פניית פרסה אסורה - ערעור תעבורה

המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של פניית פרסה שלא בבטחה וגרימת נזק להלן פסק דין בסוגיית פניית פרסה אסורה: פסק דין בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה - בחיפה (כב' השופט א. סלאמה), בת.ד. 30411/03 מיום 10.10.04. 1. המערערת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של פניית פרסה שלא בבטחה וגרימת נזק בניגוד לתקנות 44(א) ו-21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וכן בעבירה של נהיגה רשלנית עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961. בגין הרשעתה בעבירות כמצויין לעיל, גזר כב' השופט קמא את העונשים כדלקמן: א. קנס כספי בסך של 1,800 ₪. ב. פסילה מלקבל ו/או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים "כאשר ב- 3 החודשים הראשונים הפסילה תסווג והנאשמת רשאית לנהוג ברכב מסוג סובארו מס' רישוי 1831423 בעוד שבחודשיים הנותרים, הפסילה תהיה לכל סוגי הרשיון ולכל כלי הרכב". 2. עובדות כתב האישום, כעולה מהכרעת דינו של בימ"ש קמא: "בתאריך 18/11/02, סמוך לשעה 10:05, נהגה הנאשמת ברכב פרטי, מס' רישוי 1831423, ברחוב אח"י אילת בקרית חיים, בהתקרבה ליד בית מס' 31. באותה עת, מאחורי רכב הנאשמת, באותו כיוון נסיעה, נסע קטנוע מספר 2911001 (להלן: "הקטנוע") נהוג בידי אספרנסה דוד (להלן: "דוד" או "נהג הקטנוע") שהיה קרוב לרכב הנאשמת עד כדי סכנת התנגשות הנאשמת נהגה רכבה ברשלנות בכך שמהנתיב בו נסעה החלה בפניית פרסה שמאלה חסמה את דרכו של הקטנוע אשר פגע בה בדופן קדמי - שמאלי של רכבה, סטה שמאלה ופגע ברכב פרטי שחנה ממול (להלן: "התאונה"). כתוצאה המתאונה, נחבל נהג הקטנוע חבלות של ממש (קרע ברצועה השמאלית) כמו כן נפצעה הנאשמת ונגרמו נזקים לרכבים". 3. הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא: בהכרעת דינו, ציין כב' השופט קמא כי לאחר ששמע את העדים שבאו בפניו, בכלל זה נהג הקטנוע והמערערת, שקל את דבריהם והתרשם מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחן את הראיות הנוספות שהוגשו על ידי בעלי הדין כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניו מעבר לכל ספק סביר. כמו כן, ציין כב' השופט קמא כי לא נעלמה מעיניו עובדת היות עדותו של נהג הקטנוע, עדות יחידה, ישירה לאירוע מטעם התביעה, ועל כן, הזהיר עצמו בטרם הגעה למסקנתו האמורה לעיל. באשר לעדויות שבאו בפניו, ציין כב' השופט סלאמה, כי מעדותם של המערערת ובוחן התנועה ניתן ללמוד כי תנאי הראות ומזג האויר היו טובים, מדובר בכביש אספלט יבש ותקין, וכי שדה הראיה של המערערת היה פתוח כ- 100 מ' לפחות ממקום התאונה. ולמעשה, לא היתה שום סיבה אובייקטיבית אשר תימנע מהמערערת לראות את נהג הקטנוע לפני שהחלה בביצוע הפניה. כמו כן, מצא לנכון כב' השופט קמא לציין כי "הנאשמת מודה כי היא לא ראתה את הקטונוע עד רגע הפגיעה, ובכך היא מעידה על עצמה כי התרשלה". את אופן נהיגתה של המערערת עובר לביצוע פניית הפרסה, ראה כב' השופט קמא ככזו אשר גרמה לאירוע התאונה, "שכן הנאשמת פלשה לנתיב הנגדי, חסמה את דרכו של הקטנוע וגרמה להתנגשות בין שני כלי הרכב". סיכומו של דבר, ראה כב' השופט קמא במערערת כמי שהמשיכה בביצוע פניית הפרסה ולא הבחינה בנהג הקטנוע, ולכן, התרשלה במילוי חובותה כנהגת סבירה. 3. נימוקי הערעור וטיעוני הצדדים: המערערת בנימוקיה בכתב ובע"פ, פרטה בהרחבה את השגותיה על הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא. המערערת הדגישה בטיעוניה כי עובר להתרחשות התאונה, האטה את רכבה, ולאחר שזיהתה חניה פנויה המיועדת לנכים, התכוונה להגיע אליה. ואם להביא דברים בשם כותבם: "בדקתי וודאתי כי אפשרי לעשות פניית פרסה כידי להגיע לחניית הנכה, השתמשתי בכל אמצעי הזהירות המתבקשים והתחלתי לעשות את פניית הפרסה באיטיות ובזהירות". 4. את אירוע התאונה היא מתארת כדלקמן: "תוך כדי עשיית סיבוב הפרסה הגיח משמאלי והתנגש בכנף שמאלית של רכבי, נער רכוב על קטנוע ללא רשיון, ללא ביטוח לקטנוע וללא קסדה. קם מנפילתו וברח מהמקום כמו פנתר". כמו כן, המערערת מעלה את ההשערה כי רוכב הקטנוע פנה לרח' אילת מרח' צייטלין במהירות רבה והתנגש בעוצמה בחלקה קדמי שמאלי של מכוניתה במהלך ביצוע פניית הפרסה, ועל כן, לא הבחינה בו ולא כגירסתו מהמשך רח' אילת. מן האמור לעיל עולה כי לשיטת המערערת כל כולה של האחריות לאירוע התאונה הינה על כתפי רוכב הקטנוע, ועל כך הוסיפה וטענה בפניי בטיעוניה בע"פ את דבר היותה נהגת מנוסה בעלת רשיון נהיגה זה שנים רבות, ללא רישומי עבירות תעבורה בעברה, ומנגד, נהג הקטנוע (נער בן 15.5) אשר נהג בצורה פראית וברח מהמקום, לאחר האירוע. 5. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שהיא מפנה לקביעות העובדתיות של כב' השופט קמא בהכרעת דינו. עוד הדגישה ב"כ המשיבה כי אומנם אין מניעה מלבצע פניית פרסה במקום בו בוצעה פניה זו על ידי המערערת, ובתנאי ואין פניה זו מהווה הפרעה לתנועה ולרכבים אחרים על הכביש, ומרגע שחסמה את התנועה בבצעה את פניית הפרסה, אזי, עליה מוטלת האחריות להתרחשות התאונה. במקרה דנן טענה כי זכות הקדימה היתה של נהג הקטנוע, והמערערת היא זו אשר חסמה את דרכו בבצעה את פניית הפרסה. 6. דין הערעור להידחות. אין חולק כי המערערת ביצעה פניית פרסה על מנת להחנות את רכבה בחניית נכה מעברו השני של הכביש, וכי עד לרגע ההתנגשות, לא ראתה את הקטנוע. כמו כן, אין חולק כי רוכב הקטנוע, נער בן 15 (בעת ההיא) נהג ללא רישיון נהיגה והקטנוע היה רשום על שם דודו, שכן, לאור גילו הצעיר, לא יכול היה להיות הבעלים הרשום של הקטנוע, גם אם בפועל היה הבעלים, ומיד לאחר אירוע התאונה, נמלט מהמקום רגלית. 7. אני סבור כי הכרעת דינו של כב' השופט קמא מנומקת היטב ומבוססת על מכלול הראיות שבאו בפניו מבלי להתעלם אף לא מטענה אחת מטיעוני המערערת כפי שבאו לידי ביטוי בערעור שבפניי. הרשעתה של המערערת בבימ"ש קמא התבססה על התרשמותו של השופט קמא הן מעדותה, עדות הבוחן וממצאיו, עדות נהג הקטנוע, ובסופו של יום, העדיף את העולה ממצאי הבוחן ואת גירסת נהג הקטנוע על פני גירסתה. הערעור שבפניי נסב רובו ככולו על סוגיות של מהימנות, קביעות וממצאים עובדתיים של ביהמ"ש קמא. נאמר לא אחת, כי לערכאה הראשונה עדיפות על פני ערכאת הערעור בהתרשמה מהתנהגות העדים הבאים בפניה. במקרה דנן, מלינה המערערת על כי ביהמ"ש קמא העדיף את גירסת נהג הקטנוע, למרות בריחתו ממקום התאונה, התייצבותו לחקירה במועד מאוחר יותר, כאשר לדבריה, תאם גירסאות ועדותו על הקורות אותו, היתה גירסה שקרית. 8. הלכה היא מלפני בית המשפט, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהערכת עדויות, אלא, במקרים יוצאים מהכלל, כפי שנאמר בע.פ. 201/96: "אכן הלכה פסוקה היא, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות העובדתיות של הדרגה הראשונה. היא תעשה כן אם יתברר, כי השופט שהכריע את הדין שגה שגיאה עקרונית וברורה בהערכת הראיות או שקבע מימצאיו שלא על פי העובדות המוכחות. אם אין סטיות כה חריגות בהערכת הראיות ובקיעת העובדות, לא תהיה התערבות. ביתר החלטיות תימנע דרגת הערעור מלהתערב בקביעות שופט הדרגה הראשונה באשר למהימנותם של העדים, שהרי קביעותיו אלה מושפעות במידה רבה מהתרשמותו הישירה של השופט מהעדים שהתייצבו לפניו בהשמיעם את דבריהם. התרשמות זו שהיא חשובה מאוד בקביעת מהימנות, חסרה לשופטי דרגת הערעור". (בדש נ. מדינת ישראל פד"י מ(4), 281 בעמ' 285 מול האותיות ב-ג). 9. למרות האמור לעיל, עיינתי הן בעדויות המעורבים בתאונה, קרי, המערערת ונהג הקטנוע, והן בעדות הבוחן, דו"ח הבוחן, תרשים ותמונות (ת/1 - ת/4 א-ו) ובכלל זה במסקנתו של בוחן התנועה כי התרחשה בשל העבירה שביצעה המערערת בעת פניית הפרסה. רוכב הקטנוע אשר את עדותו אימץ בין היתר ביהמ"ש קמא, ציין כי הבחין בפניית הפרסה של המערערת מטרים ספורים קודם ההתנגשות ברכבה, ומבחינתו, התאונה היתה בלתי נמנעת, ולשאלת המערערת בחקירה הנגדית השיב כי אילו היתה מתבוננת במראה, היתה מבחינה בו. המערערת, כאמור, לא הבחינה בנהג הקטנוע עד להתרחשות התאונה עצמה, ומעלה את ההשערה כי לא נהג ברח' אילת (לאורכו מכיוון נסיעתה) אלא, שבזמן שביצעה את פניית הפרסה, הוא יצא במהירות ובנהיגה פראית מפניה ברח' צדדים (אלישבע קפלן) הנמצא במרחק מטרים ספורים מהמקום. כב' השופט קמא, בצדק רב, ראה בגירסה זו "תאורטית" והרי המערערת לא הבחינה ברוכב הקטנוע עד לפגיעה ברכבה (ראה עדותה במשטרה מיום 19.11.02 עמ' 2 שו' 39). כאימרת אגב אוסיף ואציין, כי גירסה תאורטית זו כהגדרת שופט קמא, אף לא מצאה את ביטויה בהודעתה במשטרה, אלא "כבושה" היתה עד למתן עדותה בבית המשפט. 10. המערערת ביטאה את תחושתה הקשה מעצם הרשעתה, וזאת לנוכח היותה נהגת "זהירה, מכירה את כל החוקים, אדוקה בחוקים, נהגת אדיבה מאוד" (עמ' 15 לפרו' בימ"ש קמא) ומנגד, "נהג הקטנוע חסר הניסיון וחסר מהימנות", לגירסתה (עמ' 17 לפרו' בימ"ש קמא), ואולם, אין בכל אלה כדי לסייע למערערת במקרה דנן, גם אם בפנינו נעצר צעיר, עבריין תעבורה כשלעצמו מעצם נהיגתו ללא רישיון וללא בטוח תקף, עדיין אין בכך מלהפחית באחריותה של המערערת לאירוע התאונה כניתוחו המעמיק של השופט קמא. ככל הנראה, התאונה, למרבה הצער, התרחשה בשל חוסר תשומת לב מספקת, וכפי שהיא עצמה ביטאה זאת בכנות רבה בתשובתה לשאלת ב"כ התביעה: "ש. ...מהי הסיבה שלא הבחנת ברוכב הקטנוע אלא בשעת הפגיעה? ת. ... הנהיגה שלו היתה פראית כפי שאמרתי... יכול להיות שהייתי עסוקה בסיבוב הפרסה, אז בדיוק אחרי שבדקתי ולא ראיתי אותו" (עמ' 16 לפרו' בימ"ש קמא). יפים לענינינו דבריו של כב' השופט חשין ברע"פ 270/005 [טרם פורסם]: "..ככל הנראה, עכב חוסר תשומת לב מספקת, תשומת לב ממנה נובע ההבדל לעיתים, בין חיים למוות...". מכל מקום, לדידי, נראה כי די באמירתה הנ"ל של המערערת כדי להביא להרשעתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. באשר לעונש שהוטל על המערערת, איני סבור כי יש מקום להתערב בעונש זה, וביהמ"ש קמא הקל עימה בהטילו את העונש שגזר עליה תוך סיווג הפסילה לפרק זמן, כמצויין בהחלטת ביהמ"ש קמא. אשר על כן, הערעור נדחה. משפט תעבורהערעור תעבורהפניית פרסהערעור