להלן פסק דין בנושא נהיגה ללא אישור בדיקת חורף: פסק דין 1. המערער היה קצין הבטיחות בתעבורה במפעל שבו הוא הועסק. לפי כתב האישום, ביום 9.2.2004 נהג באוטובוס זעיר (להלן - נוהג האוטובוס), כשלא היה לאוטובוס אישור בתוקף לבדיקת חורף. המערער אישר, כאמור בכתב האישום, את נסיעת האוטובוס, ולא פיקח כדין על מילוי הוראות תקנות התעבורה, ולא מנע את נסיעת האוטובוס כל עוד אין עליו אישור בדיקת - חורף. לפיכך, יוחסה למערער עבירה בניגוד לתקנה 585 (ב) לתקנת התעבורה, התשכ"א - 1961, ואי הודעה על ליקויים ברכב, בניגוד לתקנה 587 לתקנות התעבורה. 2. נוהג האוטובוס הועמד לדין, והמערער הופיע כעד מטעמו. נוהג האוטובוס הורשע, ואחרי הרשעתו הוחל בחקירה שבעקבותיה הוגש כתב אישום נגד המערער. ההליך בבית משפט השלום לתעבורה 3. עובדות שלא היו עליהן מחלוקת הן, כי נוהג האוטובוס נהג בו, כשהרכב לא נבדק בדיקת חורף, וכי בהודעתו במשטרה, אישר המערער שלא הודיע בכתב לבעל המפעל על כך שהרכב לא נבדק בדיקת חורף. בדיון בבית המשפט קמא, טען המערער שלא אישר את השימוש ברכב, וכי שלח הודעה לבעל הרכב על כך שהרכב לא נבדק בדיקת חורף. המחלוקת העיקרית בבית המשט קמא סבה על פרשנות סמכות הפיקוח של קצין הבטיחות על כלי רכב של המפעל, כמפורט בתקנות התעבורה. 4. משתמו ראיות התביעה, טען המערער שאין להשיב לאשמה, אך לאחר שבית המשפט הסביר לו את מהות העניין, בחר להעיד ולסכם את טענותיו (ראו החלטה מיום 13.3.2007). המערער טען טענות מקדמיות ועיקרן אלה: אין למשטרה סמכות להאשימו בעבירה של תפקוד לקוי כקצין בטיחות, וכי סמכות זו נתונה לרשות המוסמכת במשרד התחבורה; עבירה כאמור, מטופלת במסגרת הליך משמעתי; הוראת הדין בעניין פיקוח של קציני בטיחות על ליקויים בכתב, היא תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה, שהרי מי שאחראי על ליקויים ברכב הוא בעל - המפעל; נוצרה אפליה של המערער לבין קציני בטיחות שנדונים בועדת המשמעת שליד הרשות המוסמכת במשרד התחבורה שהרשעותיהם אינן נרשמות במרשם הפלילי; בעלי המפעל אחראים אחריות שילוחית בגין עבירה של נהיגת רכב לקוי; המערער עובד במפעל במשרה חלקית, ואין לו שליטה מלאה על מצב הרכב של המפעל; המאשימה לא העמידה לדין את בעלי המפעל; העובדות המפורטות בכתב האישום, אינן מהוות עבירה. 5. לאחר עיון ודיון דחה בית המשפט קמא את כל הטענות האמורות אחת לאחת, תוך מתן נימוקים להחלטתו (החלטה מיום 4.9.2006). 6. העידו רס"מ יששכר בן צבי, בוחן משטרה והנאשם, ולאחר סיכומי הטענות, נתן בית המשפט קמא הכרעת דין מפורטת, שבסופה הרשיע את המערער באי - פיקוח על הרכב שבו נהג נוהג האוטובוס ולא הוציא עליו הודעה לבעל המפעל על הליקוי שבו, כפי שנהג לגבי כלי רכב אחרים של המפעל שלא ביצעו בדיקת-חורף. המערער, כך קבע בית המשט קמא (כבוד השופט י' ריבלין), הסתפק בהודעה לנוהג האוטובוס - לבצע בדיקת חורף, ולא מנע את נסיעת הרכב. בית המשט קמא העיר, שהיה ראוי "לזמן את בעל הרכב לאי ביצוע בדיקת הרכב שהיא באחריותו". הערעור 7. בערעור זה, חזר המערער על כל טענותיו וסיכומיו בכתב, בבית המשפט קמא, אם טענות עובדתיות ואם שאלות של חוק ושל פרשנות. בקצירת האמור, ניתן לאמר, כי נטענה בערעור זה, כמעט כל טענה אפשרית. אדון בעיקרי הטענות הצריכות לענייננו. פסילת שופט ופסילת בית משפט 8. המערער טען, כי משהוגש האישום בעקבות "הוראה" של סגנית הנשיא של בית המשפט להאשימה לאחר הרשעת נוהג האוטובוס בעבירה, יש חשש להשפעה על שיקול הדעת של השופט ושל בית המשפט. טענה זו נדחתה, גם מן הטעם של חוסר סמכות. אין יסוד לטענה זו. העברת תיק לבית משפט אחר נעשית על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ואין היא נעשית מחמת חשש בלבו של הנאשם. גם פסילת שופט נעשית על בסיס עילות ברורות ובהליך מיוחד. המערער, לא נקט הליכים אלה . למעלה מן הצורך אעיר, כי לחשש של השפעה של החלטתה של סגנית הנשיא, כבוד השופטת זוכוביצקי,שטען המערער, לא היה כל בסיס. החלטת בית המשפט בעניין זה היתה מבוססת ונכונה. הוספת אישום והוראת חיקוק לאישום 9. הוספת אישום והוראת חיקוק נוספת, נעשתה בדרך המקובלת של תיקון כתב האישום. בכל עת רשאי תובע לבקש תיקון כתב אישום. בעניין דנן, הוספת עבירה נוספת לכתב האישום נעשתה בשלב המוקדם של הדיון, ולא היתה כל סיבה מלפני בית המשפט שלא להיעתר לבקשת התביעה לתיקון כתב האישום. התיקון נעשה, אפוא, בדין. טענות מקדמיות בעניין כתב האישום 10. משהוגש כתב אישום, רשאי הנאשם לתקוף אותו, בין השאר, מחמת שאינו מגלה, על פניו, עבירה. מה הניע את התובע להגישו אינו אחת העילות לפסילתו. לפיכך, צדק בית המשפט קמא, שפסל שאלות הנוגעות להחלטה להגיש את כתב האישום. עניין השיקולים להגשת כתב האישום, היה צריך להפנות לגורמי התביעה. בית המשפט אינו מעורב ואינו צריך להיות מעורב בשלב של הגשת כתב האישום. כבוד האדם וחירותו 11. המערער טוען כי עצם הגשת כתב האישום מהווה פגיעה בכבוד האדם וחירותו, ובעיקר בהוראת סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אין ממש בטענה זו. כל אישום לכשיוכח עשוי לפגוע בחירותו של אדם, אלא שחוק היסוד לא בא למנוע הגשת אישומים בגין עבירות, בגדר החוק שקובע את העבירה. חוק היסוד אינו מגן על עבריינים מפני העמדה לדין. אם על פי פרשנות נכונה, קיימת אחריות לכאורה, על קצין בטיחות בענין תקינות רכב של המפעל, ואיסור נהיגה בו על ידי אחר, הרי שאין בכך כל פגיעה במערער, והוא ייראה כמי שביצע את העבירה. במקרה זה, ההעמדה לדין היתה על פי דין, ובכל מקרה נעשתה למטרה ראויה. פרשנות הדין 12. תקנה 273 ד' לתקנות התעבורה מחייבת, בין השאר, אוטובוס זעיר ואוטובוס אחר, בבדיקת- חורף בתקופה מסוימת של כל שנה, כמפורט בתקנה. אין יכולה להיות מחלוקת כי התקנה האמורה חייבת את האוטובוס שבו נהג נהגו בבדיקת חורף. ראובן שם טוב, נוהג האוטובוס אף הורשע בעבירה הזו, וערעור זה אינו מתייחס לכך. 13. תקנה 585 (ב) לתקנות התעבורה, מונה בין יתר התפקידים של קצין בטיחות במפעל: "לפקח על כך שהרכב של המפעל או המופעל על ידו יהיה בכל עת במצב תקין ושיתמלאו בו הוראות דיני התעבורה". לשון התקנה ותכלית החקיקה, מחייבים מתן פרשנות מרחיבה למלה "לפקח". המחוקק ביקש למנות אדם אחראי בכל מפעל שחלות עליו הוראות התקנות, שחייב בהעסקת קצין בטיחות, שתפקידו, בין השאר,לפקח על תקינות כלי הרכב במפעל, בכל עת, ועל כך שנוהגי הרכב במפעל, יקיימו הוראות מסוימות כפי שפורטו בתקנות. קצין הבטיחות אחראי על כך שייעשו בדיקות ובחינות תקופתיות, אף יומיומיות, כדי להבטיח את תקינות הרכב בכל עת הפעלתו. התקנות אינן מסתפקות במסירת דיווח בלבד - אם לבעל המפעל ואם לרשות המוסמכת או לשניהם. הסמכתו של אדם כקצין בטיחות במפעל טומנת בחובה גם אחריות לקיומן של הוראות התקנות, ואין חשיבות לכך שמשרתו של קצין הבטיחות היא משרה חלקית או מלאה. 14. בית המשפט קמא התייחס לכך בהחלטתו בעניין הטענות המקדמיות שהעלה המערער. אכן, לשון הדין אינה הצהרתית בלבד, אלא מטילה על נושא התפקיד נורמה של אחריות. אחריות זו, אינה מן הפה ואל החוץ, כי אם הוראה עונשית בצדה, שנקבעה בסעיף 62 לפקודת התעבורה, שאם יוכח שלא קוימה הוראת הדין, ניתן להעמיד את האחראי לדין ולהטיל עליו את העונש שנקבע לעבירה. למה הדבר דומה? לאחריותו של נושא תפקיד בתאגיד שהרכב רשום על שם התאגיד. אם נעשתה עבירה ברכב, הרי שניתן לפי סעף 69 לפקודת התעבורה, להעמיד גם את האורגן של התאגיד - מנהל פעיל, אחראי וכיוצא באלה, לדין על העבירה. קיום דיון משמעתי, על ידי ועדת משמעת, אם במסגרת הרשות המוסמכת במשרד התחבורה, או במסגרת ארגון שמאגד את קציני הבטיחות, אינו יכול לבוא במקום הליך פלילי הנוגע לעבירה. שני ההליכים יכולים לדור בכפיפה אחת, ואין אחד מיתר את משנהו. משום כך, אין יסוד לטענות האפליה של המערער, משום שהוא הועמד לדין בהליך פלילי, ואילו כך לטענתו, קציני בטיחות אחרים, הועמדו אך לדין משמעתי. אפילו כך הדבר, אין בכך אפליה. 15. אמת נכון הדבר, שתפקידיו של קצין הבטיחות כרוכים בקשיים. קצין הבטיחות בתעבורה נתון בין פטיש הרשות המוסמכת לבין סדן המעביד. התפקיד מעלה באופן בולט ניגוד עניינים מעצם ביצוע התפקידים. מחד גיסא, עליו לקיים את הוראות הדין ואת מצוות הרשות המוסמכת והנחיותיה. מאידך גיסא, הוא כפוף לנאמנות למעבידו - נותן לחמו. קצין הבטיחות צריך להלך בין הטיפות ולנסות לרצות את שני האחראים עליו - הרשות והמעביד, והוא אנה ילך? הדין אינו מספק לקצין הבטיחות הגנה שתאפשר לו להפעיל את סמכויותיו ולקיים את חובותיו - ללא מורא וללא משוא פנים. הקושי שבפניו ניצב קצין הבטיחות במפעל, עלה במספר פסקי דין, שהשופט המלומד בבית המשפט קמא, אזכר אותם. אולם, אין בכל אלה, כדי למעט מאחריותו של קצין הבטיחות. בדין קיימת אחריות משותפת, למצער לעניין תקינות רכב- של נוהג רכב, של בעל המפעל או האחראי לרכב, ושל קצין הבטיחות. מיצוי הדין עם אחד משלושת אלה, אינו משחרר את היתר.כך היה בעניינים שנדונו בפסקי הדין שאוזכרו (ת"פ (תא) 9281/01 מדינת ישראל נ' חברת רוכבי יפו ואח'" תק-שלום 2004(1) 5623, 5625). 16. בין כך ובין כך, תפקידו של קצין הבטיחות, עם כל הקושי שבביצועו, הוא ברור וחד-משמעי, על פי הדין, ומשמעו פיקוח צמוד, שוטף ורצוף על תקינות רכב, על הנהגים ועל ענייני הבטיחות במפעל. בין השאר, עליו לדווח על הליקויים לבעל המפעל .זהו תפקידו, ולשם כך הוא נשכר וקיבל הסמכה. קצין הבטיחות, אינו יכול להסתתר מאחורי אחריותם של אחראים אחרים, שהדין הטיל גם עליהם אחריות. אחריותו של קצין הבטיחות עומדת בענייננו, בראש מדרג האחריות של שלושת האחראים: הנהג, בעל המפעל וקצין הבטיחות. בעניין דנן, היתה זו אחריותו של המערער. לפקח ולדאוג לכך כי כלי הרכב החייבים בכך ייבדקו בדיקות- חורף ויינתן להם אישור על כך, וכי לא ינהג בהם אדם אלא אם כן ניתן להם אישור על בדיקת חורף, וזאת הוא לא עשה. המערער, מעלה טענה, לפיה לא הוכח כי העדר בדיקת חורף מהווה פגם של בטיחות, וכי הוא בדק בעצמו את תקינות הרכב. הדין לא קבע כי בדיקת קצין הבטיחות - מחליפה את הוראות התקנות. התקנה בעניין זה ברורה וחד-משמעית, לפיה היה צורך באישור על בדיקת-חורף. בית המשפט קמא קבע ממצאים עובדתיים בעניין זה, ואין דרכה של ערכאת הערעור, בדרך כלל, להתערב בכך. גם הפרשנות שנתן להוראות הדין היא נכונה, ולא מצאתי חריגה שתחייב התערבות. 17. לפיכך, נדחה הערעור ונדחות טענות המערער כולן. משפט תעבורהנהיגה ללא בדיקת חורף