לא הייתה מחלוקת בין חברת ביטוח למבוטח כי הרכב נגנב. לא הייתה גם מחלוקת כי ברכב הותקנו אמצעי מיגון מתאימים - מערכת אזעקה. המחלוקת מתמצית בשאלה העובדתית האם הפעיל המבוטח את מערכת האזעקה בעת שעזב את רכבו, ועל מי נטל הוכחת סוגיה זו. ##להלן פסק דין בנושא אמצעי מיגון לרכב:## ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בת.א. 1201/01 (כבוד השופטת מ. שריר) לפיו דחה בית המשפט את תביעת המערער נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו (להלן: "פסק הדין"). רקע 1. בשנת 1997 רכש המערער מכונית מסוג מאזדה לאנטיס (להלן: "המכונית" ו/או "הרכב"). מעת רכישתה, ביטח המערער את המכונית אצל המשיבה בביטוח כנגד גניבה, שתנאי מוקדם לקיומו של הכיסוי הינו אמצעי מיגון - מערכת אזעקה תקינה כמפורט בפוליסה - שתופעל כל אימת שהנהג הינו מחוץ לרכב. 2. בתאריך 4.10.1999, בין השעות 11:00-13:00, נגנב הרכב בעת שהמערער שהה בביתו והרכב חנה בחנית הבית. 3. המשיבה מצידה ביצעה חקירה במהלכה גבה חוקר מטעמה עדות מהמערער בשתי פגישות שהתקיימו בביתו של המערער; הראשונה, בתאריך 28.10.99, כשתשובותיו של המערער הועלו על הכתב ב"דוח גניבת רכב" עליו הוא גם חתם (נספח ד' לתיק מוצגי המערער). השניה, התקיימה בתאריך 10.11.99 והועלתה אף היא עלי כתב (להלן: "דו"ח השלמת החקירה") (ראו נספח ו' לתיק מוצגי המערער). שתי הפגישות הוקלטו על ידי החוקר, ומאוחר יותר תומללו. 4. עדותו של המערער כפי שנגבתה, עוררה אצל המשיבה ספק באשר לכנות תביעתו, לאחר שסברה כי זה מסר גרסאות שונות לשאלות אותן נשאל. זאת, בנוסף על סירובו של המערער לבצע בדיקת פוליגרף, הובילה להחלטה לדחות את תביעתו לתגמולי ביטוח. 5. על רקע זה הגיש המערער נגד המשיבה תביעה כספית בבית משפט השלום בסך של 81,120 ₪ הכולל את ערך הרכב במועד הגניבה בצרוף הפרשי ריבית והצמדה למועד הגשת התביעה וכן הוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד ומע"מ, הכל כמפורט שם (נספח ה' לתיק מוצגי המשיבה). 6. להגנתה טענה המשיבה כי הרכב נגנב בנסיבות בהן הושארו המפתחות ושלט הרכב במתנע, או כי צופר האזעקה נוטרל על ידי המערער עובר לאירוע הגניבה באופן המאיין את דרישת המיגון. כן נטען על ידה כי המערער לא הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב משום שהשלט שהיה לו לא היה תקין, ואילו שלט נוסף, אבד. 7. בפסק דינה, קבעה הערכאה הדיונית כי לא שוכנעה, כטענת המשיבה, שהרכב נגנב לאחר שהושארו בו המפתחות או השלט, וגם לא שוכנעה כי המערער ניטרל את צופר האזעקה עובר לאירוע. עם זאת, קיבלה הערכאה הדיונית את טענת המשיבה לפיה מערכת האזעקה לא פעלה עובר לגניבת הרכב, לאחר שגרסתו של המערער העלתה תמיהות כה רבות בעיני כבוד השופטת, עד כי לא נחה דעתה כיצד נגנב הרכב מהמקום ובאיזה נסיבות נגנב. כאמור, בפסק דינו נדרש בית המשפט להכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים, וביניהם, האם השלט הנוסף אבד, והאם הפעיל המערער את האזעקה בין באמצעות השלט שהיה לו, בין משום שמערכת האזעקה נדרכת באופן אוטומאטי כפי שטען המערער. אשר לקיומו או אובדנו של שלט נוסף, נסמך בית המשפט על עדותו של החוקר, שהותירה עליו רושם חיובי ביותר, לפיה המערער אמר לו בפגישתם הראשונה עם מסירת צרור מפתחות ובו שלט אחד בלבד, כי השלט השני, אבד. תימוכין לגרסת החוקר מצא בית המשפט גם בדו"ח גניבת הרכב עליו כזכור חתם המערער כשגם שם צוין כי השלט הנוסף, אבד. אמנם המערער הגיש חוות דעת מומחה, המהנדס עוזי רז (להלן: "המומחה"), המתייחסת לשני שלטים שנמסרו לו לבדיקה, אך בית המשפט הצביע על כך כי המומחה עצמו העלה ספק אם אכן מדובר בשני השלטים של המכונית באשר אין להם את אותו קוד. בהתאמה, גרסתו של המערער לפיה אמר לחוקר שהוא לא מוצא כעת את השלט, ויתכן כי אבד, נדחתה. המחלוקת העובדתית הנוספת התייחסה לעצם הפעולה אותה ביצוע המערער עובר לגניבה. כאן הצביע בית המשפט על הגרסאות שונות אותן מסר המערער לחוקר בשתי הפגישות אותן קיים עימו. בראשונה, היה נחוש המערער בדעתו כי למרות שבאותה תקופה אירעו מספר מקרים בהם לא פעל השלט שברשותו, דווקא עובר לגניבה השלט עבד והוא הפעיל את מערכת האזעקה באמצעותו. בפגישה השנייה, לאחר שהחוקר הבהיר למערער כי השלט שמסר לו בפגישתם הקודמת נבדק על ידי טכנאי ונמצא בלתי תקין, שינה המערער את גרסתו ואמר כי נהג לדרוך ולנטרל את האזעקה באמצעות הקודנית, והודה, כך על פי עדות החוקר, כי אינו זוכר כיצד הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב ביום הספציפי. בית המשפט תמה מדוע לא טרח המערער למסור את המידע לחוקר מיד בפגישתם הראשונה, מדוע המשיך להשתמש בשלט למרות שלא היה תקין, בפרט שהיה בידו לטענתו שלט נוסף, ומדוע לא תיקן את השלט המקולקל כפי שתיקן בעבר. טענתו הנוספת של המערער כי מערכת האזעקה נדרכת מאליה זמן קצוב לאחר שהרכב חונה (דריכה פאסיבית), נדחתה אף היא. לא הוכח תוך איזה פרק זמן נדרכת המערכת הפאסיבית, ועל כן לא ניתן לשלול כי המכונית נגנבה דווקא בפרק הזמן בו המערכת טרם נדרכה. עוד שאל עצמו בית המשפט, הכיצד לא פעלה האזעקה אם המערער אכן הפעילה טרם עזב את רכבו? אם אכן הופעלה ופעלה, הכיצד לא שמעה המערער? הכיצד לא שמעו השכנים? סופו של דבר, נפסק כי לא הוכח שמערכת האזעקה במכונית הופעלה עובר לגניבתה. בהיות תנאי זה תנאי מוקדם לחובת התשלום על ידי המשיבה, פטורה היא. התביעה נדחתה, אפוא, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כמפורט שם, וכן באגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% + מע"מ. 8. ערעורו של המערער מתמקד בדחיית גרסתו העובדתית בקשר להפעלתה של המערכת האזעקה על ידו עובר לעזיבת הרכב. לטענת המערער היה באמתחתו שלט נוסף, ומצביע על כי אין בקלטת חקירתו ובתמלולה כל זכר למילותיו כאילו השלט הנוסף אבד. בית המשפט הסתמך על עדותו של החוקר בעניין זה, מקום בו היה עליו לפסול אותה לאחר שהלה ביצע עבודתו ברשלנות והקליט חומר שאינו ניתן לפענוח. המערער מודה כי חתם על דו"ח גניבת הרכב בו נרשם כי "השלט הנוסף אבד", אך אין אדם המתבקש לחתום על מסמך ביודעו כי האמת המוחלטת מונצחת בהקלטה, כדין אדם המתבקש לחתום על הודעה מבלי שהוקלט. מדגיש המערער כי בסופו של דבר נמצאו ברשותו שני שלטים, ואף הוגשה על ידו חוות דעת מומחה, המהנדס עוזי רז, המתייחסת אליהם לפיה שניהם נבדקו ונמצאו תקינים ומשדרים. לטענת המערער, וכך גם המעיד המומחה מטעמו, שלטים של מערכת האזעקה הינם תמיד בעלי קוד שונה זה מזה. דווקא קוד זהה בשני השלטים היה מוכיח שאחד מהם שוכפל ואינו המקורי. מכל מקום, בפועל לא הגישה המשיבה חוות דעת נגדית מטעמה, אף כי שני השלטים הועברו אליה לבדיקה, ולא בכדי. סוגיה עובדתית נוספת עליה מלין המערער, עניינה פעולותיו עובר לעזיבת הרכב. המערער עומד על כך כי הפעיל את האזעקה ומלין על כי בית המשפט מצא להתבסס דווקא על תצהירו של החוקר כאילו הוא הודה בפגישתם השניה שאינו זוכר כיצד הפעיל את המערכת. דברים אלה, שלכאורה אמר, אינם מופיעים בקלטת או בתמליל, והם סותרים את שנכתב ונחתם בדו"ח השלמת החקירה. לטענתו, גם אין לייחס משקל רב לעובדה כי נושא אי תקינות השלט עלה רק בעדותו המשלימה לפני החוקר. טבעם של בני אנוש שלא יעדיפו לנדב אינפורמציה הנראית כלא רלוונטית, והעשויה רק לסבך ולהאריך את החקירה שלא לצורך ולעכב את תגמולי הביטוח. המערער מדגיש כי עדותו של הטכנאי שבדק את השלט ומצאו לא תקין איננה אמינה. זאת, לעומת עדות המומחה מטעמו, שהיה גם המומחה היחיד שהעיד, כי שני השלטים נמצאו על ידו תקינים (למעט הסוללות שהיה צורך להחליפן). אותו מומחה אף העיד כי גם אם לא הופעלה מערכת המיגון על ידי המערער, היא היתה נדרכת פאסיבית ופועלת כנדרש על פי הפוליסה. מערכת ההגנה הפאסיבית, לשם כך הומצאה. מן המפורסמות הוא שכל מערכות הגנה קיימות נדרכות בתוך פרק זמן של עד דקה אחת, וממילא ראתה אשת המערער את המכונית חונה במקומה חצי שעה לאחר שהוחנתה בחנייה, ומכאן שנשללת האפשרות שהגנב חדר למכונית בפרק הזמן שבין חנייתה ועד לדריכתה הפאסיבית. בטיעונו המשפטי טוען המערער כי בעוד שעליו מוטל הנטל להוכיח כי רכבו נגנב, המשיבה היא זו שצריכה להוכיח כי מתקיים אחד מחריגי הפוליסה. במקרה דנן, שאלת הגניבה כלל לא היתה שנויה במחלוקת, ואילו המשיבה לא שכנעה כי מערכת האזעקה לא פעלה, באשר מחד לא הביאה כל עדות מומחה בעניין זה ומאידך לא קעקעה את עדותו של המומחה המערער שהעיד כי תנאי המיגון קוימו והשלטים - עבדו. יתרה מכך, אפילו היתה מוכיחה המשיבה כי מערכת האזעקה לא פעלה בעת אירוע הגניבה, אין הדבר פוטר אותה מחבותה. קיומה של מערכת אזעקה אינו "תנאי מוקדם" לחבותה של המשיבה. אם ביקשה המשיבה להימנע מתגמולי הביטוח, היתה צריכה להוכיח בראיות שגם תמורת דמים גבוהה יותר היתה נמנעת מבטחת סבירה, לו ידעה שמערכת האזעקה איננה פועלת, מלבטח את רכבו של המערער (סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981). וזאת, לא הוכיחה. בשולי הדברים טוען המערער גם כנגד ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לחובתו המשקפים זכייה בתביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. 9. המשיבה תומכת בפסק דינה של הערכאה הדיונית. לטענתה, בית המשפט הפיק את מלוא התועלת משמיעת העדים ומהופעתם לפניו, והתרשמותו הבלתי אמצעית היא שהובילה אותו לקביעת העובדות בניגוד לגרסתו של המערער. הערעור מתמצה בתקיפת ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, ואשר בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בהם, אלא אם הוכחה טעות בולטת בשיקוליו או פגם אחר היורד לשורשו של עניין, וזאת לא הוכח. תנאי מוקדם לכיסוי מפני גניבה הוא כי ברכב מותקנת מערכת מיגון תקינה ומופעלת כל עת שהרכב אינו מאויש. בכתב התביעה ובכתב ההגנה, אין פלוגתא כי אכן מדובר בתנאי מוקדם, ועל כן כל טענה הנוגעת לאי תחולת התנאי המקודם אינה אלא בבחינת הרחבת חזית אסורה. מכל מקום, יריעת המחלוקת הינה האם קיים המערער את התנאי המוקדם, אם לאו - האם הפעיל את מערכת האזעקה, אם לאו. בכך, תומכת המשיבה בקביעותיה של הערכאה הדיונית, על הנמקותיה. כן חוזרת המשיבה על טענותיה כי המערער הפקיר את מפתחות ושלט הרכב ו/או פעל באופן יזום וניטרל את צופר האזעקה. יוצא אפוא, כי המערער לא הוכיח את התנאי המוקדם לחובת התשלום, מאחר שלא הוכח כי מערכת האזעקה במכונית פעלה - שהרי, לא היו בידי המערער האמצעים להפעלתה של מערכת האזעקה לאחר ששלט אחד לא פעל והשני - אבד. דיון 10. פוליסת הביטוח שהוציאה המשיבה למערער כוללת את התנאי הבא: "התנאת אמצעי מיגון תנאי מוקדם לכיסוי ביטוחי נגד גניבה ו/או פריצה ו/או נזק בזדון תוך כדי גניבה או פריצה הוא כי ברכב המבוטח מותקנים אמצעי המיגון הרשומים מטה ואשר יופעלו כל זמן שהנהג מחוץ לרכב. מערכת אזעקה תקינה, דו ריכיבית ...". [הדגשה איננה במקור]. נספח ה' לתיק מוצגי המשיבה. 11. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב נגנב. אין גם מחלוקת כי ברכב הותקנו אמצעי מיגון מתאימים, ולענייננו - מערכת אזעקה. המחלוקת מתמצית בשאלה העובדתית האם הפעיל המערער את מערכת האזעקה בעת שעזב את רכבו, ועל מי נטל הוכחת סוגיה זו. כן, ככל שיוכרע כי המערער לא הפעיל את מערכת האזעקה, תתעורר גם השאלה האם רשאית היתה המשיבה לשלול מהמערער כליל את תגמולי הביטוח ? 12. כזכור, על שאלת הפעלת מערכת האזעקה ענה בית משפט השלום בשלילה. זאת, לאחר ששמע ובחן את עדויות הצדדים וקבע ממצאים לגבי מהימנותם. ההלכות בעניין מידת התערבותו של בית משפט זה בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, מושרשות זה מכבר. נטייתו של בית משפט זה להתערב בממצאים אלה, שההכרעה בהם מסורה דרך כלל לערכאה הדיונית על שום יתרונה בשמיעת העדים, מצומצמת למקרים יוצאים מן הכלל וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ע"א 5782/05 יעקב נ' סהר ציון חברה לבטוח בע"מ פדאור (לא פורסם) 06 (33) 454 (2006); ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מחקשווילי (טרם פורסם, 19.11.07). 13. לאחר שעיינו בראיות אותם הביאו הצדדים, מצאנו כי הדין עם המערער וכי נכון יהיה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו. בית המשפט החמיר עם המערער יתר על המידה והאיר את עדותו באור שלילי מחד, ולא שקל עדויות וראיות אשר עמדו למשיבה לרועץ מאידך, באופן שבו הסקת המסקנות לחובתו של המערער היתה שגויה. ונבאר; מהימנותו של המערער 14. בפגישתם הראשונה של המערער והחוקר, היה המערער נחוש בדעתו כי הפעיל את האזעקה עובר לגניבה. בית משפט השלום הצביע על כך כי בפגישתם השניה, ולאחר שעימתו החוקר עם ממצא אי תקינות השלט, היה המערער כבר נחוש פחות וסיפר על תקלות שהיו לו בהפעלתו. בהקשר זה אף תמה בית המשפט מדוע לא סיפר המערער השתלשלות זו עוד בתחקור הראשון, וראה זאת כממצא לחובתו של המערער. כן הפנה בית המשפט לתצהירו של החוקר שם הצהיר כי המערער הודה בפניו כי אינו זוכר כיצד הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב. אין דעתנו כדעת הערכאה הדיונית; אין בהעדר נחישותו של המערער, בהכרח, כדי לרמוז על גרסה שאיננה אמת. מקובל עלינו כי המערער לא ראה בפרט זה של תקלות בשלט פרט משמעותי לעניין חבותה של המבטחת, המשיבה, שכן בפועל גם אם היו תקלות "אז נזקקתי ללחיצה נוספת. כאשר זה לא היה עוזר, הייתי משתמש באופציות. הייתי משתמש באופציה של הנעילה ובמפתח חרום האלקטרוני לנטרול האזעקה או להפעלתה. מערכת האזעקה היתה תקינה והופעלה טרם הארוע" (ראו עדותו המשלימה לפני החוקר מיום 10.11.1999, עמ' 6 לפרוטוקול מיום 8.5.02 בשו' 28-30) [הדגשה איננה במקור]. אין לפנינו פער בגרסאות שאינו ניתן לגישור או להסבר המניח את הדעת. דברי המערער בחקירתו השנייה הינם משום השלמה של הדברים שאמר בחקירתו הראשונה, ולא סתירה, לאור הנתון שהוצג לו בדבר העדר תקינותו לכאורה של השלט. כן, גם לא היה מקום לסמוך על תצהירו של החוקר לפיה המערער לא זכר כיצד הפעיל את האזעקה. ראשית, הדברים לא נרשמו בדו"ח החקירה המשלימה, ומובן כי הם גם לא באו לידי ביטוי בתמליל משום איכות ההקלטה הגרועה (כשעל נושא זה נעמוד בהמשך). שנית, פעולת דריכת אזעקה הינה פעולה הנעשית בידי נהג באופן אוטומאטי. נקודת המוצא צריכה להיות יושרם של הנהגים שאין להם אינטרס להימנע מפעולת נעילת רכבם והפעלת האזעקה. לציין כי רכבו של המערער היה חדש, בן שנתיים לכל היותר, ולא הוכח כל שיתוף פעולה של המערער בגניבת הרכב. על כן, גם לו סברנו כי המערער אינו זוכר האם דרך את האזעקה באותו יום ספציפי, אין ליתן לכך משקל רב בהיות הפעולה פעולה אוטומאטית שיש להניח כי בוצעה. תקינות השלט 15. לטענת המשיבה, המערער לא הפעיל את האזעקה משום שהיו ברשותו רק שלט אחד, שהיה לא תקין. על אי תקינות השלט שנמסר העיד טכנאי מטעם המשיבה, שגם היא מודה בעיקרי טיעונה כי עדותו "לא היתה ברורה על דרך ההמעטה" (אם כי לטעמה אין לכך משמעות מקום שאין מחלוקת על העובדות). מחד, נמצאנו בתצהירו של הטכנאי כי פתח את השלט שמסר לו החוקר וגילה כי מגעיו מלוכלכים. כן הצהיר כי ניקה את המגעים (ראו סעיפים 6-7 לתצהירו מוצג ג' לתיק מוצגי המשיבה - לפרט). ומאידך, בעדותו בבית המשפט התברר כי הוא לא ניקה את המגעים או שאינו זוכר שניקה אותם (פרוטוקול מיום 8.5.02 בעמ' 9 שו' 24-25 ו - 28-29), הוא כלל לא נגע בשלטים שכן זה אין זה תפקידו (עמ' 9 שו' 26, עמ' 10 שו' 10-11) והשלט לא עבד בשל "קורוזיה" (עמ' 9 שו' 30). לבסוף גם הודה הטכנאי כי במקום בו המגעים מלוכלכים, יש ששלט לעיתים יעבוד ויש שלא (פרוט' בעמ' 10 שו' 20-21). מכאן שעדותו של הטכנאי איננה עיקבית, ואין בה להוות ראיה ממשית לאי תקינות השלט. מה גם שבפועל נבדק השלט על ידי המומחה מטעמו של המערער אשר מצא כי השלט תקין (למעט סוללה שהיה צורך להחליפה במועד הבדיקה). חוות דעת זו לא נסתרה בחקירה נגדית או בחוות דעת נגדית. קיומו או אובדנו של שלט נוסף 16. המערער טוען בלהט כי לא אמר לחוקר כי השלט הנוסף שהיה ברשותו, אבד. זאת, אף כי חתם על הודאה והודעה ברוח זו. ביני לביני, טענה זו רלוונטית בעיקרה לטענת המשיבה כי השלט הושאר ברכב, שממילא נדחתה על ידי בית המשפט. מכל מקום, קלטת החקירה היתה יכולה לשפוך אור על מחלוקת עובדתית זו. אלא שאיכות ההקלטה כה גרועה עד כי לא ניתן לפענחה כראוי. יעידו על כך הסימונים "ל.ב" (תוכן השיחה אינו ברור) ו"(...?)" (תוכן שיחה אינו חד משמעי) המופיעים מאות פעמים בשני תמלולים המשתרעים על פני כ - 30 עמודים בלבד. על כן, במקום בו המשיבה יצרה אצל המבוטח רושם כאילו במקרה הצורך יוכל להיעזר בקלטת להוכחת דבריו, ובפועל התרשלה בעבודתה - ראוי לזקוף זאת לחובתה באופן שיוטל עליה לסתור טענתו של המערער. חברת ביטוח המקליטה את מבוטחיה תתכבד לא רק לשמור כראוי על הראיה, אלא גם ליצור אותה באופן שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הצורך. לא עשתה כן, יעמוד לה הדבר לרועץ (השוו לדוקטרינת הנזק הראייתי כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב, פ"ד נט(4) 310, 327 (2005) ובאסמכתאות שם). 17. עם זאת, לא מקובלת עלינו טענתו של המערער כי אדם היודע ששיחתו מוקלטת מקפיד ומדקדק פחות עת חותם על מסמך כתוב. המערער הינו בגיר, בעל כשירות משפטית, והכלל הוא כי חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך בכלל, וכך בוודאי מקום שמדובר בו בחתימה על מסמך כה מהותי, כגון שטר משכנתה... אדם החותם על מסמך בלי שטרח לעיין בו לא יישמע, בדרך-כלל, בטענת Non Est Factum או בטענה דומה ..." (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 946 (2004)). מבקש המערער לסתור חזקה זו "צריך להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה..." (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ נח (2) 145, 149 (2003)). 18. במקרה דנן, הוכיח המערער את גרסתו כי קיים שלט נוסף, חרף חתימתו כי הוא אבד. מעיון בתמלול הקלטת, במקום שהדבר אפשרי בנסיבות המתוארות, בין השיטין אכן עולה כי המערער אומר לחוקר שהוא הולך לחפש את השלט. בפועל, גם נמסרו שני שלטים לבדיקתו של מומחה המערער. הערכאה הדיונית הפנתה לחקירתו הנגדית של המומחה לפיה "שני השלטים שנמסרו לי תואמים את מערכת האזעקה שהיתה אבל אין להם אותו קוד". אך לדבריו אלו היה המשך שלא בא לידי ביטוי בפסק הדין - "מערכת האזעקה לומדת את הקודים של השלטים, המערכת לומדת עד 4 שלטים שונים לכן אם אין לי את המערכת הספציפית אני לא יכול ללמוד אם היא למדה את 4 השלטים אבל אני יכול לומר שהשלטים מתאימים למערכת האזעקה הנדונה" (ראו עמ' 2 לפרוטוקול מיום 8.5.02, שו' 4-7). ברי כי בנסיבות בהן נגנב הרכב, לא יכול המומחה לבדוק את מערכת האזעקה ובהתאמה גם לא יכול לקבוע האם שני השלטים הם של המערכת הספציפית שהותקנה ברכב. אך מקריאת מכלול הדברים גרסה זו מסתברת יותר, והיא אף עולה בקנה אחד עם מפרט מערכת המיגון אותו קיבל המערער מהיבואן לפיו המערכת כללה "שני שלטים - קוד מתחלף" (מוצג א לתיק מוצגי המערער). יודגש כי המשיבה לא מצאה לנכון להגיש חוות דעת נגדית בעניין שני השלטים, אף כי הועברו לחזקתה מבעוד מועד. 19. והנה, לאחר שקבענו כי האזעקה הופעלה על ידי המערער, אין צורך לדון בטענתו הנוספת כי קיימת אף דריכה פאסיבית של מערכת האזעקה. 20. מסקנתנו הינה כי אין בעדותו של המערער כפי שנגבתה בשני הביקורים שערך אצלו החוקר ובעדותו לפני בית המשפט, משום סתירה מהותית המצדיקה שלילת גרסתו כי הפעיל את מערכת האזעקה. ככל שנמצאו סתירות, הרי שראינו בהן דקויות אליהן נתפסה המשיבה שלא היה בהן ואין בהן כדי לשלול את תגמולי הביטוח. 21. נוכח מסקנתנו זו, מתייתר הצורך לדון ביתר השאלות אותן העלה המערער, בהתייחס ל"תנאי מוקדם" ונטל ההוכחה. בשולי הדברים נעיר כי טענות המשיבה כי המערער ניטרל את הצופר או שהשאיר את השלט והמפתחות ברכב נדחו על ידי הערכאה הדיונית. 22. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שבו המשיבה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח למערער בגין אירוע גניבת רכבו. בהתאמה יש להשיב את התיק לבית משפט השלום על מנת שיקבע את הסכום המגיע למערער, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה ביניהם בדבר גובה תגמולי הביטוח, דבר אשר יחסוך התדיינות והוצאות נוספות (נפנה גם להסכמתם בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 8.5.02 בדבר ערכה של המכונית נכון ליום הגניבה). סוף דבר 23. דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית משפט השלום, מבוטל. ככל ששילם המערער למשיבה סכומים על חשבון פסק דינו של בית משפט השלום, הרי שהמשיבה תשיבם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ששילמם ועד להשבתם בפועל. בערכאה זו, תשא המשיבה בהוצאות המערער וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל. בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק דין זה יודיעו הצדדים לבית המשפט האם הגיעו להסכמה באשר לגובה תגמולי הביטוח אותם על המשיבה לשלם למערער. לא יגיעו הצדדים לעמק השווה, יועבר התיק לבית משפט השלום על מנת לקבוע את הסכום המגיע למערער. הערבות הבנקאית אשר הופקדה על ידי המערער תושב לו על ידי המזכירות. מיגוןרכבגניבת רכבביטוח גניבת רכב