להלן החלטה בנושא שריפת גופות בישראל: החלטה בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטה של ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' ס. הנשיא השופטת ר. ברגמן) שניתנה ביום 14/4/08 בעניין שריפת גופתה של המנוחה. בקשה לעכב ביצועה של ההחלטה הוגשה לביהמ"ש קמא ונדחתה ומכאן הערר שהוגש לביהמ"ש המחוזי. א. הרקע להגשת הבקשה המנוחה נפטרה בנסיבות טראגיות ביום 4/4/08. אין חולק כי המנוחה היא בתה של המשיבה. המבקש גורס כי הוא אביה הביולוגי אך על פי רישומי משרד הפנים אין הוא רשום כאביה. ב- 14/4/08, לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הסמיך ביהמ"ש קמא את המשיבה, אמה של המנוחה, בכל הנוגע לטיפול בגופת בתה, לרבות באמצעות שריפתה של הגופה. ההסמכה נכנסה לתוקף ב- 15/4/08 בשעה 18:00. בשל טענת המבקש בפני ביהמ"ש קמא, כי הוא אבי המנוחה ועמדתו כי יש לקבור את המנוחה, השהה ביהמ"ש קמא את החלטתו הנ"ל, כאמור, עד ה- 15/4/08, שעה 18:00. ביהמ"ש קמא קבע, כי עניין האבהות לא הובהר דיו ועפ"י הרישומים הפורמאליים אין למבקש כל מעמד, אך הוא משהה ההחלטה כדי לאפשר למבקש לנקוט בכל הליך בו יחפוץ, בנסיבות שנוצרו. רק ב- 16/4/08 פנה המבקש לביהמ"ש קמא בבקשה ליתן צו המתיר לקיחת דגימות דם לשם הוכחת אבהותו. במקביל ביקש לעכב ביצוע החלטת ביהמ"ש קמא מיום 14/4/08. ביהמ"ש קמא ציין, כי בשלבים שונים שקדמו לדיון, נתנה המשיבה הסכמתה לבחינת עניין האבהות, אך בתגובתה לבקשת המבקש לעניין דגימת הדם, ביקשה שלא לעכב יותר את שריפת הגופה. לפיכך נקבע, כי כיוון שיש בהתמשכות ההתנהלות המשפטית משום ביזוי המת ופגיעה בכבודה של המנוחה, תעמוד ההחלטה מיום 14/4/08 על כנה. כן נקבע, כי היה ותתאפשר, טרם שריפת הגופה, נטילת דם או דגימת רקמות מהגופה, יעשה הדבר ע"י המכון הפתולוגי שם מצויה גופת המנוחה ובלבד שלא יעכב הדבר את הבאתה של המנוחה למנוחות בכל דרך בה תבחר המשיבה. על החלטה זו הוגשה בקשתו הראשונה של המבקש בפניי, אתמול, ה- 16/4/08, בשעה 23:40, בה ביקש לעכב ביצוע ההחלטה. בהחלטתי קבעתי, כי הבקשה הוגשה מבלי שצורפו אליה כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות החלטת ביהמ"ש קמא מיום 14/4/08, שהיא הבסיס לבקשת העיכוב הנדונה. כן פרטתי החלטותיו של ביהמ"ש קמא והעובדה שהמבקש לא נקט, במועד שהוקצב לו ע"י ביהמ"ש קמא, בכל הליך שהוא, כשם שלא התנגד, בדיון שנערך ב- 7/4/08, אצל ס. הנשיאה הש' ג. גינת בבימ"ש זה, לשריפת הגופה. בהתחשב בנסיבות שפורטו ובחוסר האפשרות להפעיל שיקול דעת, שכן, כאמור, לא צורפו המסמכים הרלוונטיים, לא ראיתי סיבה לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא וליתן סעד של עיכוב ביצוע. לפיכך, דחיתי הבקשה. ב. הבקשה הנוספת שבפניי המבקש הגיש הבוקר בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, בה חזר על טיעוניו, בציינו כי ניגש הבוקר למכון לרפואה משפטית לקבלת דגימת דם וקיים סיכוי רב כי בתוך 10 שעות ניתן יהיה לקבל את תוצאת הבדיקה. נוכח האמור לעיל, החלטתי לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. כמו כן דחיתי ביצועה של החלטה ביהמ"ש קמא מיום 14/4/08 לאפשר שריפת הגופה, עד למתן החלטתי. לבקשת המשיבה, אם המנוחה, בשל העדר אפשרותה להתייצב לדיון במועד שנקבע, מפאת ההתראה הקצרה והמרחק הגיאוגרפי, אפשרתי לה להעביר תגובתה באמצעות הפקס. ג. טיעוני ב"כ הצדדים 1. 1. 1. ב"כ המבקש, עו"ד שלומאי, טען כי בקשת המבקש הנה ליתן לו את יומו בביהמ"ש, כדי שיוכל להוכיח את אבהותו בהקדם האפשרי ולהביע עמדתו בנוגע לגורל גופת בתו המנוחה. במידה וגופת המנוחה תישרף, הרי שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך. עוד נטען, כי אמנם המבקש אינו רשום פורמאלית כאבי המנוחה, מהסיבה שבני הזוג לא חיו כזוג נשוי מעולם, אך הוא הכיר במנוחה כבתו לאורך כל השנים, וכך גם המשיבה הכירה בו כאבי בתה והדבר יוכח באמצעות בדיקת הרקמות. המשיבה טענה לראשונה כי המבקש אינו אבי המנוחה רק בדיון שנערך בביהמ"ש קמא ב- 14/4/08. היא הסכימה כי תתבצע בדיקת רקמות, אך עמדה על דעתה ששריפת גופת המנוחה לא תתעכב. עוד נטען, כי החלטת ביהמ"ש קמא מרוקנת מתוכן את זכאותו של המבקש להוכיח את אבהותו ולהביע עמדתו לגבי גורל גופת בתו המנוחה. כן נטען, כי נלקחה מהמבקש דגימת דם היום בשעה 10:00 בבוקר. עוד נטען, כי מבירור טלפוני שערך המבקש עם המכון לרפואה משפטית באבו כביר (להלן: "המכון" או "המכון לרפואה משפטית") עלה, כי התשובה לבדיקת הרקמות תינתן תוך 10 שעות. במענה לשאלתי השיב המבקש, כי הדבר לא נאמר לו באופן אישי והתקשה להסביר למי נאמר. בהקשר זה העיד גם מר איתיאל יואב, שליווה את המבקש, ומסר כי תשובת הדוברת במכון לרפואה משפטית לא היתה מוחלטת- תחילה נאמר לו כי התוצאות ינתנו תוך מספר שעות ובהמשך נמסר כי ינתנו תוך 10-12 שעות, אם יבקשו אותן בדחיפות. ב"כ המבקש מסר, במענה לשאלתי, כי הם לא ביקשו ביצוע בדיקה דחופה, אך עצם הסכמת המכון לרפואה משפטית לבצעה כבר היום בבוקר, מלמדת על נכונותו לבצע הבדיקה בדחיפות. 2. ב"כ המדינה - עו"ד טורס, מסר כי מבדיקה שערכה המתמחה שלו, הגב' ענבל ישראלי, עם המכון לרפואה משפטית, עלה כי לא נתקבל כל צו שיפוטי במכון ועל כן הם לא ניתן לבצע בדיקת הרקמות. כן נמסר לה שלא ידוע על קיומה של בדיקת רקמות שנערכה למבקש. בנוסף, המשיבה, אם המנוחה, מתנגדת ליתן הדגימות הנדרשות, כך שלמעשה, לא ניתן יהא לבצע הבדיקה ולהוכיח האם המבקש הנו אבי המנוחה. מבירור נוסף שערכה הגב' ישראלי לבקשתי, עם המכון לרפואה משפטית עלה, כי אכן נלקחה דגימת דם מהמבקש, אך כיוון שלא שולם התשלום לביצוע הבדיקה, הרי שלא נעשה עם הדגימה דבר עד עתה. כן נמסר כי ביצוע בדיקת רקמות רק לאחד ההורים, יש בה מכשולים רבים ולעיתים נדרש לחזור על הבדיקה מספר פעמים. בנוסף לכך, טען ב"כ המדינה כי המחלוקת הנה בין המבקש למשיבה וההחלטה מסורה לשיקול דעת ביהמ"ש. בבירור נוסף שערך ב"כ המדינה עם המשיבה הסתבר כי היא מסכימה לבדיקת רקמות לצורך בירור האבהות, אך היא מתנגדת נחרצות לעיכוב השריפה. 3. 3. 3. ב"כ המבקש מסר כי מבירור שערך עם המכון עלה כי נוסח החלטת ביהמ"ש קמא לא היה בלשון צו וזו ככל הנראה הסיבה לטענה כי לא התקבלה ההחלטה. כן נטען, כי המבקש מסר לו שהובטח לו ע"י המכון שלא ייגבה תשלום עבור הבדיקה. בכל מקרה, המבקש מסכים לשלם עבור עלות הבדיקה. ב"כ הנוסף של המבקש, עו"ד מלכה מסר כי מבירור שערך עם המכון, עלה כי נלקחה דגימת דם מהמבקש, אך לצורך השלמת הבדיקה נדרשת דגימה גם מהמשיבה- אם המנוחה. 4. 4. 4. מתגובת המשיבה, שהגיעה כאמור באמצעות הפקס עולה, כי המבקש הצהיר בפני ביהמ"ש קמא, כי שינה דעתו מתמיכה בשריפת הגופה לתמיכה בהבאתה לקבורה רגילה, מהסיבה היחידה שאינו מאמין כי ניתן יהא לשרוף הגופה תוך פרק זמן סביר. אליבא דהמשיבה, נכון לעכשיו כבר ניתן היה לשרוף הגופה, אלמלא עיכוב הביצוע, המהווה אחד משרשרת עיכובים שגרם המבקש, דבר המהווה, אף אליבא דביהמ"ש קמא, בזיון המת. לפיכך ביקשה המשיבה לאפשר לה להביא את בתה למנוחות, תוך 48 שעות, לאחר כמעט שבועים מאז פטירתה ובכך לאיין את הסיבה היחידה שיש למבקש לדרוש קבורתה של המנוחה, כפי שהצהיר בפני ביהמ"ש קמא. מבירור שנערך מטעם נציג המדינה, באמצעות המתמחה ענבל ישראלי עם המכון לרפואה משפטית הוסבר, כי בדיקת רקמות של הדגימה שמסר המבקש לא בוצעה, שכן לא ניתן צו ביהמ"ש ולא שולם התשלום הנדרש. כמו כן, בשל העובדה שחג הפסח קרב, המכון לא יבצע הבדיקה בשעות הקרובות ואין לדעת האם ניתן יהא לבצע הבדיקות במהלך שבוע חופשת הפסח. עוד מסרה הגב' ענבל ישראלי, כי למיטב ידיעתה אנשי המכון ידעו את המבקש בצורך לשלם עבור הבדיקה. ד. דיון נוכח חשיבות הנושא, מכל הבחינות, שמעתי בקשב רב את ב"כ הצדדים וכן את כל מי שביקש לומר את דבריו, לרבות המבקש עצמו וכן מי שערך בירור עובדתי בנוגע לדברים שאירעו במכון לרפואה משפטית. היות שהמבקש הצהיר בביהמ"ש קמא כי סירובו להסכים לשריפת גופת המנוחה נובע מהרצון להביא הגופה למנוחת עולמים בהקדם האפשרי, שאלתי את המבקש, האם יאות להסכים לכך שהיה ולא ניתן יהא לבצע השריפה תוך פרק זמן מוגבל ומוסכם, אזי תובא הגופה לקבורה. המבקש השיב בשלילה. המבקש הסביר כי הוא יהודי, וכך גם בתו המנוחה וכי כל בני המשפחה מסכימים כי יש להביא הגופה למנוחות בהקדם האפשרי, אלא ששריפת הגופה היא בלתי הפיכה. כן הביע המבקש ספק האם ניתן יהא להביא גופת המנוה לשריפה בתוך 48 שעות, כנטען ע"י המשיבה. נראה אפוא, כי המבקש הציג בפני ערכאות השיפוט שלוש עמדות. פעם ראשונה, בדיון בפני השופט גינת, לא התנגד לשריפת הגוויה, אח"כ בביהמ"ש למשפחה, התנגד לשריפה בטענה שהדבר יעכב את הבאתה למנוחת עולמים ועתה, בפניי, הוא מתנגד נחרצות לעצם השריפה. ההתנהלות במקרה זה היא מצערת והתוצאה היא שמזה ארבעה עשר יום, לא הובאה המנוחה למנוחת עולמים וגוויתה מצויה במכון לרפואה משפטית. צדק בימ"ש קמא בקביעתו, כי יש בכך משום ביזוי המת ויש לשים קץ לפרשה עגומה זו. ברור לי, כי כל דחיה לצורך בדיקת אבהות, עלולה להמשך זמן רב וגם לאחר קבלתן של תוצאות הבדיקה, סביר להניח שפרשה עגומה זו לא תבוא לידי פתרון מוסכם בין הצדדים ויהא צורך בהתדינויות נוספות לצורך קבלת החלטה. אין ניתן להשלים עם מצב שבו זמן כה ממושך לא ניתן יהא לקבל החלטה בדבר גורלה של הגוויה. במאזן האינטרסים המתנגשים וכיוון שהמבקש תרם לשיהוי הגדול בהבאת הנושא לידי החלטה, נראה לי, כי אין לעכב עיכוב נוסף כמבוקש ע"י המבקש. ודוק, עדיין לא ברור האם המבקש הנו אביה של המנוחה. אילו לא הסכים לביצוע דריפת הגוויה בהתחלת ההליכים בתיק זה, היה כבר ניתן, ככל הנראה, להכריע בשאלת אבהותו. התנהלותו של המבקש בכל שלבי הדיון מעוררת תמיהה. נראה כי אין כל יסוד לטענת המבקש כאילו ניתן היה להשלים בדיקת האבהות תוך 10 שעות מעת ביצוע בדיקתו. לא ברור גם האם ניתן לבצע הבדיקות במהלך חול המועד פסח. היענות לבקשת עיכוב ביצוע השריפה פירושה , כאמור, דחייה נוספת בהבאת הגוויה למנוחת עולמים לזמן ממושך, שאינו ניתן לקציבה. אפסון הגופה במקררי המכון לרפואה משפטית פוגע לא רק בכבודה של המנוחה אלא גם ברגשות המשיבה והמבקש המבקשים לשים קץ למצב בלתי נסבל זה. לא אוכל לתת ידי לעיכוב מבזה נוסף ולפיכך אני דוחה בקשת המבקש לעכב את ביצוע החלטת ביהמ"ש קמא ומשמעות החלטתי היא כי ניתן לבצע את שריפת הגוויה ללא כל עיכוב נוסף. כפי שקבע ביהמ"ש קמא, היה ותתאפשר, טרם שריפת הגופה, נטילת דם או דגימת רקמות מהגופה, ייעשה הדבר ע"י המכון הפתולוגי וזאת לצורך קביעת אבהות בלבד מבלי שיהא בכך כדי לעכב את החלטת ביהמ"ש קמא. מדובר בהחלטה קשה בעלת משמעות לשני הצדדים, אך תפקידי לבחור בין שתי אפשרויות קשות. ניסיתי להביא הצדדים לפתרון יצירתי שיספק את שניהם אך לא הצלחתי. " בסופו של דבר תפיסתנו את המוות קובעת את תשובותינו לכל השאלות שהחיים מציבים לנו" (דאג האמרשלד). משכך הם פני הדברים לא נותר לי אלא לקוות שהמבקש והמשיבה לא ידעו עוד דאבה. שריפה