ביטוח חיים התאבדות

המנוח נפטר ובדו"ח הנתיחה שלאחר המוות, צויין, כי סיבת הפטירה הינה נטילת מנת יתר של סמים קשים. הפנייה לחברת הביטוח לקבל את גמולי הביטוח נענתה בשלילה, באשר לטענת חברת הביטוח, המנוח עבר ניסיון אובדני, והועבר לאשפוז כפוי, וכמו כן השתמש בסמים שונים, ובהצהרת הבריאות לא הצהיר המנוח על בעיות אלה. להלן פסק דין בנושא ביטוח חיים התאבדות: פסק דין 1. התובעים 1 ו-2 הינם הוריה של הקטינה התובעת 3, והינם היורשים של המנוח אשר נפטר ביום 29.9.01 כשהוא בן 23 (להלן: "המנוח"). בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבעת ביטחה את המנוח בפוליסת ביטוח חיים מיום 26.6.00 והתובעים הינם המוטבים לפי אותה פוליסה בשל מותו של המנוח (להלן:"סוכן הביטוח"). בכתב התביעה טוענים התובעים 1 ו-2, כי נפגשו עם סוכן הביטוח צד ג' 1 המועסק על-ידי צד ג' 2. לטענתם בפגישה שקיימו התובעים 1 ו-2 עם סוכן הביטוח, ביום 14.6.00 ביקשו התובעים לבטחם עצמם בביטוח חיים. לדבריהם, לאחר שעשו כן, החל סוכן הביטוח ללחוץ עליהם, לערוך ביטוחי חיים נוספים לבני משפחתם, לרבות למנוח. התובעים טוענים כי במועד הפגישה האמורה היה המנוח בגיר, ולא שהה בבית, וממילא לא יכול היה לחתום על כל מסמך לצורך הצעת הביטוח. למרות זאת, לא הפריע הדבר לסוכן הביטוח לערוך ביטוח חיים למנוח בהעדרו. התובעים הסכימו לערוך ביטוח למנוח, והתובעים 1 ו-2 הם שחתמו במקום המיועד לחתימת המבוטח, כפי שלטענתם רואים בטופס הצעת הביטוח שצורף לכתב התביעה. לטענת התובעים מילא סוכן הביטוח את טופס ההצעה מבלי ששאל את התובעים את כל השאלות והסתפק בשאלות בודדות בנוגע למצב בריאותו הכללי של התובע, שלמיטב ידיעתם היה טוב. התובעים טוענים כי הם לא ידעו ואינם יודעים להתבטא בשפה העברית, אלא בעברית קלה. לשאלת סוכן הביטוח, האם השתמש המנוח בסמים, ציין התובע 1 כי בעת עריכת הצעת הביטוח לא צרך המנוח סמים, ולכן נרשמה המילה "לא" בסעיף 7 להצהרת הבריאות שבטופס הביטוח. 2. ביום 29.9.01 נפטר המנוח ובדו"ח הנתיחה שלאחר המוות, צויין, כי סיבת הפטירה הינה נטילת מנת יתר של סמים קשים. פנייתם של התובעים אל הנתבעת לקבל את גמולי הביטוח נענתה בשלילה, באשר לטענת הנתבעת, ביום 15.1.00 עבר המנוח ניסיון אובדני, והועבר לאשפוז כפוי, וכמו כן השתמש בסמים שונים, ובהצהרת הבריאות לא הצהיר המנוח על בעיות אלה. התובעים טוענים כי המנוח לא הצהיר כל הצהרה בדבר בריאותו וכי התובעים עצמם הצהירו אמת, כפי שהייתה ידועה להם בעת עריכת הצעת הביטוח ותשובותיהן לשאלון מלאות וכנות. לטענת התובעים סוכן הביטוח ידע כי המנוח אינו לפניו ואינו חותם על הצהרת הבריאות ומרגע שהוצאה פוליסת הביטוח על ידי הנתבעת, נכרת חוזה ביטוח חיים מחייב על בסיס ההצהרה שהצהירו התובעים. באשר לשאלות 6 ו-7 בהצהרת הבריאות הרלבנטיות למצבו הרפואי הן מנוסחות בלשון הווה ומאחר ובשעת עריכת הצעת הביטוח לא צרך המנוח סמים, לא היה מקום לדחיית התביעה. לחילופין, טוענים התובעים, כי במעשיו או במחדליו של סוכן הביטוח שהינו שלוחה של הנתבעת, גרמו לקבלת תשובות להצהרת בריאות שאינן מלאות. לאור האמור דורשים התובעים כי הנתבעת תשלום להם סך של 111,496 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, או בתוספת ריבית מיוחדת, כאמור בסעיפים 28 ו- 28א' לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 (להלן:"החוק"). 3. הנתבעת בכתב הגנתה מציינת כי אם נכונות טענות התובעים כי פוליסת הביטוח נעשתה ללא ידיעתו של המנוח - המבוטח - ומבלי שחתם על הצעת הביטוח, הרי שלא נעשתה כלל פוליסת ביטוח בת תוקף. אם נעשתה הפוליסה שלא בהסכמתו של המנוח, הרי שלפי הוראות סעיף 42 לחוק, טעונה הפוליסה הסכמה בכתב של אותו אדם. משלא ניתנה הסכמתו הרי שלא נעשתה כלל פוליסה בת תוקף ולא ניתן לדרוש לקבל מכוחה כל תגמולי ביטוח. במקרה זה, אם כך, יקבע, מוכנה הנתבעת להשיב לתובעים את הפרמיות ששולמו לה בגין הפוליסה. בנוסף טוענת הנתבעת, כי סוכן הבטוח לא פעל כשלוחה של הנתבעת אלא כשלוחם של התובעים, מאחר ובמסגרת הצעת הביטוח חתמו התובעים על מינויו של הסוכן כשלוחם ולכן מנועים הם מלטעון כי סוכן הביטוח שימש כשלוח של הנתבעת. הנתבעת טוענת כי בעת שנערכה הצעת הביטוח על ידי התובעים, היה בנם כלוא בכלא איילון בגין עבירות שונות, לרבות החזקת סמים, והם לא טרחו לגלות עובדות אלה לנתבעת, במענה לשאלות שנשאלו והן מיוזמתם וכל זאת הואיל וידעו שאם יגלו עובדות אלה, לא תסכים הנתבעת לבטח את המנוח. התובעים יצרו מצג כאילו המנוח הינו "מובטל" ומתגורר באור יהודה ואף נקבו במספר טלפון בביתו, דבר שהטעה את הנתבעת לחשוב שמדובר באדם מן היישוב, ולא אסיר בבית כלא. כמו כן, אם הייתה ידועה לנתבע העובדה, שהתובע ניסה להתאבד, והוא הורשע בעבירות שימוש בסמים, הרי כמבטחת סבירה, לא הייתה מסכימה הנתבעת לבטחו. העלמת עובדה זו מפרה את חובת הגילוי המוטלת על מבוטח לפי החוק, ועובדה היא שצריכת הסמים לא הייתה רק בעבר, אלא גם לאחר הצעת הביטוח וזאת כאמור בדו"ח נתיחה לאחר המוות. הנתבעת טוענת כי סוכן הביטוח מילא את הטופס בהתאם לתשובות שקיבל. משחתמו התובעים על הצהרת הבריאות שעל בסיסה הוצאה הפוליסה, הם אחראים לנכונות ההצהרה ולהפרת חובת הגילוי כלפי הנתבעת. בעוד אשר בסעיף 5(ד) לכתב התביעה התובעים מציינים כי סוכן הביטוח שאל אותם שאלות ספורות לגבי מצב בריאותו של המנוח בסעיף 5(ה), הם משנים גרסתם, וטוענים כי לא שאל אותם כלל אלא מילא הטופס על דעת עצמו. הנתבעת תמהה אם טוענים התובעים כי נתנו תשובות מלאות בהצעת הביטוח, כאמור בסעיף 11 לכתב תביעתם, הכיצד זה בסעיף 12(א) משנים הם את גרסתם וטוענים כי ניתנו תשובות שאינן מלאות וזאת באשמתו של סוכן הביטוח? 4. בעקבות התביעה הגישה הנתבעת הודעת צד ג', כנגד סוכן הביטוח, וכנגד צד ג' 2 שהיה נציגו של צד ג' 1, ונפגש לפי הוראותיו עם התובעים. בהודעת צד שלישי הנתבעת חוזרת על כך כי כפרה בכל טענות התובעים, אולם טוענת כי אם יוברר כי הצדדים השלישיים הפעילו לחץ על התובעים, כדי שירכשו פוליסת ביטוח עבור בנם המנוח, ללא הסכמתו ושלא בנוכחותו, וכי מילאו את הצהרת הבריאות על דעת עצמם מבלי לשאול את התובעים, הרי שהצדדים השלישיים פעלו שלא כדין תוך שהם חורגים מהוראות הנתבעת ומנהלי העבודה, וחרגו מההרשאה שניתנה להם, ופעלו ללא סמכות או ברשלנות. במעשיהם ומחדליהם גרמו לנזק לנתבעת ולכן יש לחייבם במלוא הסכומים אשר תהא חבה הנתבעת, אם תחוייב לשלם לתובעים. 5. הצדדים השלישיים בכתב הגנתם מאמצים את טענות הנתבעת בכתב הגנתה מול התביעה, וטוענים, כי הנתבעת מינתה את צד ג' או מי מהם כמורשה והם פעלו בשמה ובמקומה של הנתבעת. צד ג' 2 היה שלוח של צד ג' 1 בכל הקשור להחתמת בעלי הפוליסה והוא מילא את פרטי הצעת הביטוח בתום לב וכדין. הצדדים השלישיים טוענים כי אין עליהם חובה לזהות את בעלי הפוליסה, או את המבוטח, ואף ניתן לערוך ביטוחי חיים באמצעות הטלפון מבלי לזהות פיסית את הלקוחות. הצדדים השלישיים טוענים, כי התובע 1 אמר כי המבוטח מצוי לפני הסוכן והוא אף חתם על הצעת הביטוח, ולאחר שהקריא לתובעים את כל השאלות שבהצהרת הבריאות וידא שתשובות הנוכחים תואמות אכן את הכתוב בהצעה. 6. הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת חיתומית של ד"ר אהרון איסקוב מיום 4.8.03, המציין בחוות דעתו כי עמדו בפניו תיקיו הרפואיים של המנוח, וסיכום מחלה מאישפוז בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב, מ-15.1.00. המומחה מציין, כי כבר ב-1995 נרשם בתיקו הרפואי חשד למצב פסיכוטי דיכאוני וב-99' יש עדות לטיפול פסיכיאטרי, התמכרות לסמים הפרעה בתפקודי כבד ומועמדות להליך גמילה. בין ה-15 וה-30.1.00 אושפז התובע אשפוז עקב מצב פסיכוטי וניסיון אובדני ושוחרר עם הוראות רופא מטפל. בתאריך 24.5.00 חזר מגמילה עם המלצות לטיפול. ב-11.6.00, שלושה ימים קודם למתן הצהרת הבריאות, נכלא למשך 14 חודש, עקב החזקת סמים. מסכם המומחה את חוות דעתי, כי כחתם רפואי אם היה יודע את עברו הרפואי של המנוח, היה דוחה כל כיסוי ביטוחי, כולל ביטוח חיים, כפי שהיה נוהג כל חתם סביר אחר. 7. התובע 1 הינו אביו של המנוח והתובעת 2 הינה אמו. התובעת 2 מאשרת בעדותה כי ביום עריכת הצעת הביטוח היה המנוח בכלא ולדבריה: "אני לא זוכרת את התאריך, אמרתי לסוכן שהבן שלי בכלא... כאשר אמרתי שהבן בכלא הסוכן אמר לי שלא משנה, אפשר להחתים את אבא ואמא. הכתובת של בכור - אצלי בבית. בזמן שההצעה נחתמה הוא היה בכלא, לכלא הוא הלך מהבית שלי" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.7.04). התובעת מציינת כי אינה זוכרת אם סוכן הביטוח שאל מדוע מצוי המנוח בכלא ולמעשה אינה זוכרת אלו שאלות שאל הסוכן. לדבריה בנה ישב בכלא כי הוא ניסה להתאבד וכאשר השתמש בסמים הם שמעו מחבריו שהוא מכר סמים אולם המדובר בשקר. הוא השתמש בסמים ללא ידיעת התובעים. לפני שריצה את עונשו בכלא, כשעצרו אותו הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ואז התובעים טיפלו בו וידעו שהוא משתמש בסמים. לדבריה עשו לו גמילה פרטית בנתניה, גמילה שערכה 24 שעות. התובעת מאשרת כי המשטרה ערכה מספר פעמים חיפוש בבית אולם לא מצאו דבר. לדבריה אמרה לסוכן הביטוח שהמנוח אחרי גמילה אולם לא סיפרה לסוכן הביטוח לפני כמה זמן עבר המנוח גמילה. המנוח עבד עם אביו והיא לא יודעת מדוע נרשם בהצעת הביטוח כי הוא מובטל. 8. התובעים מציינים כי אינם יודעים בשל מה הורשע ונכלא בנם המנוח וכאשר הוצג לתובע 1 כי רעייתו ידעה את הסיבה למאסרו, אולם הוא אינו יודע בדיוק בגין אלו עבירות נכלא בנו המנוח. התובע 1 מציין בעדותו : "הסברנו שהוא קצת ילד בעייתי, לא אמרנו לו שהוא בבית סוהר. הוא לא שאל אם הוא בבית סוהר ואנחנו לא אמרנו שהוא בבית סוהר... לא סיפרתי לסוכן שהוא עישן סמים" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 12.7.04). דברים אלה של התובע 1 סותרים את דברי התובעת 2 אשר בעדותה ציינה כי מסרה לסוכן הביטוח שבנם מצוי בכלא. האב מציין בעדותו כי לאחר שהבן עבר תהליך גמילה הוא ליווה את בנו לביקורות רפואיות על מנת לבדוק כי המנוח נקי מסמים. התובע 1 מאשר בעדותו כי המנוח עבד עמו בקונדיטוריה ולדבריו סוכן הביטוח לא שאל מאומה בדבר עבודתו של המנוח . התובע 1 מאשר כי סוכן הביטוח שאל שאלות אודות בריאותו של המנוח. כאשר היה הבן מאושפז בבית החולים למחלות נפש, התובעים נפגשו עם הפסיכיאטר המטפל אולם התובע 1 אינו זוכר תוכן השיחה. לדבריו אודות שימוש בסמים על ידי המנוח ידע רק מספר חודשים לפני שבנו נכלא. התובע מאשר כי בנו היה הרבה פעמים במעצר אולם הוא אינו זוכר כמה פעמים וגם נכלא בבית הסוהר קודם לכליאה האחרונה. שני התובעים מציינים כי יודעים הם רק עברית קלה, אולם שניהם חתמו על תצהירי עדות ראשית ללא תרגום לשפתם - רוסית - אלא הקריאו להם את נוסח תצהיריהם בשפה קלה. 9. מעדות הצדדים השלישיים למדים כי כל טופס ההצעה למעשה מולא טלפונית. מר שאול יעקובסון צד שלישי מס' 2 ציין כי בשיחה טלפונית הסבירו לתובעים אודות תוכנית הביטוח והוא הגיע לביתם של התובעים על מנת למלא את הפרטים לרבות הוראת הקבע. אין הוא יודע מה הוסבר לתובעים טלפונית . "לשאלה איך הסברתי להם מה זה מחלת פרקים או שבץ מוחי - אני משיב - אני שאלתי אותם אם יש להם מחלות אם הם באובדן כושר עבודה, מה המקצוע שלהם והם ענו לי בצורה מלאה, הם ענו שבלה היא אחות ושבנימין עובד בחנות ירקות, זה מה שזכור לי. הם ענו על השאלות בצורה ברורה. הם דיברו איתי עברית די טוב". (עמ' 19 - 20 לפרוטוקול מיום 12.7.04). העד מאשר כי אין הוא סוכן ביטוח ושלחו אותו לתובעים כדי למלא הוראת קבע ולעבור על הפרטים שמולאו טלפונית בטופס. 