להלן החלטה בנושא צו כליאה: החלטה טיב ההליך ואופיו ביום 12.9.05 הוציא הרמטכ"ל צו כליאה, מכוח סמכותו לפי סעיף 3 לחוק כליאתם של לוחמים בלתי-חוקיים, תשס"ב-2002 (להלן: החוק), כנגד כל אחד מן המשיבים. לפי סעיף 5(א) לחוק הובאו בפניי המשיבים פעמים אחדות, לראשונה - בתוך 14 ימים מיום מתן צו הכליאה, במסגרת הביקורת השיפוטית בעניינם. במהלך הדיונים האלה הוברר, כי בפי באי-כוחם טיעונים מסוגים שונים. על פי בקשת הצדדים אפשרתי פיצול בהבאת הטיעונים והתגובות עליהן. בשל אורך הזמן הנחוץ להם, לצורך הכנת אלה העקרוניים, הנוגעים לשאלת חוקיות החוק ושאלות חוקתיות-עקרוניות אחרות. על פי הפיצול הזה הגישו הצדדים את טיעוניהם הכתובים, כולל תגובות נחוצות לטעמים הענייניים להוצאת צווי הכליאה, וכן בשאלת העדפת המעצר המינהלי (באופן חלקי) וזה לאחר שנציגת המדינה השמיעה את טיעוניה, בכל הנוגע לטעמים העניינים האלה, מייד לאחר שתמה הבאת הראיות על ידה, כולל חקירתם הנגדית של המומחים מטעמה. הכלואים עצמם ביכרו שלא לומר דבר ובאי-כוחם הגישו תיעוד הנוגע למעצרם המינהלי, שקדם להוצאת צו הכליאה. תיעוד נוסף בהקשר זה, הגישה נציגת המדינה, על פי בקשת ב"כ הכלואים. אתייחס, לפיכך, לטענות שהושמעו בהקשרים האלה. החלטה נוספת שלי תעסוק בטעמים העקרוניים, כנזכר, לאחר שהצדדים יגישו את טיעוניהם הכתובים, על פי סדר הזמנים שקבעתי. על פי סדר זמנים זה, יוצא, כי החלטתי תינתן במהלך הביקורת השיפוטית הבאה, שלפי סעיף 5(ג) לחוק. התשתית הראייתית בהליך מטעם המדינה העידו שני מומחים. המומחה המכונה "פלויד", קצין בדרגת אלוף משנה באגף המודיעין, המשמש כסגן ראש חטיבת מחקר, עוסק בסוגיית לבנון. הוא נחקר על חוות דעתו ד (ד/1 בפורמט סודי ו- ד/2 בפורמט סודי ביותר) והציג את התרשימים ד/3 ו-ד/4 אודות ארגון חזבאללה ודרך פעולתו, כולל אכוונתו את תשתיות הטרור הפלסטיניות ב-איו"ש וב-אזח"ע, אז והיום. המומחה המכונה "אמיתי" משרת ...... בשב"כ. הוא העיד על פרטים הנוגעים לשני הכלואים ופעילותם ונחקר על חוות דעתו ה ו-ו הנוגעות לשני הכלואים, שגם כל אחת מהן הוגשה בפורמט מלא (לעיון בית המשפט) ובפורמט חלקי (לעיון ב"כ הכלואים), בהתחשב במידת הסודיות והרגישות של המידע הכלול בכל אחד משני הפורמטים. עוד הוגשו, לעיוני בלבד, תמציות ז/1 וז/2 של חומר מודיעיני הנוגעות לכל אחד מן הכלואים. על פי בקשת ב"כ הכלואים קיבלתי גם את הקלסר ח הכולל זכדים מחקירותיהם של השניים, לרבות זכדים והודעה ח/1-ח/3, שלא הועמדו לעיון ב"כ הכלואים, וכן תיעוד נוסף, כמו חומר משפטי, פרוטוקולים והחלטות של מעצר מנהלי וגזיר עיתון. נציגת המדינה הגישה גם את האישור א על הצגת חומר לרמטכ"ל, תעודה ב מכוח סעיף 8 לחוק, הנוגעת לארגון החזבאללה, ואישור ג על הצגת חומר לשר הבטחון לצורך הוצאת התעודה ב. תקינות הוצאת צווי הכליאה על פי מה שהובא בפני, כולל האישור א, היה בפני הרמטכ"ל חומר מודיעיני ראוי ומבוסס, שנתן בידו יסוד סביר להנחה הנדרשת מכוח סעיף 3(א) לחוק, וכיוצא בזה, להוצאת שני צווי הכליאה. החומר הנוגע לחזבאללה ולכלואים בשתי חוות הדעת ד מביא "פלויד" מידע מפורט אודות ארגון "חזבאללה", האידיאולוגיה שלו ופעילותו לאחר יציאת צה"ל מלבנון ועד לעת האחרונה ממש. בשתי חוות הדעת פירוט מלא של פעולות הארגון משטח לבנון מאז חודש מאי 2000 וכן על פעילות הטרור שלו ברחבי העולם. מובאות בהן גם התבטאויות פומביות של בכירי הארגון, בהקשרים שונים של פעילות כלפי מדינת ישראל, וכן אודות מעורבותו בזירה הפלסטינית. בחוות הדעת ד/2, המסווגת "סודי ביותר", מידע ופרטים נוספים אודות פעולות הארגון וכווניה. בחקירתו בבית המשפט סיכם העד את עמדתו בעניין הארגון: ”המדובר בארגון 'חזבאללה', המוכר משנות ה-80, שביצע כנגדנו טרור, כנגד מדינת ישראל וכנגד העם היהודי. במסגרת זו מדובר כאן באסטרטגיה הנשענת על המהפכה האיסלמית ובמהותה, השמדת מדינת ישראל. זהו ארגון הדוגל בהשמדת מדינת ישראל ובמסגרת כוונתו הוא מבצע טרור והרעיון הוא, לבטל את היישות הציונית”. המומחה "אמיתי" הכין את חוות הדעת ה ו-ו (כל אחת בשני פורמטים כנזכר), המביאות את המידע אודות פעילות של כל אחד מן הכלואים. הוא עמד בהן על מעורבותו של ארגון "חזבאללה" בפעילות טרור בשטחים. אודות ריאד עיאד, יליד 1973, נשוי +1, תושב עסקולה, עזה, כתב "אמיתי", כי הוא קרוב משפחה של אחרים ממשפחת עיאד, שעסקו בפעולות טרור באזח"ע, כולל ירי פצמרי"ם. הוא עצמו עסק בירי כזה לעבר ישובים באזור ובישראל ופעל לאיסוף מידע לצרכים שונים. צרכים אלה, כמו גם מעמדו, פעילותו, קשריו ותוצאות מעצרו, פורטו בפורמט המסווג ו/1. על בסיס פעילות זו נעצר ביום 1 בינואר 2002 ומאז ועד הוצאת צו הכליאה, היה נתון במעצר מנהלי מכח תחיקת הבטחון ב-אזח"ע דאז. ... ... ... וכן: ... בפורמט הרגיל ו/2 מעריך המומחה: ”במידה והנדון ישוחרר לשטח ייקלט מייד לפעילות... טרור ... ... ...” הערכתו המפורטת יותר של המומחה, בפורמט המסווג ו/1 היא: ... ... על חסאן עיאד, יליד 1973 תושב עומדאן, עזה, נשוי + 4 שגם הוא קרוב משפחה של בני משפחת עיאד שעסקו בטרור, כתב המומחה, כי הוא בנו של מי שהיה מראשוני יורי פצצות המרגמה ברצועה. האב נהרג מאש כוחותינו בפברואר 2001. בפורמט המסווג ה/1 מובא מידע על פרטי פעילותו ומעמדו הבכיר של חסאן: ”הנדון עסק בין היתר.... בירי מרגמות,.... ... ... ...” על בסיס פעילותו נעצר חסאן ב- 24 בינואר 2003 ומאז ועד הוצאת צו הכליאה, היה נתון במעצר מנהלי מכוח תחיקת הבטחון באזח"ע דאז. המומחה מעריך כי: ”אם הנדון ישוחרר לשטח ייקלט בחזרה לפעילות טרור.... ...” וכן: ”אנו סבורים בהתייחס אל המידע המצוי ברשותנו, כי שחרורו יסכן את בטחון מדינת ישראל ואזרחיה”. האם השניים הם לוחמים בלתי חוקיים? שני המומחים מטעם המדינה מסרו חוות דעת מפורטות ונחקרו אודותיהן בבית המשפט. הם הסבירו את האמור בחוות הדעת ועמדו, היטב, בחקירות הנגדיות של ב"כ הכלואים. מנגד, ביכרו הכלואים שלא לומר דבר. באי-כוחם ביקשו לבסס את עמדותיהם על דברים שאמרו במהלך חקירותיהם בשב"כ או דברים שאמרו במהלך הדיונים הכרוכים במעצר המינהלי שבו היו נתונים. ... ... ... לא ראיתי בכך שגורמי הבטחון לא חשפו, בשעתו, את המידע... שבידם. ... .... ... ..... כדבר הצריך להשפיע על אמינות המידע. כשלעצמו, או להצביע על רצון, כביכול, של גורמי הבטחון ליצור פיקציה שתאפשר להם ליצוק תוכן מלאכותי לחוק על מנת להביא להוצאת צווי הכליאה מכוחו. מוכן אני לקבל את הסברי המדינה בהקשר זה, לכך שלא היה צורך ענייני חקירתי ואולי גם אחר הנעוץ ברגישות המידע, לחשוף את כל המידע בפני הכלואים, ולא הם בלבד, בשעה שלא היה צורך בו בהליך המעצר המנהלי, שאופיו שונה מזה שבכאן. שם המדובר במסוכנות אישית שצריך להצביע על קיומה ואילו כאן חלק מרכזי מן התשתית האפשרית הזקוקה הוכחה, כרוך בטיב כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל ואשר הלוחם, הבלתי חוקי, כיוצא בזה, נמנה עימו. לא מיותר להזכיר, כי בכל מקרה עמדה בפני המדינה האפשרות של הוכחת נטילת חלק בפעילות איבה על ידי שני הכלואים עצמם מבלי להביא פרטים אודות שיוכם הארגוני. זה שהמדינה בחרה להביא, כאן, את מלוא המידע, כולל בעניין ההפעלה על ידי חזבאללה, איננו ראוי לביקורת. היפוכו של דבר הוא הנכון, ביקורת אפשר היה למתוח, אולי, על הגישה הקודמת. בחנתי גם את מה שפורט בעניינו של כל אחד מן הכלואים והקשר שלו עם ארגון החזבאללה. בעיקרו של דבר,.......... אני סבור , כי על פי אלה, ניתן לומר שהשניים, כל אחד על פי מידת פעילותו ובכירותו, נמנה עם החזבאללה, כהגדרת מינוח זה ("נמנה") בסעיף 2 לחוק. המדינה הראתה, כי הארגון הזה הוא, אכן, כוח המבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל. היא הראתה זאת, על בסיס חומר שהוצג בפניי, כולל מדברי שני המומחים, אף בלא להיזקק לתעודה של שר הבטחון, בהקשר זה, שמכוח סעיף 8 לחוק, שגם היא הוגשה. הארגון הזה ממשיך בפעולות האיבה, כך על פי החומר שהוצג. ובכלל זה גם אלה המופעלים על ידו ברצועת עזה, משמע - אנשיו ברצועה...... ...... מנגד, ובנוסף לשיוך הארגוני, הוכחה בפני, על בסיס המידע המקצועי והמוצק, גם פעילות אישית של כל אחד מן הכלואים בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, מכוח מעשיהם, כפי שהבאתי אותם לעיל. לא היתה מחלוקת, עתה, על כך, שמי הנמנה עם ארגון חזבאללה, לא מתקיימים לגביו, מטעם זה התנאים המקנים לו מעמד של שבוי מלחמה, כנדרש בחוק. מכוח כל אלה, הראתה המדינה, כי כל אחד מן הכלואים הוא בגדר של "לוחם בלתי חוקי", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. האם צו כליאה או צו מעצר מנהלי? טענתם המרכזית של ב"כ הכלואים, היא הצורך בשימוש באמצעי פוגעני פחות מן השימוש בצווי הכליאה על פי החוק, אם טענתם לשחרורם לא תתקבל. כהמשך ישיר לטענה הזו, מוסיפים וטוענים ב"כ הכלואים, כי בנסיבות כאלה יש להעדיף את השימוש בצווי מעצר מנהלי מכוח חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: חוק המעצרים המנהליים), כדוגמת הצווים המקבילים, שהוצאו נגדם מאז מעצרם מכוח תחיקת הבטחון ב-אזח"ע, משמע: צו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה אזור חבל עזה) מס' 94 התשמ"ח-1988, שתוקפו הוארך. הבסיס לטענותיהם אלה הוא עקרון המידתיות, אותו מנסים באי כוחם הנכבדים של הכלואים ליישם גם בענייננו, תוך הפנייה לפסיקה, המחייבת רשות מנהלית המפעילה סמכות המאפשרת פגיעה בחופש הפרט, לשקול גם את אפשרות ההפעלה של אמצעים שחומרת פגיעתם פחותה. הם טוענים, כי כך הוא הדבר גם בעת שהרשות המוסמכת שוקלת מעצרו המנהלי של אדם. ראה האמור מדברי כב' השופט א' גרוניס ב-עמ"מ 8980/03 פדרמן נ' שר הבטחון פד"י נח(1) 176, בעמ' 188-189, באשר למעצר מנהלי. ראה גם האמור בבג"צ 1030/99 ח"כ אורון נ' יו"ר הכנסת, פד"י נו(3) 640, בעמ' 665-669 והפסיקה האחרת שהוזכרה על ידי ב"כ הכלואים בסיכומיהם והשווה עם מה שנאמר אודות עקרון זה והדרך ליישומו, בהקשר אחר, בבג"צ 6366/04 מוסא ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (טרם פורסם) בעמ' 4 ובבג"צ 6358/05 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (טרם פורסם) בעמ' 9-10. בפועל, אכן, שקלו הרשויות נקיטת צעדים פוגעניים פחות גם כאשר עמד על הפרק מעצרו המנהלי של אדם. ראה ההפנייה לבג"צ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד המרכז (טרם פורסם). מכיוון שכך, צריך עקרון המידתיות לחול גם בענייננו, ומכוחו יש להעדיף, אם אכן יש הכרח במעצרם של הכלואים, את השימוש במעצר המנהלי על פני הוצאת צו כליאה לפי החוק. ב"כ הכלואים ביקשו להראות, מתוך השוואה נרחבת של אלמנטים שונים בשני החוקים הרלבנטיים, כי, לדעתם, האלמנטים האלה, בהקשר המעצר המנהלי, פוגעניים פחות, למרות החפיפה הקיימת, לדבריהם, באשר "לקיום הסמכות והנוחות בשימוש באמצעים דרקוניים" כהגדרתם, בשני החוקים, לצורך החזקתם של מרשיהם במשמורת. נציגת המדינה ביקשה לדחות את טענת ב"כ הכלואים, לפיה היה על המדינה לנקוט נגד הכלואים באמצעי אחר, מעצר מנהלי, שמידת פגיעתו פחותה. היא ביססה את בקשתה על השינוי המשפטי שחל בעקבות סיום הממשל הצבאי בעזה וסיום התפיסה הלוחמתית של ישראל בה, שהביא לשינוי גם במסגרת הדינים הרלבנטית לכליאתם של המשיבים. על פי זה, עמדתה היא, כי אין המדובר באפשרות בחירה בין שתי חלופות משפטיות לשימוש בסמכות המעצר, ההולמת את הנסיבות במידה שווה, אלא שהליך הכליאה לפי החוק, הוא המתאים ביותר לעניינם של הכלואים. גם היא, כ-ב"כ המשיבים, טרחה וערכה השוואה בין עניינים שונים בהוראות החוק לבין הוראות חוק המעצרים המנהליים, מתוך כוונה להראות, כי הוראות החוק הן מידתיות וראויות וכי ההבדלים ביניהן לבין הוראות בחוק המעצרים המנהליים, מקורם בתכליות השונות של שני החוקים. ב"כ המשיבים בתגובה נוספת, מתרעמים על כך שהמדינה לא הביאה אסמכתה משפטית לתמיכה בטענה על כך שדיני התפיסה הלוחמתית אינם חלים עוד על רצועת עזה, כמו גם על אי-העמידה, לטעמם, בחובת המדינה, על פי דיני התפיסה הלוחמתית, לשחרר עצירים עם סיום הכיבוש, מכח האמור באמנת ג'נבה הרביעית. לדעתם, לא היה מקום להעלות טענה זו בשלב הנוכחי, שכן הם עצמם יידונו, בהרחבה, בסיכומיהם המאוחרים יותר, בהקשרים אלה. חככתי בדעתי, האם לומר, עתה, דברים בשאלת ההעדפה שבין שני החוקים, על בסיס עקרון המידתיות, בהתחשב בכך, שבדעת ב"כ הכלואים לדון בסיכומיהם העתידיים בהקשרים שונים של דיני התפיסה הלוחמתית, המשמשים בסיס לטענות המדינה. בסופו של דבר סברתי לדון בשאלה זו, ככל שהועלתה, עתה, על ידי הצדדים ולשרטט את הגבולות הענייניים הזקוקים הכרעה והתייחסות, כבר בשלב הזה. אין ספק, כי קבלת טענת המדינה, בכל הנוגע לחוק ולשינוי שחל בסביבה המשפטית עם סיום התפיסה הלוחמתית ב-אזח"ע, עשויה לייתר, ככל הנראה, את הדיון בשאלת עקרון המידתיות ואפשרות הבחירה בין הפעלת הסמכות על פי החוק לבין זו שלפי חוק המעצרים המנהליים. ממה נפשך, אם התוצאה המשפטית של הסגת הכוחות של ישראל מרצועת עזה וסיום התפיסה הלוחמתית בה, היא אפשרות הוצאת צווי כליאה, אך לפי החוק, ולא במקביל גם לפי חוק המעצרים המנהליים על שני המשיבים, הרי שאין מקום, אף לא טעם, לדון בשאלות השוואתיות של הוראות שני החוקים, זה מול זה, כדי לבחון את השאלה, מי מאלה פגיעתן חריפה פחות במשיבים, מחד גיסא, ומשיגה, מאידך גיסא, את תכלית הצעד הצריך הפעלה, כנגדם, דהיינו מעצר. אם דרך הפעולה שלפי אחד מן החוקים נופלת, ממילא אינה קיימת בחירה בינו לבין משנהו. עם זאת אדגיש, כי ייתור בחינה השוואתית, במסגרת המבחנים הרלבנטיים שמכוח עקרון המידתיות בין החוק לבין חוק המעצרים המנהליים עשויה להיות תוצאה שיש לקחתה בחשבון גם אם עמדת המדינה בעניין הגישה הנוגעת להפעלת סמכויות המעצר האפשריות עם סיום התפיסה הלוחמתית, לא תהא כה חדה וחד- משמעית. במקרה כזה, דרך בחינת עקרון המידתיות ויישומו, תהא שונה, כולל שימוש שונה בכלים משפטיים רלבנטיים, המתחייבת מן השוני התפיסתי. בשעתו אמרתי, כך מזכירתנו נציגת המדינה, דברים בהקשר שאלת ההעדפה ב-ב"ש 92690/02 מדינת ישראל נ' עובייד ואח' (פדאור 02 (8) 93). ב"כ המשיבים, שם, ביקשו, כאשר בחנו אפשרויות חליפות לנקוט בהן כנגד מרשיהם, לראותם כשבויי מלחמה, להעמידם למשפט או, למצער, לעוצרם מכוח חוק המעצרים המנהליים שגם פגיעתו בזכויותיהם, לדעתם, פחותה. לאחר שאמרתי, כי העמדתם לדין פלילי עלולה להיות בעייתית, בשל קשיים ראייתיים ולפיכך איננה מעשית, סברתי, כי ההעמדה לדין פלילי, כעקרון, איננה יכולה להתמודד עם הסיכונים הצפויים מאת לוחם בלתי-חוקי שכזה, לאחר שנידון וריצה עונשו. עדיין קיים אז חשש ממשי, כך אמרתי, כי לוחם כזה ישוב ויצטרף לשורות הארגון וייטול חלק בפעילותו כנגד מדינת ישראל ובהקשר ענייננו, הוספתי את אלה: ”וכאן בא הנימוק הזה בגדרה של תכלית החוק, שנועד למלא את החסר הקיים בחקיקה ולהסדיר באמצעות החוק את החזקתם של הלוחמים הבלתי-חוקיים. אם זו תכלית החוק, הרי שחוק המעצרים המנהליים לא יסכון לענייננו. על פי עמדת המדינה, כפי שהביא אותה מר ניצן, נועד חוק המעצרים המנהליים, בראש ובראשונה, להסדיר, בשעת חרום, כאמור בו, את היחסים שבין המדינה לתושביה. הוא איננו מיועד להתמודדות עם תופעת הלוחמים הבלתי חוקיים”. מאחר והמדינה עשתה, קודם, להוצאת צווי הכליאה לפי החוק כנגד המשיבים שם, שימוש בחוק המעצרים המנהליים, הוספתי עוד: ”עם זאת, אינני רואה מקום להורות, או אפילו לייעץ, על נקיטה בכלי משפטי, בשעה שהמדינה איננה סוברת, כי המשך נקיטתו, ראויה או נותנת מענה מספיק, ומבקשת למלא את החסר הזה, כנזכר, באמצעות חקיקה מיוחדת, מותאמת לנושא ולנסיבותיו”. עקרונית, עניינים אלה אינני רואה אחרת גם היום. עם זאת, קיימים שינויים עובדתיים בין מעמדם של המשיבים בב"ש 92690/02 הנזכר, לבין זה של הכלואים בענייננו. שינויים אלה, בכל הנוגע למקום שהייתם, ערב מעצרם, טיב פעולותיהם ואופיים והמקור המשפטי למעצרם, שקדם להוצאת צווי הכליאה לפי החוק, עשויים להיות בני-משמעות גם בשאלות הנוגעות לטענת ההעדפה והפעלת עקרון המידתיות. זאת ועוד,לא הובהר לי אל-נכון, מתוך טעוני המדינה, האם היא סבורה, כי עם סיום התפיסה הלוחמתית של ישראל ברצועת עזה, אין לנקוט כלפי תושב הרצועה, כדוגמת המשיבים, בנסיבות ענייניות כמו אלה שבכאן, אלא בהליך של כליאה לפי החוק, וכי מעצרו מכוח חוק המעצרים המנהליים איננו ראוי, או אפילו איננו נכון, מבחינה משפטית, או שמא רואה היא בהוצאת צווי הכליאה לפי החוק, דרך משפטית מתאימה יותר, שאיננה שוללת, בהכרח, את אפשרות המעצר לפי חוק המעצרים המנהליים ואיננה כובלת את ידי המדינה לעשות כן בעתיד. את זאת עליה להבהיר. כיוצא מזה, יוכלו גם ב"כ הכלואים לומר דברים בנקודה חשובה זו. על פי הבחינה העניינית ובמתווה המשפטי הבסיסי, ובטרם הוגשו הטיעונים בשאלות העקרוניות של חוקתיות החוק ודומותיהן, הנוגעות, בהקשרים אחרים, גם לשאלת אפשרויות ההעדפה, אני סבור, כי הוצאת צווי הכליאה לפי החוק, היתה ראויה. בטרם סיכמו הצדדים את כל טענותיהם והבהירו את עמדותיהם אינני רואה מקום לומר יותר מזה בשאלת ההעדפה, כולל מה שעשוי להיות נובע מבדיקת השאלה הזו. כאשר טיעונים אלה יוגשו והעמדות יהיו נהירות לי, אתייחס, שוב, גם לעניין זה ולשאלות המתבקשות ממנו. סיכום לא מצאתי פגם בהוצאת צווי הכליאה, כולל עצם נקיטת ההליך שלפי החוק. על פי מה שהובא בפני, במהלך הביקורת השיפוטית, לעת הזו, מצאתי, כי נתקיימו, לגבי כל אחד מן הכלואים, התנאים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, לרבות זה ששחרורו יפגע בבטחון המדינה. על כן לא ראיתי מקום לבטל את צו הכליאה כנגד כל אחד מהם. הודעתי היום, במעמד הצדדים, על מסקנותי וקראתי בפניהם את הפיסקה הנוגעת לשאלת ההעדפה. בזאת תמה הביקורת השיפוטית לעת הזו. בעיקר השאלות העקרוניות, כיוצא מסדר הזמנים של הגשת סיכומיהם הכתובים של הצדדים, אדון במסגרת הביקורת השיפוטית העתית הבאה. ההחלטה המלאה לא תועמד לעיון ב"כ הכלואים, אלא לאחר בדיקה של הרשות המוסמכת, שכן היא כוללת גם מידע סודי ביותר שהוצג בבית המשפט, מבלי לגלותו לכלואים ולבאי-כוחם. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 30 יום מהיום. צווים