מהי זכות שימוע לפני הגשת כתב אישום ? מה הדין במקרים בהם לא ניתנה לנאשם זכות שימוע לפני הגשת כתב אישום ? מדובר בזכות יסוד המוקנית לחשוד, המאפשרת לו לשטוח טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום. בית המשפט ציין כי הפסיקה שדנה בתוצאות הפרת חובת השימוע מכוח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי אינה אחידה. קיימות החלטות שונות של בתי-משפט השלום והמחוזיים, שבחלקם ביטלו את כתב האישום ובחלקם תיקנו את הפגם על-ידי הוראה לערוך שימוע מאוחר. להלן החלטה בסוגיית שימוע לפני הגשת כתב אישום: החלטה לפני בקשה לפסילת רישיון נהיגת המשיב, עד תום ההליכים לפי סעיף 46 ו-47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961. במסגרת בקשה זו, העלה ב"כ המשיבה טענה מקדמית, לפיה על ביהמ"ש להורות על ביטול כתב האישום ,מאחר ולא קוימו הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] תשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"), ובכך נפגעה זכותו של המשיב לפנות למבקשת, בבקשה להימנע מהגשת כתב האישום. העובדות הצריכות לעניין- כתב האישום מייחס למשיבה עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז -1977. כעולה מעובדות כתב האישום- בתאריך 05.02.07 בשעה 13:45 לערך או בסמוך לכך, נהגה המשיבה ברכב משא אחוד , ברחוב קפלן בפתח תקווה, מכיוון דרום לכיוון צפון בנתיב הימני. לאחר שחלפה המשיבה על פני מעבר החצייה, מרחק של כ-7.8 מטרים, עצרה המשיבה את הג'יפ והחלה בנסיעה לאחור, נגד כיוון התנועה, וזאת על מנת לקנות דבר מה בקיוסק סמוך, הנמצא במרחק של כ-22 מטרים לפני מקום העצירה. אותה עת, חצתה פולה פאולינה לריאה (להלן "המנוחה") בהליכה את הכביש במעבר החצייה משמאל לימין כיוון נסיעת המשיבה. המנוחה הספיקה לחצות מרחק של למעלה משני נתיבים, כ- 7.5 מטרים, והגיע לכאמצעו של הנתיב הימני. תוך כדי נסיעתה לאחור פגעה המשיבה במנוחה עם חלקו האחורי של הג'יפ בכאמצעו של הנתיב הימני, על מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה, נפגעה המנוחה, באופן קשה, כך, שנגרמה לה פגיעה רב מערכתית בחזה שמאל, יד שמאל וחבלה קשה בראש. המנוחה פונתה לבית החולים ולאחר כ-13 שעות נפטרה מפצעיה. רישיונה של המשיבה נפסל פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה מוסמך, החל מיום 06.02.07 וזאת לתקופה של 90 יום המסתיימות ביום 06.05.07. כתב האישום יחד עם הבקשה לפסילה עד תום הליכים, הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על פי החותמת המצוייה על פני הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ביום 03.05.07. קרי, 3 ימים לפני תום מועד תקופת הפסילה המנהלית. הבקשה נקבעה לדיון ביום 17.05.2007. לטענת ב"כ המשיבה- יש למחוק את כתב האישום, משום שלא נערך שימוע למשיבה כאמור בהוראת סעיף 60 א לחסד"פ. בהתאם לאמור בתיקון החוק מיום 01.01.2005- מתוך חובת ההודעה נגזרת חובת השימוע, (על פי האמור בסעיף 60א(ד)). זכות השימוע הינה זכות יסוד, מדברי ההסבר לחוק סדר הדין הפלילי, הטיל המחוקק חובה על רשויות התביעה , לאפשר לחשוד זכות שימוע טרם הגשת כתב אישום בעניינו. לטענת ב"כ המשיבה, הנחת היסוד העולה מהפסיקה היא כי לא ניתן לרפא הפגם של אי עריכת שימוע בטרם הגשת כתב אישום , גם בתואנה שניתן לקיים את השימוע לאחר הגשת כתבי האישום, והנסיבות מפורטות בפס"ד פולנסקי, תפ"ח 1138/05 מדינת ישראל נ' ערד , ו- ת.פ. (מחוזי ב"ש) 4785/06 מדינת ישראל נ' ראיד - לפיו אי קיום השימוע הינו פגיעה בזכות מהותית ואינו פגם טכני. לטענת ב"כ המבקשת- במקרה דנן, להבדיל ממקרים אחרים, ישנה החלטה מפורשת, כתובה, שניתנה על ידי פרקליט המחוז- על פי הסמכות שניתנה לו בחקיקה ראשית, לא להודיע לחשודה על חומר החקירה שהועבר אליו, פועל יוצא מכך, אי הענקת זכות השימוע למשיבה. הטעם שנרשם על ידי פרקליט המחוז הוא - היכולת להגיש כתב האישום בתוך תקופת הפסילה המנהלית, בשל הצורך לקיים רצף פסילה, בנסיבות המקרה החמורות. עוד טענה המבקשת, כי אי מתן זכות השימוע , אינו מחייב מיידית מחיקת כתב אישום, ביהמ"ש העליון משווה את אי מתן זכות השימוע לתורת הבטלות היחסית, ואפשר שקיום שימוע בדיעבד, מרפא הפגם. טענת ב"כ המשיבה לפיה ההשתהות הינה מגמתית- מוטעית. התיק הגיע לפרקליטות ביום 30.04.07, וביום 01.05.07 נשלחו הוראות להשלמת חקירת המשטרה. זכות השימוע הינה זכות מותנית בהחלטת הרשות המנהלית, יתירה מזאת, קיימת מסוכנות גבוהה, באם תמשיך המשיבה לנהוג. המשיבה נסעה אחורנית, בעיבורה של עיר, בלא שום צורך חיוני- התנהגות זו הינה קלת דעת, והיסוד הנפשי הוא ביסוד עבירת גרימת מוות ברשלנות. עוד טענה המבקשת כי לחובתה של המשיבה 19 הרשעות קודמות, שתיים מהן בנהיגה במהירות מופרזת- ולאור המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתה של המשיבה בצירוף חומר החקירה המצוי בתיק- המבקשת הגיעה למסקנה הבלתי נמנעת כי עסקינן בנהיגה קלת דעת, שהביאה למותה של המנוחה על מעבר חצייה, ועל כן, עסקינן בגרימת מוות ברשלנות. המסגרת הנורמטיבית- להלן נוסח סעיף 60 א' לחסד"פ - "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע". "(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טעונים. (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה. (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). (ו) אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74. (ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. (ח) הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפניה את טיעוניו בעל פה. (ט) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי פשעים שלגביהם לא יחולו הוראות סעיף קטן (א)". הליך היידוע ובעקבותיו השימוע מעוגן היום בדין בסעיף 60 א' לחסד"פ. מדובר בזכות יסוד המוקנית לחשוד, המאפשרת לו לשטוח טענותיו במלואן בטרם הגשת כתב אישום. על מהות זכות השימוע נאמר בפסיקת ביהמ"ש העליון ע"י כבוד השופטת חיות: "בגדר השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו. היא נמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה בטבורה לחובת ההגינות השלטונית" (בג"צ 554/05 רס"ר אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה תקדין עליון 2005 (3), 3043 ;בג"צ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועצ המשפטי לממשלה תקדין עליון 2006 (2), 3317 ). כפי שנאמר בבג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ואח' תקדין עליון 2006 (1), 3037 ע"י כבוד השופט ריבלין: "ניתן לומר, שאין לכם החלטה בדבר הגשת כתב אישום כל עוד לא נערך שימוע שאם לא תאמרו כן, יש בכך משום הקדמת אחרית לראשית". מימושה של אפשרות השימוע, בעקבות היידוע, פירושה מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום. היקף וחובת זכות השימוע תלויים בנסיבות הקונקרטיות של הענין. לרשות יש מיתחם של סבירות בישום הכללים (בג"צ 4776/03 מלון רגנסי ירושלים בע"מ ואח' נ' אברהם פורז שר הפנים ואח' תקדין עליון 2005 (2) 1158 פסקה 17 ) בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26) (זכות השימוע) התשנ"ט-1999, הצ"ח פ/2242 מ-4/11/98) נאמר: "ההחלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות היא החלטה רבת משמעות בחברה שאנו חיים בה. די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור". לכאורה, תמיד ניתן לתקן ואף לרפא את הפגם של אי קיום חובת השימוע בעריכתו בדיעבד, בתקווה שהמאשימה תתעלם מכתב האישום שהוגש ותקשיב לטיעוני הנאשם בנפש חפצה, כאילו לא הוגש עדיין כתב אישום. זאת בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית, המקובלת במשפט המנהלי שחלה גם בהליכים פליליים. יודגש כי הפסיקה שדנה בתוצאות הפרת חובת השימוע מכוח סעיף 60א לחוק אינה אחידה. קיימות החלטות שונות של בתי-משפט השלום והמחוזיים, שבחלקם ביטלו את כתב האישום ובחלקם תיקנו את הפגם על-ידי הוראה לערוך שימוע מאוחר. בפסק-דינו של בית-משפט המחוזי בתל-אביב, תפ"ח (ת"א) 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי אחיקם, לא פורסם (פס"ד מיום 3.1.07) (פורסם באתר המשפטי "נבו") החליט בית-המשפט לבטל את כתב האישום שהוגש בלא שימוע החשוד. נקבע כי לא רצוי לרפא את הפגם בדיעבד על-ידי עריכת שימוע מאוחר, שכן החשש הוא כי השימוע לא ייעשה באופן זהה לשימוע הנערך קודם הגשת כתב אישום. ובענייננו, בהתייחס לאמור בסיפא של סעיף 60 א (א) לחוק - הרי שהודעה תשלח..." אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך". קיימת החלטה כתובה ומפורשת, שניתנה על ידי פרקליט המחוז, לאחר שהפעיל שיקול דעתו- שלא ליתן לנאשם זכות השימוע, והשגה על החלטת הרשות המנהלית, אינה בדרך של טענה מקדמית. ההחלטה הכתובה בתיק החקירה, על ידי פרקליט המחוז- עונה אף לדרישת "הטעמים שיירשמו". ב-סעיף 60א(ה)- בהמשך לאמור בסעיף א- באם החליט פרקליט מחוז, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). החלטת פרקליט המחוז, כפי שניתנה בענייננו, לא ניתנה בכל אותם המקרים שנדונו בפסיקה שהוצגה לבית המשפט. אין מקום לבטל בנסיבות אלה כתב האישום. הבקשה נדחית. משפט פלילישימוע