בדברי ההסבר להצעת החוק העוסק בפסילת רשיון אוטומטית בתאונת דרכים קטלנית הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז - 2007, ה"ח 129). סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה. להלן החלטה בנושא שלילת רשיון אוטומטית: החלטה 1. בפניי בקשה על פי סעיפים 45(א), 46 ו- 46ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), לפסול את המשיב מלהחזיק רשיון נהיגה עד לגמר ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק ת.פ. 1065/07. 2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת הריגה על פי סע' 298 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") , וכן עבירות של מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות, הפקרה אחרי הפגיעה, נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש, נהיגה במהירות בלתי סבירה וכן סטייה מנתיב נסיעה. 3. בקליפת אגוז, נטען בכתב האישום, כי ביום 28.12.06 סמוך לשעה 23:30 נהג המשיב במשאית בהיותו שיכור כאשר רמת אלכוהול בדמו היתה של 310% מ"ג לפחות. המשיב נהג במצב של עייפות גבוהה, מצב אשר מנע את השליטה ברכבו. עוד נטען כי המשיב, נהג בפזיזות ובקלות דעת, כאשר מצבו לא אפשר לו את השליטה ברכבו וגרם לסיכון לעוברי הדרך, הוא כן נהג במהירות בלתי סבירה, איבד את השליטה, סטה שמאלה, עבר אי תנועה בנוי שבאמצע הכביש, הגיע לנתיב הנגדי, התנגש ברכב פרטי, גרר את הרכב הפרטי ימינה מעבר לאי התנועה עד לנתיב נסיעתו וגרם להריגת אחת הנוסעות ולפציעה קשה של נהג הרכב הפרטי. עוד נטען בכתב האישום, כי מיד לאחר התאונה, נמלט המשיב מהמקום, והפקיר את הפצועים במקום התאונה ולא נשאר בו כדי לעמוד על תוצאות התאונה וכדי להגיש העזרה שביכולתו היה להגיש. 4. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה, לפסילת המשיב מלהחזיק רשיון נהיגה עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 1998/08). 5. בהחלטתו של בית משפט זה (כב' סגן הנשיא השופט יצחק כהן) מיום 14.6.07, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה של ממש בעוצמה ניכרת, וכן קיימת מסוכנות הנובעת מעצם המיוחס למשיב, הן באורח התרחשות התאונה, הן ברמת האלכוהול שנמצאה בדמו והן ההפקרה לאחר התאונה, בנוסף להרשעותיו הקודמות, לכן הורה על פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. 6. ביום 12.3.08 נתפס המשיב נוהג ברכב גרר, בגין כך הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נוסף (מ"ת 08-03-517) אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה. יחד עם כתב האישום הנוסף הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 13.3.08 החליט בית משפט לתעבורה בנצרת (כב' השופטת אילונה אריאלי), לעצור את המשיב . המשיב הגיש ערר, לבית משפט זה, כשהוא איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, אך ביקש לשקול קיומה של חלופת מעצר. בית משפט זה (השופט זיאד הווארי), קיבל את הערר במובן זה שעניינו של המשיב הוחזר לבית משפט לתעבורה בנצרת על מנת שיבחן חלופת מעצר, לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר. בין לבין הגיש המשיב לבית המשפט לתעבורה בנצרת בקשה לעיון