להלן החלטה בסוגיית בדיקת ממל"ז (מכשיר למדידת מהירות): החלטה 1. בפני ערר שהגישה העוררת (להלן: "המדינה"), על החלטת בימ"ש לענייני תעבורה בנתניה מיום 23/5/06 בתיק תעבורה 1789/06 (כב' השופטת ר. שוורץ בן-יששכר). בימ"ש קמא קבע כי על המדינה למסור למשיב את הממל"ז - מכשיר למדידת מהירות, לצורך בדיקתו על ידי מומחה מטעמו. 2. נגד המשיב הוא הנאשם, הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של נהיגה במהירות של 203 קמ"ש בדרך בינעירונית, בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. הנאשם שלח מכתב רשום לעוררת, וביקש לעיין בחומר החקירה המצוי בידיה. במסגרת בקשה זו, ביקש הנאשם כי מכשיר הממל"ז באמצעותו בוצעה המדידה יועמד לבדיקת מומחה מטעמו. הבקשה נשלחה עוד בטרם התקיים דיון, ולא זכתה למענה. במועד ההקראה חזר הנאשם על הבקשה בפני ביהמ"ש. בימ"ש קמא דן בבקשת הנאשם להעביר לו את הממל"ז במסגרת עיון בחומר חקירה. לאחר ששמע בימ"ש קמא את טיעוני הצדדים קבע כי "משטרת ישראל תעמיד את מכשיר הממל"ז הרלוונטי לבדיקת מומחה מטעם ההגנה" בכפוף לתנאים אותם פירט בהחלטה. 3. המדינה מבקשת לבטל את החלטת בימ"ש קמא ולקבוע כי מכשיר הממל"ז אינו בגדר "חומר החקירה", ואין מקום למסור אותו למשיב. טענות העוררת 4. המדינה טוענת כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיב. לטענתה, המשיב לא כפר באמינות המכשיר, וכל טענותיו הן חסרות בסיס. לאור החזקה הקיימת כי מכשיר הממל"ז הוא אמין, ניתן לבסס על תוצאות מדידתו הרשעה בפלילים, והרוצה לסתור חזקה זו - עליו הראיה. המדינה מפנה גם לתגובת המשיב בעת שנעצר עם רישום הדו"ח, תגובה המעידה לטענתה על כך שהנאשם נהג במהירות מופרזת ושאין כל יסוד לבקשתו. עוד טוענת המדינה כי בדיקת המכשיר עתה, לאחר חלוף זמן כה רב ממועד ביצוע העבירה (למעלה משנה), היא חסרת תועלת. כל שיוכל המשיב ללמוד מהבדיקה לא יעיד על תקינות המכשיר במועד הרלוונטי. לעומת זאת, מרישומיו של עורך הדו"ח ומכרטיס המכשיר המתעד את הבדיקות והתיקונים שנעשו במכשיר, בהם יכול המשיב לעיין, ניתן להסיק מסקנות בדבר תקינות המכשיר במועד ביצוע העבירה. המדינה טוענת עוד כי כל מטרתה של הבקשה היא הטרדת התביעה. לטענתה, לאור ריבוי בקשות מסוג זה, ולאור הסכנה כי הן עלולות להוות אמצעי להשבתת האכיפה, אין זה סביר לקבל את הבקשה ויש לדחותה. לדברי המדינה קבלת הבקשה תגרום להשבתת מכשיר הממל"ז, ועלולה לפגוע ולהקשות על פעילות המשטרה, לאור הכמות המוגבלת של מכשירי ממל"ז במשטרת ישראל, שהם מכשירים חיוניים המשמשים את משטרת ישראל לאכיפה יום יומית. טענות המשיב 5. המשיב טוען כי הערר הוגש באיחור ומטעם זה בלבד דינו להימחק על הסף. לגופו של עניין טוען המשיב כי מעולם לא ביקש לקבוע כי המכשיר הינו בגדר "חומר חקירה". לטענתו טעה כאשר ציין במכתבו למאשימה כי המכשיר נדרש לבדיקה מכח סעיף 74(א) לחסד"פ. עוד לדבריו, אין להסתמך על הדברים שנכתבו בדו"ח המהירות, שכן הם נכתבו בצורה מעוותת, והוא לא הסכים לחתום על הדו"ח. לטענת המשיב בדיקת המכשיר הכרחית שכן גם בדיקה מאוחרת בצירוף כרטיס ההיסטוריה של המכשיר, יכולים לשפוך אור על תקינות המכשיר בעת ביצוע הבדיקה. לדבריו, אין ממש בטענה כי בדיקת הממל"ז תפגע באינטרס הציבורי, שכן לעוררת 200 מכשירי ממל"ז שאינם בשימוש בו זמנית. דיון 6. מהות הבקשה היא עיון בחומר חקירה המצוי בידי העוררת, כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, שזו לשונו: "74. (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו. (ג) בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת? האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום. (ד) בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד. (ה) על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד. (ו) אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971." 7. המשיב פנה לעוררת בבקשה להעמדת כל חומר הראיות לעיונו על פי סעיף 74(א) לחסד"פ ובה הבקשה לבדוק את מכשיר הממל"ז. הבקשה הועברה לעוררת בטרם התקיים הדיון. גם בישיבת ביהמ"ש חזר המשיב על הבקשה טרם בוצעה ההקראה בעניינו. בימ"ש קמא התייחס אף הוא לבקשה כבקשה על פי סעיף 74(א) לחסד"פ, וציין בהחלטתו כי מדובר ב"בקשה לעיון בחומר חקירה". משכך הרי שמדובר בהחלטה שהערר הוגש עליה כדין בהתאם לסעיף 74(ה), ולבימ"ש זה סמכות לדון בערר שכן לא מדובר בהחלטת ביניים. אשר למועד הגשת הערר, יתכן כי היה מקום להגיש את הערר מוקדם יותר, אולם סעיף 74(ה) אינו קוצב מועדים. לפיכך אין מקום לדחיית הערר מטעם זה. 8. השאלה שבמחלוקת היא האם מכשיר הממל"ז אותו מבקש המשיב לבדוק הינו בגדר "חומר חקירה" בו רשאית ההגנה לעיין על פי דין. הקביעה מהו "חומר חקירה", נבחנת על פי השכל הישר. השאלה היא האם יש בחומר הנדרש בכדי להעניק הזדמנות הוגנת לנאשם להכין את הגנתו. לצורך בחינת שאלה זו, אין להרחיק לכת ולהרחיב את היריעה יתר על המידה, ויש לבחון האם החומר רלוונטי לתביעה הנדונה. לעניין זה ראה דברי כב' השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" חלק שני, מהדורת תשס"ג - 2003, בעמ' 717, כי המבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. כאשר קיים יסוד של ממש שהחומר ישפיע על בירור האישום, הרי שמדובר ב"חומר חקירה" . 9. במקרה זה מבקש הנאשם לקחת את מכשיר הממל"ז באמצעותו נמדדה המהירות המופרזת בה נסע, לבדיקה. לדבריו, בדיקת המכשיר על ידי מומחה מן הטכניון יוכל להעלות מידע נוסף שיוכל לסייע לו בהגנתו. המבקש אינו מסביר כיצד בחלוף זמן כה רב, בדיקת המכשיר תוכל להצביע על תקינותו במועד הארוע, שהרי לא מדובר בקבילותו של המכשיר לאור החזקה שבעובדה שהמכשיר הוא אמין, והתביעה אינה נדרשת במסגרת חקירתה להתייחס לאמינות המכשיר. לעניין זה ראה בש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ד(2) 65, שם קבע בימ"ש העליון כי "חזקה שבעובדה היא שמכשיר הממל"ז הינו מכשיר אמין". יפים למקרה דנא דברי כב' השופט גופמן בתיק תעבורה 7264/01 מדינת ישראל נ' קוקוי שי (פורסם באתר האינטרנט נבו): "סבור אני משנקבע ע"י כב' השופט חשין מה שנקבע, לגבי ניסויי הממל"ז, חלה קביעה זו גם לגבי הממל"ז עצמו. ע"פ מבחני ההגיון והשכל הישר, אם אכן ניסויי משטרת ישראל, על פיהם נקבע שהמכשיר אמין אינם בגדר חומר חקירה, הרי כפועל יוצא מכך גם המכשיר עצמו אינו בגדר "חומר חקירה", שכן אין ספק שאמינות המכשיר עצמו נקבעה ע"פ ניסויים אלה... ע"פ מבחני ההגיון, משנקבע שקיימת חזקה שבעובדה לגבי אמינות הממל"ז, הרי ממילא אין התביעה צריכה להגיש כל ראיה לעניין הוכחת אמינותו, וממילא גם התביעה לא נדרשת במסגרת "חקירתה" להתייחס לעניין אמינות המכשיר". איני סבורה כי בדיקת מכשיר הממל"ז יכולה להועיל במשהו למשיב, לפיכך אין הוא מהווה "חומר חקירה" שהמשיב זכאי לעיין בו. היום, זמן רב לאחר המקרה, אין אפשרות להסיק על פעולתו ותקינותו של המכשיר ביום האירוע. יחד עם זאת, יש לאפשר למשיב, כפי שהציעה העוררת, לעיין בדו"ח הבדיקות והטיפולים של המכשיר וכך לברר האם היה בתקופה הרלוונטית בלתי תקין או בלתי ראוי לשימוש. 10. אין להתעלם גם מטענת המאשימה בדבר חוסר הסבירות של הבקשה, העלולה לגרום למצב בלתי סביר בו תיאלץ היא להקדיש משאבים רבים וכח אדם ותגרום להשבתת הממל"זים לשם בדיקתם ע"י נאשמים. 11. אכן, זכותו של נאשם לנסות ולהוכיח חפותו בכל אמצעי כשר שיעמוד לידו. בעניין זה מסכימה אני עם קביעת כב' השופט גופמן בפסק דינו, על פיה יתכנו מקרים חריגים, בהם יהיה מקום לאפשר להגנה לבדוק את מכשיר הממל"ז, היה ובימ"ש יסבור כי יש ממש בבקשה הספציפית לבדיקת המכשיר. במקרה זה, כאמור, לא מצאתי הצדקה לאפשר למשיב לקבל את המכשיר לרשותו לצורך בדיקה. לא היה כל נימוק ענייני המצדיק זאת. אציין כי קשה להימנע מן הרושם שהמדובר בנסיון של המשיב להתיש את העוררת בדרישות סרק. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערר ומבטלת את החלטת בימ"ש קמא. על אף התרשמותי מן המשיב, ולאור הצעת העוררת, יפגשו הצדדים והמומחים מטעמם במשרדי ענף התנועה בבית דגן לשם בחינת מכשיר הממל"ז. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות