פסק - דין זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט בשן) מיום 9.9.04 בת"א 118420/01 שקיבל את תביעת משיבה 1 (להלן: "המשיבה") נגד המערערים. 1. הרקע: (א) המשיבה הגישה תביעת שיבוב נגד המערערים ונגד משיבים 2-3 בגין סכומי פיצוי ששילמה למבוטחת שלה, פרי הגליל לשיווק בע"מ, (להלן: "המבוטחת") בעלת משאית (להלן: "המשאית הנפגעת"). (ב) ביום 10.6.01 אירעה תאונת דרכים בין המשאית הנפגעת לבין שתי משאיות נוספות שאחת מהן (להלן: "המשאית הפוגעת") היתה בבעלות מערער 2 שבדרך כלל נהג בה משיב 2. (ג) נסיבות התאונה היו כאלו שהמשאית הפוגעת פגעה מאחור במשאית הנפגעת וזו נהדפה אל משאית שלישית שעמדה לפניה (להלן: "המשאית השלישית") (ד) המשיבה שילמה למבוטחת את סכום הנזק, והגישה כאמור תביעת שיבוב נגד המערער 2, הבעלים של המשאית הפוגעת, נגד משיבה 3, היא המבטחת של המשאית הפוגעת, נגד משיב 2, הנהג הקבוע של המשאית הפוגעת, ונגד המערער 1 שנהג במשאית הפוגעת בעת התאונה. (ה) בין הצדדים נתגלעה מחלוקת מי נהג במשאית הפוגעת: המערער 1 או המשיב 2. למערער 1 לא היה רשיון לנהיגה במשאית, ואם אכן נהג, אזי טוענת משיבה 3 שהיא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. 3. פסק הדין נושא הערעור (א) בית משפט קמא בחן את העדויות שהובאו לפניו, קבע שאינו מאמין למערער 1 ולמשיב 2, ומצא שהמערער 1 הוא שנהג במשאית הפוגעת. (ב) כתימוכין לקביעותיו דלעיל ציין בית משפט קמא שהמערער 1 היה בן 21 ומשיב 2 היה בן 35, והובאו שתי עדויות (של עאדל חג' מחמוד - נהג המשאית השלישית, ושל הלל קניגסברג - עד ראיה) שהנהג היה בן כ-22-23 ולבש גופיה לבנה. (ג) בית המשפט הצביע על חוסר ההיגיון בגרסת משיב 2 שלא ירד מהרכב לאחר התאונה בשל היותו מפוחד, ודווקא המערער 1 הוא שירד עם מסמכי הרישוי והביטוח של המשאית, והוא שהתווכח על נסיבות התאונה עם עאדל. המערער 1 אף הודה בפני חוקר מטעם חברת הביטוח שהוא זה שנהג במשאית. (ד) בית משפט קמא דחה את התביעה נגד משיבה 3 וקיבל אותה נגד המערערים ונגד המשיב 2. 4. הטענות בערעור המערערים טוענים: (א) בית המשפט טעה בקובעו שמערער 1 נהג במשאית הפוגעת ולא המשיב 2, ובכך התעלם מעדות עדים אובייקטיביים. (ב) עדותו של מערער 1 הייתה עקבית, מהימנה וללא סתירות ונתמכה בעדות השוטר שהגיע למקום מספר דקות לאחר התאונה. (ג) בית משפט קמא התבסס על טענות שלא הוכחו לפניו. (ד) בית המשפט לא נתן משקל ראוי לכך שתיק המשטרה נגד המערער 1 ונגד משיב 2 - נסגר. (ה) לא הוכחה טענת התרמית שנטענה כלפי המערער 1 ומשיב 2. משיבים 1, 2 תומכים בערעור מנימוקיו ומשיבה 3 מתנגדת לו. 5. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ המערערים, לא בקשנו תשובה מהמשיבה 3. אנו סבורים שדין הערעור להדחות. (א) מסקירת טיעוני המערערים בערעור עולה כי הערעור מבוסס כולו על תקיפת ממצאים עובדתיים וקביעות בדבר מהימנות העדים. ההלכה בהקשר זה ידועה: "ככלל, ערכאת הערעור תמשוך ידה מלהתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ותעשה זאת אך במקרים חריגים המצדיקים התערבות... בבסיס הלכה זו עומד היתרון הברור המצוי בידי הערכאה הדיונית על-פני ערכאת הערעור בקביעת העובדות: בפניה הביאו בעלי הדין את ראיותיהם, בפניה נשמעו העדויות ובפניה התנהל הליך ההוכחות". (ע"א 1242/04 גמליאל חברה לבנין נ' ארצי חברה להשקעות, תק-על 2006(3) 4095, 4102 (2006)) . (ב) אף אם היתה אפשרות להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, אין המקרה דנן מצדיק זאת. לפני בית משפט קמא הוצגו ראיות מספקות ברמת הוודאות הנדרשת לקביעת זהות נהג המשאית הפוגעת. נציין רק את אלו: (1) המערערים העידו שהמערער 1 נהג לעיתים במשאית הפוגעת מבלי שהיה לו רישיון לכך - דבר המחזק את החשד שגם במקרה דנן היה הוא הנהג. (2) עאדל חאג' מוחמד, נהג המשאית השלישית (הראשונה בשרשרת) - עד ניטראלי נטול אינטרס בתוצאות המשפט - העיד שמייד לאחר התאונה רץ לעברו בחור בן 22-23 בגופיה לבנה שהציג עצמו כנהג - מדבריו עולה שלא היה זה נהג המשאית הנפגעת אותו הכיר, אלא נהג המשאית הפוגעת. (עמ' 9-11 בפרוטוקול מיום 2.10.03). (3) העד הלל קניגסברג שצפה בהתרחשות התאונה העיד במשטרה שראה את המערער 1 מגיע במהירות ומתנגש במשאית הנפגעת. הוא גם העיד שמיד לאחר התאונה ירד נהג המשאית הפוגעת באופן עצמאי מדלת הנהג. לדבריו, מדובר היה בבחור צעיר כבן 20 שלבש גופית טריקו לבנה שהציג עצמו כנהג וניהל שיחה קולנית עם עאדל על נסיבות התאונה (הודעתו של הלל קניגסברג במשטרה מיום 2.7.02). זאת בניגוד לטענת מערער 1 שישן במשאית בעת התאונה ולא הבחין כיצד אירעה. (4) לעומת שתי העדויות הניטרליות הללו, המתיישבות זו עם זו, הרי בעדויותיהם והודעותיהם של המערער 1 והמשיב 2 נמצאו סתירות רבות. משלא מצאנו לנכון להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ובמסקנותיו, דין הערעור להדחות. 6. לפני סיום ב"כ המערערים הגיש מספר בקשות להגשת ראיות חדשות בערעור כדלקמן: (א) בש"א 1916/06: שבה עותר ב"כ המערער להתיר הגשתו של דו"ח שמאי מטעם משיבה 3 שאליו צורפו תמונות המשאית הפוגעת. עולה מהדו"ח, לטענת ב"כ המערערים, שתא הנהג של המשאית נפגע באופן שלא איפשר פתיחת דלת הנהג. ב"כ המערערים צירף לבקשה זו, שלא כדין, את הראיות שהגשתן התבקשה, אלא שב"כ משיבה 3 לא התנגדה ולכן אנו מתירים את ההגשה. עם זאת, לא מצאנו שיש בראיות אלו כדי לפגום במסקנות ובממצאים של בית-משפט קמא. (ב) בש"א 17351/06: בקשה משלימה. ב"כ המערערים הבחין שאין בבקשה הקודמת כדי לסייע לו, והגיש בקשה משלימה זו שאליה צירף תמונות נוספות. גם הפעם לא התנגדה ב"כ משיב 3 - ואנו מתירים את ההגשה, אך גם הפעם לא מצאנו שיש בראיות אלו כדי לשנות את מסקנות בית-המשפט. (ג) בש"א 2356/07: בבקשה זו עותר ב"כ המערערים להתיר הגשת אישור משיבה 3 שאין לה טענות נגד המערער בקשר למקרה נושא הערעור. גם הפעם צורפה הראיה שלא כדין. ב"כ משיבה 3 הגישה תגובה שבה היא מסתייגת מהבקשה, ואנו לא מוצאים לנכון להתירה. עסקינן באישור שניתן לאחר הגשת הערעור ולא ניתן ללמוד ממנו את שמבקש ב"כ המערערים ללמוד. 7. דיון והכרעה הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה 3 ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. הפיקדון יועבר לב"כ משיבה 3 על חשבון צו ההוצאות. משפט תעבורהערעור