להלן דוגמא להכרעת דין במשפט תעבורה בו הנאשם לא לקח עורך דין ובחר לייצג את עצמו - משפט ללא עורך דין: הכרעת דין בקליפת אגוז - נאשם לא מיוצג המתעקש על ניהול ההליך בעצמו 1. לפנינו נאשם לא מיוצג שאין לו הבנה במשפטים (ואיננו מתיימר לטעון כי יש לו). הנאשם התעקש כי ינהל את הגנתו בעצמו והעלה כל טענה אפשרית (ובלתי אפשרית) מן הגורן ומן היקב. זאת למרות שבית המשפט גילה אורך רוח כלפיו והציע לו מספר פעמים לקחת לו ייצוג משפטי. בסיכומו של דבר, אין בטענותיו של הנאשם מאומה ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. 2. לגופו של עניין, כנגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נסיעה במהירות מופרזת, של 82 קמ"ש, בדרך עירונית המסומנת בתמרור ב-20, כאשר המהירות המותרת היא עד 60 קמ"ש בלבד. הנאשם הצהיר בפני כי איננו יודע באיזו מהירות נסע אך בוודאי לא במהירות שטענה התביעה. מעבר לכך הנאשם טען כל טענה אפשרית ששמע עליה ממאן דהוא וללא כל ביסוס. לצערי, לאחר שניסיתי להפך בזכותו כמידת האפשר, אין מנוס מהרשעתו, והכל כפי שיתואר. האשמה ומהלך הדיון 3. הנאשם, הואשם בעבירה לפי סעיף 54 (א) ל , תשכ"א - 1961 (להלן:"הפקודה") (מהירות מרבית מותרת), כאשר מהירות נסיעתו של הנאשם נמדדה באמצעות מכשיר ממל"ז (להלן: "המכשיר"). 4. בעת מתן הדוח על ידי השוטר, הנאשם טען בין השאר כי לא נסע במהירות המצוינת במכשיר וכי הוא בטוח בכך מאחר וראה את הרמזור האדום מרחוק והיה בתהליך בלימה. כמו כן הנאשם כפר בתקינות המכשיר ודרש בדיקתו. 5. ביום 12/1/09 התקיימה ישיבת ההקראה בה כפר הנאשם באשמתו. בית המשפט הסביר לנאשם את זכותו להיוועץ בסנגור מטעמו, אולם הנאשם בחר שלא לעשות כן. בית המשפט אף הודיע לנאשם כי אם ברצונו במסמכים כלשהם מעבר לנמצא בידי התביעה, עליו להודיע על כך. 6. ביום 19/1/09 הנאשם הגיש בקשה להעמדת חומר החקירה לעיונו. הבקשה הייתה תמוהה למדי וכללה 23 פריטים שעל התביעה להגיש לנאשם. בין השאר ביקש הנאשם תעודות רפואיות של השוטרים הקשורים לתיק המוכיחות שאין להם "כל ליקויי ראיה ו/או שמיעה ו/או הפרעה בתפקוד כגון רעידה בידיים או בגוף", "העתק מתעודת הסמכה של כל מעבדה שכיילה את המכשיר אי פעם - כולל מעבדת היצרן", ועוד כהנה וכהנה בקשות שאינן מקובלות במשפט פלילי (בלשון המעטה). הבקשה נדחתה בשל היותה כוללנית מידי ולא מנומקת, והוחלט כי הנאשם יוכל לצלם את כל החומר שנמצא בתיק. למרות זאת, הנאשם עמד על דעתו הגיש מספר בקשות לדחיית דיון שנדחו. 7. ביום 11/2/09 התקיימה ישיבת ההוכחות, במהלכה העיד מטעם התביעה רס"ם איטה אהרון, סייר תנועה רושם הדו"ח, ומטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. גם פה הסתבר כי הנאשם (שהוא לטענתו מורה לגמרא במקצועו ואיננו משפטן), איננו מבין לגמרי את ההליכים. כך למשל רק כשהגיע תורו לסכם טען כי אין עליו להשיב לאשמה ועוד טענות מעין אלו. 8. למרות כל אלו, לפנים משורת הדין, הצעתי לנאשם למנות לו סנגור ואף להגיש באמצעות סנגורו בקשה לקביעת מועד דיון נוסף, וזאת לאחר פרשת הסיכומים. וזאת כדי לאפשר לו בדיקה נוספת של החומר על ידי מי שמקצועו בכך. הודעתי לנאשם שאם אין ברצונו לעשות כן, תינתן הכרעת דין בתיק. הנאשם הודיע לי בכתב כי איננו מעוניין בייצוג והמשיך לצערי בניסיונותיו לייצג את עצמו. אשר לכן, יש לדון במקרה לגופו. טענות התביעה 9. לטענת התביעה עסקינן בדוח מהירות שניתן על סמך הפעלת ממל"ז. מכשיר הממל"ז אושר על ידי בית המשפט העליון שם נקבע כי כאשר המשטרה עומדת בשלושה תנאים ההפעלה תקינה. שלושת התנאים הם: - הפעלה נכונה, כאשר בעניין זה הוצג דוח המראה כי על פניו ההתקנה הייתה תקינה, - מיומנות המפעיל, כאשר בעניינינו מדובר בשוטר מיומן מפעיל ממל"ז לא מעט שנים, כאשר הוצגה בפני בית המשפט ובפני הנאשם תעודת מפעיל. אציין כי השוטר עשה עלי רושם אמין של איש היודע את מלאכתו. - וכן תקינות המכשיר, כאשר בעניין זה הוגשו ראיות שונות: גב הדוח שם ניתן לראות שהשוטר עשה את כל הבדיקות שנדרשו, תעודת עובד ציבור תקינה, כרטיס מכשיר וכן העתק יומן הפעלה של התאריך הרלוונטי. 10. מעבר לכל אלו טוענת המאשימה שהנאשם הודה שהוא אינו יודע באיזו מהירות נסע במועד הרלוונטי וטען בעת רשימת הדו"ח כי היה מצוי בתהליך של בלימה. אך ייתכן כי נמדד לפני שהחלה הבלימה וממילא עבר את העבירה. אשר לכן מדובר בטענת 'ברי' של השוטר שעשה שימוש במכשיר אמין, מול טענת 'שמא' של הנאשם. טענות הנאשם 11. לטענת הנאשם אין עליו להשיב לאשמה, שכן התביעה לא הוכיחה את יסודות האישום. אם כי טענה זו הועלתה לפני לראשונה בשלב הסיכומים ולאחר שהעיד. 12. הנאשם כותב במסגרת הדוח כי הוא כופר בתקינות המכשיר ודורש את בדיקתו, כי השוטר איננו מיומן מספיק, כי לא הוכח שהתמרור הוצב שלא כדין, ועוד טענות רבות אחרות. לזכותו של הנאשם ייאמר כי לא הייתה טענה אחת שהועלתה אי פעם בבית המשפט ולא הועלתה על ידו (כולל כמה טענות מקוריות). מסקנות החלטתי להרשיע את הנאשם ולהלן נימוקיי: 13. ראשית עלי לדחות את טענתו של הנאשם כי אין עליו להשיב לאשמה. טענה זו הובאה רק בסוף ההליך ובכל מקרה כבר בתחילתו היו ראיות בידי התביעה. 14. גם לגופו של עניין, אין לנאשם הגנה. נקבע בפסיקת בית המשפט העליון ב" 4682/01 . " " (1) 304, כי מכשיר הממל"ז הינו מכשיר מדידה אמין ומדויק בכפוף להפעלתו ע"י מפעיל מיומן, עפ"י הנחיות היצרן, ולאחר ביצוען של הבדיקות השגרתיות בטרם ההפעלה. עוד נפסק באותו פסק דין, כי מכשיר הממל"ז כשיר להתקבל ולשמש כראיה בבית המשפט וניתן לבסס עליו את הרשעתו של נאשם, גם אם אותם נתונים שהוצגו בממל"ז הם הראיה היחידה נגדו ובלבד שהמדידה בוצעה עפ"י ההנחיות שנקבעו בפסק הדין ובכללן - שמדידה ללא חצובה ועדשה מגדילה תבוצע בטווח של עד 300 מטר (אעיר כי הנאשם טען שפסק דין זה של בית המשפט העליון איננו מחייב אך לא מצאתי לנכון להתייחס לטענה תמוהה זו). 15. בעניינינו, הדו"ח עליו נסמך האישום (ת/1) הוא דו"ח מפורט ומלא הכולל את כל הפרטים הרלוונטיים שיש בהם כדי לבסס את האישום נגד הנאשם, לרבות פרטי ההפעלה של המכשיר בו השתמש השוטר באכיפת העבירה ואישור שהשוטר ביצע למכשיר את כל הבדיקות שנדרשו בתאריך הרלוונטי. כמו כן הגישה התביעה מזכר המפרט את כל הבדיקות שנערכו למכשיר (ת/2), יומן ההפעלה של השוטר (ת/3) ותעודת עובד ציבור תקינה של המכשיר מיום 4/2/09 המצביעה על כך שנערכה ביקורת למכשיר וכי הוא נמצא תקין לפעולה (ת/4). כמו כן הגישה התביעה את כרטיס המחשב (ת/5). 16. העיד בפני עד התביעה (להלן:"השוטר") ועדותו עלתה בקנה אחד עם הרשום בדו"ח ולא נמצאו בה סתירות כלשהן ביחס לעובדות המצוינות בדו"ח, לרבות נסיבות האירוע ונתוני הפעלת המכשיר. 17. לאחר ששמעתי את עדות השוטר שוכנעתי כי לא הוטל כל ספק שהוא באשר למיומנותו כמפעיל ממל"ז. השוטר רושם הדו"ח העיד כי הוא מפעיל ממל"ז משנת 2002, ואף הציג תעודה בעניין. כמו כן לא הוטל ספק באשר לבדיקות שהיה על השוטר לבצע, באשר לאופן שבו ביצע את הבדיקה ולמהימנות התוצאות. שוכנעתי כי הממל"ז היה תקין וכי הבדיקות לתקינותו נעשו עפ"י הנוהל. השוטר נשאל והשיב בצורה מפורשת כי ביצע את הבדיקה בטווח של פחות מ- 300 מטר כאשר הנאשם היה הראשון בנתיב נסיעתו. טענות הנאשם בעניין זה היו סברות בלתי מבוססות, ומכל מקום, הן לא נטעו כל ספק במיומנות המפעיל ובמהימנות תוצאות הבדיקה שבוצעה עפ"י כתב האישום. 18. כמו כן, אין לקבל את טענותיו של הנאשם בנוגע לכך שהתמרור ב-20 שהוצב במקום הוצב שלא כדין. השוטר העיד כי הוא בדק את התמרורים באזור (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 11/2/09שורה 19) והנאשם לא הוכיח אחרת מעבר להאשמות כוללניות ולא מבוססות. יצוין כי בכל מקרה במסגרת הדיון הנאשם ציין כי הוא מוותר על טענה זו (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורה 1) .למותר לציין שלא כל סימן שאלה בעלמא ולא כל ספק יש בו כדי להגיע לכלל ספק סביר שיש בו כדי להביא לזיכוי הנאשם. כל הטענות שנטענו ע"י הנאשם לא הגיעו לכלל ספק סביר כאשר מנגד, נותר הדו"ח, על האמור בו, על כנו בלא שנמצאה בו כל סתירה ובלא שקועקע. 19. הנאשם כתב במסגרת הדו"ח, ואף חזר על כך בחקירתו כי בעת שנעצר על ידי השוטר היה מצוי בתהליך בלימה של הרכב, עובדה שיש בה כדי לתמוך דווקא בטענה כי בטרם האט, הנאשם נסע במהירות גבוהה יותר ממנה נאלץ להאט. עובדה המתיישבת יותר עם תוצאותיו של הממל"ז. כמו כן הנאשם העיד כי הוא אינו זוכר באיזו מהירות נסע, ולא טען למהירות מסויימת אחרת בה נסע. 20. הנאשם טען במהלך דיון כי אין אפשרות שרכבו, רכב סובארו משנת 1991 יגיע למהירות של 82 קמ"ש, אולם גם כאן, מעבר לטענה בעלמא, הנאשם לא הוכיח את טענתו ואין בידי לקבלה. 21. לאור כל האמור אני קובע כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה במשפט פלילי והוכיחה על פי עדות עד התביעה האמינה על בית המשפט כאמור לעיל כי ביום ובשעת האירוע הנאשם נסע במהירות 82 קמ"ש במקום 60 קמ"ש. 22. אוסיף בהערת אגב כי לא התייחסתי לכל טענה משלל טענותיו הרב של הנאשם משתי סיבות. ראשית, לא תמיד ניתן טכנית להתייחס לכל טענה וטענה שכן אין לדבר סוף. שנית וחשוב מכל, הסגנון וחוסר הסדר בטענותיו של הנאשם מכל הטעמים האמורים לעיל, הריני מוצא את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו. בקשת פסילה תמוהה 23. אציין כי היום בבוקר הגיעה אלי בקשה תמוהה מהנאשם שלא ירדתי לפשרה. הנאשם ביקש ממני לענות לטענתו שאין להשיב לאשמה ולקבוע מועד להמשך הוכחות. עוד ביקש כי אם מתעתד אני ליתן פסק דין, מבקש הוא ממני לפסול את עצמי (הבקשה הגיעה אלי היום בפעם הראשונה, למרות שהנאשם כנראה שלח בקשה דומה מספר ימים קודם לכן). 24. כל הטענה מוזרה, משום שקיימות בחוק עילות פסילה אך אין עילה במקרה שלפני. לאמיתו של דבר, הנאשם 'מתרה' בבית המשפט. או שתקבל את דעתי ותמשיך את ההליך כפי שנראה לי הנאשם שיש להמשיכו, או שאבקש לפוסלך. מובן מאליו שהבקשה נדחתה על הסף. סוף דבר 25. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפני, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, ולאחר שניסיתי להפך בזכותו של הנאשם כמידת האפשר, ולאור כל מה שקבעתי למעלה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עורך דין