט פ"ד מב (1) 89, בעמ' 94.

הכלל הוא כאמור, שבעל הדין שעליו מוטלת החובה הראשונה ("חובת הראיה"), הוא זה שצריך לפתוח בפרשת ההוכחות ומחובתו להמציא עדות במידה המספיקה לכאורה (פרימה פציה) כדי ביסוס טענתו, דהיינו עליו להציג ראיות שונות להוכחת גרסתו, או שלפי מאזן ההסתברות גרסתו הינה העדיפה, או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתו הינן ראיות עדיפות.
רק בהגיע התובע למדרגה זו, עוברת החובה השנייה ("חובת ההוכחה") למתנגדו - הנתבע, החייב עתה להמציא עדות מצידו, להזים את טענות התובע, או להציג ראיות להוכחת טענותיו, המטות את מאזן ההסתברות והסבירות לטובת גרסתו, על פני גרסת התובע.

לאחר ששמעתי את העדים והוצגו לי הראיות מטעם שני הצדדים, אני סבור, כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם והצליחו להוכיח ולהטות את הכף, לטובת גרסתם, ולשכנע כי השריפה פרצה ממנוע המגבים עקב כשל חשמלי כלשהו, וכי היא לא פרצה עקב רשלנותו של התובע.

הנתבעת מנגד, לא הצליחה להזים טענות התובעים, ולא הצליחה להוכיח את התאוריה והתזה עליה סמכה, לפיהן, ברכב חונה כשמתג ההצתה כבוי, אין ולא יכול להגיע חשמל למנוע המגבים, וללא חשמל לא יכול שייגרם כשל חשמלי.

כשביהמ"ש בא "לשים על כף המאזניים" איזו גרסה עדיפה, ולצורך כך הוא בוחן את עדויות שני הצדדים, ועומדת בפניו ההכרעה, בין היתר, איזו חוו"ד מומחה יש להעדיף, עליו לבחון כל אחת מהן בנפרד, ורק בסופה של בחינה זו, לקבוע משקלן.

הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת היא מהמלאכות המובהקות והקשות המוטלות על בית-המשפט וביהמ"ש מחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך האירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א - 1970).
ההתרשמות הייתה מאז ומעולם אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף את ההתרשמות וחרף כל מגבלה והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה.
לא הבעת פניו של בעל-הדין ולא יפי תוארו או צחות לשונו היא שתביא את בית-המשפט לבכר עדות אחת על פני רעותה.
יכול בית-המשפט וצריך לשית לבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת או בצורה מקוטעת ומגומגמת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי שלא תעמוד כשלעצמה, אלא במסגרת ובמכלול המבחנים המקובלים להערכת עדויות לרבות מבחן ההיגיון, סתירות חיצוניות ופנימיות בדברי העדים וכיוצא בזה.

כזכור הנטל הראשוני מוטל על כתפי התובעים. עדי התובעים נמצאו עדים מהימנים ומיומנים ולא נמצא כל דופי משמעותי בעדותיהם ובכלל זה לא נתגלו סתירות ותהיות בעדות המומחים מטעמם (העד מאור והשמאי תמרי), והחשוב מכל התובעים הביאו לעדות את חוקר השריפות כיבוי אש-רס"ר אמנון נדב, שהתגלה כעד מהימן ומיומן, בעל ניסיון של עשרות שנים בשרפות, שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט, ולפיכך לעדותו משקל רב.
בהתבסס על עדים אלו הגעתי למסקנה, כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם ואילו הנתבעת לא הצליחה להזים טענות התובעים ולא הצליחה להוכיח טענותיה.

