להלן פסק דין בנושא ביטוח חיים לעצמאיים: פסק דין חלקי 1. התובעת ילידת 9.1.49, פסיכולוגית במקצועה, עבדה כפסיכולוגית שכירה במשך כ- 12 שנים ומשנת 1998 החלה לעבוד באופן עצמאי כפסיכולוגית במקביל לעבודתה כשכירה. התובעת החליטה לבטח עצמה באמצעות פוליסת בביטוח חיים . ביום 15.2.00 חתמה התובעת על הצעה לביטוח חיים/פוליסת פרט/קופת גמל לתגמולים לעצמאיים (להלן:"הצעת הביטוח") באמצעות סוכנות הביטוח דר-רבדים במצורף לה הצהרת בריאות וטופס ויתור על סודיות רפואית, כאשר תאריך תחילת הביטוח בסעיף 4 להצעה הינו חודש מרץ 2000. ההצעה לביטוח חיים הועברה למבטחת - הנתבעת ואושרה על ידה . ב- 23.2.00 הונפקה פוליסת הביטוח ונשלחה לתובעת. 2. ב- 1.5.00 מחמת עייפות יתר , תשישות וגרד פנתה לרופא משפחה והרופא ד"ר בן ששון הפנה את התובעת לערוך בדיקת דם כוללת. בבדיקה נמצא כי תפקודי הכבד גבוהים עד פי שתיים מהנורמה. לאור תוצאות בדיקת תפקודי הכבד נשלחה התובעת לבדיקות נוספות וב- 14.5.00 נמצא כי היא סובלת מהפטיטיס C חיובי. התובעת טוענת כי טרם הידבקותה במחלה היתה בריאה ותיפקדה באופן מלא וחיוני ואילו לאחר מכן הינה סובלת מחולשה, עייפות וקשיי תפקוד. התובעת הוכרה כזכאית לקצבת נכות כללית (זמנית), על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 100% החל מ- 1.12.00 ועד 31.7.03. התובעת טוענת כי נבדקה על ידי מומחה ברפואה תעסוקתית ד"ר רפלובסקי בצלאל אשר קבע כי היא סובלת מבעיה בריאותית המגבילה כושרה לעבודה ונמצאת במעקב ובטיפול רפואי ואיבדה כושרה לעסוק בעבודתה ובכל עבודה אחרת. מכאן לדבריה על הנתבעת לשלם לה תגמולי ביטוח לפי הרשימה שבפוליסת הביטוח (דף פרטי הביטוח) אשר הוצאה לתובעת על ידי הנתבעת בה פורטו 4 כיסויים ביטוחיים שלפי תוכנית הביטוח. התובעת טוענת כי היא זכאית לתגמולי ביטוח בגין תוכניות הביטוח כדלהלן: מזור 18 - תשלום עקב גילוי מחלה קשה בסך של 100,000 ₪ (קרן) שלווה מורחב - תשלום חודשי עקב אובדן כושר העבודה בסך 3,750 ₪ לחודש (קרן) לאחר ניכוי 3 חודשי המתנה . לעתיד סכום חודשי של 4,076 ₪ (ממודד ליום 1.3.02 ועד 28.2.2014. התובעת טוענת כי תביעתה נדחתה על ידי הנתבעת שלא כדין ועומדת בסתירה להוראות סעיף 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973. 3. הנתבעת טוענת כי הסכימה לקבל את התובעת לביטוח לאור הצהרותיה הכוזבות של התובעת, אשר הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, באשר לא נתנה תשובות מלאות וכנות לגבי מצבה הבריאותי, לרבות בעיות כבד, גב, חולשה ועילפון. סימני המחלות ו/או בעיותיה הרפואיות נתנו אותותיהן עוד לפני תחילת הביטוח וההפרה של התובעת באי הגילוי, נעשתה בעניינים המהותיים לביטוח ו/או בכוונת מרמה. אם היתה יודעת הנתבעת, כמו כל מבטח סביר אחר, את מצבה של התובעת, לא היתה מתקשרת עמה בחוזה ביטוח אף תמורת דמי ביטוח מרובים. לחילופין, אם היו נמסרות לנתבעת העובדות עובר לכריתת חוזה הביטוח, היתה דורשת בדיקות מקיפות ולא נקשרת בחוזה ביטוח, או שהתובעת היתה זכאית, אם בכלל, לתגמולי ביטוח מופחתים. הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה את חוזה הביטוח, או נהגה עם הנתבעת שלא בתום לב ובדרך המקובלת וחוזה הביטוח, אשר נכרת לכאורה, בטל מעיקרו משום שהתובעת ביקשה לבטח מצב שלא היה קיים כלל בנמצא. באשר לכושר עבודתה של התובעת, טוענת הנתבעת כי התובעת לא איבדה את כושר עבודתה כלל או לא איבדה 75% ומעלה מכושר עבודתה, להמשיך לעבוד במקצועה ובעיסוקה ולא נבצר מהתובעת לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתה . 4. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של המומחה למחלות דרכי עכול והכבד, פרופ' רם אורן מיום 21.1.04. המומחה מציין כי בעת עריכת חוות דעתו עמדו בפניו תיקה הרפואי של התובעת, הצעת הביטוח מפברואר 2000, חוות דעת של החתם הרפואי של הנתבעת, ד"ר פרלוק מיוני 2003, מכתביו של פרופ' שובל מ- 14 ליוני ו- 25 ליוני 2000 ותיקה הרפואי של התובעת במרפאתו. המומחה מציין בפרטים האנמנסטיים כי התובעת עברה ניתוח אפנדציט ב- 1995, אמה סבלה משחמת ונפטרה בגיל 74, האב סבל מגידול סרטני והבן מלימפומה והיא שותה מידי פעם משקה אלכהולי בארוחה ומעשנת מעט. המומחה מציין כי משנת 1996 נמצאה בדמה של התובעת הפרעה בתפקודי הכבד וב- 14.5.00 זוהתה סיבת ההפרעה, כדלקת כבד על רקע וירוס הפטיטיס C. למעט שחמת לאם שאין עדות שמדובר על שחמת עם רקע של הפטיטיס C, אין גורמי סיכון ידועים לגבי התובעת. בבדיקה גופנית לא נמצאה עדות למחלת כבד כרונית ותלונותיה של התובעת הינם חולשה עד כדי קושי לקום מהמיטה ולעבוד, תשישות וגרד. לגבי בדיקות המעבדה, למעט בירור אנמיה שיוחסה למיומה ברחם והפרעה עד פי 2 מהנורמה בטרנסאמנאזות עד ערך מקסימלי של 91, כל יתר תפקודי הכבד תקינים. אולטרסאונד תקין ובביופסיה שנערכה במאי 2000 נמצאה דלקת כבד כרונית עם פעילות קלה. בפרק הדיון מציין המומחה כי הלוקים בוירוס ההפטיטיס C מתחלקים ל- 3 קבוצות : המחלימים, הנשאים והחולים. התובעת סובלת ממחלת כבד כרונית והיא מחלה הנגרמת מהנגיף והולכת ומחמירה באיטיות לאורך 20 - 30 שנה. לא ידוע מתי היתה ההדבקה, אך סביר שלפי מהלכה ההדבקה ארעה לפני 10 - 20 שנה וקיים סיכוי שיהיה צורך בהשתלת כבד לתובעת. מהלך המחלה כולל עליות ומורדות ובממוצע מגיע החולה לשחמת תוך 30 שנה מההדבקה. פרופ' רם אורן מציין כי רופא משפחה רגיל אינו מתייחס לשינוי קל בתוצאות בדיקת המעבדה של תפקודי הכבד, מה גם שבתקופות מסוימות האנזימים היו תקינים לחלוטין. לכן לא ביצע כל ברור אבחנתי ומכאן שגם לא יידע את התובעת לגבי בעיה אפשרית בכבד. וכותב המומחה : "בגישה לתפקודי כבד חל מהפך כפול בשנים האחרונות שלא היה ידוע עד שנת 2002 ומהווה דילמה למומחים רבים עד היום : המהפך הראשון חל בגישה לערך העליון הנחשב תקין של אנזימי הכבד. בעוד ששנים רבות היה מקובל כי ערך זה "בהשלכה לקופ"ח מכבי" עומד על 52 יחידות". בעקבות מאמר לגבי תחום הנורמה של תוצאות בדיקת תפקודי כבד של המלומד פראטי שטען שיש לשנות את הגישה והערך העליון בחולי הפטיטיס C שנחשב תקין, נמוך בהרבה ועמד עד 30 - 40 יחידות, עדין מקובל להתייחס לערך ההיסטורי הגבוה יותר. מהפך שני חל בעובדה שמקובל היה שנים לא לטפל ולא להתייחס לחולים כאלה כנשאים עם תפקודי כבד עד פי 2 מהגבול העליון של הנורמה, דהיינו, עד 100 בקופת חולים מכבי ולא הומלץ לבצע ביאופסיות ולבצע טיפול, אזי מ- 2002 יש להתייחס גם אל אנשים אלה עם תפקודי כבד תקינים כחולים פוטנציאליים. לפיכך קובע המומחה כי מ- 2002 יש לשקול ביאופסית כבד ובהמשך טיפול אולם גם המלצה זאת עדין לא אומצה על ידי כל המומחים גם בישראל ולפיכך, אין הוא מתפלא שרופא המשפחה של התובעת, ד"ר בן ששון, לא התייחס אליה כאל חולה גם אם סבר שתפקודי הכבד גבוהים במקצת, ולא הדגיש בפניה באותן שנים את חומרת המצב וממילא היא לא התייחסה אל עצמה כאל חולה. מוסיף המומחה כי לאורך שנות המעקב היו התפקודים במספר בדיקות אצל התובעת תקינים לחלוטין, ללא שקיבלה כל טיפול, דבר שמקטין את החשד לקיומה של מחלה. המומחה מציין כי קשה מאד לדייק באחוזי הנכות שיש לקבוע לתובעת, אך אין ספק כי בפרקי זמן ניכרים ומשמעותיים במשך השנה ראויה היא לאחוזי נכות גבוהים. בחקירתו הנגדית מאשר המומחה כי מידי שנה מאז 1996 עשתה התובעת בדיקות דם ותפקודי כבד והיא עברה אולטרסאונד לבדיקת גודל הכבד שהיה תקין. המומחה מציין כי ראה את תוצאות בדיקות הדם שנעשו לתובעת משנת 1996 עד שנת 2000. בבדיקה משנת 1996 ליד רמות ALT , מצביעה על רמה גבוהה ובשנת 1998 בדיקה אחת היתה רמת של פי שתיים מהנורמה ובעקבות בדיקה זו הופנתה לאולטרסאונד של הכבד שהיה תקין. לשאלת בית המשפט, השיב המומחה כי בהתנהגות המחלה יכול ותהא רמיסיה עד כדי כך שהמחלה תהיה רדומה לתמיד, או להיפך, כל מקרה לגופו ובמשך השנים נטו להמעיט בערך המחלה כדי לא להפחיד את החולים. הפרקטיקה המקובלת היתה שאם יש בדיקות דם מחשידות, יש להפנות לאולטרסאונד. המומחה מציין כי מ- 1996 עד 1998 בדיקות הכבד היו בתוך הטווח ולא הרשימו. המומחה מציין כי מרבית החולים במחלה עובדים כי הסימפטום השכיח של המחלה הינה חולשה ויש דרגות שונות של חולשה. חלק מהחולים סובל מחולשה נסבלת. הטיפולים שניתנים לא גורמים להבראה מהמחלה אלא לרמיסיה מוחלטת. המומחה מציין כי קיים מחקר המצביע שאם נדבקים בילדות בוירוס, התפתחות המחלה יכולה לקחת עד כדי 40 שנה. המומחה מציין כי התובעת צריכה לבצע פעמיים בשנה בדיקות תפקודי כבד. פרופ' רם אורן מציין כי תחום הנורמה בקופת חולים מכבי בשנת 1996 היה 40 ועלה ל- 52 בשנת 1998 וכיום הנורמה ירדה מ- 40 ל- 35 ואף ל- 31. המומחה מטעם התובעת מציי כי ברמות האנזימים שנמצאו אצל התובעת עד להתקשרות בין התובעת לנתבעת זה לא היה זה משמעותי על מנת שרופא המשפחה יפנה אותה לרופא מומחה בתחום. 5. ד"ר חגי בן ששון שהינו רופא המשפחה של התובעת משנת 1996 מציין כי בשנת 1996 לאור תלונותיה של התובעת לא התייחס לנושא של הכבד אלא למישור של לב וכלי דם. התלונות בשנת 1996 היו של עילפון, כאבים בחזה, קוצר נשימה, קשיים בבליעה ואלו לא אותן תלונות שהופיעו שנים מאוחר יותר. משנת 1996 הפנה את התובעת לבדיקות דם ותפקודי כבד ומדי שנה קיבל את תוצאות הבדיקות. הוא מציין כי כאשר היתה עליה של האנזימים בכבד, אין הדבר מצביע על בעיות כבד דווקא אלא גם יכול להצביע על בעיות בעצמות, השמנה, לקיחת תרופות, צריכת אלכהול שכל אלה משפיעים על תפקודי הכבד. את התובעת הפנה לפי פניתה של התובעת מדי שנה לבדיקות דם ותפקודי כבד כרוטינה זאת מאחר והיא נוטלת תרופות לאלרגיה כל החיים והיא - בת 50. לדבריו בשנת 1996 התפקודים היו תקינים כי מצאו ערך של 47 והנורמה היתה 52. בשנת 1997 ערך האנזים היה 53 כאשר הנורמה היתה 52. הפעם הראשונה שכתב בכרטיסה שקיימת בעיה בכבד היה ב- 4.8.98. הוא לא הפנה את התובעת לרופא מומחה, כי היה מדובר בעליה מזערית וזה לא הצדיק הפניה לרופא מומחה, ופרט לכך לא ידעו באותם זמנים רופאי המשפחה על מחלות הפטיטיס C. הכנס הראשון שנערך לרופאי משפחה על ידי קופת חולים לגבי סוגיית הפטיטיס C נערך בנובמבר 2003. העיד רופא המשפחה : "גם אז לא ידעתי על המחלה הזאת, גם העליה לא היתה כזאת גבוהה, גם לא רציתי לסכן את החולה וגם הטיפול הוא היה כזה אלים. לא אמרתי לחולה כלום". (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 11.4.05). בהמשך העיד : "ערכים כמו שראיתי אצל התובעת, לא היה רמזור אדום, היו לנו ישיבות פנימיות במכבי והעלנו את הנושא ואמרו שאדם שטיפה עולה לו חום או לוקח תרופות, עד פי 2 עליה באנזימי הכבד, זה עדין סביר ובתקופה ההיא לא עשינו שום טיפול. בשנים האלה לא דיברו עם רופא משפחה על הפטיטיס C". (עמ' 12 ו- 13 לפרוטוקול). רופא המשפחה מציין כי הוא לא הורה לתובעת לערוך בדיקות תקופתיות אלא היא באה מיוזמתה לערוך בדיקות תקופתיות אחת לשנה. הרופא מציין כי התובעת היתה תמיד בעודף משקל וכשהפנה אותה לבדיקת אולטרסאונד של הכבד חיפש את הדבר הכי שכיח שזה כבד שומני. לדבריו, לא הסביר לה מה הוא רוצה לבדוק ובמילותיו : "מה אני הולך להגיד לה שאני הולך לחפש סרטן. אני לא רוצה להדאיג את החולה". פעם ראשונה שהפנה אותה למומחה הכבד פרופ' אורן היה ב- 14.5.00 וזאת בעקבות הבדיקה מ- 2.5.00. 6. התובעת בעדותה מציינת כי גם לפני היותו של ד"ר בן ששון רופא המשפחה, גם אצל הרופא לפניו עשתה בדיקות פעם בשנה וזאת עוד לפני 1996. אמה היה לה שחמת כבד אולם היא לא נפטרה משחמת כבד אלא מאי תיפקוד הכליות . לשאלת בית המשפט השיבה "אחרי הבדיקות האלה ב- מאי 2000 זו פעם ראשונה שהיתה איזה שהיא התייחסות לכבד. קודם הוא לא אמר לי אף פעם שצריך לעקוב אחרי הכבד". 7. מטעם הנתבעת נשמעו העדים ד"ר אהרון איסקוב המשמש חתם רפואי וכן חתם רפואי ד"ר פרלוק. ד"ר איסקוב שלא שימש חתם בזמן עריכת הפוליסה נשוא התביעה מציין כי כרוטינה לקראת עשיית ביטוח, חברת הביטוח אינה דורשת בדיקת תפקודי כבד אלא רק מעבר לסכום ביטוח מסויים שהוא שבסדר גודל של מיליונים ולא בגובה הפוליסה נשוא התביעה. חברת הביטוח לא ביקשה לבדוק את התובעת באשר סכום הביטוח אינו מצדיק קיומה של בדיקת רופא ועל פי הצהרת התובעת לא היתה בעיית בריאות ספציפית שצריך לברר לעומק. ד"ר פרלוק אשר גם הוא לא שימש כחתם בשעת הוצאת פוליסת הביטוח לתובעת, מציין בעדותו כי בעקבות תוצאות בדיקת הדם של התובעת ביום 28.6.96, היה מפנה תשומת לבה של התובעת לבעיה בתפקודי הכבד וכי יש לעקוב אחר הבעיה ולהעמיק את הברור. ובמילותיו : "הממצאים שנמצאים בתיק הרפואי הם ממצאי מעבדה של תפקודי כבד וערכים מעל הנורמה ובמועד זה לא אבחן רופא המשפחה את מחלתה ולא נתן לה טיפול רפואי". ד"ר פרלוק מאשר כי רק ביופסיה של הכבד גילתה קיומה של מחלת הפטיטיס C . ד"ר פרלוק מסיק מביצוע מספר בדיקות דם כי התובעת ידעה על בעיה בכבד. כן מציין כי מכך שפרופ' שובל מציין שהחולה מודעת להפרעה הקלה רק כשנתיים, כי אז להערכתו היא יודעת לפחות משנת 1998 על בעיה בכבד. לדבריו, לו היתה מצהירה שיש לה הפרעה בתפקודי כבד, לא היתה מתקבלת לביטוח אלא לאחר גמר בירור. ד"ר פרלוק מציין שרופא המשפחה מחפה על אי עשייה של בדיקות מקיפות יותר במהלך המעקב. לדבריו, מי שנגוע במחלת הפטיטיס C לא מבטחים אותו בביטוח חיים. 8. לאור עדותו של הרופא המטפל, ברור כי הוא לא דיווח לתובעת על אודות מחלת כבד כלשהי, ויכול להיות שהטעם לכך, כפי שהעיד, שלא ידע או שלא רצה להדאיג אותה, אולם ברור כי אם היה יודע על בעיה בכבד, היה הוא יוזם בדיקה תקופתית של תפקודי הכבד ולא מידי שנה נערכו הבדיקות לפי בקשת התובעת עצמה. הוא מיוזמתו לא שלח את התובעת לבצע בדיקת תפקודי כבד וברור כי אם היה מודע לבעיה היה שולחה לפחות אחד ל- 6 חודשים או ל- 3 חודשים לערוך בדיקות. מעבר לכך אם היה חושד שמשהו אינו כשורה, והדבר מעבר לידיעתו הרפואית כרופא משפחה, היה בודאי מפנה את התובעת לבדיקה של מומחה כבד או גסטרואנטרולוג. עצם העובדה שמשנת 1998 ועד שנת 2000 לא עשה כן, מצביעה על כך שלא ראה בממצאים כל דבר שצריך להדליק נורה אדומה ושהוא צריך להזהיר את התובעת. ברור כי אם היה יודע על בעיות בתפקודי הכבד, היה נותן לה הוראות מתאימות, הן לעניין שתית אלכהול, אכילת מאכלים שומניים או הוראות אחרות, והעובדה שלא נתן לה הוראות כאלה, מצביעה על כך כי אכן לא הצביע על מקור לבעיה כלשהי הצריכה להטריד את התובעת. בכל ההפניות לבדיקות הדם של התובעת, אף פעם ההפניה לבדיקה לא היתה בשל חשד או בעיה בתפקודי הכבד וגם זה מצביע כי התובעת לא היתה במעקב רפואי עקב בעיות כבד או ידעה על בעיה שכזו. בדיקות הדם שעשתה היו רוטיניות ולא כתוצאה מנסיון לאתר בעיה בתפקודי כבד . ב- 2.4.97 הופנתה התובעת לבדיקות דם עקב אלרגיה. ב- 25.2.98 נאמר כי ידוע על אלרגיה. ב- 15.2.99 סיבת ההפניה, כאבים בזוית הפה ושינויים ארטרוטיים. ב- 29.3.00, נגע עור בקרקפת. מכאן, שכל בדיקות הדם שנעשו לא נגעו דווקא למעקב אחרי תפקודי כבד ומכאן שלרופא המשפחה ולתובעת לא היה חשד על בעיה כלשהי בכבד. בפרק ב' להצהרת הבריאות נשאלה התובעת : "האם אתה סובל או סבלת בעבר... 4.1 מהפרעות בבליעה, צרבת, כיב קיבה או התרסריון, מחלות מעיים, דימום מדרכי העיכול, מחלות כיס המרה, הכבד, צהבת, הקאה חוזרת, האם נמצא לך דם סמוי בצואה ?" מהראיות שבפני למדים כי התובעת לא ידעה כי יש לה מחלת כבד וכך מצויין בסעיף .לא נרשם בשאלה האם את סובלת מהפרעות בתפקודי הכבד. לכן תשובתה של התובעת כי לא סבלה ממחלת כבד היא תשובה נכונה במועד הצהרתה כי זה היה מצב ידיעתה באותה שעה. באשר לחוות דעת המומחים של שני הצדדים לעניין ההפטיטיס C של התובעת, הרי אין ספק כי חוות דעתו של פרופ' רם אורן עדיפה על פני חוות דעתו של ד"ר פרלוק שהינו רופא פנימי ודרמטולוג וד"ר איסקוב מטעם הנתבעת באשר מומחיותו של פרופ' אורן, קרובה הרבה יותר ומעמיקה לעניין מחלת הכבד והפרעות בתפקודי הכבד מאשר חוות דעתם של החתמים הרפואיים. כשחוות דעת זו המציינת כי נכון למועד הצהרתה של התובעת לא ידעה היא על קיומה של מחלת כבד, או הפרעה בתפקודי הכבד, וכי רופא המשפחה פעל באופן סביר לרופא המשפחה באותה עת, יחד עם עדות רופא המשפחה כי הוא לא ציין בפניה על בעיה בכבד, כי לא ידע ואף אם היה יודע לא היה רוצה להדאיג אותה, אין אלא לבית המשפט להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת ורופא המשפחה. חוות הדעת לעניין החיתום של ד"ר פרלוק וד"ר איסקוב נעשית במבט של ידיעה היום על מצבה של התובעת לעבר ואינה מתמודדת עם השאלה, מה ידעה התובעת בעת שחתמה על ההצהרה ומה היה הידע הרפואי של רופא המשפחה מפיו היא אולי ידעה אודות מצבה הרפואי. היה על חברת הביטוח להביא ראיות לסתור את עדות רופא המשפחה לענין ידיעתו הרפואית באותה עת וידיעת התובעת. כמו כן מן הראוי היה להביא את החתם הרפואי שיעיד לפי הידע דאז כיצד היה מתייחס לסוגיה. 9. בסוקרו את בדיקות המעבדה מאשר ד"ר פרלוק כי ביולי 2000 תוצאות בדיקות המעבדה הם במספר 41 שהוא הגבול העליון של הנורמה. כפי שעולה מעדותו של רופא המשפחה ידיעתו בדבר בעיה בכבד היתה מוגבלת בשנים הרלבנטיות להצהרת הבריאות שנתנה התובעת. יוער כי לא בנקל יודה רופא כי יש לו ידע רפואי מוגבל במיוחד כשאין הוא צד לתוצאות ההליך המשפטי שבפני בית המשפט. דבריו של רופא המשפחה מתחזקים לאור עדותו של ד"ר פרלוק מטעם הנתבעת שמציין שרופא המשפחה לא פעל כפי שראוי היה שיפעל ומאשר כי רופא המשפחה לא אבחן את מחלתה של התובעת. במצב דברים זה אין לבית המשפט אלא לקבוע כי התובעת בעת שנתנה ההצהרה לא ידעה על מחלת כבד או בעיות בתפקודי הכבד. לאור האמור אין לבית המשפט אלא לקבוע כי קיימת חבות לנתבעת והדיון ימשך בשאלת כושרה ונכותה של התובעת והתגמולים המגיעים לה, אם בכלל. באשר להוצאות ההליך אלה יקבעו בגמר הדיון בתיק. ביטוח חייםעצמאים