להלן גזר דין בנושא עונש על תאונת דרכים ללא רשיון: גזר דין א. רקע 1. הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בתיק זה, בגרם מוות ברשלנות (עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נח] התשכ"א - 1961), נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח (עבירות לפי סעיף 10 לפקודה הנ"ל וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל - 1970) , ומסירת הודעה כוזבת (עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין תאונת דרכים טראגית מיום 18.8.01, בה קיפח את חייו אביה של הנאשמת. 2. עובדות האירוע וניתוחן מפורטות בהרחבה בהכרעת דיני ואינני מוצא טעם לחזור עליהן כאן שוב, ואך אציין בתמצית, כי המדובר בנהיגת הנאשמת ברכב המשפחה, כשברכב נסעו עימה, אביה ז"ל וכן שתי אחיותיה. נהיגתה היתה בלא שהיה לה רשיון נהיגה וללא ביטוח. במהלך הנסיעה סטתה הנאשמת ממסלולה והתנגשה חזיתית במשאית שחנתה בצידי הדרך, וכתוצאה נהרג כאמור אביה המנוח, היא עצמה נפצעה באורח קשה ושתי אחיותיה שישבו, כך על פי הנטען, במושב האחורי, נפצעו באופן קל. לאחר התאונה מסרה הנאשמת בחקירתה במשטרה הודעה כוזבת, לפיה נהג אביה המנוח ברכב. 3. נוכח עתירת המאשימה למאסר בפועל והואיל והנאשמת הייתה בת פחות מ-21 שנה במועד ביצוע העבירה, הופנתה היא לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה, אשר הונח, לאחר דחיות מספר שנבעו מאיבחונים וטיפולים שונים שנערכו לנאשמת, על שולחני, בעקבותיו טענו הצדדים טיעוניהם וניתן גזר דין זה. ב. טיעוני הצדדים 4. ב"כ המאשימה ציין בהגינותו, כי המדובר במקרה חריג, טראגי מבחינת תוצאתו, אשר נגרם על ידי נאשמת צעירה, ללא עבר פלילי או תעבורתי. עוד הסכים כי אין ספק שתוצאותיה הקשות של התאונה, ילוו את הנאשמת שנים רבות. יחד עם זאת ועל אף המקרה המיוחד, ביקש להעדיף את האינטרס הציבורי של עקרון קדושת החיים והצורך להלחם בתופעת תאונות הדרכים, תוך העברת מסר תקיף לכלל הנהגים בדבר האחריות הכבדה המוטלת עליהם. בדבריו הדגיש גם את מידת הרשלנות הגבוהה של הנאשמת ועל כן, ביקש שלא לקבל את המלצות שירות המבחן ולהטיל על הנאשמת מאסר לריצוי בפועל ממש, מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה. 5. ב"כ הנאשמת ציין, כי המדיניות הנוהגת בעובדות אירוע מסוג זה, ללא העבירה הנלווית של מסירת הודעה כוזבת, בהן קיפח חייו בן משפחה מדרגה ראשונה של נאשם, הינה עיכוב הליכים בתמורה להפקדת הרשיון. מרכיב העבירה הנוספת הוא שהביא לקיום ההליך שבפנינו. קיצוניות זו שבגישת המדינה, ממצב אפשרי של עיכוב הליכים מחד אל מול מאסר בפועל מאידך, אינה מידתית ואינה סבירה, ביחוד על רקע העובדה כי העבירה עצמה בוצעה עוד בשנת 2001, כשכתב האישום הוגש על ידי המדינה רק שלש שנים מאוחר יותר, בשנת 2004 וכשגזר הדין ניתן כשש שנים לאחר האירוע. גם דרגת הרשלנות המיוחסת לנאשמת נתונה במחלוקת על ידי הסניגור. לגופו של עניין ציין הסניגור, את סבלה הרב והמתמשך של הנאשמת, בחורה צעירה, אשר נפצעה בעצמה בתאונה והמשקעים הכבדים שהותיר בה מותו של אביה, עד שנזקקת היא לטיפול נפשי. עונש מאסר בפועל עלול לדברי הסניגור, להמית עליה אסון אישי כבד נוסף. נוכח המקרה המיוחד במינו נשוא תיק זה, עתר הסניגור לאימוץ מסקנות שירות המבחן, והטלת מאסר מותנה ועבודות של"צ. ג. תסקיר שירות המבחן 6. שלשה תסקירים הונחו על שולחני: האחד מיום 17.1.07, והשנים האחרים מיום 1.5.07 ומיום 8.7.07. עיון בהם מלמד, כי השירות התלבט בהמלצתו, בין חומרת העבירות והצורך בהרתעת הציבור מחד, לבין ענישה הולמת על רקע נסיבותיה האישיות של הנאשמת מאידך. על מנת להמנע מפגיעה בצנעת הפרט, לא אפרט את האמור בתסקירים ואך אציין, כי המדובר בבחורה צעירה נורמטיבית, סטודנטית לחינוך מיוחד, חסרת כל עבר פלילי או תעבורתי שהוא, הסובלת ממצב נפשי דכאוני בעקבות האירוע, טרם עברה את שלבי עיבוד חווית המוות והאובדן ושלבי האבלות הנחוצים לריפויה, ומקבלת בעקבותיו טיפול פסיכיאטרי, אישי ותרופתי, לצורך התמודדות עם תחושות האובדן והדכאון. בטיפולה במסגרת השירות בלטה נכונותה לשיתוף פעולה באופן כן ופתוח. 