הנתבעת סמכה את טענת הגנתה, לפיה ברכב חונה כשמתג ההצתה כבוי, אין ולא יכול להגיע חשמל למנוע המגבים, וללא חשמל לא יכול שייגרם כשל חשמלי, על חוו"ד של המומחה מטעמה העד גרינברג. הפתעתה של הנתבעת (שלא לומר גם הפתעת המומחה מטעמה) הייתה רבה, כשהתברר במהלך חקירתו של עד זה בביהמ"ש, כי הוא הסתמך בחוות דעתו על סכמות (שרטוטים) ומפרט חשמלי של רכב מדגם אחר.
ניסיון ב"כ הנתבעת בסיכומי התגובה "לרפא" תקלה זו, בטענה כי אין בעובדה זו כדי להעלות או להוריד ממסקנותיו של גרינברג וכי בכל דגמי סוזוקי "קיימת מערכת חשמל דומה" (ס' 12 ו-13 לסיכומי התגובה של הנתבעת) אין בידי לקבלו, שכן הסבריו של גרינברג בביהמ"ש, כי בכל אוטו אם תסגור את סוויטצ' - אין חשמל המגיע למגבים, לא הוכחו ואינם מתקבלים.
גרינברג, בחוו"ד שהוגשה על ידו לביהמ"ש, דאג לציין באותיות "קידוש לבנה" (ולא רק לשם המליצה), כי חוות דעתו ניתנת, על בסיס היכרותו את אופן פעולת מערכת מגבי השמשות (לאוו דוקא לרכב נשוא הדיון - סוזוקי ליאנה) "ובהסתמך על סכמות החשמל של הרכב המצורפות 1 ו-2,..." (ההדגשה במקור - בס' 3 לחוות הדעת).
יתר על כן, בסעיף 2 לחוות הדעת, ציין המומחה גרינברג, כי הוא נסמך בחוות דעתו על "מידע טכני ושרטוטי החשמל של הרכב שבנדון" (ס' 2 לחוו"ד). גם בחלק "המסקנות", מנתח המומחה ומנמק את מסקנתו על "הסכמה החשמלית של מערכת מנועי המגב המופיע בנספח 1..." ( ס' 3.1 לחוו"ד).
כמו כן, במהלך עדותו בביהמ"ש, ועד שלא הופתע לגלות כי השרטוט אינו שייך לסוג הרכב הנכון, הסתמך המומחה גרינברג על השרטוטים שצורפו לחוו"ד (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול) ואף התעקש על כך, וכשנשאל לגבי האפשרות כי הסכמות הן של "סוזוקי סוויפט,בלנו ויטרה?" השיב בהחלטיות כי לא יתכן והפנה את השואל ל"ספר המקורי" (עמ' 12 שורה 28 לפרוטוקול).
רק כשעומת מר גרינברג, למול טעותו, היה מוכן להודות והוסיף את הסברו, כי בכל רכב אם סוגרים את הסוויטצ' "זה לא משנה". לנוכח תשובה זו, כשנשאל אם כך מדוע צירף בכלל את הסכמות לחוות דעתו השיב "כי הייתי צריך להסתמך על משהו" (עמ' 13 שורה 6 לפרוטוקול). תשובה זו אינה מספקת בלשון המעטה. אם המומחה היה צריך באמת להסתמך על משהו כדבריו, ומקור ההסתמכות "קרס", הרי שגם "הבניין" שנסמך על אותו מקור - דינו "קריסה", ואם התשובה משמעה - רציתי להציג מצג כל שהוא, כדי שחוות הדעת תראה יותר מבוססת לכאורה , הרי שהוא השיג את התוצאה ההפוכה.
יש עוד להדגיש, כי גרינברג לא הציג כל אלטרנטיבה אחרת לגבי גורם השריפה, מאחר ולטענתו הוא אינו חוקר שריפות. כשנשאל ממה לדעתו פרצה השריפה, הסתפק בתשובה שהוא אינו חוקר שריפות ואינו יודע ממה פרצה (עמ' 13 שורה 30 לפרוטוקול).
ספקות ותהיות נוספים התעוררו אצלי, בקשר לאפשרות לסמוך על חוו"ד של גרינברג, כאשר הסתבר, כי התמונות של הרכב שצילם לא הוצגו ואינם בידיו (הוא מסר אותם לטענתו למנהל הטכני של הנתבעת), הוא לא זכר אם את הבדיקה של החוטים הוא עשה כשהם היו עדיין ברכב או מחוץ לרכב, והוא לא בדק את הרכב לאחר התיקון, ולכן לא היה יכול לומר בוודאות, כי האמור בסעיף 3.2 לחוו"ד הינו נכון (עמ' 14 שורה 1-5 לפרוטוקול).

הסתבר, כי גם על עדותו של עד ההגנה השני מר יקולב, לא ניתן להשתית את טענות ההגנה של הנתבעת.
העד יקולב טען בתצהיר העדות הראשית, כי לאחר שהנתבעת החליפה את מנוע המגבים וחיבורי החשמל "הרכב עבד ללא תקלה" (ס' 4.6 לתצהיר העדות שלו).
בעדותו בביהמ"ש, העיד והוסיף העד יקולב, כי הוא מכיר את העובדות מידיעתו האישית, הנובעת מכך שהוא באופן אישי טיפל ברכב ועסק בתיקונו, אך הפעם הוסיף ואמר "אני והחשמלאים שלי, ליאור כהן, באותה תקופה היה עוד אחד בשם עופר ומהנדס החשמל רלף, בדקנו את האוטו ומצאנו שמנוע המגבים שרוף ו-4 החוטים באורך של עד מטר שרופה, מעבר לזה לא היו חוטים שרופים, חתכנו חוטים, חיברנו חדשים, שמנו מנוע חדש וכל החוטים עבדו" ובהמשך כשהתבקש להציג את כרטיס התיקון השיב העד כי "יש כרטיס תיקון, לא התבקשתי להביא אותו..." (עמ' 14 שורה 21-24 ו- 28 לפרוטוקול).

איש מאותם העובדים האחרים, לא הגיש תצהיר ולא הובא לעדות. כידוע, אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער את גרסתו ולפעמים אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד.

מר יקלוב, במהלך עדותו, עמד בתוקף על דעתו, כי "הריתמה" לא הוחלפה ע"י מוסך "הגה". בבירור שנערך לאחר סיום העדות התברר, כי הריתמה אכן הוחלפה ע"י מוסך הגה והנתבעת נאלצה לשלוח ביום 08.06.06 הודעה לביהמ"ש, כי עדותו של מר יקולב בעניין הריתמה, בטעות יסודה. טוב עשתה הנתבעת כשהודיעה על הטעות (למרות שהתובעים טענו, כי הדבר נעשה לאחר בירור שערך השמאי מטעמם - תמרי, שגילה את הסתירה), אך יש בכך כדי להוות נדבך נוסף במסקנה, כי לא ניתן לסמוך ולהשתית על עדות זו את גרסת הנתבעת.

לעומת עדויות אלו של הנתבעת, עדי התובעים נמצאו כעדים מהימנים שניתן להשתית על עדותם את התביעה.
בראש עדי התובעים ניצב העד נדב, שבעיניי לעדותו משקל רב, שכן הינו כאמור עד אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאותיו של תיק זה. עד זה עובד בכיבוי אש במשך למעלה מ-30 שנה, ובלאו הכי הינו בעל ניסיון אדיר בתחום השריפות בכלל ובין היתר, הוא עובד במשך 9 שנים, בתחום חקירת שריפות.
רס"ר נדב היה נוכח בשלבים בהם מערך כיבוי האש סיימו לכבות את השריפה ולכן עדותו הינה לא רק עדות של מומחה, אלא גם של עד שהיה נוכח באירוע עצמו והוא מעיד "מכלי ראשון" על מצב הרכב, מייד עם כיבוי השריפה. העד נדב צילם את התמונות ת/1 ורשם את הדו"ח על סמך תחקור שעשה במקום, מייד עם כיבוי השריפה (פרוטוקול עמ' 3 שורה 12-14). נדב היה מאד נחרץ במסקנותיו לגבי מוקדי השריפה וגורמיה, והעיד כי מבחינתו לא היה הרבה מה לחקור "כי הרכב היה סגור, לא היה משהו שבור" (פרוטוקול עמ' 3 שורה 6-8 ).
כשנשאל העד נדב כיצד הגיעה למסקנה ב"חוות דעת חקירת דליקה" שהכין, כי להערכתו השריפה ארעה עקב "תקלה חשמלית במנוע מגבים" (ההדגשה בקו הינה במקור), השיב בצורה נחרצת וברורה, כי המוקד היה במנוע וכי "זו מסקנה ודאית..." (פרוטוקול בעמ' 3 שורות 27-29). ובהתייחס לגורמי השריפה אמר "המיקום היה במנוע הוישרים. זה התחיל משם. זה כשל (נרשם בטעות קשר) חשמלי, אך מה כנגד מי, אני לא מבין" (פרוטוקול עמ' 4 שורה 7,8). ובהמשך עדותו, משהונחה בפניו האפשרות לחזור בו ממסקנותיו, הוא דבק באותן המסקנות ואמר "סביר להניח שזה כשל (נרשם בטעות קשר) חשמלי, כי אין משהו אחר, בתוך המנוע של הוישרים. ואם מומחה של חשמל יגיד - הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה" (שורה 13-14), ושוב ניתנת לעד ההזדמנות לחזור בו ממסקנותיו ולומר כי למנוע לא הגיע חשמל, אך הוא המשיך ודבק במסקנותיו ואמר "אני נורא מצטער, אני לא יכול לענות על זה. המוקד נמצא במנוע הוישרים, התחיל משם ונגמר שם. עקב כשל חשמלי במנוע הוישרים, מוקד השריפה נמצא שם" (פרוטוקול עמ' 4 שורות 20,21).

בהמשך העיד העד נדב, כי "יש לי ניסיון של 31 שנה גם בחשמל" וכי מוקד השריפה והגורם לה, לא היו אחרים מאלו שאותרו על ידו, ועל סמך בדיקות שערך הוא שלל מפורשות, מקור וגורם אחר לשריפה, והשיב כי המכסה היה סגור, הכול היה נקי מסביב, החוטים היו נקיים ולא היה פיח.
די היה בעדות אמינה ומיומנת שכזו, שלא נסתרה, כדי להגיע למסקנה, לצורך ההכרעה כאן, כי מוקד השריפה היה במנוע המגבים, עקב כשל חשמלי.
אלא שגם העד מאור, שהינו חוקר שריפות במקצועו מזה כ-22 שנה, התגלה כעד אמין ומיומן שניתן לסמוך ולהשתית על עדותו את אותה המסקנה אליה הגיע נדב. למותר לציין כי עדותו וחוות דעתו של מאור לא נסתרו ולא עורערו. העד מאור שלל בחוו"ד, שהוגשה על ידו, את האפשרות כי גורם השריפה היה בהצתה או שהשריפה התרחשה ממוקד אחר. לא רק שהעד מאור שלל מוקד וגורם אחר, אלא שהוא העיד מפורשות, כי המקור היה במנוע המגבים בו "נמצאו סימני חריכה חזקים כשחיווט חשמלי המחובר אליו נחשף מבידודו עד לכניסה דרך חור שבקיר האש לתא המטען" (ס' 4.5 ו- 4.6 לחוו"ד). כשנשאל בחקירתו לגבי גורמי השריפה השיב מפורשות "כמו שאני רואה אותה היה כשל במנוע הזה. אני לא יכול לדעת מה הביא לכשל הזה" וכשעומת למול הטענה שלא מגיע חשמל השיב "שרטוטים שמצביעים שאין חשמל, זה לא אומר שבפועל לא היה חשמל... אך היות והמוקד ברור וספציפי אין מקום אחר..." (עמ' 6 שורה 27-29 לפרוטוקול). גם בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, שלל העד מאור שוב את אפשרות ההצתה (עמ' 7 שורה 16-19 לפרוטוקול).
ב"כ הנתבעת ניסתה להביך את העד למול חוות דעת שנתן בתיק אחר, שם הגיע למסקנה לפיה - ברכב כבוי לא מגיע חשמל למנוע המגבים. העד מאור השיב בצורה ברורה, כי באותו מקרה היה מדובר בטרקטור, שלהבדיל מרכב, כשסוגרים את מתג ה-24 וולט - אין חשמל, בעוד שברכב רגיל, גם כשסוגרים - יש עדיין מתח (עמ' 7 שורה 28-30 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת ניסתה להציג לעד את השרטוטים והוא השיב כי אכן זה המצב לפי השרטוט, אך תקלות יכולות לקרות, אלא שכפי שפורט לעיל, הסתבר כאמור ששרטוטים אלו לא היו של הדגם המתאים.
עדותו של מאור הייתה כאמור עדות שניתן לסמוך עליה ולכל הפחות היא יכלה להוות חיזוק וסיוע, ככל שהיה צורך בכך, לעדותו של נדב.

העד תמרי שהינו שמאי, היה עד מיומן ומאד אמין, באופן שהיה מוכן להודות, כי למרות שהיה "עד מטעם" התובעים, הוא קבע כי לדעתו התובעים אינם זכאים לירידת הערך וכך אמר "בסוף חוו"ד אני אומר שאין ירידת ערך" (עמ' 9 שורה 16 לפרוטקול). נראה היה, כי חוות דעת זו, ניתנה בניגוד לעמדתו המקצועית, והוא מצא מפלט בהוראות וועדת ששון, וכשנשאל על כך הסביר, כי פנה אליו השמאי הראשי של התובעת "הוא ביקש ממני להמציא ירידת ערך כי הנזק גדול והרכב חדש מאד ולכן התבקשתי לרשום ירידת ערך. ועדת ששון לא בדיוק חושבת מה שאני חושב, זה הכתבות שנגזרו עלינו. כבעל מקצוע, במקרה הזה לדעתי לא קימת ירידת ערך...." (עמ' 9 שורה 18-21 לפרוטקול).
עם כל הכבוד הראוי להוראות וועדת ששון, אין להן תוקף מחייב, וחוות דעתו של השמאי תמרי עדיפה בעיני במקרה זה, ולפיכך אין ולא היה כל בסיס לתביעת התובעים להשבה של סכום ירידת הערך בסך 1,835 ₪ הכלול בתביעתם (459 ₪ בנזקי התובעת 1 ו-1,376 ₪ בנזקי התובע 2).

גם עדותו של מר וייצינגר - התובע הייתה ללא דופי. הדברים האמורים בתצהירו לא נסתרו ולא הוצגה כל תשתית על פיה יש מקום להשיג או לערער על מהימנות דבריו.

לסיכום, עדי התובעים, בעדותיהם הניחו תשתית ראייתית אמינה ומהימנה, על פיה אני מגיע למסקנה, כי התובעים הרימו את הנטל והוכיחו במידה הנדרשת, כי השריפה פרצה ממנוע המגבים עקב כשל חשמלי ועוד הוכיחו, כי לא היה כל מוקד או גורם אחר אפשרי לפרוץ השריפה. ראיות התובעים היה בהם די כאמור להרמת הנטל, או לכל הפחות היה די בהם, כדי להעביר את הנטל לנתבעת להוכחת טענתה- שכשלה בהרמתו כאמור.
סוף דבר
אני קובע, כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם, עקב פרוץ השריפה וכמפורט בכתב התביעה, למעט רכיב ירידת הערך שלא הוכח.
החלטתי, שלא לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית, ולחייבה בהוצאות ושכ"ט מופחתים, עקב התנהלות התובעים בתיק זה (ראה החלטתי מיום 10.08.06; בקשת הנתבעת מיום 04.09.06 והחלטתי בבקשה זו, מיום 26.09.06 ובייחוד ס' 2 שבה - לעניין ההוצאות).

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 22,292 ₪ (מתוך סכום זה סך של 1,146 ₪ לתובע 2 והשאר לתובעת 1) כשהם צמודים למדד מיום 03.02.04 ועד ליום התשלום בפועל.
כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 הוצאות בסך של 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ + מע"מ ומעבר לכך כל צד ישא בהוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כפל - שריפה

  2. שריפה עבודות חשמל

  3. ביטוח שריפה אליהו

  4. תביעה על שריפת עסק

  5. שריפה בחולון - ביטוח

  6. שריפת רכב סיאט

  7. ביטוח שריפה בארון חשמל

  8. כוויות קשות עקב שריפה

  9. שריפת מכונית - טוטלוס

  10. שריפה בבית קפה - ביטוח

  11. האם מזגן גרם לשריפה ?

  12. נכות פלסטית בגלל שריפה

  13. שריפה בגלל תיקון

  14. שריפה בגלל מחשב

  15. החלפת אלטרנטור - שריפה

  16. שריפה במלון במהלך חופשה

  17. חוק למניעת שריפות בשדות

  18. שריפה בגלל ריתוך סורגים

  19. מי אחראי לשריפה ? תביעה

  20. שריפה בדירה שכורה

  21. החרגת ביטוח שריפה

  22. שריפת גופות בישראל

  23. צו ייצור אבק שריפה

  24. נזק לרכב חונה בגין שריפה

  25. שריפה דירה לאחר הסכם מכר

  26. ביטוח משכנתא שריפה

  27. שריפה במפעל - ביטוח

  28. שריפה של מכונית – פיצויים

  29. גורמים לשריפה - רכב

  30. על מי אחריות לפרוץ שריפה ?

  31. שריפת מטעים בקיבוץ - ביטוח

  32. שריפה בלוח חשמל בבית

  33. חלוקת אחריות נזקים של שריפה

  34. תביעת שיבוב נגד אחראי לשריפה

  35. שריפה באשמת שוכר – מה הדין ?

  36. שריפה ברכב טויוטה קורולה

  37. כוויות חייל - שריפה בטנק

  38. ביטוח שריפת רכב - חוטי חשמל מנוע

  39. שריפת רכב לאחר תיקון במוסך

  40. פיצוי כספי בגין גרימת שריפה

  41. שריפה בגלל סיבה לא ידועה - ביטוח ?

  42. שריפה של מכוניות – תביעה נזקי שריפה

  43. שריפה של מכונית – חוות דעת חוקר שריפות

  44. תביעת שיבוב - שריפה של רכב בגלל תקלה עצמית

  45. שיפוץ דירה בשכירות מוגנת לאחר שריפה

  46. דליפת דלק - שריפה במהלך תדלוק רכב בתחנת הדלק

  47. שריפת נכס – אי קיום דרישות מכבי אש - ביטוח ?

  48. תביעת שוכר נגד המשכיר בגין רכוש שניזוק בשריפה

  49. שריפה בדירה בשכירות - תביעת בעל הדירה נגד השוכרים

  50. רכבו של התובע נפגע קשות כתוצאה משריפה שפרצה ברכבו של הנתבע

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון