מהי גישת בית המשפט לסוגיית השבת כספים שנגבו שלא כדין מהאזרח ? סוגיית השבת כספים שנגבו על-ידי המדינה לכאורה שלא כדין, היא סוגיה בעייתית ביותר, ומתחבטים בה בתי-משפט ומלומדים. מחד גיסא, יש לשקול את זכותו של הפרט להשבה של סכומים שנגבו ממנו שלא כדין. במסגרת זו יש לתת את הדעת על הנסיבות שבהן בוצע התשלום: האם נעשה תחת אילוץ? האם גילה הפרט בהתנהגותו כי הוא מוותר על טענותיו כלפי הרשות? האם כוונת המשלם הייתה לשלם מתוך פשרה על-מנת להביא את הפרשה לקצה? כן יש לחתור למצב שבו יחוש האזרח שהרשויות נוהגות עמו ביושר באופן שיוכל להאמין כי הוא חופשי להיעתר לכל דרישת תשלום של הרשויות תוך ידיעה שאם יתברר שנפלה טעות, יוחזר לו כספו. מאידך גיסא, יש לשקול את אינטרס ההסתמכות של הרשות, שבמקרים רבים פעלה בתום-לב וגבתה את הסכומים בהסתמך על חזקת חוקיותו של דבר החקיקה שמכוחו פעלה, או בהסתמך על המצב המשפטי הנוהג ועל הפרשנות הנוהגת של הדין. כן יש לתת את הדעת על ההשלכות מרחיקות הלכת מבחינה כלכלית ותקציבית, אם הרשות תחויב להשיב את אותם סכומים שנגבו שלא כדין. נקודת המוצא היא, כי חובת ההשבה צריכה לחול על כל תשלום חובה אשר הוטל שלא כדין ונגבה בפועל בידי הרשות, זולת באותן נסיבות שיעלה בידה להצביע על קיומן של הגנות מיוחדות, המצדיקות הימנעות מהשבה מלאה או חלקית. הפסיקה טרם הכריעה באופן כולל בשאלה העקרונית, לגבי זכותו של האזרח להשבה עת נגבו ממנו תשלומי חובה שלא כדין. למעשה מדובר בהיקף הפטור או ההימנעות מהשבה מצד הרשות. אלה הם פני הדברים, הן באשר לגבייה של תשלומים מחוסר סמכות והן באשר לתשלומים אשר נגבו מחמת טעות בפירוש הדין. רשות ציבורית שגבתה שלא כדין מסים, ורוצה לזכות בהגנה המצויה בסעיף 2 הנ"ל, קרי פטור מלא או חלקי מהשבה, צריכה להוכיח כי פעלה בתום לב. חוסר תום הלב אינו מתמקד רק בפעולות שרירותיות או בזדון. גוף מינהלי סביר, המפעיל כוחות שלטוניים דרסטיים - וגביית תשלומי חובה מחייבת הפעלת כוחות שכאלה, תוך שימוש באמצעים מיוחדים לשם גביית החיובים, מכוח פקודת המסים (גבייה) ודינים נוספים העומדים לרשות הגופים הציבוריים - חייב לפעול בזהירות ובהקפדה בטרם יפנה אל האזרח, להכביד עליו בנטל המסים ולפגוע בקניינו. בנסיבות אלו תדרוש רשות מנהלית סבירה את גביית המס, במקרים שאינם ברורים וחד משמעיים, רק לאחר שיונחו לפניה נתונים מספיקים באשר להיבט הנורמטיבי ולתוקף חוקיותו וסבירותו של ההיטל או האגרה (למשל: חוות-דעת משפטית ממצה וראויה) ורק לאחר שתהליך קבלת ההחלטה המנהלית היה מסודר ותקין. גביית יתר