במהלך שנת 2004 הגיע המערער אל רשות הרישוי וביקש לקבל רשיון נהיגה ביודעו כי הוא פסול מלקבל רשיון נהיגה. המערער הוציא רשיון נהיגה ביום 28.9.2004 וביום 5.1.2005 נהג ברכב בבאר שבע, ביודעו כי הוא פסול מלנהוג ברכב. להלן פסק דין בנושא נהיגה בזמן פסילה: פסק דין ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט לנדסמן) בתיק פל 1004/05 מיום 30.3.2008. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה , נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף , עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 8.7.1997 וביום 5.2.2002 נשפט המערער בנוכחותו והוטל עליו עונש של 24 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה. ביום 22.7.2002, בבית משפט השלום בבאר שבע, בתיק פ. 2760/02 נשפט המערער בנוכחותו והוטל עליו, בין השאר, עונש של 5 שנות פסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה וזאת באופן מצטבר לפסילות הקודמות שהוטלו עליו. במהלך שנת 2004 הגיע המערער אל רשות הרישוי וביקש לקבל רשיון נהיגה ביודעו כי הוא פסול מלקבל רשיון נהיגה. המערער הוציא רשיון נהיגה ביום 28.9.2004 וביום 5.1.2005 נהג ברכב בבאר שבע, ביודעו כי הוא פסול מלנהוג ברכב. תחילה כפר המערער באישומים וטען כי לא ידע כי הוא מצוי בתקופת פסילה, התיק נקבע לשמיעת ראיות ובסופו של יום הוגש כתב אישום מתוקן, נמחקה הוראת החיקוק המייחסת לנאשם עבירה של קבלת רשיון בהעלמת פסילה, אם כי העובדות המהוות עבירה זו נותרו על כנן. המערער הודה בכתב האישום המתוקן והורשע. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, הזמין בית משפט קמא תסקיר משירות המבחן. יש להדגיש כי באותה עת היה אמור המערער להתחיל בריצוי עונש של עבודות שירות והיה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהינו בר הפעלה. כבוד השופט לנדסמן השית על המערער את העונשים הבאים: קנס בסך של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. 12 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה במצטבר לכל פסילה קודמת. 4 חודשי מאסר בפועל. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רשיון נהיגה. 5. הפעלת 12 חודשי המאסר על תנאי אשר ירוצו במצטבר לעונש המאסר בפועל כך שבסך הכל ירצה המערער 12 חודשי מאסר בפועל. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. לטענת ב"כ המלומד של המערער, נסיבות חייו הקשות של המערער אשר הינו בן זקונים במשפחה ברוכת ילדים מרקע סוציו-אקונומי קשה ביותר, הביאוהו לאימוץ נורמות התנהגות עברייניות, ולהתמכרות לסמים קשים. המערער ריצה 8 תקופות מאסר אלא שלאחרונה עבר שיקום של גמילה מסמים, כיום הינו בעל עסק עצמאי - חנות מכולת - ומאסר בפועל יגדע את תהליך שיקומו ויגרום נזק הן לו והן לחברה. המערער הינו אב לשתי קטינות מקשר זוגי ואב לשני ילדים נוספים מאשה לה נישא, הוא דבק ברצונו לשמר אורח חיים נורמטיבי ובית משפט קמא, לדידו, לא פעל נכונה משלא נתן משקל לרצונו הכן והאמיתי של המערער לשנות את דפוסי חייו. עוד טוען בא כוחו של המערער כי התסקיר שהוגש לבית המשפט היה חיובי והמליץ על הארכת המאסר המותנה ולא בכדי. המערער עותר לבטל את עונש המאסר בפועל, להאריך את עונש המאסר על תנאי ולאמץ את המלצת שירות המבחן להעמיד את אותו למבחן למשך שנה. בפני טען בא כוחו של המערער כי נהיגתו של המערער בזמן פסילה היתה "גבולית",אל מול אינטרס הגמול קיים אינטרס ציבורי בשיקומו של המערער, ואלמלא עברו של המערער אשר "סינוור" עיני בית משפט קמא, לא היה בית המשפט מטיל על המערער עונש של מאסר בפועל. עוד טען הוא כי כל מה שהבטיח המערער בעבר היה בבחינת הבטחות ומה שמראה המערער כיום הינו מימושן של הבטחות אלה. כן טען ב"כ המערער כי בעבירות של נהיגה בזמן פסילה לא מוטלים עונשים של מאסר בפועל אלא במקרים בהם אדם חזר לסורו. במקרה דנן "הרשות ליטפה" את המערער בהעניקה לו רשיון נהיגה, ומשהרשות נתנה בידיו רשיון נהיגה, יש לקחת זאת בחשבון לעניין הענישה. מנגד טען ב"כ המשיבה, כי הלכה היא לפיה בית משפט שלערעור אינו מתערב בענישה אלא אם מדובר בחריגה מרמת הענישה המקובלת או בטעות משפטית. לטענתו, בית משפט קמא היה ער למאמצי השיקום של המערער , ולפיכך הצטמצם לרמת ענישה לא מחמירה בהתחשב בעובדה כי המערער נפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על ידי שני מותבים קודם להרשעתו זו. עוד טען הוא כי הניסיון "להלך אימים" על בית המשפט בטענה כי המערער יחזור אל מעגל הפשע הינו מקומם באשר המערער הוא האחראי להתנהלותו בהמשך חייו. ב"כ המשיבה הפנה לפסיקת בתי המשפט, מקום שדובר בנאשמים שנסיבות חייהם קשות ביותר ולמרות זאת הטילו בתי המשפט עונשי מאסר בפועל. ברע"פ 3531/06 חאג יחיא חאלד נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט ג'ובראן: "אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש נהג בשלושה מועדים סמוכים ללא רישיון נהיגה, אשר פקע בחודש פברואר 1989, בזמן פסילה וללא ביטוח. התנהגותו זו של המבקש - בצירוף עברו התעבורתי המכביד, הכולל 45 הרשעות קודמות ועברו הפלילי וכן העובדה, כי בעת ביצוע המעשים היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, שכבר הוארך פעם אחת - מצביעה על דפוס של זלזול בהחלטות בתי המשפט מצידו ועל היעדר מורא מפני רשויות אכיפת החוק. אני סבור, כי לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ריבוין, נסיבות ביצוען, העובדה, כי באותה העת היה קיים מאסר על תנאי חב הפעלה כנגד המבקש וכן לאור עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אין מקום להתערב בגזר-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה" ברע"פ 4615/08 לירון בן ישי נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט לוי כהאי לישנא: "נראה כי זה האחרון נמנה על אותם נהגים שאינם נתונים למוראו של הדין, שאם לא כן אתה מתקשה להבין כיצד העז פעם אחר פעם לנהוג ברכב מנועי בעת שהיה אמור לשאת בעונש פסילה. במבקש מסוג זה טמונה סכנה רבה לציבור, וצדק בית המשפט לתעבורה כאשר החליט לסטות מהסדר הטיעון אותו גיבשו הצדדים, באשר העונש עליו הומלץ היה רחוק מלתת מענה הולם למעשיו של המערער ולחומרתן של העבירות בהן הורשע". בע"פ 6759/07 מדינת ישראל נ' סלמאן אלחרומי נפסק על ידי בית המשפט העליון: "במקרה שבפנינו נראה כי המשיב הינו אדם נורמטיבי בדרך כלל, אשר ביצע עבירה חמורה באופן חד-פעמי, ואשר מוכן לנקוט בצעדים כדי להיגמל מהתמכרותו לטיפה המרה. יחד עם זאת, חומרת המעשים, אשר למרבה המזל לא גרמו במקרה זה לתוצאות קשות עוד יותר, מחייבת החמרה בעונש, על אף הנסיבות האישיות המקלות ולמרות המלצותיו של שירות המבחן (ראו למשל עניין אבו עצא). לפיכך, ולאור ההלכה לפיה בית המשפט שלערעור אינו נוהג למצות את הדין עם נאשם, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל בו יישא הנאשם על 30 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם. נוסיף, כי אנו תקווה שהמשיב ימשיך במאמציו החיוביים להשלמת הליך טיפולי של גמילה, בין אם במסגרת הכלא ובין אם מחוצה לו, לאחר שיסיים לרצות את עונשו". ברע"פ 1575/07 יוסף משיח נ' מדינת ישראל נפסק על ידי כבוד השופט לוי: "דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מגדר עניינו של המבקש, ויש בה היבט ציבורי עקרוני המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, אף נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכות אלו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לדרוש אוסיף, כי נחה דעתי שהעונש אשר הושת על המבקש אינו מגלה פן של חומרה, שהרי אין מדובר במי שמעד לראשונה, אלא במי שחטא ושב וחטא בזמן פסילה . נראה אפוא כי המבקש פרש לא נכון את הענישה המתונה שננקטה נגדו עד כה, עד שגם מאסר על תנאי לא הרתיעו מלחזור לסורו". ולעניין שבפני: כאמור, המערער נפסל בנוכחותו מלהחזיק או לקבל רישון נהיגה מספר פעמים והוטלו עליו עונשי מאסר, מותנים בחלקם. בפני כבוד השופטת ברנע, עובר למתן גזר הדין, אמר המערער כך: "מבקש את רחמי בית המשפט. אני מבין את המשמעות של העבירה שעברתי. לא רק שאני פוגע בעצמי אלא גם בילדה בת שנתיים. אני גדלתי בלי הורים ואני רואה את המצב כפי שבתי רואה זאת כיום ואני לא רוצה שבתי תגדל כמוניץ. לקח לי המון זמן להתנקות מהסמים. כנגמלתי זה היה דרך שופטת שנתנה לי את ההזדמנות וכך נגמלתי". משנשאל המערער על ידי, במה שונה המצב כיום מן המצב לו טען בפני כבוד השופטת ברנע השיב: "נכנסתי לשופטת ברנע שכולי עם סמים ואמרתי מה שכל אחד היה אומר שהשתקמתי". פעם אחר פעם נפסל המערער מקבלת או החזקת רשיון נהיגה וגם מאסר על תנאי בר הפעלה לא הרתיעו מנהיגה בזמן פסילה. האחריות להמשך אורח החיים החדש שסיגל לו המערער מוטלת על כתפיו. אכן, אינטרס ציבורי הוא כי עבריין שלכאורה עלה על דרך המלך לא ישוב אל דרכיו העברייניות אך שיקולי השיקום אינם חזות הכל. כבוד בית משפט קמא איזן בין שני השיקולים: מחד - פגיעה מינימלית בהליך השיקום של המערער ומאידך חומרת העבירות בהן הורשע, עברו התעבורתי והפלילי המכביד ,ובמסגרת זו ערך את האיזון הנאות בין הצורך להגן על הציבור מפני פגיעתו של המערער, הגמול בגין מעשיו אלה והאפשרות לשקמו. מכאן, בית משפט קמא הטיל על המערער עונש קל של 4 חודשי פסילה בפועל, הפעלת מאסר על תנאי של 12 חודשים וקביעה כי אלה ירוצו באופן חופף. עולה , איפוא, כי למעשה נטה השופט קמא חסד עם המערער משלא קבע כי עונשי המאסר ירוצו באופן מצטבר כמו גם נמנע מהטלת מאסר בפועל לתקופה ארוכה. בנסיבות אלה, איני מוצאת כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. הערעור נדחה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה