תקופת השלילה תחל להימנות אך מיום הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש או לחילופין, מיום הגשת תצהיר לביהמ"ש בדבר אובדן רישיון הנהיגה. להלן החלטה בשאלה ממתי מתחילה השלילה (פסילה) ? החלטה בפניי בקשה לקבוע כי תקופת הפסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה שהוטלה על המבקש במסגרת גזר הדין, תחל מיום 1/5/02, היום בו הוטלה עליו פסילה מנהלית. א. העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים ביום 16/5/04 הורשע המבקש בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 בצרוף סעיף 64 לפקודת התעבורה וכן בעבירות נוספות. ביום 9/6/04 נגזר דינו של המבקש, בין היתר, ל- 8 חודשי מאסר בפועל (תחילת ריצוי עונש המאסר ביום 4/7/04) וכן לפסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 10 שנים, בניכוי תקופות הפסילה המנהלית בהן היה נתון המבקש מיום 1/5/02 ועד יום מתן גזר הדין. אליבא דהמבקש, ביום 1/5/02 הוא נפסל מנהלית, ע"י קצין משטרה, מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה למשך 90 יום. הוא לא הפקיד את רישיונו בידי קצין המשטרה, משום שרישיונו אבד לו בתאונה והדבר נרשם על גבי צו הפסילה. בהמשך, הוטלה עליו ע"י ביהמ"ש פסילה מנהלית עד תום ההליכים נגדו. בבקשה שבפניי נטען כי יש למנות את תקופת הפסילה החל מיום 1/5/02 ולהורות למזכירות ביהמ"ש להנפיק למבקש טופס הפקדת רישיון נהיגה בהתאם לגזר הדין, מיום 1/5/02 למשך 10 שנים. לטענת המבקש, ההסדר הקבוע בסעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובתקנות 556-557 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") אינו חל בעניינו, שכן לא היה בידו רישיון נהיגה כבר בעת שנפסל מנהלית ע"י קצין המשטרה ב- 1/5/02. לחילופין נטען, כי חלה בענייננו תקנה 557(ד) שבוטלה, ושהיתה תקפה בעת הטלת הפסילה המנהלית ובהקשר זה נטען כי רישיון הנהיגה של המבקש פקע ב- 25/10/03. לחילופי חילופין נטען, כי יש לראות בהצהרת המבקש לקצין המשטרה, בדבר איבוד רישיונו, בעת שהלה פסל את רישיונו המנהלי, משום "תצהיר" כלשון תקנה 557(ב) ובהקשר זה הפנה ב"כ המבקש לפסק דין שניתן בביהמ"ש השלום בנתניה, ממנו עולה כי די בהצהרה בפני טריבונל מנהלי בדבר אובדן רישיון, לצורך תחילת חישוב מניין ימי הפסילה (ת"ת (נתניה) 9276/00 מ"י נ' בראמי ניסים). המדינה התנגדה לבקשה. אליבא דב"כ המשיבה, אין לראות בהצהרה בעל פה שניתנה בפני קצין המשטרה, משום הצהרה העונה על דרישות תקנה 557(ב), לא מבחינה פרוצדורלית ואף לא מבחינה מהותית. עוד נטען, כי תקנה 557(ד) בוטלה קודם למועד גזר הדין, שהנו המועד הקובע לעניין החקיקה הרלוונטית. ב. דיון כשאלה מקדמית שאלתי את עצמי מניין נובעת סמכותי לדון בבקשה זו, שהרי סיימתי מלאכתי במתן גזר הדין ועתה מוגשת בפניי בקשה שלכאורה הנה בתחום המנהלי. אלא ששאלה דומה נדונה בבג"צ 284/04 ירון אללוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ב- 13/5/04) ויצתה הלכה מלפניו כי הסוגיה הנדונה הנה בגדר סמכויותיו של ביהמ"ש שגזר את עונשו של המבקש. לפיכך, השאלה הרובצת לפתחי בבקשה זו, נוגעת למועד תחילת תקופת הפסילה שהטלתי על המבקש. כפי שיובהר להלן, ע"פ פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו מכוחה, תקופת הפסילה תחל להימנות אך מיום הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש או לחילופין, מיום הגשת תצהיר לביהמ"ש בדבר אובדן רישיון הנהיגה. בענייננו אנו, לא נקט המבקש באף לא אחת מהאפשרויות הנ"ל. לטענתו, גם לא היה עליו לפעול באחת מדרכים אלו, שכן רישיונו אבד לו בעת התאונה נשוא גזר הדין ובעת מתן גזר הדין לא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף, שכן רישיונו נשלל קודם לכן מנהלית ועל כן יש למנות את תקופת הפסילה החל מיום תחילת הפסילה המנהלית- 1/5/02. התביעה לעומתו סבורה, כי היה על המבקש לפעול באחת מן הדרכים שלעיל ומשלא עשה כן, אין למנות את התקופה שמתחילת הפסילה המנהלית ועד היום, במניין תקופת הפסילה שהוטלה בגזר הדין. נפנה לבחינת הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו. סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כי: "42. פסילה וחישוב תקופתה (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. (ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה, מסדירות ומשלימות את ההוראה שבסעיף 42 לפקודה וקובעות כי: "556. פסילה על ידי בית המשפט (א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט. ... 557. רשיון שפקע תוקפו או שאבד (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבית המשפט, לקצין משטרה או לרשות הרישוי שהחליטה על הפסילה. (ד) בוטל". יצוין, כי תקנה 557(ד) אשר בוטלה ואשר לא היתה בתוקף בעת השתת גזר הדין על המבקש, קבעה, כי אם "לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורישיונו של בעל רישיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרישיון". ב- בש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל פ"ד נז(3), 467, עמ' 473-474 עמד ביהמ"ש העליון על תכליתו של הסדר הפקדת רישיון הנהיגה הנ"ל (מפי הש' א. פרוקצ'יה): "תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רשיון בבית המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. חובת ההפקדה של רשיון שנפסל ממחישה לבעל הרשיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רשיון ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להעדר תעודת הרשיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רשיון תקף והן לגבי רשיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רשיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרשיון בעת פסילה. לגבי רשיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רשיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא. רציונל זה העומד ברקע הסדר ההפקדה אינו חל מקום שהרשיון אבד, ולכך נמצא הסדר חלופי המשרת את המטרה הראשונה של ההפקדה בדמות הצהרה על האובדן...". ב- רע"פ 9896/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ב- 22/7/07) נדונה סוגיה דומה בעניינו של קטין שלא היה בידו רישיון נהיגה. הש' ס. ג'ובראן אמר שם את הדברים הבאים (ההדגשה אינה במקור): "...ביום 29.10.06 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו, כי תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 דורשות מעשה אקטיבי על-מנת שיחל "מרוץ" הפסילה ובטרם הגיש המבקש את תצהירו לא החל מרוץ הפסילה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי משלא היה ברשות המבקש, שהינו קטין, מעולם רישיון נהיגה, הרי שתקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה כלל אינן חלות בעניינו. מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נוקט לשון ברורה באשר למועד סיום תקופת פסילת רישיון הנהיגה ולא היה מקום להגיש, לאחר שלוש שנים מפסק-הדין, בקשה נוספת לבית-המשפט המחוזי. דין בקשת רשות הערעור להידחות ... ... פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 6.3.03. ברם, המבקש הגיש את בקשתו למתן החלטה באשר לתחילת מניין הפסילה רק לאחר 3 שנים מיום מתן פסק-הדין... מעבר לדרוש יוער, כי לשון תקנות 556 ו- 557 לתקנות התעבורה מחייבת קבלת פרשנות ברוח החלטת בית-המשפט המחוזי, שכן נראה, כי המחוקק לא התכוון להקל עם מי שבידו אין רישיון נהיגה מול מי שבידו רישיון כזה ונדרש מעשה פעיל בכדי שיחל מניין ימי הפסילה. יפים לעניין זה דברי השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג-כהן ברע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 481, בעמ' 484-485: "חובת המצאת הרישיון חלה כאמור, בין שהרישיון בתוקף בעת שנגזר דינו של בעליו לפסילת רישיון ובין שרישיונו אינו בר-תוקף אותה עת. מירוץ תקופת הפסילה בשני המקרים יחל עם מסירת הרישיון כפי שמורה הדין. ענייננו נכנס למסגרת זו בין שטענת המבקש שתוקף רישיונו פקע נכונה ובין שלאו. בשני המקרים כל התקופה מאז גזר-הדין ועד שיפקיד את הרישיון לא באה במניין תקופת הפסילה, ואם הוא נוהג במהלך אותה תקופה, נוהג הוא ללא רישיון, ורק משיפקידנו יחל מירוץ שלושת חודשי הפסילה שנגזרו עליו. אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית". בענייננו מדובר ברישיון נהיגה שאבד, ועל כן היה על המבקש לפעול בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 557(ב), קרי, להוכיח ע"פ תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") למזכיר בית המשפט כי רישיונו אבד. אין בידי לקבל הטענה כי תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה חלה בענייננו, שכן המועד הקובע לעניין תחולתה, הוא מועד מתן גזר הדין בו הוטל על המבקש עונש פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד זה תקנה 557(ד) לתקנות התעבורה לא היתה בתוקף. בנוסף, אין בידי לקבל הטענה כי ניתן לראות בהצהרתו בעל פה של המבקש בפני קצין המשטרה בדבר אובדן רישיונו, כתצהיר העונה על הדרישה שבתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה. ע"פ סעיף 15 לפקודת הראיות, שתקנה 557 הנ"ל מפנה אליו, תצהיר נדרש להיות בכתב ועל המצהיר להיות מוזהר כי עליו להצהיר אמת וכי אם לא יעשה כן יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק. הדרישה שבתקנה 557(ד) כי על התצהיר להיות בהתאם לפקודת הראיות עולה בקנה אחד עם הרציונאל לדרישה זו כפי שפורט ב-בש"פ 2199/03. כאמור, מטרת הפקדת רישיון הנהיגה הנה להקטין החשש לאפשרות זיוף ומצג שווא. בנוסף להפקדת הרישיון או התצהיר, יש משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד תום תקופת הפסילה. הפרוצדורה הקבועה בתקנה 557(ב) לתקנות, מהווה אפוא תחליף להפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, במקרים בהם אבד הרישיון. קבלת הטענה כי הצהרה בעל פה בפני קצין משטרה בדבר אובדן רישיון, תוך כדי מתן צו פסילה מנהלית, כשהמצהיר לא מוזהר בדבר חובתו לומר אמת ובדבר ההשלכות של הצהרה כוזבת, עונה על דרישת תקנה 557(ב) לתקנות, תחטיא את מטרת ההסדר של הפקדת הרישיון ואת הרציונאל שבבסיסו. באם לא תוצב דרישה מחמירה לעניין ההצהרה, לרבות אזהרה, קיים חשש של ממש כי ירבו אלו שיטענו בפני קצין המשטרה כי רישיונם אבד ובכך יתחמקו מהדרישות המחמירות שבתקנות (הפקדה או תצהיר לפי פקודת הראיות). הדבר יגדיל החשש מפני זיופים ומצגי שווא ולא יעביר לנאשמים את המסר החינוכי המועבר כאשר נדרש הנאשם להפקיד רישיונו או להצהיר, לאחר אזהרה, בדבר אובדנו. משכך, וכיוון שהמבקש בענייננו לא הגיש תצהיר כנדרש, דין בקשתו להידחות. יצויין, כי פסק הדין אליו הפנה הסניגור (ת"ת (נתניה) 9276/00 מ"י נ' בראמי ניסים) שונה בנסיבותיו מענייננו, שכן ההצהרה בדבר העדר רישיון נהיגה ניתנה במסגרת דיון משפטי. סוף דבר, הבקשה נדחית. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה