להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונת עבודה: פסק דין מבוא 1. תביעה ביטוחית התובע, קבלן שיפוצים, אשר נפגע, לטענתו, כשנפל מסולם בתאריך 9.1.00, בעת שעסק בעבודות שיפוץ בית ברחוב אלכסנדר ינאי בתל אביב. התובע רכש אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "מנורה") פוליסת ביטוח צד ג' שהייתה בתוקף מיום 1.11.99 עד יום 31.10.00 (להלן: "הפוליסה"). הפוליסה הוצאה באמצעות סוכן הביטוח, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע או "הסוכן"). מחלוקת בסיסית נתגלעה בין הצדדים בראש ובראשונה בשאלת תחולת הפוליסה על התובע עצמו. הדיון פוצל באופן שתחילה תידון שאלת החבות הביטוחית בלבד, בהנחה שהאירוע אכן התרחש, כטענת התובע, ובהנחה שזו לא קיימת, האם התרשל הסוכן בתפקידו. עיקרי טענות הצדדים 2. לטענת התובע (סעיף 18. א. לכתב התביעה): "... ביקש התובע מהנתבע לרכוש כיסוי ביטוחי, הכולל את כל הסיכונים האפשריים, לרבות כיסוי כל נזק שייגרם לתובע עצמו במהלך עבודתו בעסק". לטענת התובע, הובטח לו כי פוליסת הביטוח שיקבל הינה פוליסה שתכסה כל סיכון, כל נזק וכל תביעה. בתוספת הפוליסה צוין, בין היתר, כי: "הבעלים ייחשבו כצד ג' לצורך ביטוח זה". לטענת התובע, המונח "בעלים" הרשום בפוליסה כולל אותו אישית, כבעלים של העסק המבוטח ושל הפוליסה (אין חולק כי הפוליסה במקורה לא כללה את השורה הנ"ל וכי זו הוספה בתוספת 01, מתאריך 8.11.99, בתוקף מ - 1.11.99). הצדדים חלוקים בדבר משמעותה. 3. להלן נוסח התוספת לפוליסה: "בטוח זה מתייחס לאחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד שלישי בהיותו: עוסק בשיפוצים בכל מקום בארץ. מוצהר בזה כי: 1. הפוליסה מורחבת לכסות את אחריותו החוקית של המבוטח כמפורט בפוליסה גם בגין בצוע עבודות בניה ושיפוצים בכתובת כדלקמן: 1. אליעזר יפה, 18 רעננה. 2. ועד הבית, רח' הגליל, 42 רעננה. 2. הבעלים ייחשבו כצד ג' לצורך ביטוח זה. 3. לצורך ביצוע העבודות הנ"ל ייקרא שם המבוטח: דוד צבי ו/או עזרה ובצרון". לטענת מנורה והסוכן, מדובר בפוליסת צד ג' שאינה מכסה את התובע, מאחר והאמור בפוליסה כי "הבעלים ייחשבו כצד ג' לצורך ביטוח זה" מתייחס רק לבעלים של הפרויקטים שבהם פועל התובע ואין האמור מתייחס לתובע כבעלים ולפיכך הפוליסה אינה מכסה את פגיעת התובע. מטעם הסוכן נטען כי טענות התובע נטענות שלא בתום לב וכי התובע אף מסתיר ולא מגלה לבית המשפט כי הובהר היטב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, בעל-פה ובכתב, כי הפוליסה אינה מכסה את התובע בגין אירוע דוגמת האירוע נשוא התובענה ועל כן אף הומלץ, הובהר והוסבר בעל-פה ובכתב לבנו של התובע (להלן: "הבן" או "הצד השלישי"), אשר פעל בשמו, מטעמו וכשלוחו של התובע בכל הקשור לפוליסה נשוא התובענה ולפוליסות אחרות אשר הוצאו לתובע ולבני ביתו, כי יש לעשות ביטוח מתאים, אשר יכסה אירועים דוגמת האירוע נשוא התובענה והכל כמפורט, בין היתר, במסמך נושא תאריך 9.11.99, אשר נמסר, אושר ונחתם על ידי הבן (להלן: "המכתב"). להלן נוסחו של המכתב (ההדגשה במקור - א.ז.): " 9.11.99 לאבי שלום, (דוד וצבי) אבי, אני שוב מזכירך כדי שלא יהיו אי-הבנות. בקשת שיהיה רשום כי הבעלים יחשבו כצד ג'. ולכן ברצוני להבהיר: הבעלים - הכוונה לבעלי הפרויקטים שאתם פועלים בהם ובשום אופן ביטוח צד ג' אינו מכסה אותכם, ו/או קבלני משנה מכל סוג שעובדים עבורכם. (אנא, קרא בעיון את כריכת הפוליסה שצרפתי כאן לדוגמא.) אני שב לשיחתי מלפני שבועיים: המלצתי לעשות לך, לאביך ולדוד שלך ביטוח תאונות אישיות (למרות שאתה חושב שזה יקר מידי...) שלא לדבר על ביטוח מנהלים לפחות עבורך הכולל כסוי לאבדן כושר עבודה!!! בנוסף - כל פרויקט - ציין לי אותו. בנפרד עם תאריך תחילת העבודה ותאריך סיום העבודה. * נא אשר בכבוד רב (-)חנוך הרמן (-) אבי דוד" 4. הסוכן הצהיר כי למיטב זכרונו צילם הבן את המסמך המקורי במשרדו של שלמה אלפסי - חותנו, הנמצא במרחק של כ - 30 מטר מביתו של הבן ולאחר מכן השאיר את המקור אצלו, וההעתק נמסר לסוכן. גם בחקירתו העיד הסוכן כי המקור נשאר אצל הבן. הסוכן העיד כי התכוון לשלוח לו את המכתב בדואר, ברם לבסוף הביא לו אותו וכי גם כשהבן ביקש את ההרחבה (לפני הוצאת המכתב), גם אז הבהיר לו הסוכן את משמעותה (פרוטוקול עמ' 65 ש' 9). פרשנות פוליסה 5. פוליסת ביטוח היא, בראש ובראשונה, חוזה. תכליתו של חוזה מגלמת את המטרות, היעדים, האינטרסים והתוכנית שהצדדים ביקשו להגשים ביחד, ובהעדר נתונים מספיקים על אומד דעתם הסובייקטיבי, או בהתקיימותו של קושי ממשי לחלצו, ניתן לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את המטרות והאינטרסים שחוזה מאותו סוג או מאותו טיפוס נועד להגשים (ראו, למשל, ע"א 9803/01 תחנת שירות רמת גן בע"מ נ' סונות ישראל בע"מ, דינים עליון, כרך סו', 918, פסקה 7). ראו גם את דברי כב' השופט ריבלין בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך ע', 660 (2005), שלפיהם יש לאתר את אותה פרשנות שמגשימה את תכלית החוזה, שאף יוצקת לתוכו הגיון כלכלי (פסקאות 11, 14 לחוות דעתו). כב' הנשיא ברק מוסיף, כי כאשר טקסט חוזי "סובל" מספר פירושים אפשריים, יש להתחקות אחר תכלית החוזה; אם לא ניתן לחלץ תכלית סובייקטיבית משותפת, יש לעבור לבחינה אובייקטיבית, שתהא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית (פסקאות 10, 14 לחוות דעתו) (פסק הדין לא שונה בדיון נוסף, ראו: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות נ' מדינת ישראל, תק-על 2006 (2) 1681 (2006)). דומה כי לפרשנותה של פוליסת ביטוח ייתכנו לעיתים היבטים מיוחדים, הנובעים מעצם טיבם וטבעם של היחסים בין הצדדים לה. בית המשפט העליון סקר, גם אם מבלי להכריע, ותיאר כי: "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי באמצעות עמידה על אומד-דעתם של הצדדים... עם זאת חוזה הביטוח כולל מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. מבין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, בלי למצות, את היותו של מושא הביטוח - "הממכר הביטוחי" - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים... בשל המאפיינים האלה הותוו בפסיקה בארץ ובשיטות משפט אחרות כללים מסוימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל שלפיו מקום שבו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צורכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל שלפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר המושמע לעתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח, הוא כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח"... בענייננו אין לנו צורך לקבוע מסמרות ביחס למידת תחולתם של כללי הפרשנות האלה, שכן אין בהם כדי להשפיע על התוצאה המתחייבת מן הפוליסה והיא כי הנזקים שנגרמו למערערים אינם באים תחת הכיסוי הביטוחי" (ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (2) 307, 315 - 316 (2004)). מה סוכם בין הצדדים ומה "סביר" שסוכם? דיון 6. עדותו של התובע הותירה רושם של חוסר עקביות ומגמתיות. מחד גיסא, נמנע מלהשיב עניינית לשאלות בכל הנוגע למהות הפוליסה וענה כי "יכול להיות שקורים לזה צד ג', עשינו ביטוח על הכל". מאידך גיסא ידע לפרט כי בעבר הוא בוטח ב"איילון", ב"מגדל" ו"במנורה" (פרוטוקול מתאריך 5.3.06, עמ' 8, ש' 21) קרוב ל - 35 שנה, וכי יש פוליסות שונות ובכללן פוליסת צד ג' (פרוטוקול עמ' 9, שם הוא ציין בעצמו כי מדובר בפוליסת צד ג' ו"תיקן" לאחר מכן ל"פוליסה כללית"), פוליסת ביטוח מנהלים (עמ' 15 ש' 7), תאונות אישיות (עמ' 15 ש' 18), פוליסות קבלנים (עמ' 16 ש' 1, במענה לשאלה האם ביקש מהבן לאחר האירוע שיעשה פוליסה תאונות אישיות, השיב: "לא"), חבות מעבידים (פרוטוקול עמ' 28 ש' 5). הוא ידע שיש פוליסה שמכסה אובדן כושר עבודה (פרוטוקול עמ' 28 ש' 28). הוא ידע שיש שוני בין סכומי הביטוח (עמ' 15 ש' 16). הוא ידע שפרויקטים קבלניים מבטחים את הפרויקט, כולל קבלני משנה (עמ' 16 ש' 13). גם הבן ידע והבין היטב בכל הנוגע לסוגי הביטוחים, למרות ניסיונותיו להציגו כמי שאינו מבין דבר. הבן היה זה שערך הצעות ביטוח (עמ' 29 ש' 18 "ביקשתי הצעת ביטוח"), ידע כי יש "ביטוח קבלני" (פרוטוקול עמ' 32 ש' 24), "ביטוח מנהלים" (פרוטוקול עמ' 233 ש' 24), פוליסת תאונות אישיות (פרוטוקול עמ' 43 ש' 25), ידע כי היו להם פוליסות של "שמשון", "איילון" (פרוטוקול עמ' 37 ש' 1). הוא גם ידע שהוא משלם פרמיה לפי היקף הכיסוי (פרוטוקול עמ' 44 ש' 1 "ש. אתה יודע שאתה משלם פרמיה לפי היקף הכיסוי. ת. לפי העבודה, כן."). הוא ידע שבביטוח יש סכום כיסוי מקסימלי (פרוטוקול עמ' 44 ש' 12 ואילך) ועוד. התובע העיד כי היה ברשותם תיק ביטוחים ותיק חוזים וכי הם עבדו בצורה מסודרת, ברם למרות זאת לא מצאו לנכון, לא התובע ולא בנו, להציגם ולהראות את כל המסמכים והפוליסות (פרוטוקול עמ' 24 ש' 13). כך, למשל, יכלו התובע ובנו להציג את הפוליסות שהוצאו לאחר האירוע ולהראות כי עמדו על כיסויים לאירועים דוגמת האירוע, דבר שלא נעשה. הימנעות זו פועלת, ראייתית, כנגד התובע. 7. למעשה, דומה שגם התובע עצמו, מעבר לאמירה הכללית כי ביקש לבטח "הכול", לא יכול להגיד במפורש כי הוא עצמו היה מכוסה במסגרת הפוליסה. בחקירה (פרוטוקול עמ' 9 ש' 23), הודה התובע שהסוכן הסביר לו מה מכסה הפוליסה: "ש. הוציא את הפוליסה והסביר לך או שלא הסביר כלום. ת. הוא הסביר לי שזה מכסה את הפועלים. כולל אובדן כושר עבודה". התובע לא ציין כי הסוכן הסביר לו שהוא עצמו מכוסה. התובע ציין כי גם בעבר בוטח בפוליסת צד ג', היינו גם בעבר לא ביטח בפוליסה אירוע של פגיעתו שלו. מכל מקום, לא הוצגו, כאמור, פוליסות קודמות כאלה או אחרות, וגם זאת אומר דרשני. בכלל, התובע הרבה במתן תשובות של "לא זוכר" או "לא יודע", במגוון רחב של שאלות מהותיות (לאורך עמ' 12 - 21 לפרוטוקול), והדבר לא מוסיף אמינות לגירסתו, בלשון המעטה. 8. אין חולק כי התובע נדרש היה לרכוש ביטוחים לעבודה בבתים בהם שיפץ. מטבע הדברים, בעלי הבתים - בעלי הפרויקטים הנ"ל - דרשו אף הם כיסוי ביטוחי (הסוכן העיד כי: "דיירי הבתים דרשו פוליסה כזו לפי מה שהבנתי מדבריהם" וכן (פרוטוקול עמ' 63): "ביקשו ממני להוסיף את בעלי הבתים כצד ג'...". גם החתמת אורלי הדר העידה, כי להבנתה התיקון נועד כדי לכלול בעלי בתים. החתמת הוסיפה והעידה כי "יש משמעות למיקום התוספת מיד לאחר שמות הפרויקטים". עוד העידה החתמת כי "ישנה רשימת כתובות ואנחנו מתייחסים לבעלים, והם נחשבים כצד ג'" (פרוטוקול עמ' 52 ש' 12). וכן: "הבעלים תמיד מתייחסים אליהם כבעלי הבתים" (פרוטוקול עמ' 52 ש' 22). עוד העידה החתמת כי כשמנורה רוצה להרחיב, הרי שהיא נוהגת להדגיש זאת וכותבים "למען הסר ספק". (פרוטוקול עמ' 56 ש' 8). היא הוסיפה כי "שאנחנו רוצים לרשום מבוטח אנחנו רושמים מבוטח או השם שלו ולא מילים אחרות. זה משהו מאוד ברור. בענייננו לא נרשם 'מבוטח' ולא נרשם 'דוד צבי'". 9. כאמור, הקשר עם הנתבעת נוצר באמצעותו של הסוכן. הסוכן הצהיר כי כל ההתקשרויות שנעשו לעניין הפוליסות, לרבות הפוליסה נשוא התובענה היו מול הבן, לא מול התובע עצמו. הסוכן הצהיר כי עוד כששוחח עם התובע בנוכחות בנו בנושא עריכת ביטוח כלשהו ועוד לפני שהופקה הפוליסה, אמר לו הלה בצורה מפורשת כי בנו מטפל בשמו בכל הקשור לביטוחים ומוסמך לחתום על כל מסמך בשמו. הסוכן הצהיר וכך גם העיד (פרוטוקול עמ' 58 ש' 3) כי הוא הציע לתובע ולבנו, באמצעות הבן, לעשות פוליסת ביטוח קבלנים, או תאונות אישיות, וזאת עוד זמן רב עובר לאירוע נשוא התובענה, אולם הלה סירב ( הבן עצמו הודה כי אכן הוצעה לו פוליסת תאונות אישיות והוא לא היה מעוניין, כך גם אביו. פרוטוקול עמ' 43 ש' 25: "זה נכון שגם הוצעה לך פוליסת תאונת אישיות ולא רצית וגם אבא. ת. נכון."). כל שביקש הבן היה ביטוח צד ג' וחבות מעבידים. עוד הצהיר הסוכן כי הבן אף לא ביקש לעשות פוליסת אחריות קבלנים. דבריו של הסוכן לא נסתרו. 10. הסוכן הצהיר כי הרבה קודם לאירוע נשוא התובענה אף הציע לעשות לתובע ובנו ביטוח מנהלים הכולל כיסוי לאובדן כושר עבודה (טענה זו נתמכה למעשה גם בחקירתו של הבן, שאישר כי אכן כך היה. [פרוטוקול עמ' 33 ש' 26, חקירת בנו של התובע: "ש. אתה אומר שהרמן פנה אליך והציע לך ביטוח מנהלים. ת. נכון. ש. מתי הרמן פנה אליך אחרי המקרה או לפני. ת. בהתחלה איך שהוא התחיל איתנו, אמר בואו תעשו ביטוח מנהלים, לפני המקרה"]), ברם גם הצעתו זו נדחתה על הסף, מאחר שנטען מטעמם להיעדר תקציב לכך. הסוכן הדגיש והבהיר בתצהירו כי כאשר ציין את יתרונות הביטוח הנ"ל, צוין בפירוש כי הכיסוי הנ"ל לאובדן כושר עבודה הינו כיסוי חשוב ביותר ובפרט לאור עיסוקם הנטען, ברם למרות האמור לעיל, סירב הבן ואמר לסוכן שהוא מסתפק בכך שיוצא ביטוח צד שלישי ופוליסת חבות מעבידים בלבד, כפי שאכן נעשה בפועל. בעקבות האמור לעיל וכמוצהר מטעם הסוכן, הופקה לתובע פוליסה לביטוח צד ג' אצל מנורה. הסוכן ציין בתצהירו כי לאחר שהופקה הפוליסה על ידי מנורה, נמסרה זו אישית על ידו לבן, לרבות התנאים הכלליים לפוליסה ובאותו מעמד אף הוסבר לו מהות הכיסויים בפוליסה וזאת כפי שאף נהג בפוליסות נוספות שהופקו על פי דרישת הבן, אף זמן רב לאחר האירוע נשוא התביעה. עדותו זו לא נסתרה ולהיפך, הן התובע והן בנו הודו בקבלת הפוליסה. הסוכן הצהיר כי הבן פנה אליו וביקשו כי בפוליסה יהיה רשום כי "הבעלים יחשבו כצד ג'" וזאת על מנת שבעלי הפרויקטים יהיו מכוסים בביטוח צד ג'. בעקבות כך הופקה התוספת לפוליסה. הסוכן הבהיר בעדותו (פרוטוקול עמ' 66 ש' 10) מדוע מצא לנכון לכתוב את המכתב: "... הם דחו את ההצעה שלי לביטוח תאונות אישיות וזה הדליק אצלי נורה אדומה" ולפיכך מצא לנכון להודיעם, למען הסר ספק, גם בעל-פה וגם בכתב, כמפורט. הסוכן הצהיר, ועדותו זו לא נסתרה, כי עם קבלת התוספת לפוליסה הוא נפגש עם הבן בביתו בנווה ימין וכי למיטב זכרונו הדבר היה אף באותו הערב, על מנת למסור לו אישית את התוספת; הסוכן הצהיר בתצהירו כי באותו מעמד הובהר היטב, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, בעל-פה ובכתב ובמפורש, (גם בעדותו העיד הסוכן כי: "כתבתי וגם אמרתי אישית פנים מול פנים") (פרוטוקול עמ' 58 ש' 12) כי הפוליסה הנ"ל (נשוא התובענה) אינה מכסה את התובע בגין אירוע דוגמת האירוע נשוא התובענה, וכן אף הומלץ, הובהר והוסבר בעל-פה ובכתב, כי כדאי לעשות ביטוח מתאים אשר יכסה אירועים דוגמת האירוע נשוא התובענה. 11. הסוכן הצהיר כי גם לאחר שהוגשה התובענה המשיכו התובע, הבן והמשפחה לבטח באמצעותו ביטוחים שונים, דבר שמראה בעליל על כך שלא הייתה כל התרשלות מצידו וכי הללו היו מרוצים ממנו ומפועלו עבורם. מוזר גם, מדוע בחר התובע שלא להיעזר בסוכן לשם קבלת הפיצוי ממנורה. הרי טענת התובע היא כי הפוליסה נשוא התביעה, מלכתחילה, הייתה אמורה לכלול אותו כמי שמבוטח מפני נזק שייגרם לו עצמו. אם כן, מדוע, למרות שהתובע היה לקוח של הסוכן ולא "צפה" כל "בעיה" בכיסוי, לשיטתו, מדוע למרות זאת לא נעזר בסוכן בפנייתו למנורה בבקשה לפצותו בגין האירוע?! אין זו אלא שהתובע ידע, עובר לאירוע ואף לאחריו, שאין לו כיסוי בפוליסה נשוא התביעה לאירוע דוגמת נשוא התביעה; הוא גם לא רצה להיעזר בסוכן בפנייתו למבטחת, נוכח עמדתו של הסוכן, כפי שהובאה בעל-פה ולגרסת הסוכן גם בכתב, לפיה הפוליסה אינה מכסה את פגיעת התובע עצמו. תמוה גם (או שלא...), שהתובע נפנה לטפל בתביעה זו רק בעבור שלוש שנים מהאירוע. 12. אין עוד חולק, כי לבן היה ייפוי כח בעסק (פרוטוקול עמ' 48 ש' 5); הוא גם היה חותם על חלק מהמסמכים כשהיה רשום בהם "צבי ובניו" או "דוד צבי" (פרוטוקול עמ' 48 ש' 10) ואף בשמו של התובע עצמו (פרוטוקול עמ' 48 ש' 11). זאת ועוד, לדבריו של הבן, גם על הצעת הביטוח הוא חתם, למרות שכתוב "צבי דוד" (פרוטוקול עמ' 48 ש' 12). בכל הקשור לענייני הביטוח, הבן היה "המוציא והמביא". אין להתפלא על כך שהסוכן פעל מול הבן, לרבות בנוגע להיקף הכיסוי, מתן ההבהרות וכיוצ"ב. 13. תחולתה המצומצמת יחסית והמוגדרת של הפוליסה עולה בקנה אחד עם השיקולים הכלכליים ששקלו התובע ובנו מעת לעת. התובע עצמו הודה שהיו לו חובות (פרוטוקול עמ' 27 ש' 3). בנו הודה שלא המשיכו עם ביטוח המנהלים, שהיה להם לפני כן, בגלל התקציב (פרוטוקול עמ' 34 ש' 17): "התייחסנו לזה כאילו שזה ביטוח טוב אבל לא היה לנו מבחינת תקציב, לא המשכנו עם זה". הבן העיד בחקירתו בפה מלא כי "עשינו שיקול דעת כלכלי". גם הסוכן העיד כי (פרוטוקול עמ' 62 ש' 9): "לא היה להם תקציב לשום דבר". אין ספק כי קו מרכזי שהנחה את התובע ומטעמו בעריכת ביטוחים היה שיקול כלכלי - חסכני, ולפיכך אף לא ביקשו עריכת ביטוח שיכסה את פגיעת התובע. התובע ידע היטב כי הפוליסה לצד ג' מכסה צדדים שלישיים ולא אותו. לתובע הופקו הפוליסות בהתאם למבוקש מטעמו. פוליסת צד ג' ופוליסת חבות מעבידים. אין גם כל הגיון כלכלי או אחר שהסוכן לא ירכוש עבור התובע כיסוי ביטוחי רחב ככל האפשר; לסוכן, כמו לכל סוכן אחר, יש אינטרס לעשות כמה שיותר ביטוחים, שכן הסוכן נהנה מפרמיות מפוליסות שמופקות, כך שאם התובע היה מבקש שהוא עצמו יהיה מכוסה מפני פגיעה, הרי שברור שלסוכן היה אינטרס לעשות כן ולרכוש עבורו פוליסה כזו. 14. לאור כל האמור לעיל ניתן להגיע לתוצאה שלפיה התביעה לא הוכחה, כנגד מי מהנתבעים, זאת אף ללא המכתב ה"מפורסם". כאמור, הסוכן טוען כי המכתב נערך ב"זמן אמת", כי הבן חתם עליו וכי המקור הושאר בידי הבן. התובע ובנו טוענים כי זהו מכתב "מפוברק", שהומצא על ידי הנתבע רק לאחר פרוץ המחלוקת. ייתכן, שאין לשלול את האפשרות שהסוכן "נלחץ" מהאירועים ו"ערך" את המכתב בשלב יותר מאוחר, תוך שהוא מבטא למעשה את מה שהוחלף בין הצדדים בעל פה. "אכן, דרך המלך הינה כי המסתמך על מסמך, עליו מוטל נטל השכנוע להוכחת אמיתותו. על כן, כאשר מוטל ספק באמיתות מסמך, אזי חובת ההוכחה הינה על מביאו ולא על הטוען זיוף (ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240; ת"א (מחוזי יר') 5039/03 לילה ספואת אבו אלהודא אלפרוקי נ' מוהיב עפיף טוקאן, תק-מח 2006(1), 5797; ת"א (מחוזי חי') 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ, תק-מח 2006(1), 13204; י. זוסמן, "דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50). אולם זאת, כאשר יש דבר מה בטענת הזיוף. ברי, כי לא כל טענת זיוף אשר נטענת בעלמא, אכן מטילה ספק באמיתות המסמך המוצג או החתימה שעליו. במקרה דנן, אין אני נדרש לחוות דעת מומחה. כאשר משווים את החתימה שבמחלוקת עם חתימת הנתבע על מסמכים נוספים שהוגשו כראיות, וכן עם החתימה על תצהירו בתיק זה, ברי שהחתימה הינה חתימתו של הנתבע. די בכך כדי לדחות טענתו..." (מתוך ת"א (מחוזי ירושלים) 6301/04 לוי נ' לוי (ניתן ביום 18.1.07). בעינייננו, איש מהצדדים לא הציג חוות דעת של מומחה; ניתן להבחין, אף בעין לא מקצועית, כי, מחד גיסא, הכיתוב "אבי דוד" אינו דומה ליתר חלקי המכתב, שכתובים בכתב ידו של הסוכן; מאידך גיסא, אין הוא דומה לחתימתו של הבן על גבי תצהירו למשל (דומה שיש דמיון בין ה"אבי דוד" של המכתב ל"אבי דוד" שרשום בראש ג'קט הפוליסה, שלא ברור בידי מי נרשם). במצב דברים זה, שאלת נטל השכנוע איננה חד משמעית; אם הוא מוטל על הנתבע, ניתן לומר כי בכך שהעיד כי הבן חתם על המכתב בפניו, העביר הוא את הנטל לבן להוכיח אחרת. עם זאת, לצורך הדיון בלבד, אני מוכן להניח, לטובתו של התובע, כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה בהקשר זה. אך גם בכך אין כדי לשנות את התמונה הכוללת. 15. בנסיבות אלה, אין גם מקום לטענת רשלנות כלשהי כלפי הסוכן. כללית, החתמת מטעם מנורה העידה כי עבדה עם הסוכן הרבה שנים ולא היו לה בעיות איתו (פרוטוקול עמ' 56 ש' 24) וכי כל דבר הוא היה דואג לרשום ולהעביר אליהם (פרוטוקול עמ' 56 ש' 26) וכי היא וצוות העובדים עבדו מולו לשביעות רצונם מזה שנים (פרוטוקול עמ' 56 ש' 28). היא עצמה לא שמעה ואף לא היה ידוע לה על כל חריגה מהרשאה של הסוכן (פרוטוקול עמ' 57 ש' 2). קונקרטית, הסוכן, לא רק שלא התרשל, אלא אף פעל במקצועיות ובמיומנות והזהיר כי הפוליסה המדוברת אינה מכסה אירועים דוגמת האירוע נשוא התביעה. מסתבר יותר כי הסוכן פעל לקבלת הכיסוי הביטוחי בדיוק כפי שנתבקש, שהרי אין זה הגיוני שיפעל בניגוד לאינטרס הלקוח ובניגוד לאינטרס שלו עצמו למכור יותר ביטוחים. הסוכן ניסה לתת למבוטח את מלוא הכיסוי ואף לשכנעו לעשות פוליסה שכן תכסה אותו, ברם התובע משיקוליו ה"כלכליים" העדיף לחסוך ולא לרכוש פוליסה נוספת. סוף דבר 16. התובע לא הצליח להוכיח את קיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה במסגרת הפוליסה; מכוח הגדרה, התובע לא יכול להיחשב "צד ג'" של עצמו, ולא הוכחה, פוזיטיבית, כוונה אחרת. כן לא הוכיח התובע את התרשלותו של הסוכן, מאחר ולא שכנע כי ביקש ממנו מפורשות להיות מבוטח באופן אישי. התביעה נדחית. ממילא נדחית גם ההודעה לצד ג'. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪. אינני מחייבו לשלם הוצאות לנתבע, זאת מהטעם שהנתבע הפנה בסיכומיו (סעיף 13.ט.) ואף צירף אליהם באופן בלתי ראוי ראיה חדשה, שלא הוגשה במהלך המשפט. צד ג' ישא באגרות בית המשפט הנובעות מההודעה לצד ג'. תאונת עבודה