10. אם נקבל את טענת התובעים שהצעת הביטוח נעשתה ללא ידיעתו של המנוח, ללא חתימתו וללא הסכמתו, הרי שלפי סעיף 42 לחוק פוליסה לגביה לא ניתנה הסכמה בכתב של האדם המבוטח, שאינו בעל הפוליסה, אינה תקפה ולכן לא ניתן לקבל לפיה כל תגמולי ביטוח. יוער גם כי אם לא הסכים המנוח לפוליסה, הרי גם הקביעה מיהם המוטבים לפי הפוליסה, לא נעשתה על ידו ולכן התובעים אינם בגדר מוטבים מתוך רצונו של המנוח ולכל היותר הם יורשים ולא מוטבים. 11. ההיגיון מצביע שאם הסתירו התובעים את דבר היות המנוח בבית הכלא במועד עריכת הביטוח, כי אז הסתירו אולי מבושה את דבר היותו של התובע צרכן סמים, בין בעבר ובין בהווה. הטענה כאילו גילו לסוכן הביטוח שבעבר הבן צרך סמים וסוכן הביטוח מיוזמתו לא רשם זאת, מוזרה בלשון המעטה, באשר היותו של אדם משתמש בעבר בסמים או היותו בבית כלא הינה כה מהותית לעצם עריכת הסכם הביטוח ולסיכון הביטוחי שנוטלת כל מבטחת וזה הבסיס לכל פוליסת ביטוח חיים. התובעים ידעו על מצבו הבריאותי של בנם, הם ידעו על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי ולמרות זאת לא גילו בשאלון את עברו הרפואי והשיבו בשלילה על כל השאלות הנוגעות לבריאותו, כשירותו לעבודה, שימוש בסמים ותרופות והשיבו בחיוב אך ורק על השאלה המתייחסת לעישון סיגריות. איני נדרש לפסוק אם התובעים הסתירו המידע מתוך כוונת מרמה או בושה אולם ברור כי מידע זה היה חייב להיות גלוי בפני הנתבעת. אם נכונה טענתם של התובעים כי מסרו לסוכן הביטוח שהמנוח נטל סמים בעבר, מה ילינו על הנתבעת כאשר ברור שעצם השימוש בסמים ומותו של המנוח בעקבות שימוש בסמים מהווה עילה לדחיית התביעה לתגמולי ביטוח באשר אין בנמצא חברת ביטוח שהיתה מבטחת את המנוח, לפי חוות הדעת המומחה מטעם הנתבעת שלא נסתרה. גם התשובה לשאלה 8 שם נשאל המציע האם הוא חש עצמו בריא בהחלט והיה בכושר עבודה מלא ב- 12 החודשים האחרונים נענתה בחיוב בעוד שהמציאות היא שהמנוח היה מאושפז במהלך 15 יום בבית חולים פסיכיאטרי ובטופס צויין שהוא מובטל . 12. התובעים אינם יכולים מחד לטעון כי פוליסת הביטוח תקפה לפי הצהרותיהם ואחר כך לטעון שאין הם אחראים לנכונות הדברים שהצהירו ולהנות מתגמולי הפוליסה. בטופס הצעת הביטוח חתמו התובעים על הצהרה לפיה הם מבקשים לבטח את חייו של המנוח בהסתמך על האמור בהצעת הביטוח והצהרת הבריאות וכן חתמו הם כי תשובות כוזבות או לא מלאות מקנות למבטח את הזכות לבטל את חוזה הביטוח ולא לשלם את תגמולי הביטוח. כמו כן הצהירו כי התשובות בהצהרת הבריאות הינן נכונות ומלאות. אם טוענים התובעים כי סוכן הביטוח מילא את הפרטים על דעת עצמו, הכיצד נכונים הם לטעון באותה נשימה כי נתנו הם תשובות מלאות וכנות? התובעת 2 בעדותה מציינת כי סיפרה לסוכן הביטוח שבנה משתמש בסמים ועבר גמילה אך לא ציינה בפניו מתי הוא עבר גמילה והיא מציינת בעדותה שבעת מתן ההצהרה לא השתמש המנוח בסמים ואילו התובע 1 שנכח באותה שיחה יחד עם התובעת 2 מציין כי הוא לא סיפר לסוכן שבנו עישן סמים. התובעים הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם לפי סעיף 6 לחוק ודי בכך כדי לקבוע שחוזה הביטוח בטל. נראה כי התובעים מגלים טפח ומכסים טפחיים כאשר אינם מעידים כי ידעו היטב את עברו הרפואי של התובע, את מצבו העכשווי, כי הוא מצוי בכלא ולכן אינו יכול ליתן תשובות לגבי מצבו הרפואי האמיתי. האב מציין כי הוא שהלך עם בנו המנוח לבדיקות לראות כי הבן נקי מסמים וגם עובדה זו היה עליו לציין בפני סוכן הביטוח וזאת לא עשה. התרשמתי גם שלמרות שהתובעים מנסים להציג עצמם כאילו אינם יודעים כמעט עברית, הרי מדרך עריכת תצהירי העדות הראשית ומעדותם בפני למדים כי ידיעתם מספקת על מנת להבין ולתת פרטים שנדרשו בשאלון של חברת הביטוח. לכן לא מובן מדוע דיווחו שהמנוח מובטל ולא מובן מדוע לא מסרו את כתובתו המדויקת של המנוח. 13. התובעים מינו בהוראה מפורשת את הצדדים השלישיים כשלוחיהם ות/4 מצביע על כך. לפי סעיף 33(א) לחוק סוכן הביטוח הינו שלוחו של המבוטח כאשר יש הוראה בכתב של המבוטח. בענייננו מינו התובעים את סוכן הביטוח כשלוחם ולכן אם יש לתובעים עילת תביעה בעניין מילוי הטופס, הרי צריכה זו להיות עילה ישירה שלהם מול סוכני הביטוח ולא כנגד הנתבעת. 14. השאלות שנשאלו התובעים בטופס ההצעה הן : א. האם הינך צורך סמים? ב. האם בשנתיים האחרונות נעדרת מעבודתך עקב מחלה מעבר ל- 7 ימים ברציפות ג. האם הינך נוטל תרופות או מקבל טיפול לרפואי לכל תשובות אלה ענו התובעים בשלילה וברור כי לפחות לאחת השאלות היו צריכים להשיב בחיוב. התובעים ידעו כי מדובר בתשובה כוזבת לאחת מהשאלות, באשר הם ידעו שהמנוח היה מאושפז יותר מ- 7 ימים בבית החולים באר יעקב בשנתיים האחרונות. 15. לאור האמור התביעה נדחית. באשר להוצאות בגין דחיית התביעה, מאחר ועלה בפני כי תהליך עריכת הצעת ביטוח חיים, (שאינו במקרה דנן ביטוח קולקטיבי), באמצעות שיחה טלפונית לוקה בחסר, (בלשון המעטה), באשר הצעת ביטוח ובה פרטים רפואיים, מן הראוי שתעשה בפגישה פנים מול פנים עם המבוטח, וכך לא נעשה, וכמו כן מי שנפגש עמם אינו סוכן ביטוח, אין אני מוצא לחייב את התובעים בהוצאות משפט למרות דחיית תביעתם. לאור דחיית התביעה נדחית הודעת צד ג' ללא צו להוצאות. ביטוח חייםהתאבדות