סירוב לבדיקת שכרות

סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה יוצר חזקה לפיה סירוב לבדיקת שכרות משמעותו כי המסרב ייחשב שיכור ועליו הנטל להוכיח אחרת, ודוק: נטל ההוכחה מתהפך ומוטל על כתפיו של הנאשם. אולם, הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסבר מקדמי של השוטר לחשוד באשר למשמעותו של הסירוב להיבדק, היינו: סירוב שאינו נובע ממניעה בריאותית מהווה עבירה לפי סעיף 64ד לפקודת התעבורה. להלן פסק דין בנושא סירוב לבדיקת שכרות: פסק דין 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט אביטל חן) בתיק פל 601/06 מיום 17.10.2007. 2. המערער הואשם בעבירה של סירוב להיבדק בדיקת שכרות, לפי סעיף 64ד וסעיף 62 (3)לפקודת התעבורה, ומשכפר בעובדות שבכתב האישום, שמע בית המשפט קמא את עדי התביעה/ מטעם ההגנה העידו המערער וגיסתו גב' רביד גד. בית המשפט הרשיע את המערער ודן אותו לפסילה בפועל של שנתיים, לפסילה על תנאי, לקנס - 3,000 ש"ח ולמאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שלוש שנים. הדיון בבית המשפט קמא 3. האירוע התרחש בליל פורים - 15.3.2007. בשעה 04:15 עמדה השוטרת אנה גולדפיין ברחוב וינגייט בירושלים, כאשר עצרה את הרכב שבו נהג המערער. בדו"ח העיכוב (ת/6) ומבדיקת מאפייני חשוב נהיגה בשכרות (ת/1), עולה, כי תוך שיחתה עם המערער הריחה ריח של אלכוהול הנודף מפיו. תגובת המערער הייתה כי הוא שתה "רק שלוק של בירה, אולי שניים". 4. המערער נאות לבצע "בדיקת מאפיינים", ובדו"ח צוין, כי מפיו נודף ריח אלכוהול, וכי התנהגותו עליזה, ומכאן החשד שהוא נהג ברכב, בגילופין. משהודיעה השוטרת למערער, כי בדיקת המאפיינים מעלה חשד של שכרות, הסכים המערער להילוות אליה למקום שבו מוצבת עמדת בדיקה באמצעות מכשיר נשיפה מסוג "ינשוף". אולם, לאחר הגעתם למקום, חזר בו המערער מהסכמתו, וסירב להיבדק. רפ"ק חיים משה אישר בעדותו בבית המשפט קמא, כי המערער סירב להיבדק. 5. המערער מאשר בעדותו, כי הוא הסכים לבצע "בדיקת מאפיינים" ואף הסכים להילוות אל השוטרת לצורך בדיקה במכשיר הינשוף, אולם משהגיע למקום הבחין באנשים הרבה שהמתינו לבדיקה. המערער טען, כי המתין כשעה וחצי במזג אויר סגרירי, בירח מרץ של ירושלים, כשלגופו חולצה דקה בלבד, וכי בשלב מסוים הודיעו קצין משטרה, כי הותלה רישיונו. זאת, לאחר שהשוטרת גולדפיין אמרה לו שאם ברצונו ללכת לביתו, יתכבד ויחתום על "טופס סירוב להיבדק", והוא עשה כן לא משום שסירב להיבדק, אלא "תחת לחץ". עוד אמר המערער, כי מתחילה הושגה הסכמתו להיבדק בינשוף "תחת לחץ", ואמנם הוא ציין מילים אלה בטופס ההסכמה להיבדק. 6. גיסתו של המערער, הגברת רביד שהייתה עמו במסיבה, יחד עם בעלה (אחיו), העידה מהיכרותה את המערער, כי אין מנהגו לשתות אלכוהול או לעשן. היא אף העידה,שלא ראתה אותו שותה אלכוהול באותו ערב. הכרעת הדין 7. בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין, כי גרסת המערער וגיסתו, נסתרת בעדויות השוטרים ובראיות האחרות. אחד - השוטרת גולדפיין הריחה ריח אלכוהול שנדף מפי המערער. שניים - אף המערער מודה כי שתה, אלא שהוא מעמיד את הכמות על "שלוק או שניים של בירה". בית המשפט קמא עוד קבע, כי בתחילה כפר המערער בשתיית אלכוהול, כלל ועיקר, וכי לפי גרסה שניה טען המערער, כי הוא שתה בירה בכמות מזערית. 8. לעניין עבירת הסירוב להיבדק, אין חשיבות לכמות האלכוהול. משעלה חשד, בשל ריח אלכוהול שנדף מפי המערער, כי הוא נהג בשכרות או נהג בהשפעת משקה משכר, או בשל מאפיינים אחרים, ונדרש להיבדק במכשיר אך סירב, הרי שעומדת לדיון השאלה אם המערער סירב להיבדק אם לאו. בית המשפט קמא קבע בהכרעתו, כי אילו חפץ המערער בביצוע הבדיקה ולא מיאן להיבדק, הרי שהבדיקה הייתה מתבצעת. זאת, בשל כך שכל מעייניהם של שוטרי האכיפה של עבירה זו היא לבצע את הבדיקה ובעזרתה להסיר חשד או לאמתו. משום כך, בית המשפט קמא אינו מאמין למערער כי לא סירב להיבדק. עוד קובע בית המשפט קמא, כי הודעת הסירוב לא באה כשעה וחצי אחר הגעת המערער למקום ביצעו הבדיקה, כטענתו, כי אם בסמוך להגעתו למקום, ואת שאר הזמן של שהותו "בילה... בטיפול שנגרם כתוצאה מסירובו". 9. בית המשפט קמא דן בהכרעת הדין בעניינים נוספים: אם השוטרת איימה על המערער, אורך הזמן של עיכובו לצורך ביצוע הבדיקה וטענות נוספות שהעלה הסנגור במהלך הדיון בבית המשפט קמא. 10. בית המשפט קיבל את עדויות השוטרים כאמינות, והרשיע את המערער בעבירה של סירוב להיבדק. הערעור 11. ברישא של הודעת הערעור ציין בא כוח המערער, כי הערעור מכוון ל"גזר הדין", בעוד שהוא תוקף גם את הכרעת הדין. בהמשך כותב ב"כ המערער, כי הערעור מוגש על עצם ההרשעה. לפיכך אתייחס לערעור כערעור על ההרשעה שבהכרעת הדין. 12. המערער תוקף את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, לפיהם העובדות הקימו יסודות להרשעה בעבירה של סירוב להיבדק. 13. ואולם, המערער אינו מסתפק בתקיפה זו, אלא יורה חצים לכל עבר, כאילו הורשע המערער בנהיגה בשכרות, שהיא העבירה העיקרית. בין השאר: כתב האישום אינו מגלה עבירה; לא ניתן הסבר מספיק למערער על המשמעות של סירובו להיבדק; עצם הדרישה מנוהג רכב להיבדק במכשיר הינשוף מהווה פגיעה בעקרונות ובזכיות בסיסיות שלפי חוקי יסוד; עיכוב נהג לצורך בדיקה כאמור לתקופה העולה על 30 דקות "אסור בתכלית האיסור", ולענייננו "מהווה פגיעה בבריאותו של אזרח". בא כוח המערער מוסיף שאלות וסוגיות נוספות שנטענו גם בתיקים אחרים, שעניינם נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים. בין שאר הטענות: לא הוגדר מה הוא "משקה משכר", המכשיר לא אושר כדין, אין לקבוע "שכרות" אך על פי תוצאת בדיקה במכשיר הינשוף, לא נקבע בדין כי ריכוז האלכוהול באוויר נשוף הוא ריכוז האלכוהול בגופו של אדם ועוד טענות למכביר. 14. הנה כי כן, התקיפה היא על הקביעות העובדתיות בעניין הסירוב להיבדק, אך גם תקיפת ההסדר החוקי הנוגע לבדיקת נהגים החשודים בשכרות במכשיר הינשוף. לצורך תקיפת ההסדר החוקי, מגייס הסנגור המלומד חוות דעת בעניין אי-אמינות המכשיר של בדיקת נשיפה ואי-מהימנות שיטת הכיול שנעשית בו על ידי משטרת ישראל. דיון 15. אקדים ואומר, כי בית משפט של ערעור הדן בעבירה של סירוב להיבדק במכשיר נשיפה לצורך גילוי אלכוהול באוויר הנשוף, אינו צריך לדון בחוות-דעת שמגישה הסנגוריה, בשלב הערעור. חוות הדעת ואמינותה לעומת חוות דעת אחרת, אם וכאשר תוגש, צריכה להיבחן על ידי הערכאה הדיונית בהליך מסוים. 16. אין כל עילה והצדקה לקבל חוות דעת מטעם ההגנה שצורפה לכתב הערעור, אף מבלי לבקש צירוף ראיה בהליך הערעור ולא כל שכן מבלי שתינתן החלטה לענין צירוף ראיה לערעור, שזכרה לא בא בבית המשפט קמא. בין כך ובין כך, אף אם הייתה מוגשת בקשה כאמור, דינה היה להידחות. עמדתי הברורה והחד-משמעית היא, שאין לקבל חוות דעת בעניין אמינותו של מכשיר פלוני, כאשר השאלה הזו לא התעוררה בערכאה הדיונית, ולא נדונה כלל. 17. אם תמצי לומר, כי שאלת הסירוב להיבדק קשורה ממילא לשאלת הבדיקה של השכרות, וכי אם השיטה של בדיקת השכרות פסולה, או היא בלתי- חוקית או בלתי אמינה, כטענת הסנגור בהליך הערעור, הרי ששאלה זו לא התעוררה ולא נדונה בבית המשפט קמא, ואין לדון בה בערכאת הערעור. הסנגור שייצג את המערער בבית המשפט, שאינו בא כוחו בהליך הערעור, לא העלה במהלך הדיונים או בסיכומיו בכתב, דבר וחצי דבר מהטענות שמעלה המערער באמצעות בא כוחו החדש בהליך זה. בית המשפט שלערעור אינו "הפורום הנאות" לכך, בנסיבות אלה. יתכבד בא-כוח המערער וימצא אכסניה נאותה בהליך אחר בערכאה דיונית ויעלה את כל השגותיו ורעיונותיו, בתקיפה ישירה, ולא בהליך ערעור שבו לא נדונו כלל שאלות אלה ואחרות. בהליך זה לא ניתן ואין מקום לדון בשאלות הרציניות והנכבדות שמעלה הסנגור כאן, וזאת מבלי שאקבע עמדה לענין הסוגיות והשאלות לגופן. 18. הנה כי כן, השאלה היחידה העומדת לדיון בפניי היא, שאלת הסירוב להיבדק במכשיר הינשוף, כעבירה העומדת לעצמה. בגדר ערעור זה אפשר ומותר לתקוף את הממצאים העובדתיים ואת המסקנות המתבקשות מהממצאים שקבע בית המשפט קמא. 19. הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא בעניין סירובו של המערער להיבדק הם ברורים. הממצאים מעוגנים היטב בראיות שבאו לפני בית המשפט קמא. בית המשפט האמין לעדי התביעה, ולא ניתן לפרש את התנהגותו של המערער כהתנהגות של מי שנאות להיבדק, ואך ההמתנה בקור הירושלמי הביאתו לנטוש. התנהגות המערער, כפי שקבע בית המשפט קמא, הייתה של מי שמיאן להיבדק, הגם שההמתנה אפשר שהוסיפה להלך הרוח שלו. השוטרים פעלו כיאות: הסבירו למערער את משמעות הסירוב להיבדק, ולא עלה מהתנהגותם פגם. בעניין זה קבע בית המשפט קמא ממצאים ברורים. החשד של השוטרת גולדפיין התבסס על ממצאים אובייקטיביים, ולא היה כל פגם בדרישה מהמערער להיבדק. 20. מכל האמור עולה, בבירור, כי מממצאי בית המשפט קמא ומסקנותיו מבוססים, בכל הנוגע לעבירת הסירוב להיבדק. 21. מכאן לעבירת הסירוב. סעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה קובע את הסירוב לתת דגימה במכשיר הינשוף כעבירה העומדת לעצמה. לשון אחרת, מי שסירב להיבדק, דינו כדין מי שנהג ברכב בהיותו שיכור, לפי סעיף 62(3) לפקודה. תכלית החקיקה היא ברורה, ובאה למנוע התחמקות מאימת הדין. הבדיקה אמורה, לכאורה, ליתן תוצאה לפי מדידה אובייקטיבית, ואם התוצאה היא פחותה מן הרמה שנקבעה בדין, הרי שהבדיקה לא תוליד הגשת כתב אישום. לעומת זאת, עצם הסירוב להיבדק מהווה עבירה, ואין נפקא מינה שהמסרב להיבדק, שהעלה חשד לשכרות, אינו שיכור ואפילו המכשיר לא היה מתעד מידה העולה על המדיה המותרת בדין של אחוז אלכוהול באוויר הנשוף. 22. אף הפסיקה, עד כה, התייחסה לעבירת הסירוב באופן שתיארתי (ראו רע"פ 6416/07 עמי אילני נ' מדינת ישראל ורע"פ 9514/07 שלומי שבתאי נ' מדינת ישראל - לא פורסמו). 23. בשלב הזה ועד כה, מכשיר הינשוף עומד על עומדו, ולא נקבעה כל הלכה הפוסלת את המכשיר, או את ההוראות החוקיות המסדירות בדיקה באמצעותו. העובדה שהוגשה עתירה לבית המשפט העליון בעניין זה או אחר, אינה מעלה או מורידה, כל עוד שלא נקבעה בעניין זה קביעה משפטית מחייבת אחרת. בין כך ובין כך, וכאמור, אין חשיבות לכך לעניין עבירת הסירוב. 24. לאור האמור, וכעולה מן המקובץ, דין הערעור על ההרשעה להידחות. 25. המערער ריכז את טענותיו בעניין הרשעתו, ולא התייחס לעניין העונש. בין כך ובין אחרת, העונש בנסיבות העניין אינו חמור, ואין מקום להתערב בו, אף אם המערער היה עותר לכך. 26. לפיכך הערעור על כל חלקיו - נדחה. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)