חוב כביש אגרה

להלן פסק דין בנושא חוב כביש אגרה: פ ס ק ד י ן 1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מס' 2647209 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרת נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה, כאמור. 2. במסגרת הערר שבפנינו, שהוגש ביום 05.06.07, מבקש העורר שיבוטלו "כל החיובים הנדרשים מאת העורר על ידי המשיבה מכל מין וסוג שהוא בהיותם לא חוקים ובניגוד גמור לכל דין והגיון". נציין כבר כעת, כי מדובר על חיובי אגרה שלא שולמו עקב אי כיבוד כרטיס האשראי אותו מסר העורר למשיבה במסגרת מנוי אליו צירף את הרכב. 3. לאחר שבחנו את טענות הצדדים שבכתב ונתנו דעתנו לעדות העורר ודברי הצדדים בדיון שנערך ביום 14.10.09, הגענו למסקנה לפיה דין הערר להידחות בעיקרו, בכפוף לסייגים שיפורטו. 4. תחילה נתייחס לסוגיית האיחור בהגשת הערר. דינה של טענת העורר לפיה את המועדים לצורך הגשת הערר יש למנות החל מן המועד בו הפעילה המשיבה את הסמכות לגבות באמצעות הליכי הוצל"פ, יש לדחות, ככל שהיא מתייחסת לחיובים המגולמים בחשבוניות עצמן. ברי שבכל הנוגע לחשבוניות עצמן, את המועדים לצורך הגשת הערר, יש למנות החל מחלוף שלושים ימים מעת שהעורר קיבל "הודעה על חיוב", כדרישת סעיף 12ב לחוק, ומשחלף מועד זה, הופכת החשבונית לחלוטה. במקרה דנן אין כל מחלוקת ביחס לעצם קבלת החשבוניות ולמצער, לכך שהעורר היה מודע היטב לקיומן ולחיובים הגלומים בהן למעלה משנה קודם שהגיש את הערר ודי והותר זמן קודם שפתחה המשיבה את תיק ההוצל"פ כנגדו. אכן, הסעיף נוקב במועד "הפעלת הסמכויות" כנקודת זמן שממנה נמנים הימים להגשת הערר, ברם זאת אך ורק בנוגע להפעלת הסמכויות ולא בנוגע לעצם החיוב באגרה או בפו"ה. במקרה דנן, גם אם צודק העורר בטענתו לפיה נקיטת הליכי הוצל"פ היא בבחינת "הפעלת סמכות" בהתאם לסעיף 12ב, הרי שלכל היותר יש בכך כדי להביא למסקנה לפיה בכל הנוגע לעצם פתיחת תיק ההוצל"פ והחיובים היתרים שנוספו עקב פתיחתו, לא קיים איחור בהגשת הערר. אולם, בכל הנוגע לעצם החיובים שבגינם נפתח התיק, היינו חיובי האגרה והפו"ה, קיים גם קיים איחור - ואיחור ניכר, והן הפכו חלוטות, זמן רב קודם להגשת הערר. ביחס לחיובי הפו"ה והאגרה המקוריים מדובר על איחור ניכר מאוד, שהעורר לא הניח הסבר של ממש המצדיק הארכת המועד ביחס אליהם. העורר הודה בכך שידע על קיומה של הוועדה, לכל המאוחר, בתחילת שנת 2006. לא זו אף זו, בהקלטת השיחה מיום 5.4.05 (עליה לא חלק העורר) מוסרת נציגת המשיבה לעורר על דבר קיומה של הוועדה. הנימוק שהמציא העורר לפיו "אין לי את הכוחות להלחם באנשים, אני צריך לעבוד, אין לי את הכסף לשלם עבור עו"ד" - אינו, בכל הכבוד, נימוק מספק, ובפרט כאשר הינו מצטרף לדיבור: "הנחתי היתה שאולי אשלח ערר יותר מאוחר... שיערתי שאטפל בכך מאוחר יותר". באשר לנימוק: "ציפיתי לקבל חשבוניות ולשלם אותן" הרי ברי כי בשלב מסוים, גם אם סבר כי תגענה חשבוניות הכוללות חיובי אגרה בלבד, הנה לא ברור איך לשיטתו היה בכך כדי לאיין את חיובי הפו"ה של העבר שכבר נצברו לחובתו. בכל הנוגע לחיובי הקרן עצמם, יש אפוא לדחות את הערר ולו מפאת האיחור הניכר בהגשתו. 5. למעלה מן הצורך נבהיר, כי גם בחינת הערר לגופו מלמדת שדינו דחייה, למצער ברובו הגדול. 6. העורר היה מנוי לשירותי המשיבה וככזה היה צד להסכם המנוי עם המשיבה. על פי ההסכם, ואף שורת ההיגיון והסבירות תומכות בכך, בכל מקרה בו קיימת בעיה באמצעי התשלום, על המנוי ליידע את המשיבה על כך. אין חולק, כי העורר לא עשה כן ובמועדים שונים לאורך חיי המנוי נתקלה המשיבה בסירוב הבנק לכבד את הוראת הקבע של העורר. הדברים התרחשו בתחילת שנת 2005, לאחר מכן באמצע שנת 2005 ולבסוף בסיום שנת 2005 וברצף עד חודש אפריל 2006. אין ספק, כי לכל המאוחר בעקבות השיחה הנ"ל מאפריל 2005 ידע העורר כי הוא צפוי להיות מחויב בפו"ה בגין כל חיוב שאינו מכובד על ידי הבנק וכי ככל שהוא מבקש למנוע את חיוב הפו"ה, עליו ליצור קשר עם המשיבה קודם למועד החיוב ("בילינג") הסמוך. העורר לא עשה כן והוראת הקבע שלו הוסיפה לעורר קשיים אצל המשיבה, כמתואר. 7. בשיחה מיום 4.1.06, הבהירה נציגת המשיבה לעורר פעמיים כי ככל שקיימת בעיה באמצעי התשלום שלו, מומלץ לו להסיר את הרכב מן המנוי אולם הוא בחר שלא לעשות כן ובחודשים שלאחר מכן הושתו עליו, בשל סירוב הבנק, חיובי פו"ה נוספים. בדיון נשאל העורר לפשר הימנעותו מביטול המנוי מיוזמתו והשיב "זכותי לנסוע בכביש ולקבל אמצעי תשלום בצורה שאני אוכל לשלם במזומן או בכרטיס אשראי ו/או בהוראת קבע ...". התרשמנו כי העורר למעשה ציפה ליהנות מכל העולמות והיה סבור, כי על המשיבה להציב בפניו, מדי חודש, את האופציה באיזה אמצעי תשלום לשלם וזאת עוד טרם היא פונה לגבית החיובים באמצעות הוראת הקבע שמסר, דהיינו - מחד, להוסיף ולהיחשב כמנוי וליהנות מתעריפי החיוב המופחתים, ומאידך - ליהנות מן האפשרות לשלם את חיוביו כחייב "מזדמן", היינו לקבל לידיו מראש חשבון לתשלום. ציפייה זו אינה מעוגנת בהסכם המנוי כלל ועיקר ואף סותרת את הגיונו הפנימי ותכליתו, שכן כל עניינו הוא להעניק למשיבה דרך גביה קלה, פשוטה וסדירה ולחסוך ממנה את הצורך להתחקות אחר החייב, לשלוח לו הודעת חיוב לתשלום ולהמתין עד אשר יואיל לשלם את החשבון. יתרה מזו, מהנספחים שצירפה המשיבה לתגובתה לערר עולה, כי בשלב מסוים באמצע שנת 2006 הסדיר העורר את סוגיית הוראת הקבע והמשיך במנוי (ומשכך ממילא אף אין רלוונטיות לטענתו כי בסופו של דבר הוא אשר "שם קץ" להתנהלות הבלתי סבירה בביטול המנוי). 8. התנהלות העורר בכל הנוגע לפנייתו לנקודת השירות ביום 16.1.06, נגועה אף היא בחוסר סבירות. כל מטרת פניית העורר לנקודת השירות הייתה להסדיר ענייניו מול המשיבה, והנה מסתבר כי הגיע לנקודת השירות מבלי שיש באפשרותו לשלם למשיבה, ולו את חיובי אגרת הנסיעות שהושתו עליו. אמנם, אנו מקבלים טענת העורר לכך שהוא ביקש כי המשיבה תבצע פעולת פיצול חשבוניות (הפרדת חיובי הפו"ה מחיובי האגרה שאוחדו בחלק מן החשבוניות) ותשלח אליו את חשבוניות האגרה לביתו, ואנו אף מוכנים לקבל טענתו לפיה הוא לא קיבל אותן, ברם אין בכך כדי לסייע לו. ראשית, כאמור, העורר ידע כי כל עוד המנוי בתוקף, חשבוניות האגרה יכולות להישלח אליו רק לאחר שהוראת הקבע שלו אינה מכובדת. שנית, לדברי העורר עצמו הוא ציפה לקבל לידיו שתי חשבוניות בלבד, אלו שסומנו בתגובת המשיבה כנספחים לג' (מיום 20.6.05) ו - לה' (מיום 21.8.05) והמדובר בחשבוניות שכללו חיוב בגין אגרה בלבד. תשלומן של שתי אלו על ידי העורר בנקודת זמן זו (ונציין כי העורר לא הניח דעתנו כי אכן היה משלמן מיד עם קבלתן, שכן לדבריו שלו היה מצוי במצוקה כלכלית קשה באותה התקופה), לא היה חוסך ממנו כל חיוב פו"ה נוסף, שכן בגין אי תשלום חשבונית לג' הוא לא חוייב כלל בפו"ה ואילו בגין חשבונית לה' הוא חויב בפו"ה שנכללה בחשבונית לו' שהפכה חלוטה זמן ניכר קודם פנייתו מיום 16.1.06. נציין עם זאת, כי יתכן ובכל הנוגע לחשבונית לט', שבעת פניית העורר הוא טרם חויב בפו"ה בגין אי תשלומה, היה מקום לעיון נוסף, שכן אילו הייתה זו מסולקת על ידי העורר, למצער חיוב האגרה שבה, במועד פניית העורר, הוא היה מונע את בואו לעולם של חיוב הפו"ה שבחשבונית מ', שכן זה הופק רק ביום 20.1.06. דא עקא, העורר הוא שבחר שלא לשלם את החיוב בו במקום וספק רב אם במהלך ארבעת הימים שחלפו מעת פנייתו לנקודת השירות ועד להפקת חשבונית מ', היה עולה בידו לשלם את חיוב האגרה שבחשבונית לט'. כמו כן, פורמאלית, זכאית הייתה המשיבה לחייב את העורר בחיוב הפו"ה שבחשבונית מ', כבר לאחר חלוף המועד לתשלומה של חשבונית לט' - 4.1.06. 9. לא זו אף זו, העורר לא שכנע אותנו כלל וכלל כי סבר - או כי היה בסיס לסברתו - שמאותו המועד ואילך תשלח אליו המשיבה באופן שוטף חשבוניות לתשלום קודם חיובו בפו"ה ואנו סבורים כי העורר בחר להניח זאת משיקוליו שלו ומבלי שהייתה לו סיבה של ממש לעשות כן. התרשמותנו היא, שהעורר ניסה למעשה "לחנך" את המשיבה, כיוון שכעס מאוד על התנהלותה והתייחסותה לאי כיבוד הוראת הקבע שלו, ועל אף שידע היטב את צורת התנהלותה ואופן השתת חיובי הפו"ה, התעקש על כך שהוא זכאי לקבל לידיו את החשבוניות לתשלום קודם לחיובו בפו"ה. 10. גם הסברו מדוע המשיך לבצע נסיעות בכמות משמעותית בחודשים שלאחר אותו מפגש בנקודת השירות, לא הניח את דעתנו. העורר היה מודע היטב לכך שקיימת מחלוקת בינו לבין המשיבה, וכי כל נסיעה נוספת - אשר ספק אם תפרע במועד כל עוד המנוי בעינו, וכל עוד הבנק מערים קשיים בכיבוד הוראת הקבע, מגדילה את החוב ומעמיקה את המחלוקת (שאותה הניח העורר כי יפתור במועד בלתי ידוע בעתיד). 11. נדחית אף טענת העורר כי לא ידע שאי ביצוע תשלומי אגרה במועד גורם להשתת חיובי פו"ה. את זאת למד לכל המאוחר בשנת 2005. 12. קיצורם של דברים, גם בהתעלם מסוגיית האיחור, הערר אינו מגלה סיכוי של ממש. 13. כפועל יוצא מקביעתנו שהחשבוניות עצמן הפכו חלוטות, יש לקבוע כי תיק ההוצל"פ נפתח כנגד העורר כדין, ובהתאם לסעיף 12ג(ד) לחוק. 14. יחד עם זאת, בכל הנוגע לסכומים שכללה המשיבה בסופו של יום בתיק ההוצל"פ, יש מקום להתערבותנו. אכן, כפי שציין העורר בסיכומיו, וכפי שהסכימה המשיבה בתגובתה, המשיבה קיבלה על עצמה, בהסכם עם משרד התחבורה, להגביל את תקרת סכום הפו"ה שיכול חייב לצבור, לסך של 7,000 ₪. ככל שהמשיבה פתחה את תיק ההוצל"פ על סכום פו"ה גבוה יותר, עליה לעדכן את יתרתו כך שהיא תתאים לשיעור האמור. הדברים אמורים כמובן ביחס לכל החיובים שנכללו בהוצל"פ ואשר הם נגזרת של סכום החוב. 15. לצד האמור, בהתחשב במכלול הנסיבות, האמור לחרף קביעותינו לגופו של ערר, אנו ממליצים למשיבה לשקול להעניק לעורר את האפשרות לממש את הצעת הפשרה המקורית שהועמדה על ידה, כמפורט בדו"ח בקשות השירות ואשר העורר אף החל במימושה. בין היתר יש לשים לב לכך שבסך הכול, משך רובה הגדול של תקופת המנוי, שילם העורר את חיוביו, ובפרט בתקופה שתחילתה בינואר 2006 ועד אמצע 2007, אז שולמו התשלומים כסדרם. ברי שאין מדובר בחייב שניסה להתחמק מתשלומים למשיבה. 16. התוצאה היא זו: א. בכל הנוגע לחיובי קרן אגרת הנסיעות והפו"ה, הערר נדחה. ב. בכל הנוגע לתיק ההוצל"פ וככל שהמשיבה כללה בו חיובי פו"ה העולים על סך של 7,000 ₪, עליה לעדכן את יתרתו בהתאם. ג. המשיבה תשקול את המלצתנו, כאמור בסעיף 15 לעיל. ד. צו עיכוב ההליכים הזמני יעמוד בעינו למשך ששים ימים נוספים, על מנת לאפשר לעורר לסלק את חיוביו על פי פסק הדין ו/או על פי כל הסדר שיתגבש עם המשיבה, ככל שיתגבש. ה. בנסיבות העניין, החלטנו שלא לתת צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה טעון רשות של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים. כביש אגרה / כביש 6חובאגרהכביש