7. בשל כל האמור ועל מנת שלא לפגוע בעתידה, תוך מתן אפשרות להמשך תהליך טיפולי וקידומו ובשים לב לשיקולי הרתעה ושיקום, ממליץ שירות המבחן להטיל עליה עונש של של"צ ומאסר מותנה, ולחילופין, ככל שלא תתקבל ההמלצה, עונש של עבודות שירות לתקופה קצרה. 8. קודם שאכנס לדיון לגופו, מצאתי לנכון לציין את התרשמותי מבאי כח שני הצדדים, ב"כ המדינה עו"ד ודים סיגל מפרקליטות מחוז דרום מחד, ואת עו"ד מאיר סויסה ב"כ הנאשמת מאידך, על דרך ניהולם של תיק זה. ראויים במיוחד לציון, היסודיות והדבקות של שני עורכי הדין לטובת שולחיהם אשר אפיינה את דרך טיפולם בתיק, וכן את הגינותם הרבה, זה כלפי זה וכלפי בית המשפט, שבאה לידי ביטוי בכל שלבי הדיונים שהתקיימו בפני. ד. דיון 9. חומרת עבירותיה של הנאשמת אינה צריכה הסבר ואין צורך לחזור ולהזכיר, את ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות והצורך להלחם בתופעה לצורך צמצומה ומיגורה, תוך הרתעה, הן של הנאשמת והן של עברייני נהיגה אחרים, בפועל ובכח. 10. במסגרת טיעוניו, היפנה ב"כ המדינה לפסיקת בית המשפט העליון, המבטאת מגמה זו ולפיה, מצווה בית המשפט ליתן יתר משקל לצורך בשמירת שלומם, בטחונם וערך קדושת חיי הציבור המשתמש בדרכים. 11. אישיותה הנורמטיבית החיובית של הנאשמת, אינה מהווה משקל מכריע בשיקולי, שכן "מרבית המורשעים בעבירות הללו הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים" (רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל, תק'-על' 2005 (4) 3911). כידוע, בעבירות מסוג זה של רשלנות, הנעדרות מחשבה פלילית קלאסית, המשקל המוענק לנורמטיביות של הנאשמת בגדר מכלול שיקולי הענישה, הינו מופחת יחסית. בד בבד עם האמור, אינני משוכנע גם לחלוטין, בדבר התועלת החד משמעית שבהחמרה בענישה בסוג זה של עבירות, ביחוד על רקע נסיבות ענייננו, וככלל, יש כידוע בנושא זה דעות לכאן ולכאן (ר' פירוט לעניין זה בע"פ (מח' ת"א) 071933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (מיום 8.2.07 - טרם פורסם). 12. התוצאה של התאונה קשה וטראגית ללא כל ספק: אביה של הנאשמת נהרג והיא ושתי אחיותיה נפצעו. גם עניין זה - התוצאה הקשה, הוכרה כידוע בפסיקה כנסיבה מחמירה. (ר' ע"פ 8382/03 איאד חילף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 139). 13. גזירת דינו של נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות נעשית תוך בחינה של שלושה מרכיבים: מידת הרשלנות, התוצאה שנגרמה והנסיבות האישיות. הואיל וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר רמת הרשלנות הנלמדת מהכרעת דיני, אדגיש למען הסר כל ספק, כי דעתי היא, שהמדובר בדרגת רשלנות גבוהה. אדם חסר רשיון נהיגה כלל, שלא זו בלבד שלא עבר מבחן כשירות לנהיגה אלא לא למד כלל נהיגה ולא נהג מעודו ברכב מנועי, הלוקח את ההגה לידיו, ונוהג בכביש שאינו מוכר לו, בשעת לילה, כשברכב נוסעים עימו עוד 3 נוסעים, הינו ללא כל ספק שהוא, רשלן בדרגה גבוהה, ואך חסד עשתה לדעתי פרקליטות המחוז עם הנאשמת (בצדק ויש לשבחה על כך, נוכח הנסיבות המיוחדות של האירוע), כשבחרה להאשימה אך בעבירת גרם מוות ברשלנות, ולא בעבירה חמורה יותר. 14. סקירת הפסיקה המתייחסת לתאונת דרכים קטלנית שנגרמה כתוצאה מרשלנות, מצביעה על קשת ענישה שבין 6 חדשי מאסר מומרים בעבודות שירות, לבין מאסר ממושך של מספר שנים, לריצוי בפועל ממש. עם זאת סקירת הפסיקה הרלבנטית לתאונות דרכים מעלה, כי הרוב המספרי של המקרים מצוי דווקא בקבוצת "הקצה", בה נפסק העונש הקל של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, תמונה שאינה משתנה באופן ממשי, גם אם מספר קורבנות התאונה עולה על אחד (גם לעניין זה ר' פירוט סקירת הפסיקה בפרשת קלגסבלד הנ"ל). 15. במקרה שלפנינו, יש להחשיב לחומרא את רמת הרשלנות ונסיבות התאונה ואת התוצאה הקשה והקטלנית. מאידך, לא ניתן להתעלם מנסיבותיה האישיות המיוחדות מאד של הנאשמת: אמנם לא הובאה בפני כל אסמכתא מטעם הסניגור לטענתו, לפיה מדיניות התביעה במקרי גרם מוות ברשלנות, בהם קיפח חייו בן משפחה של הנאשם בדרגה ראשונה הינה עיכוב הליכים, ואולם אף אם אין הדבר כך, לא ניתן להתעלם מעובדה זו ומהתוצאות הקשות מאד, המאפיינות והצפויות לאפיין, את המשך מהלך חייה של הנאשמת. עוד אין להתעלם מהעובדה כי בעת האירוע היתה הנאשמת צעירה מתחת לגיל 21, כמו גם מהעובדה שאביה המנוח, ישב לידה בעת ביצוע העבירה ולא מנעה מכך. גם מצבה הנפשי הקשה והטיפולים אותם היא עוברת, יעמדו לזכותה וכן שיתוף הפעולה הכן, הפתוח והמלא עם שירות המבחן. ולבסוף, לא אתעלם גם מחוות דעתו של שירות המבחן והמלצותיו. 16. בנסיבות הכוללות איפוא, על רקע דרגת הרשלנות והתוצאה, היה מקום להכביד בענישת הנאשמת, ואולם, לאחר ששקלתי את האיזונים המתבקשים בין האמור לעיל, לרבות חומרת העבירה ותכלית הענישה הנדרשת, לבין נסיבותיה האישיות של הנאשמת, התייתמותה מאביה בנסיבות האמורות וההמלצות הטיפוליות בעניינה, אני סבור כי אכן המדובר במקרה מיוחד וחריג, המצדיק בכל זאת הימנעות ממאסרה בפועל של הנאשמת. אדגיש, כי החלטתי שלא להביא בחשבון כף החובה כנגד הנאשמת, את ניהול ההליך ושמיעת הראיות בתיק ואני סבור, כי המדובר בזכות מוקנית של הנאשמת, אשר אינה צריכה לעמוד לה לרועץ. גם העובדה שלא שמעתי ממנה הודייה באשמתה, אף לא לאחר מתן הכרעת הדין, לא תובא על ידי בנסיבות המיוחדות של תיק זה בחשבון כנגדה, זאת מתוך התרשמותי שהמדובר באפיון הנובע ממצבה הנפשי, מאי השלמת ההליך הטיפולי והעדר עיבוד האובדן, כמפורט בהרחבה בתסקירי שירות המבחן. יחד עם זאת, לא אוכל לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר השתת עונש של"צ על הנאשמת. קבלת ההמלצה האמורה תהיה מרחיקת לכת יתר על המידה ובלתי מידתית בעליל, בהתחשב בנסיבות תיק זה. 17. בשקלול כל האמור הנני דן את הנאשמת כדלקמן: א. מאסר למשך 12 חדשים מתוכם 6 חדשים יהיו לריצוי בפועל והם ירוצו במסגרת עבודות שירות כמפורט בסעיף ג' להלן, והיתרה תהא על תנאי והתנאי הוא, שלא תעבור משך 3 שנים מהיום, עבירה של נהיגה בכל סוג של רכב מנועי, ללא רשיון נהיגה. ב. פסילת מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לכל סוגי רכב מנועי, למשך 10 שנים שמנינם מהיום. ג. הנאשמת תרצה את תקופת המאסר בן 6 החודשים שהוטלה עליה בסעיף א' לעיל, במסגרת עבודות שירות אותן תבצע במעש באר שבע ברח' מקס בינטי 3 באר שבע, בפיקוח הממונה על עבודות השירות ומר כנפו מאיר. תחילת העבודות תהיה ביום 23.10.07 כששעות העבודה יהיו בימים א'-ה' מהשעה 08:00 עד השעה 15:00 ובערבי חג וחול המועד כנהוג במקום העבודה. ככל שיהיה צורך בשינוי מקום ההשמה יוכל הממונה על עבודות השירות לעשות כן ישירות ולהודיע על כך לביהמ"ש. מובהר לנאשמת כי ככל שיחול שינוי בכתובת מגוריה, חייבת היא לעדכן את משרד הממונה על כך מיידית וכן מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות, תביא להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. תאונת דרכים