סעיף 3(ב) לחוק להסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום, תש"י-1949 קובע כי רשות מוסמכת לא תתן צו תפיסת מקרקעים או צו דיור על פי חוק זה אלא אם היא משוכנעת שמתן הצו דרוש לשם הגנת המדינה, בטחון הציבור, קיום אספקה חיונית או שירותים חיוניים, למתן דיור לאדם שנושל מביתו עקב מתן צו תפיסת מקרקעים או צו דיור, קליטת עולים או שיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה. להלן החלטה בנושא צו תפיסה: החלטה זהו ערעור על צו לתפיסת מקרקעין על פי חוק להסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום, תש"י-1949 (להלן: "החוק"), שמספרו צת-06-67, (להלן: "הצו"). הצו הוצא לתפיסת מקרקעין, על מנת להקים את המכשול הבטחוני, תוואי גדר ההפרדה, באיזור המכונה "עוטף ירושלים". מדובר בקטע של המכשול בעוטף ירושלים באיזור הכפר וולאג'ה. כפר וולאג'ה ממוקם מול שכונת גילה בירושלים ומול גן החיות התנכי. רובו של הכפר מצוי בשטח איו"ש וחלקו גולש לתחום שיפוט העיר ירושלים. רוב תושבי הכפר וכל המערערים שבפני הוועדה הינם פלסטינים בעלי תעודות זהות כתומות, אשר אינם זכאים להכנס לשטחי ישראל ללא קבלת היתר. תוואי המכשול המקיף את הכפר מצוי בתחום ירושלים ולכן מצוי בסמכות וועדה זו. הכפר מצוי על פסגת רכס, אשר חלקה העליון עשוי ממסלע גירני ותחתיו מצויה אדמת חוואר. התוואי אשר יקיף אותו מצוי בקצה הרכס והוא יותיר את כל בתי הכפר בתחום איו"ש, כאשר חלק מהאדמות החקלאיות של הכפר ימצא ב"תחום התפר" ועל כך מלינים המערערים. המערערים טוענים, כי הם מתנגדים לתוואי הגדר, וזאת משום שתפיסת האדמות פוגעת בזכות הקניין שלהם ובזכותם להתפרנס בכבוד, משום שהיא מנתקת אותם מן הגידולים החקלאיים ו/או עצי הזית ועצים אחרים, אשר משמשים אותם כמקור פרנסה. עוד טוענים המערערים, כי אין כל צורך צבאי חיוני שיש בו להצדיק את תפיסת השטח לצרכים צבאיים וכן כי קיימות דרכים חלופיות, אשר פגיעתן בזכות הקניין שלהם תהיה פחותה. עוד טוענים המערערים, כי תוואי הגדר אינו עומד במבחן המידתיות אשר נקבע בבג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נגד ממשלת ישראל (להלן: "פרשת בית סוריק"). המשיבים טוענים כי הגדר בתוואי המבוקש עומדת במבחן המידתיות וכי התוואי, אשר הם מבקשים לבנות נמצא בשטח ששומר על הכפר כיחידה אחת וכן שומר על מרכז חייו שהוא איו"ש ומאידך נמצא גבוה דיו במעלה הרכס, כך שיאפשר בטחון לכביש העובר בתחתית הרכס, בעמק, ודי זמן על מנת להיערך במקרה של פריצה בגדר. הוועדה במסגרת דיוניה ביצעה "ביקור במקום" ביום 29.6.06 ופרוטוקול הסיור מצוי בתיק הוועדה. כמו כן, הוועדה שמעה הוכחות ביום 20.7.06. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. זכויות המערערים בקרקע נשוא צו התפיסה 4. המערערים הגישו מפת מדידה, ממנה עולה כי רק 6 מתוך 22 מן המערערים הם לכאורה בעלי זכות לבעלות בחלקות, אשר מספריהן מאוזכרים במפת המדידה, ולכן תוואי הגדר אינו פוגע בזכות הקניין של מרבית המערערים. אולם, כפי שמקובל בוועדה, הוועדה בוחנת את התוואי ללא קשר להוכחת זכות הקנין וכך אף נקבע בהסכמת הצדדים (ראה: עמ' 2, 3 לפרוטוקול). הוועדה בוחנת את הקמת המכשול בתוואי נשוא ההליך מתוך הנחה שמדובר בעתירה ציבורית אשר מבטאת את עמדתם של תושבי הכפר, אשר מיוצגים על ידי המערערים העומדים בפניה. ביקור במקום 5. כאמור הוועדה ביקרה במקום ביום 29.6.06 ומן הביקור במקום עלה כי התוואי המבוקש עובר באיזור שאינו מפריד בין הבתים בכפר, אלא מפריד בין הבתים לבין חלק מן החלקות החקלאיות. גם החלקות החקלאיות אינן מעובדות כולן ולמעשה רובן נראו כאדמות שאינן מעובדות. בביקור במקום גם עלה שהכפר שייך מבחינה מוניציפלית ומבחינת מרכז החיים לתחום איו"ש וכי המשיב בחן גם אפשרויות נוספות, אשר הוצגו בפנינו במהלך הסיור, אולם דחה אותן עד אשר הגיע אל התוואי נשוא הדיון. 6. מן הביקור במקום עלה, כי בין ירושלים לבין הכפר עובר בעמק כביש המכונה כביש עוקף וולאג'ה, המחבר בין ירושלים לבין כביש המנהרות לכיוון גוש עציון. הכפר משקיף על הכביש מגובה, כאשר הכביש עובר למטה בעמק. במסגרת הביקור במקום הוצגו בפנינו החלופות השונות לתוואי וכן בית אחד, אשר על פי התוואי המוצע על ידי המשיבים, הגדר צפוייה לעבור בסמוך מאד לחלקתו. כמו כן ראינו את מבנה הכפר נכנסנו לחצרות המשקיפות על התוואי. בנוסף ראינו את האתר הארכאולוגי הנמצא בחלקות החקלאיות. המתווה הנורמטיבי 7. המתווה הנורמטיבי לדיון בערעורים שלפנינו נמצא בסעיף 3(ב) לחוק הקובע: "רשות מוסמכת לא תתן צו תפיסת מקרקעים או צו דיור על פי חוק זה אלא אם היא משוכנעת שמתן הצו דרוש לשם הגנת המדינה, בטחון הציבור, קיום אספקה חיונית או שירותים חיוניים, למתן דיור לאדם שנושל מביתו עקב מתן צו תפיסת מקרקעים או צו דיור, קליטת עולים או שיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה." 8. את הפרשנות ודרך הבחינה הנכונה של הביטוי "משוכנעת שמתן הצו דרוש לשם הגנת המדינה, בטחון הציבור", יש ללמוד מפסקי הדין של בג"ץ בסוגיית ה"גדר" והניתוח שנעשה שם על פי דיני התפיסה הלוחמתית והעקרונות שלהם. במקרה של פעולה של הרשות הפועלת על פי החוק, סמכות התפיסה מצוייה בחוק ואת עקרונות הפעלתה של הסמכות נלמד מפסקי הדין של בג"ץ, אשר מתווים את הדרך בסוגייה זהה למעשה. בפרשת בית סוריק (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807) ופרשת אלפי מנשה (בג"ץ 7957/04 זהראן יונס מחמד מראעבה נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם), ופרשת אריאל (בג"ץ 1348/05 ד"ר שאהר עבד אל קאדר שתייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) והאסמכתאות המובאות שם, בפיסקה 20, נקבע כי יש להפעיל את סמכות תפיסת המקרקעין במידתיות. בהפעלת הסמכות אין הרשות חופשייה לקבל כל החלטה המגשימה צורכי ביטחון לגיטימיים. בבואה לשקול את תוואי הגדר עליה לשקול ולאזן בין מספר שיקולים. השיקול הראשון הוא השיקול הביטחוני-צבאי, מכוחו יש לשקול שיקולים שעניינם ההגנה על ביטחון המדינה וביטחון הצבא. השיקול השני עניינו טובתם של התושבים המקומיים הנפגעים מן הגדר (ר' פרשת אלפי מנשה, פיסקה 24; בג"ץ 3680/05 ועד הישוב טנא נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם) להלן: פרשת טנא, פיסקה 10; פרשת אריאל, פסקה 21). במסגרת האחריות לרווחת התושבים יש לשקוד על קביעת תוואי שפגיעתו בכל אחד מבני האוכלוסיה המקומית ובאוכלוסיה המקומית בכללותה תהיה הפחותה ביותר (ר' בג"ץ 6451/04 חלואה נ' ראש הממשלה (טרם פורסם), פסקה 10; פרשת אריאל, פסקה 21). שלישית, יש להגן על חייהם וביטחונם של ישראלים הגרים בישובים ישראליים באזור (ראו בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 560; פרשת אלפי מנשה, פרשת טנא פיסקאות 10-8; פרשת אריאל, פיסקה 21). 9. בפסק דין מן העת האחרונה, בג"ץ 2942/05 ד"א נאפז חדר מנצורנ' מ"י, נכתב ע"י הנשיא (בדימוס) ברק כך: "השיקולים השונים מתנגשים לא פעם זה בזה. ביטחון מיטבי ליישובים הישראלים ולתושביהם עלול להיות כרוך בפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים. הימנעות מפגיעה כלשהי בתושבים הפלסטינים עלולה להעמיד את ביטחונה של ישראל ושל היישובים הישראלים בסכנה של ממש. פתרונה של התנגשות זו הוא באיזון ראוי בין האינטרסים המנוגדים. אמת מידה מרכזית באיזון זה היא ה"מידתיות", על שלושת מבחני המשנה שלה. ראשית, נדרש קשר התאמה רציונלי בין האמצעי הנבחר לתכלית שהוא נועד להגשימה. "השאלה הינה אם יש קשר רציונלי בין מיקום מתווה הגדר לבין השגת המטרה המונחת ביסוד הקמת גדר ההפרדה" (פרשת בית סוריק, 841). שנית, נדרש כי האמצעי הנבחר יהא האמצעי בעל הפגיעה הפחותה בזכויות הנפגעות. "השאלה הינה אם מבין תוואים שונים של גדר ההפרדה שיש בהם כדי להגשים את מטרתה, נבחר האמצעי שפגיעתו פחותה" (שם, שם). שלישית, נדרש כי האמצעי הנבחר יאזן כראוי בין התכלית המונחת ביסוד הפעלתו ובין הזכויות הנפגעות. "השאלה הינה אם גדר ההפרדה בתוואי שנקבע על ידי המפקד הצבאי פוגעת בתושבים המקומיים כה קשה עד כי אין יחס ראוי בין פגיעה זו לבין התועלת הביטחונית הצומחת ממנה" (שם, שם). האחריות והסמכות נמצאות בידי המפקד הצבאי. החלטתו כפופה לביקורת שיפוטית. בית המשפט אינו מבקש להחליף את שיקול דעתו של המפקד הצבאי באשר לצרכי הביטחון בשיקול דעתו שלו. אין הוא נכנס בנעלי הגורם הצבאי המחליט. הביקורת השיפוטית בוחנת האם השיקול הביטחוני הוא אמיתי והאם הוא מידתי." הצורך הביטחוני 10. המערערים טוענים, כי התוואי אינו נחוץ מן הבחינה הבטחונית, הוא אינו מונע מבחינות בטחוניות ולטענתם, התוואי צריך לעבור על הגבול שנקבע בשנת 1948. לפיכך, אין מנוס מדיון קצר בסוגית הצורך הבטחוני שבתוואי הגדר, למרות שנושא זה הוכרע בבג"צ לא אחת. 11. לענין זה נפנה לפרשת "בית סוריק", שבו נקבע, כי החלטת הממשלה העקרונית להקמת גדר הינה משיקולים צבאיים-בטחוניים ולא מדיניים-פוליטיים ונובעת מן המצב הבטחוני כתוצאה מגל הטרור שתקף את ישראל בשנים האחרונות. כיום גם ניתן לראות כי הגדר, בנוסף לאמצעים אחרים, סייעה להפחתה משמעותית בכמויות הפיגועים. 12. יתר על כן, לענין הקמת הגדר בתוואי הספציפי באיזור וולאג'ה, הביא המשיב את עדותו של ניצב משנה לוי, מפקד עוטף ירושלים, אשר לא נסתרה על ידי המערערים ואשר העיד בפני הוועדה (ר' עמ' 74-68 לפרוטוקול). ניצב משנה אמיתי לוי העיד, כי ניתן לפרט אירועי פח"ע מאיזור הכפר עוד משנת 1993, אולם בעדותו הוא התייחס בעיקר לאירועים משנת 2000 ואילך. ניצב משנה לוי העיד, כי מפעילים שהיו בכפר הפעילו מטען חבלה על אוטובוס "אגד", שנסע לכפר גילה בכביש עוקף וולאג'ה בשנת 2000. כמו כן, בשנת 2001 בוצע ירי על רכב, שנסע בסמוך לכפר על אותו הכביש, כאשר הירי היה מן הכפר לכוון הרכב. בשנת 2003 שוב בוצע ירי לעבר רכב שנע בסמוך לכפר ותושבת גילה נפצעה קשה. בחודשים ינואר-פברואר 2004 אירוע שני פיגועי התאבדות בירושלים, שעברו דרך הכפר לתוך ירושלים. אירוע נוסף אירע כאשר מחבל שעבר דרך הכפר הביא שני מטענים כבדים והטמין אותם ליד פסי הרכבת העוברים סמוך לכביש וולאג'ה, ולמחרת, כאשר הגיע השותף שלו, נתקלו בשוטרים והמחבל נהרג מהתפוצצות המטען. עוד ציין ניצב משנה לוי, כי יש 20 עצורים החשודים בפעילות חבלנית עויינת מתוך הכפר ואף נמצאו בכפר מטעני צינור, שהיו מיועדים לטרור. ניצב משנה לוי ציין, כי אינו מתייחס למערערים עצמם ואינו מייחס להם קשר לטרור, אולם מן הנתונים עולה כי מתוך הכפר קיימת פעילות המסייעת לטרור. 13. עוד ציין ניצב משנה לוי, כי ככלל קיימת חשיבות עליונה להשלמת הגדר במהירות משום שהפרצות המצויות בגדר מקשות על שמירה על בטחון הציבור משום שהמחבלים עוברים דרך אותן פרצות. מן החקירות של מחבלים, אשר תוכניתם מסוכלת, עולה שהדרך היום לבצע פיגוע עוברת דרך פרצות בגדר. ניצב משנה לוי גם התייחס לסוגיה שנטענה על ידי המערערים ולפיה גדר אינה פתרון, משום שאינה מונעת ירי תלול - מסלול ואף אינה מונעת חפירת מנהרות וכיוצ"ב. ניצב משנה לוי הסכים כי ניתן לחפור מנהרות, אולם דווקא משום כך נדרש התוואי באיזור שבו הוא נדרש, דהיינו - מרוחק מן הכביש כך שהוא יאפשר תפיסה של המחבלים עוד קודם שהגיעו לכביש. אשר לירי תלול מסלול, דהיינו פצמ"רים וקטיושות הסביר ניצב משנה לוי כי הנסיון מראה שירי כזה אינו מדויק ובסופו של דבר גורם לנפגעים פחותים בהרבה, מאשר מחבל מתאבד אחד, אשר מצליח להגיע לאוטובוס או לקניון הומה אדם, ולכן מבחינת חשיבות הגדר למניעת קורבנות בנפש, אין לה תחליף, על פי עמדתו. מידתיות 14. מביקורינו במקום עולה, כי התוואי שנבחר על ידי המשיב ממוקם בחלק גבוה של הרכס המאפשר מצד אחד - שליטה על השטח שבין הגדר לכביש המצוי בעמק, ומצד שני - אינו יוצר הפרדה בין חלקי הכפר השונים, אלא רק בין בתי הכפר לבין חלק מן האדמות. כתוצאה מכך צודק המשיב כי המיקום יאפשר לתושבי הכפר להמשיך בשגרת חייהם ולשמור על קשריהם עם מרכז חייהם בתחום איו"ש וגם ישמור על לכידותו של הכפר ככפר אחד. 15. בפן ההנדסי מיקומו של התוואי במעלה הרכס מסייע, משום שבמקום אחר, נמוך יותר, היתה נדרשת חציבה עד הסלע, בשל הרכות של האדמה באיזור זה. במהלך הסיור הצביעו בפנינו על מקומות אחרים באיזור, שבהם ניסו לחצוב והקרקע גלשה והרכס התמוטט. לכן גם מן הבחינה ההנדסית אין מנוס מהעברת התוואי באיזור זה (ראה לענין זה את עדותו של מר קונסטנטין סוזיב - רב סרן ובעל תואר שני בהנדסת בנין, אשר העיד בעמ' 49-44 לפרוטוקול). 16. על מנת לסייע לתושבי הכפר, אשר יבקשו לעבד את אדמותיהם (כאשר כאמור, ממראה עינינו, לא מצאנו אדמות מעובדות רבות) התחייב המשיב להקים בגדר "שער חקלאי", אשר יאפשר מעבר אל החלקות. כמקובל באיזורים אחרים של הגדר, שער שכזה פתוח בשעות ובימים אשר נקבעים ומתואמים עם מועצת הכפר. מיקום השער המתוכנן הוצג בפנינו בעת הסיור. מר דני תרזה, המשמש כראש מנהלת קשת צבעים בפיקוד מרכז, העיד בפני הוועדה ופירט את הפרקטיקה הנוהגת בהפעלת השערים. לדבריו, כל אדם שיש לו זיקה לקרקע נרשם במנהל האזרחי ומקבל היתר, אלא אם כן יש מניעה בטחונית חמורה לכך. מר תרזה אף הבהיר, כי היתרי הכניסה האלו ניתנים אף למי שאינו זכאי להכנס לישראל (ר' עמ' 51 ש' 12-3 לפרוטוקול). מעניין היה לשמוע מפי דברי המערער 15 במהלך הדיון מיום 20.7.06 בפני הוועדה, כי מבחינתו, כל עוד תהיה לו גישה נוחה לאדמה שלו, הוא אינו מתנגד לגדר וכך אמר גם המערער 19 (ר' עמ' 18 ש' 17-15 ו- 22-21 לפרוטוקול). 17. הגדר עצמה אינה חומה כמו בחלק מ"עוטף ירושלים", אלא גדר רשת שגובהה כ- 2.5 מטר. רוחב המכשול כולו הוא בין 35 מטר ל- 45 מטר. תוואים חילופיים 18. התוואי, נשוא הצו, מקיף מצפון את הכפר והוא בתוך תחום ירושלים, כך שחלקים שנקבע שהם חלק משטח ירושלים, נמצאים בצד איו"ש של הגדר. המשיב אף טוען כי הבתים על אדמות ירושלים של הכפר הינם בנייה בלתי חוקית, אולם המשיב מתעלם מכך ובוחן את הכפר כיחידה אחת אשר הוא אינו רוצה לפצל אותה או למנוע מחלק מתושביה את הגישה למרכז חייהם באיו"ש. התוואי נקבע לאחר שהמשיבים ישבו עם נציגים אחרים של אנשי הכפר אשר קדמו לב"כ הנוכחי. המשיב בחן תוואים אחרים אשר כולם התבררו כבלתי מתאימים מטעמים כאלה ואחרים. 19. תוואי הזהה לקו תחום השיפוט של ירושלים אינו מתאים משום שהוא עובר בתוך הבתים המצויים בכפר ולכן יש לו חסרונות רבים; ראשית - הוא יפריד בין שני חלקי הכפר, יותיר בעלי תעודות זהות פלסטינאיות בצד הישראלי של המכשול, דבר שיחייב מתן היתרים על מנת להכנס לתחום איו"ש ובג"צ ממליץ להמנע ככול האפשר מיצירת סיטואציה שכזו. שנית - הוא יצור חיכוך מתמיד בין החיילים שיצטרכו להגן על הגדר לבין תושבי הכפר משום שיצטרכו, לצורך מילוי תפקידם, לעבור בין בתי הכפר, דבר שכמובן אינו רצוי. 20. תוואי, אשר ימוקם על כביש עוקף וולאג'ה ירחיק את המכשול מהכפר ויקרב אותו לבתי ירושלים. המשיב מצא כי תוואי שכזה, המצוי בתחתית הרכס יוביל לנחיתות טופוגרפית ובהכרח לנחיתות בטחונית. נחיתות טופוגרפית של המכשול תקל על פגיעה בכוחות המאבטחים את המכשול, משום שהעומדים על הרכס יהנו מתצפית טובה על הכוחות ויוכלו להמלט בזמן שבו יאלצו הכוחות להעפיל אל הרכס. מכאן - שיקשה מאוד על תפיסת המפגעים. בנוסף, האדמה ממנה עשוי הרכס היא אדמת חוואר ולכן כל חציבה בה מובילה לסכנה של גלישת ההר והתמוטטות הרכס. מכאן - שידרש שטח אדמה גדול בהרבה על מנת ליצור את המכשול וכך יתפסו שטחים נוספים. בנוסף, העברת התוואי על ציר תנועה פעיל, כביש עוקף וולאג'ה, לא תאפשר אבטחה ראויה לתנועת המשתמשים בכביש, המצוי בשטחה של מדינת ישראל, וכפי שציין ניצב משנה לוי, הנוסעים על הכביש כבר היו קורבן לאירועי ירי מכוון הכפר. 21. התוואי המצוי בפאתי גילה אינו ישים, משום שהוא חוצה הן את כביש עוקף וולאג'ה ולפיכך פוגע בתנועה, והן את פסי הרכבת המגיעה מן המרכז לירושלים. השארת חלקים מנתיבי התנועה האלה לצד איו"ש של הגדר אינו סביר ואינו מקיים את הדרישה הבטחונית. יתר על כן, מרחק קטן בין המכשול לבין בתי גילה לא ייצור זמן מספיק על מנת לתפוס מי שינסה לחצות את הגדר ולפגוע בבתי התושבים. הבית של המערער מס' 15 ובעיית הקברים 22. המערער מס' 15 מחזיק בבית שמצוי בחלק המזרחי של התוואי המוצע ע"י המשיבים. בית זה הינו בקצה הכפר וממוקם על אתר ארכיאולוגי רחב היקף. במסגרת הסיור במקום ראינו את הבית וכן את מיקום הגדר יחסית לבית. המשיבים הסבירו כי קיים קושי להקיף את כל האתר הארכיאולוגי הן משום שהמדרון תלול והן בשל הקושי בביצוע עבודות בקנה מידה רחב בתוך האתר הארכיאולוגי. לכן בסמוך לבית תוקם גדר בטחונית בלבד, ללא הציר הצמוד לה (שרוחבו כזכור כ- 35 עד 45 מטר), באופן שבו הגדר תורחק מהבית ככל שניתן ולא פחות מ- 10 מטר. הציר הבטחוני יעבור בצמידות לציר הקיים כיום. המשיבים יסדירו גישה עם רכב עד לביתו של המערער 15 כפי שהיה עד כה ויוותר מעבר חופשי מן הבית ליתר חלקי הכפר. המערער 15 עצמו העיד כי נדרשים לו גישה נוחה לאדמה ולמרכז הכפר, כפי שהוא רגיל, וכל עוד זה ישמר הוא מרוצה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 15-17). 23. אשר לקברים שנטען ע"י ב"כ המערערים בסיכומיו (סעיף 23) כי הם קיימים בשטח המכשול, למרות שלא הוצגו בפנינו במהלך הסיור, והמשיב טוען כי אינו יודע על קיומם, הרי שרשמנו לפנינו את התחייבות המשיבים, כי אם אכן יתגלו קברים בשטח, ימצאו להם המשיבים פתרון נקודתי. אנו נוסיף כי הפתרון צריך לכבד כמובן את רגשותיהם של בני המשפחה ולהיעשות בתיאום עימם. סיכום מסקנתנו הינה כי לא נמצאה עילה לשנות את התוואי על פי הצו ואנו דוחים את הערעור. הכרעה זו מבוססת על הסדר מעבר שיוקם לקרקעות החקלאיות, ועל התחייבויות המשיבים, בעניין הנגישות של התושבים לאדמותיהם החקלאיות על פי צרכיהם, כפי שיקבעו עם תושבי הכפר. כמו כן היא מבוססת על מתן פתרון נאות ומכובד בתיאום המשפחות לעניין הקברים המצויים בתוואי, במידה ואכן קיימים כאלה. צוויםשעת חירוםתפיסת מקרקעין בשעת חירום