ביטוח פעולת איבה

האם פעולת איבה מחריגה ביטוח נכות ? להלן פסק דין בנושא ביטוח - פעולת איבה: פסק דין מבוא א. רקע הנתבעות ביטחו את התובע בשתי פוליסות ביטוח. הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח מנהלים הכוללת פיצויים חודשיים ושחרור מתשלום פרמיות במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה, והנתבעת 2 בפוליסת ביטוח "אופיר" המזכה בתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, הגורמת לנכות מלאה ותמידית. בתאריך 2.11.00 עת נסע התובע במכוניתו בכביש חוצה שומרון לאחר שסיים יום עבודה, הוא נפצע קשה ברגלו מכדור שנורה מרכב חולף (ר' סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של התובע ת/1, ת/2) התובע לא ידע מי ירה בו. התובע פונה ממקום הארוע על ידי מד"א ואושפז בביה"ח "הדסה עין כרם" שם אובחן שבר פתוח בטיביה ובוצע בתובע קיבוע חיצוני (ס' 4 לתצהיריו ת/1 , ת/2). בעקבות האירוע נאלץ התובע לעבור מספר אישפוזים וניתוחים לרבות השתלת עצם וכריתת עצם נימקית. בתאריך 9.4.02 ו- 2.6.02 פנה התובע אל הנתבעות על מנת שיכירו בארוע כמקרה ביטוח. בתאריך 31.12.02 נענה על ידי הנתבעת 1 שלא ישולמו לו תגמולי הביטוח שכן לטענתה התאונה אינה נכללת בגדרי הפוליסה , הנתבעת 2 מצידה, הגיבה ביום 6.10.02 ולפי תגובתה רק לאחר קביעת המל"ל ביחס לנכות צמיתה ימסרו עמדתם הסופית. למעשה, נדחה התובע בטענה , כי התקיים החריג לפוליסות ולפיו עסקינן בפעולת איבה ולפיכך אין הפוליסות מכסות המקרה הנדון. לפיכך הגיש התובע תובענות אלה שחוברו להם יחדיו לשם דיון משותף. כאן המקום לציין, כי התובע הגיש שתי תביעות נוספות בת"א (תל אביב) 62187/03 כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ וכן כנגד ציון חברה לביטוח בע"מ בת"א (תל אביב) 63162/03 באותן עילות. שתיהן נדונו בפני כב' השופט מאיר שנהב ונדחו. ב. טענות התובע לטענת התובע, התקיים במקרה זה מקרה הביטוח כפי שהוכח על ידו ולפיכך עובר הנטל אל הנתבעות להוכיח, כי התקיים חריג לפוליסה. הנתבעות אינן מצליחות להוכיח את קיום החריג כשהנטל רובץ לענין זה לפתחן ולפיכך מן הדין כי ישלמו לו תגמולי הביטוח. ג. טענות הנתבעות הנתבעות טענו, כי למעשה קיים כבר מעשה בית דין עת נדחו תביעות זהות של התובע בבימ"ש זה. מעבר לכך, טענו, כי הוראות הפוליסה ברורות הן ומובנות ולפיהן ברור' כי נסיבות המקרה נכנסות לגדר החריג ולפיו כאמור עסקינן בפעולות איבה שאינה מכוסה' ולפיכך דין התביעות להידחות. ד. המחלוקות - ד י ו ן בטרם נדרש לפרשנות הראויה של תניות פוליסות הביטוח מן הראוי להעלותן תחילה עלי כתב. פוליסת הביטוח שהוצאה מטעם הנתבעת 1 מציינת נספח 983 ולפיו עסקינן ב- "ביטוח נוסף .... לתשלום פיצויים חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיה במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה פרמיה משתנה" ולפי שמו הקצר: "פיצוי חודשי באובדן כושר פרמיה משתנה". נספח זה על פי האמור בו: "מעניק ביטוח נוסף של תשלום פיצויים חודשיים ושחרור מתשלום פרמיה בגובה הסכום המתייחס לנספח זה, הנקוב בדף פרטי הביטוח , במקרה של נכות הגורמת לאובדן מוחלט של כושר העבודה של המבוטח". פוליסה זו, לא הגדירה למעשה מהו הארוע הגורם לאובדן מוחלט של כושר העבודה, ולפיכך יש להסיק, כי גם הארוע נשוא תובענה זו, לענין זה, נכלל בגדר הפוליסה. סעיף 3 לנספח זה מגביל אחריות החברה למקרים שלהלן: "ד. פעולות מלחמה או פעולות צבאיות או מעין צבאיות עויינות של ארגונים או כוחות מזויינים אחרים שאינם שייכים למדינה ריבונית וכן פעולות כאמור של צה"ל כנגד ארגונים או כוחות שכאלה, שנמשכו יותר מ- 48 שעות או שכללו פגיעה כמפורט בסעיף 3ז' להלן. במקרים אלה לא יכוסו גם ארועים שקרו במהלך 48 השעות הראשונות. ה. התקוממות אזרחית המונית שנמשכה כמפורט בסעיף 33 לעיל". בפוליסת הביטוח של הנתבעת 2 נכלל נספח הקרוי "ביטוח נוסף לתשלום מיידי במקרה של נכות עקב תאונה" שבמהותו הינו כלשונו: "נספח זה מעניק ביטוח נוסף בגובה סכום הביטוח המתייחס לנספח זה הנקוב בפוליסה במקרה שהמבוטח ייהפך לבעל נכות מלאה ותמידית עקב תאונה או במקרה שייהפך לבעל נכות חלקית ותמידית עקב תאונה, בכפוף לאמור להלן בנספח זה". במסגרת התנאים המיוחדים נכללו הגבלות אחריות של המבטחת בין היתר כדלקמן: "החברה לא תהיה אחראית לפי נספח זה אם נכותו של המבוטח נגרמה על ידי אחת מהסיבות דלקמן או אלו מהן: ..... ג. מלחמה , או סכסוך מזוין, פעולה מלחמתית או פעולת איבה של כוחות עויינים סדירים או בלתי סדירים, או השתתפות בפעולות מלחמתיות או צבאיות אם המבוטח זכאי לפיצוי מגורם ממשלתי". אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי ארע ארוע הגורם לאובדן כושר עבודה בנסיבות המקרה, והמחלוקת האמיתית בשלב זה של הדיון הינה בדבר חלות ההגבלות שבשתי הפוליסות. היינו, כי אין כיסוי למקרה הנכנס תחת הכותרת "פעולת איבה" , כאשר המונח מופיע במפורש בפוליסת הנתבעת 2 ולא במסגרת פוליסת הנתבעת 1 אך ניתן גם להכילו לפוליסה זו, לנוכח הגדרת החריג הקבוע בה. ה. האם התובע נפצע ב"פעולת איבה"? טוען התובע במסגרת סיכומיו, כי כמות הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש אין בהן די, על מנת לקבוע במאזן הסתברויות תחולת החריג לפוליסה. מאידך טוענות הנתבעות כי קיימות די והותר ראיות לרבות הודאת התובע, וראיות רשמיות אחרות בבחינת "תעודה ציבורית", המלמדות היפוכו של דבר. תחילה ,יש להזקק אם כן למונח "פעולת איבה" או "פגיעת איבה" .מונח זה מצויין במסגרת סע' 1 לחוק התגמולים לנפגעי פעולת איבה, תש"-1970 (להלן: "חוק התגמולים"), וקובע כדלקמן: "פגיעת איבה - (1) פגיעה מפעולות איבה של כוחות צבאיים או צבאיים למחצה או בלתי סדירים של מדינה עויינת לישראל, מפעולות איבה של ארגון עויין לישראל, או מפעולות איבה שבוצעו תוך סיוע לאחד מאלה, בשליחותם או מטעמם או על מנת לקדם מטרותיהם (לכולם ייקרא להלן - כוחות אויב); (2) פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה כאמור; (3) פגיעה מנשק שהיה מיועד לפעולת איבה של כוחות אויב, א פגיעה מנשק שהיה מיועד נגד פעולה כאמור אף אם לא הופעל, למעט פגיעה שפגע בה אדם בגיל 18 ומעלה כשהוא מבצע פשע או עבירה אחרת שיש בה זדון או רשלנות פושעת". ברע"א 6904/97 ס' ת' ו', בקעות בע"מ נ' מנהל מס רכש וקרן פיצויים , פ"ד נב(4) 1קבע כב' השופט אור ביחס למשמעות ביטוי זה ולקשר הראייתי שבסיווגו ככזה ביחס לנזקי רכוש, כדלקמן: "ברור כי פעולת איבה, במובן החוק, (והכוונה לחוק מס רכוש וקרן פיצויים התשכ"א-1961 - א.ב.) עשויות להיות מונעות ממוטיבציות שונות. הן עשויות להיות מונעות משינאה או עויינות לישראל, הן עשויות להיות מונעות ממניע של נקמה. הן כוללות פעולות אשר תכליתן לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה. פעולות איבה כוללות גם פעולות טרור נגד ישראל, אשר מטרתן להפחיד או להפעיל כפייה על אזרחי המדינה, או להשפיע על מדיניותה או פעולותיה של ישראל על ידי הפחדה או כפייה..." (סעיף 19 לפסה"ד). בהמשך, נקבע כך: "הוכחת המניע שביסוד פעולה הגורמת נזק לרכוש אינה דבר קל. ברוב הגדול של המקרים מבצעי המעשים אינם ידועים כלל. הם אינם נתפסים ואינם מובאים לדין. לא ניתן לקבל את גירסתם לאשר התרחש. לא ניתן לברר באופן בלתי אמצעי מה היתה הכוונה מאחורי המעשה. התוצאה היא, כי פעמים רבות אין בפני בית המשפט ראיות ישירות על כוונתם של מי שגרמו נזק לרכוש, במעשים של גניבת רכוש, חבלה בו או השחתתו. בכך אין כדי להביא שינוי בדין הרגיל, לפיו נטל השכנוע בתביעה לפי חוק הפיצויים מוטל על התובע, כאשר עליו להוכיח את תביעתו, כמקובל בהליכים אזרחיים, במאזן הסתברויות". ובהמשך: "הקושי הראייתי הטבוע במקרים אלה (מביא לכך א.ב.) שבית המשפט נזקק לראיות נסיבתיות, מהן עולה כוונת המבצעים . על יסוד ראיות אלה ניתן לקבוע האם המסקנה המסתברת יותר היא כי מדובר בכוונה פלילית 'רגילה', אשר במרכזה, בדרך כלל, מוטיבציה להשיג טובת הנאה רכושית, או שמא מדובר בפעולה המכוונת נגד ישראלים כישראלים, ואשר יש לה אופי של 'איבה נגד ישראל' במובן הנזכר לעיל". כך, ביחס לנזקי רכוש וביחס לנזקי גוף על אחת כמה וכמה, שכן פגיעה בגוף באמצעות כלי נזק יש לה השלכות קשות הרבה יותר הן ביחס לחיי אדם, והן ביחס לרצון הפוגע שלא להיתפס ולכן, לשימוש בראיות נסיבתיות, ולמשמעות העולה מהן במקרה זה. מצויידים בפרשנות הראויה למונח "פעולת איבה" נבחן עובדות המקרה שבפנינו, את מקורן הראייתי ומשקל הראיות. כאן המקום לציין, כי כלל הראיות בתיק התקבלו למעשה בהסכמה ולפיכך המחלוקת הינה ביחס למשקלן הראייתי. כפי שצוין כבר לעיל מקור ראשון לראיות נשוא תובענה זו הינם תצהירי התובע (ת/1,ת/2). הארוע כשלעצמו אינו מוכחש על ידי מי מהצדדים ולפיו ב- 2.11.2000 עת נסע התובע בכביש חוצה שומרון בסופו של יום עבודה הוא נפצע קשה ברגלו הימנית מכדור שנורה מרכב חולף כאשר התובע אינו יודע מי היורה. אין למעשה גם חולק , כי הארוע התרחש מעבר לקו הירוק. באישור המשטרה שהוצא על ידי נקודת מעלה אפרים בתאריך 12.11.00 וצורפה כנספח ב' ל- ת/1 נמסר אישור על ידי משטרת ישראל בדבר גרימת נזק לנכס כתוצאה מפעולת איבה נגד ישראל. לפי אישור זה הארוע בו נגרם הנזק הינו כדלקמן: "בתאריך הנ"ל (2.11.00 א, ב) בסביבות השעה 19.00 לערך בעת שהנ"ל (התובע - א.ב.) נסע ברכב מסוג מזדה , נורו לעברו מספר יריות מרכב מקומי חולף וכתוצאה מהירי הנ"ל נפצע ופונה לביה"ח לטיפול". בנספח ג' שצירף התובע ל- ת/1, היינו גליון סיכום מחלה מביה"ח הדסה מיום 25.4.02, נכתב ביחס לארוע כך: "ב 11.00 נפגע בתאונת דרכים עם שבר מרוסק של הטיביה..." בפרק האבחנות צוין: “ROAD TRAFFIC ACCIDENT - GUNSHOT WOUND” בנספח ב' ל- ת/1 צירף התובע, מיוזמתו כאמור, את ההודעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי על פגיעה בפעולות איבה ותביעה לתגמול טיפול רפואי. התביעה הוגשה לפי החותמת שבכותרתה ביום 9.11.00 היינו כשבוע לאחר הפציעה ושם מצוין תיאור המקרה כדלקמן: "בסיום פגישת עבודה באזור תעשיה נס ציונה יצא לכוון הבית דרך ראשל"צ שם אסף טרמפיסטית לישוב. בעת נסיעה בכביש חוצה שומרון בקטע בין הישוב מגדלים לכביש אלון הגיע רכב ממולו, שנסע באורות גבוהים שסינוורו אותו וכשהיה במקביל למכוניתי פתח בצרור יריות לעבר רכבי. הרגשתי איבוד שליטה בגלל פגיעה ברגל ימין אותה לא הרגשתי. ביקשתי מהיושבת לצידי שתמצא איזשהו פריט על מנת לקשור את הרגל". בהמשך במסמך נוסף של המוסד לביטוח לאומי שכותרתו חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה - ועדה רפואית נרשם בסעיף 24 למסמך: "נסעתי מהעבודה ורכב ירה עלי ונפגעתי בשוק ימין". במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הוגשו מוצגי הנתבעות וסומנו נ/1 ו-נ/2 בהתאמה. במסגרת נ/1 מצוי אישור משרד הבטחון מיום 7.12.00 ולפיו הומצאה לתובע החלטת הרשות המאשרת לפי סעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולת איבה ,תש"ל- 1970 (להלן: חוק התגמולים) כי התובע נפצע ונפגע ב"פגיעת איבה" בתאריך 2.11.00 , עת בוצע ירי לעבר הרכב בו נסע התובע וזאת בכביש חוצה שומרון מזרחית לצומת מגדלים. נימוקי הרשות היו: "מבדיקת נסיבות המקרה ומימצאי חקירת משטרת ישראל עולה , כי הפגיעה הינה פגיעת איבה, כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970". עובדה זו אף מאושרת על ידי התובע עצמו. לאור הכרה זו פנה התובע למל"ל בתביעה לתשלום תגמולים לפי חוק התגמולים וועדה רפואית דנה בעניינו וקבעה לו 54% נכות (נ/3). במסגרת שאלון שהיפנה ב"כ הנתבעת 1 לתובע נשאל זה בשאלה 26ב'4 ביחס לאישור גימלאות המל"ל מציין התובע: "גימלת תאונת עבודה ופעולות איבה" (תשובות לשאלון מיוום 24.2.04). בחקירה נגדית נשאל התובע כך: "ש. האם נכון שאינך מעלה על דעתך איזשהו אויב שיש לך שירצה לעשות לך את זה? ת. נכון? (עמ' 4 לפרוט' מ- 21.3.05). לשאלת ביהמ"ש השיב: "אני לא יודע מי ירה בי. אני התלבטתי. גם ערבי שירה בי לא יכול היה לדעת שיש יהודי באוטו. זה היה בלילה, היינו רכב מול רכב והיו מספר יריות". (ר' שם). ובהמשך: "ש. האם נכון שהרכב שמתוכו נורו עליך יריות הגיע ממולך. ת. נכון. ש. נכון שהוא סינוור אותך עם אורות גבוהים. ת. נכון. גם אני סינוורתי אותו. ש. סינוורת אותו כתגובה על כך שלא הוריד אור. ת. שנינו היינו בנסיעה עם אורות גבוהים. הוא התקרב, לא הוריד אורות וסינוורתי אותו". ש. הוא נשאר עם אורות גבוהים. ת. כן. ש. נכון שכשהוא היה במקביל אליך נורו אל רכבך מספר צרורות. ת. נורה צרור קצר". לשאלת בית המשפט השיב: ".... אני שמעתי כמה יריות. שלוש או ארבע, אני לא יכול לדעת בוודאות" (עמ' 5 שם). ברכב נסעה גם חברה של אשת התובע שלא נפגעה". למרות שהוכר כנפגע פעולות איבה, החליט התובע להחזיר התגמולים שקיבל לאחר שפנה באפיק אחר למל"ל הינו תאונת עבודה, וזאת מאחר והפיצוי היה גבוה יותר (עמ' 7 לפרוט'). מעבר לראיות דלעיל הציגה הנתבעת 2 גם את נספח לועדת הרשות לענין תקנה 15 מיום 4.8.03 ולפיו צוין כך: "נפגע ב- 2.11.00 כשחזר מעבודתו כמפעיל ציוד ועבודות עפר. נורה ממארב. הפגיעה הוכרה גם כפגיעת איבה וקיבל הטבות כנפגע איבה". בנוסף, בנספח לועדת שיקום לבקשה למעון והלוואה לרכב רפואי ציינה ממונה בשיקום כי: "נפגע בפיגוע ירי בבקעה ב- 2.11.00 כשחזר מעבודתו". במכתב שכתב התובע למוסד לביטוח לאומי וחסר תאריך אך צורף ל- נ/2 מציין הוא כך: "בתאריך 2.11.00 נפצעתי בפעולת איבה, נפצעתי בשוק....". מהאמור לעיל עולה, כי בפועל, אין יודעים בדיוק מי ביצע את הירי שכוון לתובע ומה היו מניעיו. בכך, אין כדי למנוע הסקת מסקנות ממה שכן אנו יודעים בבחינת ראיות נסיבתיות המצביעות על כך כי דווקא עסקינן בפעולת איבה ואלו הן: א. העובדה שהתובע נפצע מעבר לקו הירוק. ב. העובדה שלא נורתה יריה אחת בודדת אלה היו מספר יריות מרכב חולף. ג. העובדה שהרכב ממנו נורו היריות הגיע ממול רכב התובע והיה עם אורות גבוהים וכפי הנראה ביקש לסנוור את התובע. ד. העובדה ולפיה התובע בעצמו האמין כי נפגע על ידי מבצעי פעולת איבה הן בפניותיו למל"ל והתביעות שהגיש שם והן בהחלטות הועדה מטעם משרד הבטחון. ה. העובדה שהארוע מתרחש בשעות החשיכה כשאז קל יותר לפגוע ברכבים ישראלים. סיכום עובדות אלה, שאין בכל אחת מהן לעצמה כדי להעביר את הארוע במשוכת מאזן ההסתברויות, מביאן יחד לכך, כי סביר יותר להניח כי הארוע הינו פעולת איבה מאשר אינו כך. לא רק התובע חשב כך, גם הרשויות סברו כך ביניהן כאמור משרד הבטחון. למען הסר ספק אומר ,כי אין הכרח, כי הגדרת הארוע כפיגוע איבה על פי חוק התגמולים, תתאם את רצונות הצדדים כפי שהובעו במסגרת פוליסת הביטוח. עם זאת, המשמעות העולה מההגדרות שבסעיף 1 לחוק וכן מההגדרות שבפוליסת הביטוח מלמדות על כך שעסקינן במטריה דומה עד כדי זהות ולצורך דיון זה ניתן בהחלט לעשות שימוש באחד לטובת האחר. לא אוכל לאמר, כי נסיבות הארוע נשוא ע"א 2856/00 שקוי נ' הדר, פ"ד נו(2) 518, הולמות בהכרח מקרה זה. שם נדרש ביהמ"ש לתחולת שני חוקים ביחס לנסיבות אותו מקרה, חוק התגמולים מחד, וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 [להלן: "חוק הפלת"ד"] מאידך. העדר ראיות מתאימות הוא שהביא את ביהמ"ש להכיר בארוע ההוא כתאונת דרכים, ביהמ"ש העליון, ובצדק, עם כל הענווה, קבע, כי חוק הפלת"ד, השולל בסעיף 1 לו פיצוי מנפגע שנפגע מפגיעת איבה לפי חוק התגמולים, אינו יוצר זהות בהגדרת פעולת איבה, שכן חוק התגמולים מקל בהגדרת "פגיעת איבה" על מנת לאפשר מתן פיצוי על פיו, ולפיכך: "אין לשלול את זכאותו על פי חוק הפיצויים כל עוד לא הוכח במידה הדרושה במשפט אזרחי, דהיינו, עודף הסתברות, כי לפנינו פגיעת איבה". וזאת, על מנת לשמור על זכויותיו של הנפגע. במקרה שלנו, כאמור, העובדות הן אחרות, מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון היות הארוע פעולת איבה ולפיכך, התוצאה הינה אחרת. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה, ולפיה הנתבעות הוכיחו, כי בנסיבות המקרה חלים החריגים לפוליסות ולפיכך הפוליסות אינן חלות בנסיבות. בהגיעי למסקנה זו, לא מצאתי לנכון להזקק לטענת מעשה בית הדין. ס י כ ו ם התביעות נדחות. בנסיבות המיוחדות של הענין ולאור משך הדיון הקצר יחסית אינני עושה צו להוצאות. זכות ערעור למחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד. נפגעי פעולות איבה