פסק דין כללי לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש קמא") אשר ניתן ביום 24.1.08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק ת' 9308/06. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין. העובדות הרלוונטיות לענייננו המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיפים 62 (3) בצירוף סעיף 39א' לפקודת התעבורה [נ"ח], התשכ"א - 1961, ( להלן - "הפקודה"). בכתב האישום נטען כי המערער נהג את רכבו ביום 8.7.06, בשעה 03:00 בלב המפרץ, עוכב לבדיקת רמת אלכוהול בגופו. הבדיקה שנערכה באמצעות הינשוף הראתה כי נמצא בדמו ריכוז אלכוהול בשיעור של 425 מיקרוגרם בכל ליטר אוויר נשוף. כמות זו עולה על הכמות הקבועה בפקודה. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש קמא שמע את הראיות של הצדדים ובסופו של יום קבע כי הוכח שהמערער נהג בשכרות, הרשיעו בדין וגזר עליו עונשי פסילה בפועל ועל תנאי וכן קנס כספי כמפורט בגזר הדין. כאמור המערער משיג על הכרעת הדין בלבד, לכן פרטי גזר הדין לא הובאו כאן בפרוטרוט. טענות המערער ב"כ המערער טוען כי בימ"ש קמא שגה בהרשיעו את המערער בדין. המערער סבור כי היו כשלים רבים בתהליכי הבדיקה, תוך הפרת הנוהלים המחייבים ועקב זאת הראיות אינן קבילות. מה גם, שמכשיר הינשוף לא אושר אלא בדיעבד. הבדיקה הייתה ביום 8.7.06 והאישור ניתן בשנת 2007. עוד מלין המערער על כך שבימ"ש קמא לא אפשר לו להביא את עדיו, ובכך הכף נטתה לחובתו והתוצאה מאששת זאת. המדובר בעדים שהיו איתו באותה נסיעה ושיש בעדותם כדי לשפוך אור על נסיבות האירוע. המערער טוען כי החלטתו של בימ"ש קמא מיום 16.9.07 ונימוקיו שלא לאפשר לו להביא את עדיו, אינם יכולים לעמוד ודינם להתבטל וברי כי קביעתו של בימ"ש קמא בסעיף 21 להכרעת הדין, שהמערער נמנע מלהביא את עדיו, אינה נכונה ולא יכולה לעמוד. בימ"ש קמא שב וטעה טעות כפולה ומכופלת כאשר הפנה להלכה הקובעת כי הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת אותו הצד שנמנע מלהביא את העד והתבסס עליה - ראו סעיף 8 ו- 9 להודעת הערעור. עוד טען המערער כי בימ"ש קמא טעה עת נתן אימון בעדות עד התביעה מס' 3, פקד סמי טל, ובסס את הכרעתו על פיה, זאת לאור הסתירות הרבות שבעדותו ודבריו הסותרים מפורשות את הראיות שהוגשו לבית משפט קמא, לשיטתו. המערער הוסיף וטען כי אין יסוד לקביעת בימ"ש קמא בסעיף 19 להכרעת הדין ושלפיה המערער לא טען בפניו שהשוטרים לא המתינו וביצעו את הבדיקה באופן מיידי. הם לא המתינו את הזמן הדרוש לביצוע הבדיקה כאמור בנוהלים ומכאן הפגם שבבדיקת הינשוף, לטעמו. לגישת ב"כ המערער, ניתן להסיק מדברי המערער שהוא יצא " ... מהאוטו עשו לי בדיקה של קרבת אצבע לאף בא בחור עם הינשוף, נשפתי לשם הוא הוציא לי פלט הוא הראה שזה יותר..", דברים המתיישבים יותר עם הטענה בהקשר להפרת הנוהלים ומכאן המסקנה המוטעית של בימ"ש קמא, שניתן להסתמך על תוצאות בדיקה זו - ראו סעיף 7 להודעת הערעור. המערער מפנה לעדות העדה מריאן לאה שאמרה בעמ' 4 כי באותה תקופה "... בשנת 2006 לא היה דגש לגבי הזמנים לחכות 15 דקות או לרשום את הדו"ח 15 דקות אחרי.". דברים אלו סותרים את עדותו של פקד סמי טל ואף הזמנים הנקובים במסמכים: טופס המאפיינים, ת/2 שנערך בשעה 03:00 לעומת השעה הנקובה בדו"ח הפעלת הינשוף, ת/5, שם צויינה השעה 03:04 ומכאן המסקנה שבימ"ש קמא טעה כאשר נתן משקל יתר לטופס הכיול ת/6, פלט הינשוף ת/7 וזיכרון הדברים ת/8. אמנם העד פקד סמי טל אמר כי הוא נהג לחכות כרבע שעה עד לביצוע הבדיקה. המערער טוען כי דברים אלו אינם מתיישבים עם גרסת העדה מריאן לאה אשר הובאו לעיל ביחס לנוהל העבודה בשנת 2006, מכאן שאין לסמוך על דברי פקד טל שכביכול הוא נהג להמתין כרבע שעה עד לביצוע הבדיקה. על כן, ומשלא הוכח כדבעי כי הבדיקה בוצעה כדין לאחר 15 דקות, מתבקשת המסקנה שיש לזכות את המערער ולכל הפחות מתעורר ספק סביר ביחס לאשמתו, ספק שיש לתת למערער ליהנות ממנו. המערער טען עוד כי הראיות שהוגשו אינן קבילות ובעניין זה הפליג בא כוח המערער למקומות רחוקים ולא לחוף מבטחים ושראוי היה שלא יגיע אליהם הן מבחינת הדברים והן מבחינת הסגנון והכוונה לאמור בסעיף 11 "ב" להודעת הערעור. עוד הוסיף המערער והלין על כך שבימ"ש קמא לא אפשר לו לזמן עדים ומנע ממנו את השמעתם. המדובר בעדים שנסעו יחד אתו ברכב בעת עריכת בדיקת הינשוף. ב"כ המערער אמר כי גם אם היה בהתנהלותו כדי לחייבו בהוצאות, ראוי היה שבימ"ש קמא יעשה כן, יחייבו בהוצאות ובלבד שיאפשר לו להשמיע את עדיו. האמת תאמר כי לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המערער בהקשר לטענותיו בסעף 11 "ו" להודעת הערעור. בכל אופן אומר כי המערער סבור שבימ"ש קמא שגה עת התעלם מעדות העד דורון חזיזה, האזרח המתנדב, שרשם בת/4 - דו"ח הפעולה, כי המערער עוכב בשעה 03:00 ובת/7 - פלט הינשוף, הראה כי הבדיקה נעשתה בשעה 03:04. גם נתונים אלה מחייבים את המסקנה שדין המערער לצאת זכאי בדין. מכל אלה ביקש ב"כ המערער לקבל את הערעור ולזכות את המערער. פס"ד דין של בימ"ש קמא בימ"ש קמא שמע ביום 16.9.07, את ראיות הצדדים ובתום פרשת התביעה טען המערער שאין להשיב לאשמה - עמ' 13 לפרוטוקול, טענה שנדחתה ובצדק על ידו- ראה החלטתו בעמ' 14 לפרוטוקול ואז ביקש ב"כ המערער דחיית הדיון ושמיעת פרשת ההגנה במועד אחר, באומרו: "מאחר וברצוננו לבוא בדברים עם התביעה" ואף המשיך והצהיר כי מטעמו "יעיד הנאשם בלבד" - עמ' 14 לפרוטו' הישיבה מיום 16/9/07. בימ"ש קמא דחה את בקשת המערער ושמע את עדותו בו ביום. בתום עדות המערער העלה בא כוחו לראשונה את בקשתו להזמנת עדים נוספים וזאת בניגוד להצהרתו הקודמת כפי שהובאה לעיל והאומרת שרק המערער יעיד. המערער ביקש באמצעות ב"כ לדחות את הדיון לישיבה נוספת אליה רצה להזמין עדים שהיו איתו ברכב בעת ביצוע הבדיקה ורישום הדו"ח. ב"כ המערער טען בעמ' 16 בעניין זה כי נודע לו לראשונה על קיומו של עד אחד אך ורק בתום עדות המערער, חרף זאת טען הסנגור כי המדובר בשני עדים שזכרם לא בא בדו"ח. כאמור בימ"ש קמא החליט לדחות את בקשתו לדחיית הדיון הואיל והמערער היה מיוצג, כפר באמצעות בא כוחו והמועד לשמיעת הראיות נקבע בהתאם ליומן הסניגור, לכן היה עליו לצפות העדת המערער ועדיו, אך עדים אלו לא זומנו. בימ"ש קמא הסתמך בעיקר על הצהרת עורך הדין ב"כ המערער, שרק המערער יעיד - ראה החלטתו בעמ' 17 לפרוט'. בהכרעת דינו, בימ"ש קמא סקר את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר. בפתח פרק הדיון וההכרעה קבע בימ"ש קמא כי עדויות אנשי המשטרה הותירו עליו רושם חיובי ושדבריהם משקפים נאמנה את ההתרחשויות בזמנים הרלוונטיים. בימ"ש קמא לא קיבל את טענת המערער ביחס לאי חוקיות המכשיר. בהקשר לזמני הבדיקה, מתברר כי המערער נתבקש לנסוע למוסך טיוטה, שם התבצעה הבדיקה ועובדה זו אושרה על ידי העדה מריאן לאה. בסעיף 17 להכרעת הדין שב והדגיש בימ"ש קמא שהוא מאמין לפקד טל, תוך שהוא קובע כי בפניו מפעיל ותיק ומנוסה למכשיר הינשוף, שהעיד מפורשות כי הוא המתין רבע שעה עד שביצע את הבדיקה ולאחר שקיים את כל הנוהלים המחייבים בסוג בדיקה מעין זו. העד טל מסר כי בשנת 2006 לא הקפידו על רישום שעת הדו"ח, אך לגרסתו הוא הקפיד להמתין רבע שעה " ... מרגע שאני פוגש את הנהג". עוד הסתמך בימ"ש קמא על כך שהמערער לא העלה בפניו כל טענה ביחס למועד ביצוע הבדיקה ולא אמר ולו בחצי מילה, שהבודק לא המתין רבע שעה. בימ"ש קמא סמך ידיו על העובדה כי תוצאות בדיקת הינשוף קבעו כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 425 מקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, המערער הודה שלגם שתי כוסות בירה, בבדיקת המאפיינים הליכתו לא הייתה יציבה, הוא לא הצליח להביא את אצבעו לאף, התנהגותו הייתה רדומה, דיבורו איטי ומפיו נדף ריח של אלכוהול. עוד הסתמך בימ"ש קמא על עדותו של פקד נגר, שערך שימוע למערער בשעה 03:25 והחליט לפסול את רישיונו מנהלית למשך 30 יום. בדו"ח השימוע ת/9 נרשמה שעת השימוע 03:25 והשעה 02:50, כשעת ביצוע העבירה. בימ"ש קמא הגיע למסקנה שיש להרשיע את המערער על סמך מארג הראיות שהונחו בפניו, לרבות בדיקות המאפיינים והעדויות שפורטו תוך שהוא מסתמך עליהן - ראו סעיף 23 להכרעת הדין ולא השתית את מסקנותיו על תוצאות בדיקת הינשוף בלבד. דיון והכרעה אעיר כבר עתה כי היה ראוי שב"כ המערער ימתן את סגנון הטיעון שלו. הפתיח של הטיעון בפני "...אני מתעסק מס' שנים בתחום התעבורה ולא רואים אותי הרבה באולמות ערעורים, אך בתיק זה, זה תיק שאני הגעתי למסקנה זה שאו שאני לא מבין שום דבר במשפטים או שאלמד היום או בימים הקרובים משהו חדש...", סגנון מתנשא זה אינו הולם מי שטוען להתמחות ולהתמקצעות בתחום משפטי מסוים. כמו כן, גם האמור בסעיף 11 ב להודעת הערעור מרחיק לכת ואינו ראוי, בלשון המעטה, עד כי אינני מוסיף בעניין זה ודי לחכימא ברמיזה. טרם אדרש להכרעת הדין אומר כי המערער הפריז בטענותיו ביחס להזמנת עדיו. עיון בפרט' מעלה כי המערער הצהיר בעמ' 14 לפרוטוקול באמצעות ב"כ כי הוא מבקש: "...לדחות את שמיעת פרשת ההגנה מאחר וברצוננו לבוא בדברים עם התביעה. יעיד הנאשם לבדו." (ההדגשה הוספה. כ.ס) אך משבימ"ש קמא דחה את בקשתו זו, המערער העיד ואז העלה ב"כ המערער את בקשתו השנייה לדחיית הדיון לשם הזמנת שני עדים שזכרם לא היה קיים מספר דקות קודם לכן. (ראו עמ' 16 לפרוטוקול של בימ"ש קמא). בחנתי את טענות המערער ביחס לזימון העדים ועיינתי בנימוקי החלטת בימ"ש קמא, ולא שוכנעתי כי עמדה בפניו בקשה רצינית ומנומקת להזמנת העדים. נימוקי בימ"ש קמא סבירים ומקובלים עלי. לעדים אלו אין זכר, גם כן, בחומר החקירה ואף עדי המשיבה לא נחקרו ביחס אליהם. עוד יש לציין כי לא הונחו בפני בימ"ש בשום שלב תצהירים של אותם עדים ואיש אינו יודע את זהות העדים ואת תוכן עדותם. גם לגוף העניין לא ניתן לומר כי הגנת המערער נפגעה או מתעורר חשש לעיוות דין. כאמור נימוקיו של בימ"ש קמא לדחיית הבקשה לדחיית הדיון לשם זימון העדים נראים לי ואף מקריאת הפרוטוקול ניתן להתרשם כי המדובר בבקשות שונות שהועלו באותו שלב ע"י ההגנה למטרה אחת והיא דחיית הדיון, רושם שאינו משולל המציאות. על כן אני דוחה את טענותיו ובעקבות זאת את בקשת המערער ככל שהיא נוגעת להזמנת העדים. בעניין זה, אוסיף ואדגיש כי עו"ד אילן מרום החל לייצג את המערער ביום 15/11/06. המערער כפר באשמה ביום 8/3/07 ונקבע מועד לשמיעת הראיות. ביום 16/9/07 נשמעו כל עדי התביעה והמערער העיד בעצמו, על כן יש לתהות איך יתכן שעד לשלב זה, עו"ד מרום לא ידע על קיום כל עד נוסף מלבד המערער - ראה דבריו בעמ' 16 לפרוטוקול (המערער מסר לב"כ באותו מועד (בישיבה מיום 16/9/07) שקיים עד אחד אך הסנגור טען לקיומם של שני עדים. התנהלות שכזו מצביעה על רצינות הבקשה לזימון עדים. עוד יש לומר כי הדיון נדחה לשם הגשת סיכומים בכתב, סיכומי ההגנה הוגשו ביום 10/11/07 ואין בהם שום התייחסות לסוגייה זו כמו כן הכרעת הדין ניתנה ביום 24/1/08, כך שמיום סיום שמיעת הראיות ועד למתן הכרעת הדין חלפו מספר חודשים, פרק זמן לא קצר שבמהלכו, יכל המערער לפנות שוב לבית המשפט בבקשה נוספת ומנומקת להשמעת אותם עדים - התנהלות המערער ונקיטתו בדרך של שב ואל תעשה, מעידה גם היא על רצינות הבקשה, מהות וחשיבות העדות, שביקש להשמיע. גם אם היתה מתקבלת טענתו של המערער בעניין זה, ולא היא, הרי שהתוצאה לא היתה משתנה וזאת לאור סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, שקובע כי: "בית המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין.". בענייננו שוכנעתי כי אין כל חשש לעיוות דין לאור הראיות הקיימות בתיק ובהתחשב במידת תרומתם האפשרית של העדויות לפרשת ההגנה והשפעתן על הראיות בתיק. על כן, בנסיבות העניין ולאור הנימוקים דלעיל אני דוחה את טענות המערער ככל שהן מתייחסות להזמנת עדים. וכעת אדון בטענות המערער ביחס להרשעתו בדין. בימ"ש קמא קבע את הממצאים על סמך התרשמותו מהעדים, התרשמות בלתי אמצעית. העדים פירטו בעדותם והסבירו את שעות ביצוע פעולות הבדיקה של המערער, כך שעל פי עדותם לא נפל כל פגם בהתנהלותם ובאופן ביצוע הבדיקות. כידוע בימ"ש בהליך הערעור לא מתערב בקביעות עובדתיות, אלא במקרים חריגים ומיוחדים ועל זה נאמר: "...התערבות ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אינה דבר שבשגרה. היא תצטמצם אף יותר כאשר המדובר בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה ובלתי אמצעית מן העדים (ראו לעניין זה ע"פ 9352/99 מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632)." - ע"פ 1353/07 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2008). עוד יש לומר כי בימ"ש קמא בחר ללכת גם בדרך של קביעת הממצאים על יסוד הראיות האחרות שיש בכוחן כדי לבסס את מסקנתו, קרי שהוכח בפניו במידה הדרושה במשפט פלילי את עובדות כתב האישום והקביעה כי המערער נהג בשכרות. אכן היה על עדי המשיבה להקפיד ברישום הזמנים המדויקים של ביצוע הפעולות ואשר נקטו במהלך בדיקת המערער וכי רישום שכזה היה בו כדי לייתר את טענות המערער ככל שהן נוגעות לתהליך הבדיקה וזאת לאור חשיבות נתונים אלו. כאמור בימ"ש קמא קיבל את עדות עדי המשיבה, נתן בהם אימון מלא ומוחלט ואף קיבל את הסבריהם ביחס לרישום אותם נתונים במוצגים שהוגשו, הסברים שמצא בהם בימ"ש קמא בסיס למסקנותיו ואשר השמיטו את השטיח מתחת לרגלי המערער ובעיקר היוו תשובה לטענותיו בהקשר לתהליך בדיקתו באמצעות הינשוף. על כל פנים מעיון בתיק בימ"ש קמא, בראיות שהונחו בפניו ובהכרעת הדין ניתן לראות כי היו בפניו די והותר ראיות לשם ביסוס מסקנותיו והתוצאה אליה הגיע, שכן הלכה ידועה הנה שניתן להרשיע בשכרות גם על סמך ראיות שאינן מדעיות, ראיות שמתקיימות בעייננו בצורה בולטת ומובהקת ודי לעיין בבדיקת המאפיינים. ראה בעניין זה: רע"פ 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל, (2008) והפסיקה שהובאה שם. לא מצאתי כל עילה להתערבות בתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא. הכרעת דינו מנומקת ומפורטת ומבוססת כדבעי על מארג של ראיות, הן ראיות אחרות (טופסי בדיקת המאפיינים וכו') והן תוצאות בדיקת הינשוף. מעיון בדו"ח השימוע ניתן לראות כי לא היה פגם כלשהו בתהליך הבדיקה ואף צוינו שעות המתאימים לזמנים הדרושים לביצוע בדיקת הנשיפה ומכאן שלא רק הסברי עדי המשיבה עמדו בפני בימ"ש קמא, אלא גם הרישום בדו"ח השימוע של פקד נגר. מכל אלה אני בדיעה כי דין הערעור להידחות. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. הקנס שהוטל על ידי בימ"ש קמא, ישולם בהתאם להחלטת בימ"ש קמא כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1/8/08. משפט פלילימשפט תעבורהערעור