בארבעת התיקים נושא הערעור נרשמו דו"חות חניה מסוג ברירת משפט בגין העמדת מכוניות הרשומות בבעלות המערערת על המדרכה בחזית החנויות. להלן פסק דין בסוגיית דו"חות חניה מול חנות: פסק דין 1. לפניי ארבעה ערעורים שהגישה המערערת כנגד ארבעה פסקי-דין שניתנו בבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ת"פ 8523/05, ת"פ 9712/06, ת"פ 9343/06 ות"פ 8512/05 שאוחד עם ת"פ 8551/05), שבהם הורשעה, לאחר שמיעת ראיות בכל תיק בנפרד, בחמש עבירות לפי סעיף 5(ג) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960 (להלן - חוק העזר), ונגזר דינה לתשלום קנסות כספיים. 2. המערערת הנה חברה העוסקת בהשכרת רכב לנהיגה עצמית, אשר משרדיה ממוקמים בארבע יחידות של חנות בקומת הקרקע בבניין ברחוב יפו 159 בירושלים, בקרן הרחובות יפו - שערי-צדק. החנויות ממוקמות מתחת לקומות המגורים של הבניין, ובחזית כל חנות קיים חלל מקורה בין המדרכה לבין מפלס קומת המגורים שמעליה, באורך של כ-2.5 מטרים. בארבעת התיקים נושא הערעור נרשמו דו"חות חניה מסוג ברירת-משפט בגין העמדת מכוניות הרשומות בבעלות המערערת על המדרכה בחזית החנויות. המערערת לא חלקה על כך שכלי רכב שבבעלותה חנו על המדרכה, אך טענה בבית-משפט קמא כי יש לבטל האישומים נגדה, הואיל והגיעה להסכם עם רשות החניה בעיריית ירושלים, לפיו לא יירשמו דו"חות חניה לכלי רכב שבבעלותה במהלך מסירת רכב להשכרה או החזרתו. 3. בע"פ 40095/07 הוגש הערעור על פסק-דינו של כב' השופט ר' זיו, בת"פ 8523/05, מיום 29.12.06, לפיו הורשעה המערערת בעבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק העזר, ודינה נגזר לתשלום קנס בסך 200 ₪. מדובר בחניית רכב ביום 30.12.04 בשעה 10:16 על המדרכה, בחזית הבניין. הרשעתה של המערערת נסמכה על עדותו של פקח החניה, אברהם פישל, אשר העיד כי הרכב חנה על המדרכה, במקום שבו אין תמרור המתיר זאת. מנהל המערערת לא חלק על עובדת חניית הרכב על המדרכה בעת ובמקום האמורים, אך טען כי הובטח למערערת שלא יאכף נגדה החוק כל עוד החניה על המדרכה מבוצעת אגב מסירת רכב ללקוח או החזרת הרכב בתום ההשכרה. הוא המציא לבית-המשפט את מכתבו מיום 19.5.04 של הרב שמואל יצחקי, חבר הנהלת עיריית ירושלים והממונה על תיקי האכיפה, רשות החניה והפיקוח העירוני, שבו צוין כדלהלן: "על-פי סיכום עם רשות החניה ולאור פנייתכם, הרי שאין לרשום דו"חות במהלך החזרת וקבלת רכב שנועד להשכרה" (נ/1; להלן - מכתבו של הרב יצחקי). ב"כ המשיבה גרסה, כי לעורך המסמך לא הייתה כל סמכות להתיר חניה בניגוד להוראות החוק, ובכלל זה חניה על מדרכה, מה גם שהמכתב לא התייחס לחניה על מדרכה. בית-משפט קמא קבע בהכרעת-דינו, כי המסמך האמור אינו מתיר למערערת לחנות רכב על המדרכה, הרשיע אותה בדין וגזר את דינה כאמור לעיל. 4. בע"פ 40096/07 מלינה המערערת על הכרעת-דינו של כב' השופט א' צ' בן זמרה בת"פ 9712/06 מיום 7.1.07, שבה הורשעה בעבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק העזר, ועל גזר-דין מיום 23.1.07 לפיו חויבה בתשלום קנס בסך 500 ₪, זאת בגין חניית רכב על המדרכה בחזית החנות ביום 7.12.05 בשעה 08:48. הרשעת המערערת נסמכה על עדותו של פקח החניה, סולימאן אבו-גוש, אשר ציין כי הרכב חנה במשך כ-15 דקות על המדרכה המשרתת את החנויות והכניסה לבית. מטעם המערערת העיד מנהל אגף אכיפת החניה בירושלים, מר ד' יפת, שציין כי במהלך חורף שנת 2004/2005, אישר ביוזמתו של חבר מועצת העיר הרב יצחקי, כי לא יירשמו דו"חות חניה בשטח הנ"ל לרכבי המערערת, אשר יחנו במקום לפרק זמן שאינו עולה על 15 דקות, שהנו הזמן הסביר למסירת רכב לשוכר וקבלתו ממנו בתום ההשכרה, וכי כך הנחה את מפקחי החניה. הוא הבהיר, כי מדובר אך ב"הקלה", שאופיינה על-ידו כ"הקלה זמנית", וכי המליץ למערערת וכן לרב יצחקי להגיש בקשה לרשות התמרורים להצבת תמרור המתיר חניית רכבים במקום, כפי שנוהגות חברות אחרות העוסקות בהשכרת כלי-רכב. מנהל המערערת העיד, כי הרכב חנה על המדרכה בהתאם לסיכום האמור שהעיד עליו מר יפת, ובהסתמך על מכתבו של הרב יצחקי. גם בתיק זה טענה המשיבה בסיכומיה, כי מכתבו של הרב יצחקי, כמו גם ההנחיה שמסר מר יפת לפקחי החניה, אינם מהווים היתר לחניה על מדרכה, והבהירה כי רק רשות התמרור המקומית רשאית להתיר חניה כאמור, באמצעות הצבת תמרורים. בית-משפט קמא קבע בהכרעת-דינו, כי הרכב חנה על המדרכה לפרק זמן של יותר מ-15 דקות. למעלה מן הנדרש ציין בית-המשפט קמא, כי המערערת לא נהגה בכנות ובתום לב, כאשר טענה שהיא מסתמכת על מכתבו של הרב יצחקי, זאת משהייתה מודעת לאי-החוקיות שבחניית כלי רכב על המדרכה, ובפרט כאשר הוגשו נגדה באותה תקופה דו"חות רבים בגין חניה על המדרכה בחזית החנויות. על-כן הורשעה המערערת בעבירה שיוחסה לה, והוטל עליה קנס כמצוין לעיל. 5. בע"פ 40154/07 מופנה הערעור כנגד פסק-דינו של כב' השופט ר' זיו, בת"פ 9343/06, מיום 15.1.07, לפיו הורשעה המערערת בעבירה לפי סעיף 5(ג) לחוק העזר, וגזר את דינה לתשלום קנס בסך 400 ₪. מדובר בהחניית מכונית שבבעלות המערערת על המדרכה בחזית החנות ביום 26.12.05, בשעה 14:39. בית-המשפט הרשיע את המערערת על-יסוד עדותו של מפקח החניה, גאורגי אקבשב, אשא ציין בעדותו, בין-השאר, כי כאשר רשם את הדו"ח הגיב מנהל הנתבעת במלים "תשים דו"ח, יש לנו אישורים". מטעם המערערת העיד מנהלה, אשר ציין כי החניה הייתה לפרק זמן קצר לשם מסירת רכב לשוכר, ושב וחזר על הטענה כי מכתבו של הרב יצחקי מהווה לדידו אישור לחנות כלי רכב במקום. בית-משפט קמא הרשיע את המערערת בדין, בקבעו כי מכתבו של הרב יצחקי אינו מהווה היתר לחניה על מדרכה, שכן הוא לא ניתן על-ידי הרשות המוסמכת למתן היתרים לחניה על מדרכה. 6. בע"פ 40155/07 מכוון הערעור כנגד פסק-דינו של כב' השופט ר' זיו בת"פ 8512/05 שאוחד עם ת"פ 8551/05, מיום 1.2.07, לפיו הורשעה המערערת בשתי עבירות לפי סעיף 5(ג) לחוק העזר, בכך שרכבים שבבעלותה חנו על המדרכה בחזית החנות ביום 30.12.04 ודינה נגזר לתשלום קנס בסך 700 ₪. הכרעת-הדין נסמכה על עדויותיהם של מפקחי החניה אברהם פישל ועבדאלה בדראן. מנהל הנתבעת טען בעדותו בבית-משפט קמא, כי מכתבו של הרב יצחקי מיום 19.5.04 מהווה לדידו אישור לחנות את הרכב במקום, ולתכלית זו הזמין אף את הרב יצחקי לעדות מטעמו. הרב יצחקי העיד, כי בעקבות תלונות של דיירים בבניין על סכנה הנשקפת לעוברים ושבים ולדיירי הבית מחניית כלי-רכב על המדרכה, הגיע ל"סיכום" עם הגורמים המופקדים על רשות החניה, לפיו המערערת תוכל להחנות בסמוך לבית העסק לכל היותר שני כלי רכב המיועדים למסירה או להחזרה, וכי בעקבות סיכום זה הוציא את מכתבו הנ"ל. הוא הוסיף וציין, כי לאחר ששמע במהלך מספר דיונים משפטיים כי מתעוררות בעיות משפטיות בעניין הנחיה זו, פנה למנכ"ל העירייה וליועץ המשפטי של העירייה בבקשה למצוא פתרון הולם בנושא. בהכרעת-הדין קבע בית-משפט קמא, על-יסוד עדויות הפקחים ותצלומים שהוגשו לו, כי כלי הרכב חנו על המדרכה. בית-המשפט דחה את הסתמכות המערערת על מכתבו של הרב יצחקי, והדגיש כי על-פי חוק העזר הסמכות להגביל או להסדיר העמדתו של רכב היא בידי ראש העיר, ולמכתבו של הרב יצחקי אין כל תוקף בעניין הסדרת חניה - בכלל, ובעניין העמדת כלי רכב על מדרכה - בפרט. על-כן, הורשעה המערערת בדין והושת עליה בגין שני דו"חות החניה קנס בסך 700 ₪. 7. בהודעות הערעור טוענת המערערת, כי חניית כלי-הרכב על המדרכה הייתה לפרק זמן קצר לצורך מסירת רכב ללקוח או לשם קבלת רכב ממנו, ושבה וגרסה כי מכתבו של הרב יצחקי מיום 19.5.04 מהווה למעשה היתר לחניה על מדרכה בנסיבות שכאלה, ולחלופין - כי עומדת לה הגנה של טעות במצב דברים, לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עת סברה שהמכתב מהווה היתר לחניה על מדרכה. 8. במהלך הדיון בערעור נתחוור, כי כיום תלויים ועומדים נגד המערערת כ-40 תיקים בבית-המשפט לעניינים מקומיים, בגין דו"חות חניה שהוגשו נגדה בשל חניית כלי רכב שבבעלותה על המדרכה בחזית החנות. עוד התברר, כי בתיקים התלויים ועומדים מבקשת המערערת להזמין לעדות את הרב יצחקי ו/או את מנהל מחלקת החניה של עיריית ירושלים, וחוזרת פעם אחר פעם על טענותיה בדבר ההיתר דה-פקטו שקיבלה להחנות כלי רכב על המדרכה לפרק זמן מוגבל לצורך מסירת כלי רכב או קבלתם. 9. אין ממש בארבעת הערעורים הנדונים. לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית-המבררת בכל אחד מהתיקים הנדונים, אשר נסמכו על הערכת העדויות שנשמעו לפניה. גם במסקנה המשפטית של בית-משפט קמא בכל התיקים הנ"ל לא נפל פגם. סעיף 5(ג) לחוק העזר מורה כדלהלן: "לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב על מדרכה, למעט על מדרכה שנקבעה כמקום חניה מוסדר לפי סעיף 3". המונח "מדרכה" הוגדר בסעיף 1 לחוק העזר כדלהלן: "מדרכה - כמשמעותה בתקנות התעבורה". תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מגדירות מדרכה כ"חלק מרובה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו". בכל המקרים שנדונו בפסקי-הדין נושא הערעורים הוחנה הרכב על מדרכה, כמשמעה בחוק, מבלי שהמקום נקבע כמקום חניה מוסדר לפי סעיף 3 לחוק העזר. למותר לציין, כי מכתבו של חבר הנהלת עיריית ירושלים, הרב יצחקי, מיום 19.5.04, אינו מהווה היתר לחניית רכב על מדרכה, שכן הרב יצחקי אינו הגורם המוסמך להתיר חניית כלי רכב על מדרכה. אין ממש בטענת המערערת לפיה עומדת לה ההגנה של טעות במצב דברים לפי סעיף 34יח לחוק העונשין, ובפרט כאשר מכתבו של הרב יצחקי לא נחזה כלל ועיקר להיות היתר חניה על מדרכה, וכל מה שנאמר בו - על-ידי גורם שאינו מוסמך, כאמור - הוא כי לא יירשמו דו"חות חניה במהלך החזרת וקבלת רכב שנועד להשכרה. ההסתמכות הנטענת של המערערת, פעם אחר פעם, על המכתב האמור אינה בתום לב, ובפרט כאשר נקבע במספר פסקי-דין בעבר שהמכתב אינו מהווה היתר לחניה על מדרכה. במקום לפנות לרשות התמרור בבקשה לקבלת היתר לחניה על מדרכה בחזית החנות, החליטה המערערת לעשות דין עצמי בדרך של קביעת עובדות מוגמרות בשטח, בכך שהפכה את המדרכה בחזית החנויות למעין "מגרש חניה" לצרכי העסק, ובחרה לנהל הליכי סרק משפטיים בבית-משפט קמא בעניין כל דו"ח חניה שהוגש נגדה. למותר לציין, כי חניה על מדרכה, אשר אינה מוסדרת על-פי דין, מהווה סיכון ממשי לעוברי הדרך המשתמשים במדרכה, ובפרט כאשר מדובר בחניה על מדרכה ברחובה הראשי של ירושלים, ובחזיתו של בניין המשמש לעסקים ולמגורים. על כן, כל עוד לא מותרת חניית כלי רכב על המדרכה במקום, מן הראוי שהרשויות תפעלנה לאכיפת החוק באמצעות רישום דו"חות. על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעורים. משפט תעבורהחניהדוח חניה