תכליתה החקיקתית של תקנה 144 לתקנות התעבורה הינה בעיקרה לאפשר קביעת נסיבות התאונה ולהגיש עזרה במהירות האפשרית לנפגע. פגיעה בתאונת דרכים מחייבת הגשת עזרה מיידית ורבים המצבים בהם כל דקה הינה קריטית להצלת חייו של הנפגע. חובה זו הינה חובה אישית המוטלת על הנהג המעורב שכן אם לא כן ייתכן מצב בו מעורב בתאונה יבקש מצד ג' שאין הוא מכירו להתקשר למשטרה, להודיע על קרות התאונה ולהזעיק עזרה לנפגע וצד ג' לא עושה כן מטעמיו הוא, או עושה כן באיחור ניכר. האם יהא המעורב בתאונה פטור מחובתו אך משום שביקש מאותו אדם לעשות מעשה במקומו? התשובה לכך שלילית היא ולא בכדי קבע מתקין התקנות את החובה כחובה אישית המוטלת על הנהג המעורב. סעיף 144 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 קובע כדלקמן: (א) נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה: (1) יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו אלא אם יש הכרח להשתמש ברכב לצורך ביצוע האמור בפסקה (2) או אם שוטר הרשה את הדבר; (2) בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד - ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע; (ב) יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכלתו להגיש על פי הכשרתו; (ג) יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש; (ד) ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים; (ה) במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא. (3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזיהוי שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם; (4) יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירועה ויפרט בהודעה את - (א) שמו ומענו; (ב) מקום האירוע ומקום הימצאו הוא, ואם ידוע לו - גם שם האדם שנפגע ולאיזה מקום הועבר לטיפול". החובה המוטלת על הנהג הפוגע הינה חובה אישית ואין הוא יכול להאצילה לאחר, לא כל שכן ללמוד על קיומה בדיעבד ולזקוף פעולות שנעשו על ידי אחרים, לזכותו. ברע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ו (3), 187 נדונה השאלה האם מחדלו של נוסע ברכב אשר הנוהג בו גרם לנפגעים בתאונת דרכים לפעול למתן עזרה ולדווח מקימה חבות בפלילים. ונפסק כי תאונה שנפגע בה אדם היא המאורע המחולל חובה להושיט עזרה. הנוהג ברכב מצוּוֶה במצוות עֲשֵ.ה של הושטת עזרה, והפרתה של מצווה זו - ככל שיש הפרה -באה מיד בסמוך לאחר התאונה. סיוע להפרת המִצווה - ככל שיש סיוע - מתגבש בה-בעת עם הפרתה של המִצווה. בית המשפט פסק כי הסכנה המיידית והממשית לחיי אדם - או לפגיעה חמורה באדם והפיכתו נכה לשארית ימיו -סכנה זו כוחה עמה לכונן ולהציב על רגליה - בנסיבות מתאימות - גם חובת-משנה שעניינה הטלת איסור על נוסע לשתוק מקום ששתיקתו תסייע להפקרתו של אדם לאחר תאונה. אכן, לא כל נוסע. לא בכל מקרה. ואולם על דרך העיקרון, אין דרישה זו נעלה ממידה בינונית באדם, ובכוחו של דין העונשין לשאתה על גבו. דרישה זו אף אינה חודרת לחיי הפרט למעלה מן המידה הראויה, ואין היא גזרה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה. משמע, אין כל ספק כי, לפי פסיקת בית המשפט כי החובה המוטלת על הנהג הינה חובה אישית והפרתה מהווה עבירה פלילית. משפט תעבורהתקנות התעבורה