מכרז עבודה עם העירייה

בעתירה מבקשת העותרת להורות לעירייה לא לחתום עם זוכת המכרז על חוזה עבודה, ובמידה והסכם שכזה כבר נחתם - לבטלו, ולהורות לעירייה להתקשר עם העותרת תחת זאת, לאחר שיקבע שהעותרת היא הזוכה במכרז, משהגישה את ההצעה הזולה ביותר. להלן פסק דין בנושא מכרז עבודה עם העירייה: פסק דין כללי: 1. העותרת, חברת "דוד ד. בניין פיתוח והשקעות בע"מ" [להלן: "העותרת"], הגישה את העתירה נשוא פסק-דין זה כנגד עיריית באר שבע [ להלן: "העירייה"], ראש העירייה, סגן-ראש העירייה, מנהל מחלקת ההתקשרויות בעירייה, מנהל אגף הגזברות בעירייה, יו"ר וועדת המרכזים בעירייה, ו-חברת משכן (אשר שמה הנכון הינו: "מ. משכן, חברה לפיתוח ובניין בע"מ", להלן: "הזוכה במרכז"). יחד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת גם בקשה לצו מניעה זמני ובדיון, שהתקיים בפני כב' ס.הנשיא - השופט י.טימור בשאלת הסעד הארעי (דיון שהתקיים במעמד העותרת בלבד), ביקש ב"כ העותרת, למחוק את המשיבים 2 עד 6 לעתירה. לפיכך, נותרו כמשיבים, העירייה והחברה הזוכה במכרז בלבד. כב' ס.הנשיא טימור הוציא, בסיום הדיון האמור, צו ארעי בו הורה לעירייה להמנע מלהתקשר בחוזה עבודה עם הזוכה במכרז עד למתן החלטה אחרת, ובמידה וכבר נחתם חוזה שכזה - להמנע מלהנפיק צו לתחילת העבודה. כן, נקבעו הבקשה לצו זמני והעתירה עצמה לדיון לתאריך 04.03.05 - בפני, כאשר עד למועד זה היה על המשיבים להמציא תשובתם לעתירה ולבקשה. בדיון שהתקיים בתאריך 04.03.05 נשמעו טענות הצדדים הן בנוגע לסעד הזמני והן בנוגע לעתירה עצמה, ולאור הדחיפות במתן ההכרעה לגוף העתירה (להלן), ומאחר ומימלא לא מצאתי עילה למתן הסעד הזמני המבוקש - ניתן פס"ד זה בעתירה עצמה. המכרז: 2. העתירה עניינה מכרז פומבי מס' 30/2005 שהוציאה העירייה לביצוע עבודות הריסה של ארבעת מבנים בבית ספר "נתיבות יורם" [להלן :"המכרז"]. המכרז פורסם בחודש מאי 2005, כאשר אחד מתנאי הסף להשתתף במכרז (כמצויין בסעיף 2(ד), בעמ' 2 למסמכי המכרז), היה צירוף ערבות בנקאית על סך 30,000 ₪, אשר תהא צמודה למדד חודש מרץ 2005. שש חברות ניגשו למכרז עד למועד הקובע - 7.6.05. ועדת המכרזים התכנסה בתאריך 14.6.05, בין השאר גם לצורך פתיחת מעטפות המכרז. בתום הקראת ההצעות הכספיות והחתמת הערבויות - הועברו כל מסמכי המכרז לבדיקה במחלקת ההתקשרויות ובמחלקה המשפטית של העירייה. כך גם נבחנה הערבות הבנקאית של העותרת - והיא נמצאה פסולה ע"י הלשכה המשפטית של העירייה, שכן הערבות הוצמדה למדד אפריל 2005, ולא כפי שנדרש במסמכי המכרז (כאמור - מרץ 2005). בדיון שהתקיים בוועדת המכרזים ביום 06.07.05 (ישיבה מספר 33/201), החליטה ועדת המכרזים לקבל את חוות הדעת המשפטית ולפסול את הצעתה של העותרת, למרות שהיתה ההצעה הזולה ביותר. למעשה, החליטה ועדת המכרזים (אף זאת עפ"י היעוץ המשפטי שקיבלה), כי היות והערבות שצרפה העותרת להצעתה פסולה, אין להתייחס כלל למחיר שהציעה, והתקבלה הצעתה של המשיבה 7 - היא הזוכה במכרז. בתאריך 14.07.05 חתם ראש העירייה על פרוטוקול וועדת המכרזים ואישר את המלצתה, והודעות בהתאם נשלחו בהתאם לכל משתתפי המכרז. בו ביום אף נחתם ההסכם עם הזוכה במכרז בנוגע לעבודות נשוא המכרז. לבקשת העותרת, התקיימה בתאריך 21.07.05 פגישה בין נציגי העותרת וראש העירייה ובהשתתפות היועצים המשפטיים של העירייה, אך נסיונות העותרת לשנות את החלטת וועדת המכרזים - נכשלו. בתאריך 24.07.05 הוגשה העתירה דנן. העתירה וטיעוני הצדדים: 3. בעתירה מבקשת העותרת להורות לעירייה לא לחתום עם זוכת המכרז על חוזה עבודה, ובמידה והסכם שכזה כבר נחתם - לבטלו, ולהורות לעירייה להתקשר עם העותרת תחת זאת, לאחר שיקבע שהעותרת היא הזוכה במכרז, משהגישה את ההצעה הזולה ביותר. העותרת מודה בעתירתה, כי נפל פגם בערבות שצירפה להצעתה ("טעות בציון תאריך המדד"), אך לטענתה מדובר בפגם שולי ביותר ובעל אופי "טכני", שאינו מצדיק את פסילתה. נטען, כי מדובר ב"טעות קולמוס שהינה בלתי משמעותית ונפלה בתום לב, כאשר ברור בעליל, כי פגם זה אינו מסכל בשום אופן את מטרת הערבות ואינו עומד בסתירה לעיקרון השוויון, התחרות ההוגנת וטוהר המידות במכרזים וכך אין בו כדי לפסול את הצעתה של העותרת" ( סעיף 17 לעתירה). העותרת הוסיפה וטענה, כי "לא כל פגם גורם לפסילת ערבות ולא כל ערבות שנפל בה פגם, אינה ניתנת לתיקון" (סעיף 20 לעתירה), כאשר המקרה הנוכחי נופל בגדרם של החריגים שנקבעו בפסיקה ואשר בעטיים לא תפסל ערבות פגומה. 4. בדיון שהתקיים, חזר ב"כ העותרת על נימוקי העתירה, וצירף פסיקה ענפה (בעיקר של בתי משפט מחוזיים ברחבי הארץ), המבססת, לטענתו, את עמדת העותרת, ולפיה הפגם שנפל בכתב הערבות אינו מצדיק פסילת הערבות, בין השאר כיוון, שלא היה בכך כדי להקנות לעותרת יתרון כלשהו על פני יריביה. לדבריו, גם אם היה יתרון שכזה, הוא זניח ביותר ומתבטא בסכום זעום ביותר. ב"כ העותרת הוסיף וטען, בתשובה לטענת ב"כ העירייה, כי יש למחוק את העתירה על הסף משלא צורפו כל הצדדים, אשר יכולים להפגע ממנה, כי לא היה כל צורך לצרף את המשתתפים האחרים של המכרז. לדבריו, ממילא הצעתה של העותרת היתה הזולה מבין ההצעות, ולכן במידה וערבותה (המתוקנת) תתקבל - היא זו שאמורה לזכות במכרז. 5. ב"כ העירייה בתגובתו לעתירה ולבקשה למתן סעד זמני, סבר שיש מקום לסלק את העתירה והבקשה על הסף, בעיקר בשל אי צירוף כל הצדדים הנדרשים להן, ולחילופין, ביקש לדחות את העתירה לגופה. עיקר טענתה של העירייה, לגוף העתירה, הוא כי הפגם בערבות העותרת מהותי ומהווה עילה לפסלות הצעתה. לא מדובר, לגרסתה, בפגם טכני אלא בתנאי שהועמד ע"י העירייה כחלק מתנאי המכרז, אשר אי עמידה בו פוגע גם במשתתפות האחרות. בנוסף טענה העירייה, כי וועדת המכרזים פעלה בהתאם לסמכותה והפעילה את שיקול הדעת שניתן לה בחוק, ובית המשפט אינו אמור להמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. משהחלטת וועדת המכרזים נופלת במתחם הסבירות, ומשבית המשפט יתערב בהחלטות ועדת מכרזים רק במקרים נדירים, למשל כאשר נופל פגם בנורמות היסוד עליהן ביססה את החלטתה, ומשהמקרה שבפנינו אינו מקרה שכזה, ביקש ב"כ העירייה, שלא להתערב בהחלטות הוועדה ולדחות את העתירה. 6. בדיון שהתקיים הוסיף ב"כ העירייה וטען, כי יש דחיפות במתן החלטה בעתירה עצמה, שכן העירייה עלולה לאבד מענק של 5.7 מיליון ₪ ממשרד החינוך, אם הפרוייקט לא יצא במהרה לביצוע. עוד הוסיף, כי מדובר בפרוייקט של הריסת מבנה של בית ספר, אשר נמצא בצמוד למבנה אחר בבית הספר, ובמידה ופעולות ההריסה לא יעשו בהקדם ולפני תחילת שנת הלימודים, יהיה סיכון בטיחותי לתלמידים אם העבודות יעשו כאשר בית הספר (הצמוד למבנה אותו עומדים להרוס) פעיל. 7. ב"כ החברה הזוכה הצטרף בתגובתו לכל נימוקי העירייה וביקש להוסיף, כי גם מבחינת הזוכה במכרז יש דחיפות ליתן החלטה בעתירה גופה, שכן, העובדים, שגייסה לפרוייקט, והציוד - מושבתים וממתינים למתן האות לתחילת העבודה. דיון 8. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הפגם, שנפל בערבות הבנקאית, שצירפה העותרת להצעתה, בשל הצמדת סכום הערבות למדד חודש אפריל 2005 במקום חודש מרץ 2005 כנדרש במרכז, דינו שיביא לפסילת ההצעה? כפי שצויין לא פעם בפסיקה, מושתת המכרז הציבורי על שני עקרונות יסוד: הראשון, הגשמת המטרה הציבורית של שמירה על עיקרון השוויון וטוהר המידות, ע"י מתן הזדמנות שווה לכל המציעים (עיקרון זה מצא ביטוי, בנוסף לפסיקה, גם בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב - 1992 , להלן:"חוק חובת המכרזים"); העיקרון השני הוא השאיפה לנהוג ביעילות ובחיסכון בכספי הציבור ע"י השגת מירב היתרונות למזמין באמצעות מנגנון התחרות (ר' דברי כב' הנשיא ברק בעע"מ 1866/02 המועצה המקומית מג'אר נ. ג'מאל אברם ואח', פ"ד נז(3)505, להלן:"פרשת מג'אר" וכן פסקי הדין המצוטטים שם). מבין שני עקרונות אלה, העניקה הפסיקה משקל מכריע לעיקרון ההזדמנות השווה על פני האינטרס הכלכלי - עסקי גרידא, ולכן, כאשר יש פגם מהותי בהצעה, דהיינו, פגם הפוגע בשוויון שבין המציעים ובתחרות ההגונת במכרז - בדרך כלל תפסל ההצעה הפגומה, גם אם מדובר בהצעה הכדאית ביותר מבחינה כלכלית. במקרים כאלה, גובר הצורך להבטיח את עקרון השוויון, ההגינות וטוהר המידות במכרזים על פני האינטרס הכלכלי המיידי והצר של הרשות הציבורית. העדפה זו של קיום תחרות הוגנת על פני האינטרס הכלכלי, תורם, בטווח הארוך, גם לאינטרס הכלכלי - עסקי של הרשות, שכן בכך מגבירה הרשות את אמון הציבור בשיטת המכרז ומעודדת השתתפות במכרזים ציבוריים, באופן שעולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי שבבסיס המכרזים ( ר' עע"מ 10785/02 חברת ית.ב בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , תק-על 2003(4)58, להלן: "פרשת י.ת.ב", בדברי כב' השופטת ביניש בסעיף 5 לפסה"ד, וכן ר' הפסיקה המובאת שם). 9. לנוכח הפגם שנפל בהצעה למכרז (בערבות הבנקאית שצורפה להצעה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה), מוטל על וועדת המכרזים להפעיל את שיקול דעתה ולבחון האם מדובר בפגם הפוסל את ההצעה, או שמא מדובר בפגם טכני והנסיבות מצדיקות חריגה מהכלל לפיו דין ההצעה להיפסל (ר' לעניין זה תקנה 20 (ד) לתקנות חובת מכרזים, תשנ"ג - 1993, להלן: "התקנות"). יש לזכור, כי לוועדת המכרזים מסור שיקול דעת להכשיר פגמים רק אם היא סבורה, שאין מדובר בפגמים מהותיים, אלא בפגמים "טכניים", שמקורם בטעות בתום לב מצידו של המציע. נקבע עוד בפסיקה, כי פעולה בתום לב הינה תנאי הכרחי להכשרת פגמים בהצעות, וכי לא ניתן להכשיר פגם בהצעה, גם אם הוא "טכני" במהותו, אם יסודו בפעולה שאינה בתום לב (ר' בפרשת י.ת.ב הנ"ל ,בסעיף 5 לפסה"ד). הערבות הבנקאית: 10. תנאי הסף בדבר צירוף ערבות למסמכי המכרז הינו מהתנאים החשובים והמהותיים במכרזים של רשויות ציבורית, וכך פסק בעניין זה כב' הנשיא ברק בפרשת המועצה המקומית מג'אר המוזכרת לעיל : " חשיבות הערבות נובעת מן המטרה הכפולה אותה היא נועדה לשרת. האחת, עמידה על רצונותיו של המציע במכרז ועל חוסנו הכלכלי, כפועל יוצא מנכונות הבנק להעמיד לרשותו ערבות כאמור. המטרה השנייה הינה לתת בידי בעל המכרז אמצעי יעיל לגביית פיצויים באם יחזור בו המציע מהצעתו שזכתה במכרז. דרישת הערבות אינה רק תנאי בין מציע המכרז לבין כל אחד מהמשתתפים לחוד, אלא גם תנאי בין כל המשתתפים בינם לבין עצמם, וזכותו של כל אחד מהם שכל האחרים יקיימוהו ככתבו וכלשונו... זאת ועוד, ההקפדה על תנאי הערבות מונעת רשלנות ואי דיוק, המצמיחים, לא אחת הפליה, שרירות מנהלית, ופגיעה בטוהר המידות... יוצא, אפוא, שההקפדה על תנאי הערבות מגשימה הן את עקרונות השוויון וטוהר המידות והן את המטרה הכלכלית שבבסיס דיני המכרזים. פועל יוצא של גישה זו, העומדת על חשיבותה הרבה של הערבות ועל הקשר ההדוק בינה לבין עקרונות היסוד של דיני המכרזים, היא ההלכה שלפיה פגם בערבות נחשב ככלל כפגם מהותי, אשר יש בו כדי להביא לפסילת ההצעה אף אם נעשה בתום-לב... זאת, למעט במקרים מיוחדים ויוצאי-דופן, כגון פליטות קולמוס או מקרים אחרים שבהם פעל המציע בתום-לב, והטעות עולה מן הערבות עצמה בלא שנזקקים לעניין זה לראיות חיצוניות" (שם, בסעיף 8 לפסה"ד). 11. אשר על כן, בדרך כלל פגם בערבות מהווה אי עמידה בתנאי הסף של המכרז. עם זאת, יתכנו מקרים, גם אם מעטים ויוצאי דופן, בהם למרות הפגם שנפל בערבות - תתאפשר ההצעה למכרז. זאת כאשר "מדובר בפגם שארע, אף כי המציע פעל בתום לב, והפגם על פניו נובע מפליטת קולמוס, או מטעות קלת ערך, כגון טעות בחישוב, הניכרת על פניה מהערבות עצמה. בגדר הפעלת שיקול דעת זה, לאחר שבחנה את מהות הפגם, השיקול בדבר הכדאיות הכלכלית של ההצעה הפגומה, לעומת ההצעות האחרות, הוא אחד השיקולים הלגיטימיים שהוועדה רשאית לשקול" (ר' בפרשת י.ת.ב המוזכרת לעיל, בסעיף 5 לפסק דינה של כב' השופטת ביניש). 12. בית המשפט העליון קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בדרך כלל יש לראות בפגמים בערבות, שצירף מציע להצעתו, פגמים מהותיים הפוגעים בשיוויון שבין המציעים במכרז ועל כן, דינה של ההצעה, שהערבות הפגומה צורפה לה - להיפסל. נקבע, כי מעצם היותה של הערבות תנאי סף להשתתפות במכרז, אי עמידה בו מהווה, בדרך כלל, פגם מהותי בהצעה, וכך נאמר בענין זה בעע"מ 5085/02 רמט בע"מ נ. וועדת המכרזים של עיריית ת"א- יפו,פ"ד נו(5),941 , 946: "עמידה בתנאי סף המכרז כמוה כיציאה מקו הזינוק המשותף למתחרים בתחרות. תנאי הסף הם תנאים שעל כל המשתתפים המגישים הצעה במכרז לעמוד בהם באופן שוויוני. תנאי חיוני להשתתפות במכרז הוא בדרך כלל מעצם טיבו תנאי מהותי, שכן בהעדרו, אין המשתתף המציע יכול לעבור את סף המכרז, בייחוד כאשר מדובר בתנאי שאי קיומו פוגע בעקרון השוויון". מכאן, קבלת ההצעה שלא עמדה בתנאי הסף, מהווה פגיעה בשוויון, והיא מתייחסת הן למציעים האחרים, אשר התאמצו ועמדו בתנאי הסף, והן למתחרים בכוח, אשר נמנעו מלהגיש הצעות למכרז, בשל אי עמידתם בתנאי הסף (לענייננו - דרישת הערבות). כל אלה הביאו את בתי המשפט לפסול, בדרך כלל, הצעות שצורפו להן ערבויות פגומות. כך, למשל, נפסק, שאין לקבל הצעה שגובה הערבות שצורף לה היה נמוך מהנדרש (בג"צ 173/82 מבני פלס חברה הנדסית לבניין ופיתוח בע"מ נ' עיריית נהריה ואח', פ"ד לו(2)472, וכן - ע"א 1828/93 י.ש.י את שדי חברה לעבודות בניה, חפירה ופיתוח בע"מ נ' שמחה אוריאל ובניו, חברה להנדסה ולקבלנות בע"מ, לא פורסם); כך נפסק גם, כי אין לקבל הצעה שמשך תוקפה של הערבות שצורפה קצר מהנדרש (בג"צ 751/89 א.לוי קבלני בניין בע"מ נ' עריית נצרת עילת ואח' , פ"ד מב(2)441); כך נקבע ב"פרשת המועצה המקומית מג'אר", כי חוב שחבה הרשות הציבורית לאחד המציעים אינו יכול לשמש תחליף לערבות, ועוד. מן הכלל אל הפרט: 13. כאמור, טענת העותרת הינה, כי הפגם בערבות שצורפה להצעתה אינו אלא פגם טכני, בבחינת "טעות קולמוס", שאין בצידו רווח כלכלי עבורה, או, לכל היותר, מקנה רווח כלכלי מזערי ושולי, ועל כן יש מקום להכליל מקרה זה בגדר החריגים שנקבעו בפסיקה ואשר אפשרו הכשרת הערבות הפגומה ע"י הגשת ערבות מתוקנת. אלא, שההקפדה על הדרישות הדווקניות ביחס לערבות המצורפת להצעה, הינה ביטוי ליישום עקרונות דיני המכרזים ולא לשרירותיות. ובנסיבות המקרה שבפניננו, קבלת הצעתה של העותר, על אף הפגם בערבות, היה משום פגיעה בעיקרון השוויון והתחרות ההוגנת, ולפיכך - לא היה מקום להכשיר את ההצעה. 14. ניתן לצאת מתוך ההנחה, הטובה לעותרת, כי צירפה להצעתה ערבות הצמודה לחודש אפריל 2005 במקום מרץ 2005 - בתום לב. אולם, ההקפדה על תנאי הערבות נדרשת תמיד, והתנאי של תום לב אמנם הינו תנאי הכרחי להכשרת פגם, אך אינו תנאי מספיק. (לעניין זה ר' ב"פרשת י.ת.ב." וכן ר' בעע"מ 10064/04 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה ואח', מיום 31.12.04 בחוות דעת של כב' השופטת בייניש, להלן :"פרשת מרגלית בע"מ"). ב"פרשת מרגלית בע"מ" הנ"ל נפסקו דברים היפים גם לענייננו: "המשיבות מציבות את תום הלב של מגיש הערבות הפגומה כאמת המידה המרכזית והעיקרית לבחינת משמעותו של הפגם בערבות. לשיטתן, משהוכח תום הלב של מגיש הערבות הפגומה הרי שניתן לתקן את הפגם בערבות. עמדה זו אינה העמדה שהתקבלה על דעתו של בית משפט זה. אכן, תום הלב הינו תנאי הכרחי כדי לאפשר תיקון הצעה במכרז על ידי תיקון הערבות, אך אין הוא תנאי בלעדי. כבר נאמר בפסיקתנו כי בהעדר תום לב אין לתקן גם פגם טכני וקל ערך. אולם, השיקול המכריע נקבע על פי המבחן האובייקטיבי והוא קיומו של חשש, או אפשרות, שהפגם שנפל בערבות יקנה למציע יתרון שאינו שוויוני. בשורה ארוכה של פסקי דין הבהרנו, כי החשש הפוטנציאלי מפני הפגיעה בשוויון, ובאופן כללי יותר - השמירה על האינטרס הציבורי של טוהר המידות במכרזים, הוא העיקרון המנחה בבחינת הפגמים בערבות ולא תום הלב של מגיש הערבות הפגומה...". 15. העותרת הוסיפה וטענה, כי הרווח הכלכלי שצמח לה עקב הפגם, יחסית למגישי ההצעות האחרות, הוא שולי וזניח, אך גם בנימוק זה אין כדי להצדיק סטייה מן הכלל, לפיו דינה של הצעה שהערבות שצורפה לה אינה עומדת בתנאי המכרז - להיפסל. כך נפסק בעניין זה ב"פרשת י.ת.ב.": "מידת הרווח שמפיק מציע מפגם שנפל בהצעתו, אינה יכולה לשמש נימוק מכריע לסיווגו של אותו פגם, כפגם שאינו מהותי" (ר' בסעיף 1 לפסה"ד). הפסיקה קבעה, כי מהותיות הפגם שנפל בערבות נובעת מפגיעתו בעקרון השוויון והתחרות ההוגנת כלפי מציעים אחרים בפועל ובכוח, וגם אם הפגם לא העניק למציע רווח משמעותי, עדיין הפגם יכול להיות מהותי. די לעניין זה, למשל, בכך שהערבות הפגומה יכולה להשיג למגיש אותה מרחב תמרון נוסף (כשם שנקבע ב"פרשת מרגלית בע"מ") מעבר ליתרון היחסי שרכש המציע על פני יתר המשתתפים במכרז, שהקפידו על קלה כעל חמורה. 16. במקרה זה, כמו במרבית המקרים בהם נפל פגם בערבות שצורפה להצעה, גם אם הפגם נעשה בתום לב וגם אם לעותרת לא צמח יתרון בולט כלשהו מהפגם, ערבות שהוצעה כשבסיסה מדד מאוחר מהמדד הנדרש במרכז, ואשר היווה בסיס לערבויות של המציעים האחרים - הינה ערבות שנפל בה פגם יסודי. מקרה זה אינו שונה ממקרים אחרים, בהם נפל פגם בערבות ואשר לגביהם קבע בית המשפט העליון, ב"פרשת מרגלית בע"מ" כדלקמן : "ההבנה כי בכל מקרה שבו נפל פגם יסודי בערבות קיים פוטנציאל לפגיעה בשוויון, היא זו שצריכה להנחות את וועדת המכרזים ואת בתי המשפט ולא השאלה אם בפועל הוכח כי אכן נגרמה פגיעה בשוויון ". 17. כלל זה של שוויון, הוא שעמד גם בבסיס החלטתה של וועדת המכרזים, כאשר פסלה את הצעת העותרת עקב הפגם בערבות. וועדת המכרזים הפעילה את שיקול הדעת שניתן לה, ומסקנתה לא רק שהיתה סבירה (שדי היה בכך כדי לדחות את העתירה) אלא אף נכונה, לדעתי, גם לגופו של עניין. 18. בהערה אוסיף ואציין, כי ב"כ העירייה צדק גם בטענתו הנוספת, ולפיה היה על העותרת לצרף לעתירתה גם את המשתתפים האחרים במכרז. אמנם, טענת העותרת היתה, כי יש לבטל את זכייתה של הזוכה במכרז ולהכריז עליה כעל הזוכה, שכן הצעתה היתה הזולה מבין ההצעות, אך בית המשפט העליון קבע פעמים רבות, כי יש לצרף לעתירה את כל מי שהחלטת בית המשפט עלולה לפגוע בזכויותיו, קרי, המשתתפים האחרים. אכן, הצעת העותרת היתה הזולה מבין ההצעות, אך העירייה הודיעה במפורש במכרז, כי אינה מחוייבת לקבל את ההצעה הזולה ביותר, ועל כן - היה מקום לשמוע גם את המשתתפים האחרים, בטרם יוחלט אם לבטל את זכייתה של הזוכה במכרז, בטרם יוחלט אם לקבל את הערבות שצירפה העותרת ולאפשר תיקונה ובטרם יוחלט אם העותרת היא זו שצריכה היתה לזכות במכרז. אולם, כאמור, משסברתי, כי החלטת הוועדה, לגופה, היתה נכונה, דברים אלה הם בבחינת אמרת אגב בלבד. סוף דבר: 19. סוף דבר הוא שאני דוחה את העתירה, ומימלא הצו הארעי שניתן ביום 24.07.05 - בטל. העותרת תשא בהוצאות המשיבות ושכ"ט באי כוחן - בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהן, בתוספת מע"מ כחוק. מכרזעירייה