חוזר בהחלטתו וטען כי הואיל ופסילתו עד תום ההליכים בבית משפט המחוזי בנצרת החלה ביום 14.6.07, בלא שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי "הוראה אחרת", אשר מאריכה את תקופת הפסילה מעבר ל- 6 חודשים, הרי שהפסילה פקעה ביום 14.12.07, קרי כ- 3 חודשים בטרם נתפס המשיב כשהוא נוהג בגרר, בנסיבות אלה, לטענת המשיב, משפקעה הפסילה, הרי שלא נהג בזמן פסילה. כב' השופטת אילנה אריאלי בהחלטתה מיום 2.4.08, הורתה על שחרורו של המשיב ממעצר תוך קביעה כי יש ממש בטענות המשיב, ולכל הפחות יש בכך כדי להחליש באופן דרמטי את משקלן הלכאורי של הראיות העומדות נגד המשיב ומשכך, אין עוד עילה להותירו במעצר. 7. ביום 27.4.08 הגישה המבקשת לבית משפט זה (כב' השופט יצחק כהן), בקשה (ב"ש 581/08) להבהרת החלטתו מיום 14.6.07 בדבר פסילת המשיב עד תום ההליכים. ביום 27.4.08 נתן כב' השופט יצחק כהן החלטה לפיה קבע כי : "ההחלטה ברורה ואינה מצריכה הבהרה... הלשון ברורה וחד משמעית- פסילה עד תום ההליכים במשמעות, עד למתן פסק הדין נגד הנאשם ולא אחרת". על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 6285/08) . בהחלטה מיום 17.7.08 ונוכח הסכמת המבקשת קיבל בית המשפט העליון את הערר והורה על ביטול החלטת בית משפט המחוזי בנצרת מיום 27.4.08 תוך קביעה כי אין תוקף לפסילת הרשיון. להדגיש כי המבקשת, הסכימה לקבלת הערר, וזאת לאור פסיקתו של בית המשפט העליון בבש"פ 9673/04 (מיום 14.11.04), עוד ציינה המבקשת כי היא מתכוונת להגיש בהקדם בקשה חדשה לפסילת רשיון המשיב עד תום ההליכים. 8. מכאן הבקשה שלפנינו, במסגרתה מבקשת המבקשת לפסול את המשיב עד תום ההליכים. ב"כ המבקשת טען, כי למבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב. עוד טען כי המדובר במעשים חמורים אשר מצביעים על מסוכנות לציבור, וכי לחובתו של המשיב הרשעות תעבורתיות קודמות. בנוסף טען, כי הנטייה היום הינה ברורה וחד משמעית, להרחיק נהגים מסוכנים מנהיגה בכבישים כבר בשלב של ניהול משפטם. מנגד ביקש ב"כ המשיב לדחות את הבקשה. טען כי כתב האישום הוגש למעלה מחמשה חודשים מאז התאונה. עוד טען כי החלטתו של כב' השופט כהן מיום 27.4.07 בוטלה ע"י בית המשפט העליון ואין להסתמך עליה יותר. ב"כ המשיב ציין כי משנגמרו ששה חודשים מאז מתן ההחלטה מיום 14.6.07, דהיינו מדצמבר 2007, נהג המשיב ו/או היה רשאי לנהוג כדין ובכלל לא סיכן את הציבור עד ליום 27.4.08, אז ניתנה החלטת כב' השופט כהן המבהירה כי הפסילה הינה עד תום ההליכים, אולם ביום 17.7.08, ביטל בית המשפט העליון החלטתו של השופט יצחק כהן מיום 27.4.08, לכן מיום 17.7.08 חזר המשיב לנהוג. לטענת ב"כ המשיב, הדיון האחרון בתיק העיקרי היה ביום 25.3.08, התיק נקבע להמשך הוכחות ליום 12.10.08, לכן התיק, עבר כבר את הששה חודשים ואם ימשך בקצב כזה צפויים הדיונים להמשך מספר שנים. 9. בראשית דבריי, אציין כי החלטתו של כב' השופט יצחק כהן, מיום 14.6.07, באשר לראיות לכאורה והמסוכנות הנשקפת מהמשיב לציבור, עדיין עומדת בפני עצמה, ואיני מוצא כל מקום להתערב בה. החלטת בית המשפט העליון מיום 17.7.08 באה לבטל את החלטתו של כב' השופט כהן שניתנה מיום 27.4.08 ולא את ההחלטה שניתנה ביום 14.6.07. מעבר לנדרש, אציין כי ב"כ המשיב לא העלה אף טענה כנגד הראיות לכאורה, לכן אין מקום לדון בקיומן של ראיות לכאורה, במיוחד כאשר בית משפט זה (כב' השופט יצחק כהן), עיין בתיק החקירה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה של ממש בעוצמה ניכרת . 10. השיקול הראשון במעלה בבקשה לפסילת רישיונו של נאשם עד לתום ההליכים הינה מסוכנותו הלכאורית לציבור. במקרה שלפנינו, מנסיבות המקרה, כמתואר בכתב האישום, ברור על פניו כי מסוכנותו של המשיב לציבור היא גבוהה. המשיב נהג ברשלנות פושעת, בהיותו שיכור ועייף, במצב זה לא שלט ברכב, סטה לנתיב הנגדי, גרם לתאונה בה נהרגה נוסעת ונפצע נהג הרכב הפרטי. בנוסף לחזקת המסוכנת הנשקפת מן המשיב, יש להתחשב גם בעברו התעבורתי. במקרה דנן למשיב 18 הרשעות תעבורה קודמות, הכוללות בין היתר, נהיגה בלא זהירות, נהיגה משמאל לקו הפרדה, אי ציות לתמרורים וכן נהיגה במהירות מופרזת. עוד ראוי לציין כי כב' השופט כהן בהחלטתו מיום 14.6.07, קבע כי המסוכנות נובעת מעצם המיוחס למשיב, הן באורח התרחשות התאונה, הן ברמת אלכוהול שנמצאה בדמו, והן ההפקרה לאחר התאונה. באשר לטענת המשיב, כי השיהוי מעל חמשה חודשים בהגשת כתב אישום, יש בו כדי להוות נימוק כשלעצמו לדחיית בקשה זו. אכן עת בחינת בקשה לפסילת רישיונו של נאשם יש ליתן משקל אף לשיהוי בהגשת כתב האישום. כמו כן, לעיתים אף עשוי השיהוי בהגשת כתב אישום להוות אינדיקציה כך שלא נשקפת מסוכנות מן הנאשם, שהרי ככל שחולף הזמן בלא שהוגש כתב אישום מתעצמת החזקה שלא נשקפת מסוכנות מנהיגתו של הנהג, שהיה מעורב בתאנה. עם זאת, נפסק בעבר כי השיהוי כשלעצמו אין בו כדי להכריע בשאלת הפסילה. (ראה בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מ"י, ניתן ביום 29.10.07). במקרה דנן, על אף שפרק הזמן שחלף עד להגשת כתב אישום אינו קצר, יחד עם זאת, איני סבור כי בנסיבות המקרה יש בשיהוי כדי לסתור את חזקת המסוכנות נוכח נסיבות התאונה ועברו התעבורתי. עוד טען ב"כ המשיב, כי משנגמרו ששה חודשים מאז מתן ההחלטה מיום 14.6.07, המשיב נהג ו/או היה רשאי לנהוג כדין ובכלל לא סיכן את הציבור. אני סבור כי גם עובדה זו אין בה כדי לסתור את חזקת המסוכנות, וזאת נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, נסיבות התאונה הקטלנית, הנהיגה בשכרות ועייפות שגרמה בסוף להריגת נוסעת ופציעת נהג הרכב הפרטי, ההפקרה לאחר התאונה, וכן נוכח עברו התעבורתי 11. ראוי לציין כי לאחר הגשת כתב האישום, תוקנה פקודת התעבורה (להלן: "תיקון 78 לפקודת התעבורה), והוסף לה סעיף 46ב שזו לשונו: "א. הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו. ב. בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המפשט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. ג. .....". בבש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז - 2007, ה"ח 129). אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה". תיקון מס' 78 לפקודת התעבורה נכנס לתוקפו ביום 1.8.2007 ולכן אינו חל המקרה שלפנינו, אשר התרחש בתאריך 28.12.06. עם זאת, התיקון מלמד על השינוי שחל במדיניות הענישה בעבירות תעבורה קטלניות, עקב ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות שבהן מעורבים כלי רכב שונים. התיקון מלמד על מגמת המחוקק להחמיר עם נהגים, ולגרום לכך שבית המשפט יפסול באופן אוטומטי עד לתום ההליכים, נהג שהוחלט להעמידו לדין בשל תאונת דרכים שבה נהרג אדם, אלא אם כן שוכנע כי יש מקום לקבוע אחרת. 12. באשר לסמכות של בית משפט לפסול נאשם עד תום ההליכים אף מעבר לששה חודשים, לפני תיקון מס' 78 לפקודת התעבורה. בהקשר זה אציין כי לבית המשפט נתונה הסמכות לפסול בעל רשיון נהיגה מלהחזיק בו עד לתום ההליכים נגדו וזאת מכוח סעיפים 46 ו-47(ט) לפקודת התעבורה. ברם קובע סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה כי: "(ב) עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל - בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". בבג"ץ 658/84 הולנד נ' שופט בית משפט השלום לתעבורה, פ"ד ל"ט(2) 524, היה מדובר בנאשם שהיה מעורב בתאונת דרכים והוגש נגדו כתב אישום, בעקבות זאת שלל בית המשפט לתעבורה את רשיון הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בתום שישה חודשים מיום ההחלטה פנה הנהג בבקשה להחזיר לו את רישיונו. בקשתו הסתמכה על הסיפא לסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה. בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העותר על דחיית בקשתו. לכן הגיש עתירה לבית המשפט העליון אשר דחה לו אותה בקובעו כי: "החלטה על-פי סעיף 46 לפקודה לפסול בעל רישיון מלהחזיק בו עד לגמר בירור דינו אינה מכילה, כשלעצמה, "הוראה אחרת" במובן סעיף 50(ב) לאותה פקודה. לשון אחר, לפי השקפתי, יש במקרה כזה לראות את הפסילה כבטלה, אם "עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רשיון לפי הסעיפים 46או 47ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל", אלא אם כן אמר בית המשפט דבר נוסף, אשר בו ניתן לראות "הוראה אחרת". אוסיף כי לפי השקפתי יכולה הוראה כזאת להכלל כבר בהחלטה לפסול עד תום ההליכים (בין שתחילה הייתה פסילה מינהלית וזו הוארכה, ובין שהדיון סב מלכתחילה על בקשה שיפוטית כזאת). הקובע הוא, אם בית המשפט נתן דעתו על האפשרות או על הכדאיות, שהפסילה תשתרע גם אל מעבר לאותם שישה חודשים". אכן, כפי שנקבע בפסיקה, "הוראה אחרת" כמשמעותה בסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, אינה יכולה להילמד, במשתמע, מהוראה בדבר פסילה עד לתום ההליכים, והיא חייבת להיקבע במפורש. (ראו בש"פ 6973/04 סלימאן אבו אלקיעאן נ' מ"י (ניתן ביום 14.11.04)). לכן בית משפט המתכוון לפסול נאשם עד תום ההליכים נגדו, מעבר לששה חודשים, עליו לציין זאת במפורש בהחלטתו המקורית. בענייננו, לאור חומרת העברה הנמצאת ברף העליון של עברות התעבורה, מצאתי כי יש מקום לפסול את רישיונו של המשיב אף לתקופה שמעבר ל-6 חודשים ועד תום ההליכים נגדו. 13. באשר לטענת המשיב כי קצב הדיונים בתיק העיקרי עלול להמשך שנים. סבור אני כי למשיב הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר עם שינוי נסיבות או בהתאם להתקדמות ההליכים בתיק. 14. אשר על כן אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים נגדו, ומעבר לתקופה של 6 חודשים. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה