פסק-דין השופט י' אלון: 1. המערער (והמשיב שכנגד), יליד 22.11.1953, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.7.1998 בשעה 15:20, עת נהג בקטנוע אשר היה מבוטח על ידי המשיבות (והמערערות שכנגד). כתוצאה מהתאונה נגרמו למערער שבר מרוסק בירך שמאל, שבר בשליש האמצעי של עצם הבריח משמאל, שבר בעצמות מפרק יד שמאל ופצע שפשוף עמוק בזרוע יד ימין. המערער אושפז למשך 35 ימים לסירוגין ולאחריהם בחופשת מחלה של שלושה חודשים. מספר שעות לפני קרות התאונה, התייצב המערער בתחנת המשטרה בראשון לציון, ורישיונו נפסל בצו פסילה מינהלי לתקופה של 30 ימים, עקב עבירת תנועה שביצע יום קודם לכן ב-19.7.98. בצו הפסילה (מיום 20.7.88) נכתב, כי המערער רשאי לנהוג ברכב עד השעה 18:00 של אותו היום. המערער תבע את המשיבות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיצוי נזקי גופו. המשיבה כפרה בחבותה, וטענה כי בעת התרחשות התאונה היה המערער פסול מנהיגת רכב מנועי. לטענתה, צו הפסילה המינהלי זויף או שונה ע"י המערער, כאשר במקורו נפסל הוא מנהיגה עוד ביום 19.7.98. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת) דחה בפסק דינו את טענתה זו של המשיבה, לאחר שקבע כי טענת הזיוף או השינוי של צו הפסילה המינהלי לא הוכחה על ידה כל עיקר. אשר לשיעור הנכות הרפואית שהוסבה למערער כתוצאה מהתאונה, נקבע בפסק הדין כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור של 40.8% המורכבת מנכות אורתופדית (15% בגין חיבור גרוע בעצם הירך של רגל שמאל, 5% בגין קיצור הרגל, 5% בגין שבר בעצם הבריח, 5% בגין הגבלה בתנועות הכתף ו-5% בגין כאבים פלטפומרליים), נכות פלסטית (5% בגין צלקות ביד וברגל) ונכות נוירופסיכיאטרית (10%). קביעה זו התבססה על חוות דעתם של חמישה מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתחומים האורטופדי, הפסיכיאטרי, הנוירולוגי, העיניים והאא"ג. עוד קבע בית המשפט, כי הנכות התפקודית של המערער עומדת על שיעור של 35%. את בסיס השכר העמיד בית המשפט קמא על שכרו הממוצע של המערער ערב התאונה, בסך 6,339 ש"ח נטו לאחר ניכוי מס. לאור זאת, פסק בית המשפט למערער סך כולל 227,253 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעבר, וכן סכום של 318,438 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד, מיום פסק-הדין ועד לגיל 67. בית המשפט המחוזי הוסיף ופסק למערער פיצויים בגין עזרת הזולת (15,000 ש"ח לעבר ו-100,000 ש"ח לעתיד), בגין ניידות (125,000 ש"ח), בגין אובדן עזרת המערער בביתו (40,000 ש"ח), בגין הוצאות רפואיות (10,000 ש"ח) ובגין כאב וסבל (82,955 ש"ח). הפיצוי כולו הסתכם ב-918,646 ש"ח. בית המשפט הורה לנכות מסכום הפיצוי את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 515,899 ש"ח (נכון ליום 23.12.2004) אותם קיבל ויקבל המערער כתוצאה מהתאונה. בסכום זה כלל בית המשפט קמא את מלוא קצבת הניידות (136,916 ש"ח), את מלוא קצבת השירותים המיוחדים (196,126 ש"ח) וכן את תגמולי קצבת הנכות הכללית לאחר שהופחתו ממנה כספים ששולמו למערער בגין נכויות שאינן קשורות לתאונה. נכויות אלה כללו מחלה סרטנית וכן נזקים בתחום הראיה והמערכת הוסטבולרית שמקורם אינם בתאונה ואשר סכומם נקבע בפסק הדין ל-182,852 ש"ח. סכום קצבת הנכות הכללית לניכוי נקבע בפסק הדין בהתאם ליחס הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה בהתאם לקביעת בית המשפט, מתוך הנכות הכללית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ובהתאם לביטוח מרכיבי הנכות הכללית כפי שנקבעו על ידו. 2. כנגד פסק הדין מופנים הערעור והערעור שכנגד. המערער מעלה טענות שונות לעניין אחוזי הנכות שנקבעו ולעניין סכום הפיצוי שנפסק. בין היתר, סבור המערער כי הנכות הרפואית הכוללת גבוהה בפועל מזו שנקבעה, וצריכה לעמוד על 73.63%. לשיטתו, שגה בית המשפט כאשר לא הסיק מחוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר צ'צ'יק, כי מצבו של המערער נכנס בגדר תקנה 47(1)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי), לפיה הנכות בגין אי-התאחות עצם הפמור, כשהגוף נתמך במכשיר אורטופדי, הינה 50%. מוסיף המערער וטוען כי שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס גם את הנזק הוסטבולרי לתאונה, ולא קבע כי נותרה בגינו נכות בשיעור 20%. עוד טוען המערער כנגד קביעת שיעור הנכות התפקודית ל-35%. לטענתו, לנכות הנוירופסיכיאטרית, אשר נקבעה בהתאם לתקנה 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי, ישנה משמעות תפקודית בשיעור של 10%, משום שהנכות מתבטאת בקשיי הסתגלות חברתית ותפקודית. המערער מוסיף וטוען בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק כי ההגבלה בכתף והפגיעה בעצם הבריח הן תפקודיות בעיקרן. מכל מקום, כך המערער, היה על בית המשפט לקבוע כי לאור הצטברות הפגיעות באברי הגוף השונים, יש לקבוע את שיעור נכותו התפקודית ל-100%. המערער מלין על הסכום שנפסק עבור ניידות. הערכאה הדיונית הסתמכה, כך נטען, על קביעה שגויה לפיה המערער היה רוכש מכונית אף אלמלא קרות האירוע הנזיקי, אולם מסקנה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמערער השתמש בקטנוע טרם התאונה. כמו כן, נטען כי חישוב הפיצוי בגין ראש נזק זה צריך היה להיעשות על פי שווי רכב בנפח מנוע של 1,600 סמ"ק - כפי שאושר למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי - ולא על פי שווי רכב בנפח מנוע של 1,300 סמ"ק. אשר לניכוי מלוא גמלת השירותים המיוחדים ומלוא גמלת הניידות שמקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי, טוען המערער כי היה על הערכאה הדיונית לנכות רק את החלקים היחסיים מתוך אותן הגמלאות המשולמות לו בגין נכותו עקב התאונה, כפי שאמנם עשה בית המשפט קמא ביחס לגמלאות קצבת הנכות הכללית. 3. הערעור שכנגד מופנה כנגד קביעת האחריות וכנגד פסיקת הפיצויים. אשר לחבות, נטען כי שגה בית המשפט בקובעו כי היה למערער רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. הפסילה המינהלית נקבעה בעקבות עבירת תנועה של המערער מיום 19.7.98, ולכן לא סביר כי היא הותלתה עד ליום 20.7.98 בשעה 18:00. חשד זה גובר נוכח עברו הפלילי של המערער בעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף. אשר לגובה הפיצוי שנפסק, טוענות המשיבות בין השאר, כי שיעור הנכות הרפואית בגין חיבור חלקי של עצם הירך צריך היה להיות בשיעור 10%, וזאת על פי תקנה 47(2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי. טענות נוספות הועלו כנגד גובה פסיקת הפיצויים בגין הפגיעה הניורופסיכיאטרית, הפגיעה בעצם הבריח, קיצור הרגל ובגין המגבלה בתנועות הכתף. מוסיפות המשיבות ומשיגות על שיעור הנכות התפקודית שנקבע למערער, ובהתאם, על שומת הפיצוי בראש הנזק של אבדן השתכרות. לטענתן, הוכח כי אין בנכות הרפואית כדי למנוע מהמערער לשוב לעבודתו כסוכן נסיעות - עבודה שהיא משרדית בעיקרה ואינה כרוכה במאמץ פיזי. טענה נוספת שמעלות המשיבות, נוגעת לסכום הפיצוי בגין ניידות. נטען, כי המלצתו של המומחה ד"ר צ'צ'יק כי המערער ישתמש ברכב אוטומטי, הסתמכה על הסברה - שלא הוכחה - כי המערער אינו יכול לדרוך על רגל שמאל. אף אם נזקק המערער לרכב אוטומטי, אין המדובר בהרעת מצב, שכן לשיטתן המערער היה רוכש רכב אוטומטי אלמלא התאונה. עמדת המשיבות היא, כי יש לנכות את מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי שמקבל המערער בגין נכותו הכללית, הואיל וגמלת הנכות הכללית שולמה למערער רק לאחר התאונה וכתוצאה ממנה. לחלופין, נטען כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי יש לנכות את הסכום היחסי מהתגמולים ששולמו בגין הנכות הקשורה לתאונה, ובכך שחישב את סך הניכוי בהסתמך על שיעור הנכויות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי. דיון 4. המשיבות משיגות כאמור על דחיית טענותיהן לעניין תוקף רישיון הנהיגה של המערער בעת התאונה. מסקנת בית המשפט קמא לעניין זה מתבססת על ממצאי העובדה והראיות שהובאו בפניו, ועל כך שהמשיבות לא עמדו כל עיקר בנטל הראיה שהיה מוטל עליהן להוכחת טענתם זו בדבר זיוף טופס צו הפסילה המינהלי. קביעותיו אלה של בית המשפט קמא מבוססות כדבעי, ולא מצאנו מקום או עילה להתערב בהן. זוהי מסקנתנו גם לעניין טענותיהם ההדדיות של הצדדים לעניין שיעורי הנכות הרפואית והתפקודית כפי שנקבעו בפסק הדין. הנכות הרפואית המשוקללת נקבעה בהסתמך על חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט ועל עדויותיהם המפורטות בחקירותיהם הנגדיות. בפסק הדין התייחס בית המשפט לטענות ההדדיות בעניין זה משני הצדדים - אחת לאחת - ולא מצאנו שגגה שנפלה לפניו בקביעת שיעור הנכות הרפואית. הוא הדין לעניין הנכות התפקודית. קביעת בית המשפט קמא מאזנת כראוי בין הנכות הרפואית המשוקללת (40.8%) שעיקרה אורטופדית לבין עבודתו ועיסוקו של המערער עובר לתאונה ולאחריה, כפקיד בסוכנות נסיעות. מסקנת בית המשפט כי באיזון הכולל הנכות התפקודית מסתכמת ב-35%, הולמת את מכלול הנסיבות ואין מקום להתערב בה. 5. אשר לשיעור הנזק, הלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב דרך כלל בחישוב פרטי הפיצוי בכל ראש נזק לגופו, אלא יבחן את האיזון הכולל המתבקש מתוך סכום הפיצויים שנפסק כמכלול. וכנפסק בע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו (טרם פורסם, 28.8.2005): "בית משפט שלערעור אינו נכנס לבדיקה ולבירור מלא ומפורט של חישובי הנזק לראשיו, שכן הערעור נועד לתיקון טעויות בולטות ולבחינת סבירותו של הסכום הכולל שנפסק. על כן, אף במקרים בהם נראה לבית המשפט שלערעור כי בפריט זה או אחר היה הוא קוצב סכום שונה במידת מה מן הסכום שנפסק, לא ימיר בית משפט שלערעור את חישוביו של בית משפט קמא בהערכות ובחישובים משלו. בית משפט שלערעור יתערב רק מקום שבו נפלו טעויות של ממש בפסיקתו של בית משפט קמא וככל שנקבעו על ידו ממצאים ומסקנות שהינם שגויים ובלתי סבירים." (ראו גם: ע"א 1164/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון (טרם פורסם, 4.8.2005); ע"א 10532/05 שבתאי נ' שמעון (טרם פורסם, 28.6.2007)). סכומי הפיצוי שנפסקו בראשי הנזק השונים נומקו כדבעי בפסק הדין קמא, ואיזונם הכולל משקף את היקף הפיצוי הסביר בנסיבות הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעו ובנסיבותיו של המערער כפי שהוכחו. לא מצאנו איפוא מקום להתערבותנו במרכיבים אלה שבערעור ובערעור שכנגד. ניכויי גמלאות המל"ל 6. בסעיף 52 לפסק הדין קמא נקבע כי: "הועדה הרפואית של המל"ל שבדקה את התובע בפעם האחרונה ביום 15.5.03 קבעה כי לתובע נכות קבועה של 86% החל מיום 1.7.03, כאשר חלק מהנכויות מתיחסות לפגיעות שנגרמו בתאונה וחלקן לנכויות קודמות. הנכות הכללית על פיה משתלמים הפיצויים (הכוונה כנראה לקיצבת הנכות הכללית - י"א) הינה זו שנקבעה במל"ל, והיחס יחושב על פי הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה בהתאם לקביעת בית המשפט חלקי הנכות הכללית שנקבעה במל"ל כפול סכום הפיצוי שמקבל התובע מהמל"ל: 40.8% X 385,424 = 182,852 ש"ח 86% סכום זה יש לנכות מהפיצוי". בנוסף לקצבת הנכות הכללית, מקבל המערער מהמל"ל, עקב נכותו הכוללת, קיצבת ניידות שסכומה האקטוארי המהוון 144,691 ש"ח, וקיצבת שרותים מיוחדים שערכה האקטוארי המהוון 196,126 ש"ח. בפסק הדין נקבע, כי קצבת השרותים המיוחדים והניידות ינוכו במלואן מסכום הפיצוי שנפסק (למעט סכום של 7,745 ש"ח מקיצבת הניידות שיוחס לחבלה תאונתית נפרדת). אשר לקיצבת הנכות הכללית - נפסק כאמור כי החלק מתוכה שינוכה מהפיצוי יהיה ביחס שבין שיעור הנכות הכולל של מל"ל (86%) לשיעור הנכות הרפואית שנגרמה מהתאונה דנן כנקבע בפסק הדין (40.8%). שני הצדדים מערערים על קביעות אלה של ניכוי התגמולים. לטענת המערער, דין היה שגם קצבאות הניידות והשרותים המיוחדים ינוכו באופן חלקי, בהתאם ליחס שנקבע לעניין קצבת הנכות הכללית. המשיבות טוענות, כי גם קצבת הנכות הכללית אמורה היתה להיות מנוכה במלואה, שכן המערער החל לקבלה רק לאחר התרחשות התאונה דנן. כפי שנפרט להלן, מצאנו להתערב במרכיב זה של פסק הדין קמא. 7. על פי הוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), קמה למל"ל זכות שיפוי והשבה מהמזיק על תגמולים המשולמים על ידו לניזוק, וזאת בתנאים המפורטים באותו הסעיף. מכוחן של זכויות שיפוי והשבה אלה של המל"ל מהמזיק, נקבעה ההלכה לפיה ינוכו תגמולי המל"ל שקיבל (ויקבל) הניזוק מסכום הפיצוי שחויב בו המזיק (לניתוח הדברים ראו ע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350, 356 (2003) - להלן: פס"ד עמר). אולם מקום בו תגמולי המל"ל המשולמים לניזוק מורכבים משילוב של נכויות - חלקן תוצאת הארוע הנזקי וחלקן אינן קשורות בו - לא ינוכה מסכום הפיצוי שחוייב בו המזיק אלא אותו שיעור של הגמלאות המשולם לניזוק בגין נכותו שנגרמה כתוצאה מהארוע הנזיקי (פס"ד עמר בעמ' 359-357; וראו גם ע"א 4607/03 מוזיקנט נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(2) 381, 384 (2004)). וכדברים שהורנו השופט (כתארו אז) א' ריבלין בע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 518-517 (2004): "עתים, עשוי המזיק הנתבע להיות אחראי אך למקצת מן הנזקים שבגינו זוכה הניזוק לגימלאות מאת המוסד לביטוח לאומי. ייתכן שיתרת הנזקים, שלא הוסבו על ידי הנתבע, לא הוסבו כלל במעשה עוולה; ייתכן שהורתם בנכות מולדת; ייתכן שהוסבו במעשה נזיקין אחר על ידי מזיק אחר. בכל המקרים האלה יבואו בחשבון הניכוי רק מקצת מן הגימלאות - אלה המשקפות את שיעור הנזק היחסי, מתוך הנזק הכולל, שהסב המזיק לנפגע - ולא מלואם, שאחרת יוותר בידי הניזוק פיצוי חסר. תוצאה זו נגזרת גם מעקרון התחלוף: כשם שזכותו של הניזוק כלפי המזיק מוגבלת לנזקים שגרם המזיק, כך גם מוגבלת זכות ההשבה של המוסד, בהיותה זכות שבתחלוף, לגימלאות המבטאות את שיעור הנזק היחסי שהוסב לניזוק על-ידי המזיק". 8. גמלאות מל"ל המשולמות למערער דנן נקבעו בהתאם לשיעור נכותו הכוללת, שהועמד על ידי הועדות הרפואיות של המל"ל ב-86%. שיעור נכות זה כולל הן את מרכיבי הנכות שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים דנן, והן מרכיבי נכות שמקורן במחלות או אירועים שאינם קשורים לתאונה. חלק הגמלאות בגין המרכיב הראשון ינוכה מסכום הפיצויים, ואילו חלקו השני לא ינוכה. וכיצד ייקבע היחס שבין שני מרכיבים אלה של התגמולים? ההלכה לעניין זה נפסקה בפרשת עמר, כדלהלן: "את שיעור תגמולי המוסד אותם ננכה מתביעת הפיצויים, מקום בו לא יוחדו התגמולים למעשה הנזיקין נשוא המשפט, נשום, בכל מקרה, על פי שיעור הנכות שנקבעה בבית המשפט בגין מעשה העוולה. בית המשפט חייב, במקרים כאלה, לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של ... (הניזוק - י"א), וזאת על מנת לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים" (ההדגשות במקור). ודוק, הן המונה (הנכות בגין התאונה) והן המכנה (הנכות הכוללת) שבמשוואת יחסי הנכויות האמורה, יהיו שניהם בהתאם לקביעות שנקבעו לעניין זה בבית המשפט בגדרו של הליך הנזיקין (ובענייננו הליך הפלת"ד). וכנפסק על ידי חברי המשנה לנשיא א' ריבלין בעניין מוזיקנט: "המשיבה תצדק בטענתה אם אכן יתברר כי גם הנכויות הנוספות הינן תוצאת התאונה. במקרה כזה לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ויש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי כולם על אף שיעור הנכות השונה שנקבע במוסד לביטוח לאומי (ראו ע"א 387/88 אוחנונה (חן) נ' ציון חברה לביטוח בע"מ. לעומת זאת, אם הנכויות הנוספות אינן תוצאת התאונה, הרי שהדין עם המערער ויש לנכות רק את החלק היחסי של הגמלאות שיש לייחסו לנכות שנגרמה בתאונה, כפי שנקבע בעניין עמר. מכאן, שהמפתח להכרעה במחלוקת שבין הצדדים הוא שאלת הקשר הסיבתי שבין הגמלאות שמקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי לבין התאונה. שאלה זו לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי ולא נדונה כלל בפסק דינו. גם הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי לא התיחסה כלל לשאלת הקשר הסיבתי, כנהוג בתביעה לקיצבת נכות כללית". 9. בענייננו נקבעה בפסק הדין קמא נכותו הרפואית של המערער שנגרמה מהתאונה בשיעור של 40.8%. דא עקא, לא נקבעה בו נכותו הכוללת של המערער. חלף זאת, הסתמך בית המשפט קמא לעניין זה על קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל לעניין נכותו הכוללת של המערער שהעמידוה בשיעור של 86%. במצב דברים זה, אין מנוס מהשבת הדיון בנקודה זו לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן ויקבע מהו שיעור נכותו הכולל של המערער. לאור זאת, ייקבע מהו יחס הניכוי מתוך קצבת הנכות הכללית. בית המשפט המחוזי יחליט אם יש צורך בשמיעת ראיות נוספות לעניין זה. 10. אשר לקיצבת הניידות ולקיצבת השרותים המיוחדים - לא מצאנו מקום להתערב בקביעות פסק הדין קמא. המערער בטיעוניו ובסיכומיו בפני בית המשפט קמא, הסכים לכך כי מלוא קיצבת השרותים המיוחדים "הינה תולדה של תאונת הדרכים, ועל כן יש מקום לנכות את מלוא סכומי השר"מ". אשר לקיצבת הניידות, בית המשפט קמא קבע כאמור כי לא ינוכה מסכום הפיצוי מרכיב הגימלה שיוחס לחבלה תאונתית נפרדת. 11. אציע איפוא לחברי למותב, כי נדחה את ערעור המשיבות (המערערות שכנגד) ונקבל את ערעור המערער בהתאם למפורט בסעיפים 8 ו-9 לעיל. המשיבות ישלמו למערער הוצאות הערעור בסכום של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. משפט תעבורהתאונת דרכיםשלילת רישיון נהיגה