להלן פסק דין בסוגיית הוכחת יהדות: פסק דין פתח דבר 1. המבקשות (להלן: "X" או "האם") (להלן: "X, או "הבת") אם ובת, עותרות לכך שיינתן פסק דין המצהיר כי הן יהודיות על פי לאומן ודתן לצורך הרישום לפי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק מרשם האוכלוסין" או "החוק"). זאת שעה שבמרשם האוכלוסין לצד פריט "הלאום" שלהן רשום: רומני, ולצד פריט "הדת" רשום: נוצרית. כך לאחר תיקון שנעשה על גבי טפסים אלה, שעוד אתייחס אליו, כאשר קודם לכן גם בפריט הלאום היה רשום "נוצרית" ביחס לכל אחת משתי המבקשות. וזאת יש לאמר: מרשם האוכלוסין מהווה מנגנון איסוף מידע סטטיסטי על תושבי ישראל והוא מתנהל מכוח החוק. רקע עובדתי 2. המבקשות עלו ארצה מרומניה ביום 29/10/70 ביחד עם - מי שהיה אז בעלה של X ולאחר מכן גרושה והוא אביה של X (להלן: "X" או "האב"). בעת עלייתן ארצה מולא "שאלון רישום עולה" ביחס לכל אחת מהמבקשות לצורך רישום פרטיהן במרשם האוכלוסין. האם חתומה על השאלון שבו מולאו פרטיה, נ/3, והן על השאלון שבו מולאו פרטי הבת, נ/1, שכן באותה עת היתה הבת כבת שנה וחצי. על השאלונים מצויה חותמת ביקורת הגבולות מיום 29/10/70 שצוין בה "נרשם כעולה לישיבת קבע". לא הוצג "שאלון רישום עולה" שמולא ביחס לאב ואולם אין מחלוקת על היותו יהודי וכי כך גם נרשם בפרטי הלאום והדת שלו. 3. ביום 3/12/71 נולד מויסה אדוארד, בנם של X וX (להלן: "מויסה" או "הבן"). ב"הודעת לידה" מיום 7/12/71 שמולאה ביחס לבן ובה פרטי הרישום שלו ושל הוריו, נ/9, נרשם כי הוא יהודי בפרטי הדת והלאום וכן נרשם "יהודי" בפרט של האזרחות. בהתאם גם בתעודת הלידה, ת/3, נרשם הבן כיהודי בפרטי הדת והלאום. במקום המיועד למילוי פרטי ההורים על גבי טופס "הודעת לידה" נרשם בפרטי הדת והלאום שלהם: "יהודי" ביחס לאב ו"יהודיה" ביחס לאם. גם על גבי טופס "הודעת הלידה" נעשו תיקונים, באופן שהשם "ברה" שנרשם לצד שמו הפרטי של הבן נמחק, ובאופן שהמילה "יהודי" נמחקה בפרטי הדת, הלאום והאזרחות ותחת זאת נרשם: "רומני" בפרט הלאום; "ישראלית" בפרט האזרחות; ובפרט הדת נמתח קו ומשמע: חסר דת. יצוין עוד כי על גבי תעודת הלידה שהוצאה לבן, רשום בפרט הלאום ובפרט הדת: "יהודי". 4. ביום 2/3/73 חתמה המבקשת על הצהרה בכתב בפני מנהל הלשכה לעליה ומרשם בנצרת, נ/5 (להלן: "ההצהרה בכתב"). וכך נרשם שם: "עליתי ארצה ביום 29/10/70 ביחד עם בעלי X ת.ז. Xובתנו X ת.ז. Xהנני נוצריה בדת ורומניה בלאום ובטעות נרשמתי אני ובתי X בדת ובלאום כנוצריות. כמו כן נולד לי בארץ מבעלי X בן שקראנו לו מויסה אדוארד ובטעות הוא נרשם בהודעת לידה מס' 2206253 כיהודי בדת ובלאום וגם כיהודי באזרחות. מטרת הצהרה זו היא לתקן את הלאום ברשום שלי ושל בתי X מנוצרי לרומני, ותקון הלאום של בני מויסה אדוארד מיהודי לרומני ומחיקת הפרט יהודי ברישומו בדת ובאזרחות ואילו השם ברה ליד שמו הפרטי הכוונה היא לשם המשפחה ואילו בעלי X הוא יהודי". מנהל הלשכה לעליה ומרשם אישר בחתימתו על ההצהרה בכתב, כי X חתמה בפניו לאחר שהוזהרה להצהיר את האמת. בהמשך להצהרה בכתב חתומה X על טופסי "בקשה להשלמות ולתיקונים במרשם האוכלוסין", נ/2 ונ/4, בהתייחס לשינוי הלאום שלה ושל הבת מ"נוצרית" "לרומני". בבקשות נרשם כי האסמכתא לכך היא ההצהרה בכתב של האם. בתחתית הטופס אישר מנהל הלשכה לעליה ומרשם את הבקשות, ובנימוקי ההחלטה רשם: "טעות סופר - אין לאום נוצרי". בהמשך להצהרה בכתב גם חתומה X על "בקשה להשלמות ולתיקונים במרשם האוכלוסין ובפנקס הלידות" בהתייחס לטעויות שצוין בהצהרה בכתב שחלו ברישום שבהודעת הלידה של הבן. אף בתחתית טופס זה נמצא שמנהל הלשכה לעליה ומרשם אישר בחתימתו את הבקשה ובנימוקי החלטתו נרשם: "בדקתי תיקי ההורים. האב יהודי בדת ובלאום והאם נוצריה בדת ורומניה בלאום". השינויים במרשם האוכלוסין בוצעו ביחס למבקשות. אין מחלוקת שהם לא בוצעו ביחס לבן, אף שהבקשה לביצוע השינויים אושרה, ולטענת המשיבים בטעות לא תוקנו הרישומים לגביו; מכל מקום, הבן אינו צד לתובענה ולא נתבקש כל סעד ביחס אליו. 5. מטעם המבקשות נשמעה עדות האם והבת וכן נשמעה עדותו של האב. למרבה הצער לאחר שנשמעה עדותה של האם ונסתיימה פרשת התביעה ובטרם נשמעה פרשת ההגנה נפטרה האם. מטעם המשיבים נשמעה עדותה של רחל זבולון, סגנית לשכת מנהל האוכלוסין תל-אביב. טענות הצדדים במישור העובדתי 6. לטענת המבקשות, הן יהודיות ומנהלות אורח חיים יהודי מאז ומתמיד, ובהתאם נתבקש השינוי ברישום משזה אינו משקף נכונה את דתן ולאומן. לגרסת האם, שאלון רישום עולה, ביחס אליה ולבת, נחתם על ידה כבר בשדה התעופה בעת עליית המשפחה ארצה. באותו מעמד נדרשה לדבריה לחתום על מספר רב של מסמכים לצורך קבלת תעודת עולה, בלא שהוסבר לה תוכנם של המסמכים. לדבריה לא נשאלה באותו מעמד ביחס לדתה או לאומה, ולא ברור לה כיצד נרשם מה שנרשם. לטענתה, כעבור כשלוש שנים בעת שהתייצבה במשרדי עמידר בנצרת, התברר לה להפתעתה מדברי הפקיד בעמידר כי היא רשומה כרומניה בתעודת הזהות. לדבריה: "נבהלתי ונפגעתי מדברי הפקיד, שכן רישום זה בכלל לא היה נכון ולמחרת באתי למשרד הפנים במטרה לתקן את הרישום מ'רומניה' ל'יהודיה' " (סעיף 7 לתצהיר המשלים של X). בהגיעה למשרד הפנים אמרה לפקיד, לדבריה, כי נפלה טעות בתעודת הזהות שלה משנרשם בסעיף הלאום "רומניה" במקום "יהודיה" וכי היא מבקשת לתקן את הרישום. יצויין במאמר מוסגר, כי באותה עת נכלל פרט הלאום (לא כן פרט הדת) בגדר הפרטים הדורשים ציון בתעודת הזהות, אך לא עוד מאז התיקון בשנת 2002 לתקנות מרשם האוכלוסין (רישומים בתעודת זהות) התש"ן-1990, עם ביטול סעיף 2(א)(5) לתקנות אלה. לגרסתה של האם, נתבקשה על ידי פקיד הרישום לכתוב את בקשתה בכתב, ואולם משלא ידעה לכתוב בעברית ביקשה מהפקיד לעשות זאת במקומה. לטענתה "הפקיד רשם מה שרשם, חתמתי ואז אמר שאקבל תשובה בבית" (סעיף 8 לתצהיר המשלים של X); ואולם היא לא קיבלה כל תשובה. 7. לטענתה של X, רק משהוגשה התובענה הוצגו לפניה המסמכים שעליהם היא חתמה בפני פקיד הרישום, ככל הנראה באותו מעמד שבו ביקשה לדבריה שינוי הרישום מרומניה ליהודיה - ההצהרה בכתב (נ/5) והבקשות לביצוע שינויים ברישום (נ/2, נ/4, נ/7); אלא שההצהרה בכתב שנרשמה כביכול בשמה ושעליה חתמה, אינה הצהרתה לדבריה, והדברים שנרשמו שם הם שקריים ואף מחוסרי הגיון. לגרסתה, בכלל לא ידעה על רישום הדת באשר זה לא מופיע בתעודת הזהות, וידעה רק על רישום הלאום בתעודת הזהות: "רומניה", וזאת בלבד ביקשה לשנות. גם לא ביקשה לטענתה לשנות דבר ברישום שבמרשם האוכלוסין ביחס לילדיה. לטענתה, המלל הרב שנרשם כהצהרתה על גבי ההצהרה בכתב לא היה רשום שם בעת שחתמה על מסמך זה והיא מעלה חשש להוספת המלל לאחר חתימתה ובלא ידיעתה (ראו: פרוטוקול עמ' 12 שורות 15-26). X טוענת עוד כי תוכן ההצהרה בכתב והבקשות שעליהן הוחתמה בעת שהגיעה לפקיד הרישום בשנת 1973 - על מנת לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין ובפרטיה שלה בלבד, כך שישקף את היותה יהודיה - "הם פרי דמיונם של אדם שאין לו כל קשר אלי או להצהרתי. הם ככל הנראה נרשמו בזדון לאחר שהתברר שאכן נפלה טעות במרשם ביחס למשפחתי" (סעיף 15 לתצהיר המשלים של X). יוער כי התצהיר המשלים ובו פירוט הטענות הנ"ל ניתן על ידי X רק לאחר שהוגשה תשובת המשיבים לתובענה והוצגו המסמכים כאמור, אשר לטענתה נדהמה כאשר ראתה אותם. 8. הרקע להגשת התובענה - ועוד בטרם הוצגו המסמכים הללו בפני המבקשות - הוא נישואי הבת, אשר לדבריה כאשר החליטה להינשא ופנתה לרבנות, התברר לה כי אינה רשומה כיהודיה וכי עליה להוכיח את יהדותה; או אז פנתה הבת לבית הדין הרבני האזורי שדחה את בקשתה בשל היעדר הוכחות, וגם ערעור שהגישה לבית הדין הרבני הגדול נדחה בהחלטה מיום 25/11/98 תוך שנקבע כי אין אפשרות לאשר את יהדותה וכי עליה לעבור גיור כמקובל (החלטת בית הדין הרבני הגדול צורפה כנספח לתצהיר הבת). במצב דברים זה, נישאה הבת בשנת 1998 בנישואין אזרחיים בקפריסין, לבעלה שהוא יהודי (ראו: נ/8). X באותה תקופה, משנת 1984 ועד שנת 2000, התגוררה בדרום אפריקה ולטענתה רק כאשר חזרה ארצה הבינה מהבת כי קיימת בעיה ברישום יהדותה, שכן סברה שדי בהגשת הבקשה לשינוי הרישום שהגישה עוד בשנת 1973 אף שלדבריה לא קיבלה תשובה לבקשה והיא "עדיין מחכה" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 18-24). 9. המשיבים מצידם טוענים, כי הרישום במרשם האוכלוסין נעשה מלכתחילה על פי הודעתה של המבקשת בעת שמסרה את פרטיה כאשר עלתה ארצה וחתמה על "שאלון רישום עולה" בהתייחס אליה ובהתייחס לבת. גם השינויים שנרשמו נעשו לבקשתה ואין יסוד לטענתה שלפיה המלל בהצהרה בכתב שעליה היא חתומה משנת 1973 ובבקשות עליהן חתמה בעקבות אותה הצהרה ובאותו מעמד, נרשם שלא על דעתה ולא על פי בקשתה. משכך, היה על המבקשות להוכיח את יהדותן ככל הנדרש על פי החוק ולצורך שינוי הרישום במרשם האוכלוסין, בפנותן לבית המשפט בבקשה למתן הצהרה כאמור. המסגרת הנורמטיבית 10. כל תושב בישראל חייב רישום במרשם האוכלוסין מכח חוק מרשם האוכלוסין, ביחס לפרטים הנוגעים לו, כמפורט בסעיף 2 לחוק. בין פרטים אלה כלולים גם הלאום והדת. החוק מבחין בין רישום ראשון ושינוי רישום. עניינו של סעיף 5 לחוק ברישום ראשון של מי שלא נולד בישראל, וזו לשונו: "כל תושב חייב למסור לפקיד רישום תוך שלושים יום מיום כניסתו לישראל לראשונה, ואם היה לתושב לאחר כניסתו לישראל - מיום שהיה לתושב, הודעה על פרטי הרישום שלו לפי סעיף 2; ואם נכנס או היה לתושב כשבחסותו קטין או בגיר שאינו מסוגל למלא חובתו לפי סעיף זה, ימסור גם הודעה על פרטי הרישום שלהם". בהתאם לאמור אמנם נרשמו פרטי המבקשות מיד עם הגעתן לראשונה לארץ (ראו: נ/1, נ/3). קיימת חשיבות להבחנה בין רישום ראשון לבין שינוי הרישום, בנוגע לסמכותו של פקיד הרישום לדרוש הוכחות בדבר אמיתות ההודעה. בעוד אשר על פי סעיף 19ב לחוק, רישום ראשון יירשם על פי תעודה ציבורית שהוצגה לפקיד הרישום, ובאין תעודה כזאת - על פי הודעה בלבד של התושב (בכפוף לסמכויות הנתונות לפקיד הרישום כמפורט בסעיף 19 לחוק), הרי שינוי רישום לא ייעשה רק על פי הודעתו של התושב ועליו להציג עמה תעודה ציבורית המעידה על השינוי (ראו: סעיפים 19ג, 19ד לחוק, וכן ראו: בג"צ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 676, להלן: "עניין גולדשטיין"). יצויין עוד כי סעיף 23 לחוק מסמיך את פקיד הרישום להורות על תיקון טעות סופר שחלה במרשם, וכך אמנם התייחס פקיד הרישום לשינוי שבוצע בשנת 1973 בפרט הלאום של המבקשות בעת שזה שונה מ"נוצרית" ל"רומני", מאחר ש"אין לאום נוצרי", כפי שרשם בנימוקי החלטתו וזאת בנוסף להצהרה בכתב שעליה חתומה האם (ראו: נ/2, נ/4). 11. בשל הצורך בתעודה ציבורית לצורך ביצוע שינוי הרישום שבו חפצו המבקשות, פנו לבית המשפט בבקשה להצהיר על יהדותן. אלא שבסיכום טיעוניהן טענו המבקשות כי לאחר שקיבלו לידיהן את מסמכי המרשם שברשות המשיבים, ומשנוכחו לדעת שהרישום שנעשה לא היה תקין לנוכח הטענות כפי שפורטו לעיל שלפיהן מלכתחילה נרשמו פרטי הדת והלאום ללא ידיעתה ושלא על דעתה של המבקשת וכך גם השינוי בפרט הלאום של המבקשות, אזי יש להתייחס לרישום ב"הודעת הלידה" של הבן - שם נרשם בפרטי הדת והלאום של הבן ושל ההורים: "יהודי" - כאל רישום ראשון, שכן זו היתה הצהרה ראשונה מדעת מצד המבקשת, לטענתה. משכך ואם ברצונם של המשיבים לטעון נגד רישום זה, עליהם הנטל להוכיח כי אינו נכון (ראו: סעיפים 2 ו-13 לסיכום טיעוני המבקשות). אומר מיד, כי טענה זו אין בה ממש. סעיף 6 לחוק עניינו ברישום ראשון של מי שנולד בישראל וזו לשונו: "הודעה על לידה שאירעה בישראל תימסר לפקיד רישום תוך עשרה ימים; ההודעה תימסר על ידי האחראי על המוסד שבו אירעה הלידה, או - על ידי הורי הילוד, הרופא והמיילדת שטיפלה בלידה - אם אירעה במקום אחר; ההודעה תכלול את פרטי הרישום של הילוד ופרטים אחרים שייקבעו בתקנות, באישור ועדת הפנים של הכנסת". רישום על פי הודעת לידה מהווה אפוא "רישום ראשון" כמשמעו בחוק ביחס לילוד ולא ביחס להוריו. אשר לטענת המבקשות בדבר חוסר תקינות הרישום הראשון ביחס אליהן, באופן שנעשה, וכן בנוגע למסמכים האחרים עליהם הוחתמה האם בלשכת הרישום בשנת 1973 - טענה זו לא הוכחה ולא שוכנעתי שיש לה יסוד, כאשר יוזכר שהאם אינה מכחישה את חתימתה על כל המסמכים הללו, הן אלה שנחתמו מיד עם הגעתן של המבקשות לארץ בשנת 1970 והן אלה שנחתמו בשנת 1973 שעה שנתבקש תיקון הרישום. 12. מאידך גיסא קיימת חזקת תקינות המעשה המינהלי הקיימת לרשויות המדינה בתחום המשפט הציבורי וזו לא נסתרה, מה גם שככל שעובר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות (ראו: ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 756 והאסמכתאות שם). עוד יוער בהקשר זה, כי בתצהיר שניתן בתמיכה לתובענה טענה X כי: "לאורך השנים לא הייתי מודעת לבעיה, שכן הנחתי כי רשמו 'רומניה' בסעיף הלאום בשל העובדה שבאתי מרומניה. היה לי ברור כי אני רשומה כיהודיה בסעיף הדת" (סעיף 12 לתצהיר X שניתן בתמיכה לתובענה). ובהמשך: "בשנת 1984 נסעתי לדרום אפריקה וחזרתי ארצה בשנת 2000. רק כאשר חזרתי ארצה, הסבירה לי בתי כי קיימת בעיה ברישום יהדותי". הטענה כי הרישום "רומניה" בסעיף הלאום בתעודת הזהות הפריע לX ועד כדי כך שכבר בשנת 1973 נזדעקה ופנתה למשרד הפנים משזה נודע לה על מנת לשנות את הרישום ל"יהודיה", נטענה לראשונה על ידי האם רק בתצהיר המשלים שניתן על ידה לאחר שלטענתה הוצגו בפניה ההצהרה בכתב ובקשות השינוי שעליהן חתמה בפני פקיד הרישום בשנת 1973. העובדה שאין זכר לטענה זו בתצהיר הראשון והיא אף אינה משתמעת מהאמור שם, עומדת לחובת גרסתה. אפנה אפוא לברר אם הוכיחו המבקשות את יהדותן לצורך שינוי הרישום כמבוקש על ידן. האם הוכיחו המבקשות את יהדותן ככל שנדרש לשינוי הרישום במרשם האוכלוסין 13. על פי האמור בתצהירה של האם, היא נולדה ברומניה להורים יהודיים ואף הסבים מצד אמה היו יהודיים. בבית שמרו ושומרים על מסורת יהודית, חגים ושבתות. גם הסבים וגם ההורים שלה נקברו לטענתה בבתי קברות יהודיים ברומניה. עוד היא מספרת שידוע לה שהוריה נישאו בטכס יהודי, שכן היא ראתה את הכתובה שלהם ותמונות מהטכס. אף היא לטענתה נישאה לבעלה X, בשנת 1968, בטכס יהודי מלא, כאשר מי שהשיא את בני הזוג היה הרב הראשי בעיר מגוריה. הכתובה לדבריה נשרפה כאשר בשנת 1975 ארעה שריפה בביתה שבנצרת. הבת והבעל X תמכו בתצהיריהם בעדות האם. כן הציגו המבקשות צילום קברה של אמה של X כראיה ליהדותן וצרפו תצהיר מיום 31/10/96 שניתן על ידי גב' אתי ספרץ (להלן: "תצהיר ספרץ"). ספרץ ילידת 1928 ומתגוררת ברומניה, ובתצהירה היא מצהירה כי הכירה היטב את הוריו של X שהיו יהודיים וכי זכור לה שX נישא לX ושהחופה נערכה על ידי בורה שרייבר, מי שעל פי עדותה של X היה הרב הראשי שבעיר מגוריה. לבסוף נטען על ידי ב"כ המבקשות בתגובתן לסיכומי המשיבים, כי אף X עצמה נקברה בקבורה יהודית. המשיבים מצידם טוענים כי המבקשות לא הציגו כל ראיה ליהדותן. אמנם הוצג צילום של קברה של אמה של X שנראה על פניו כקבר יהודי, ת/1, אך אין די בכך כדי להוכיח את יהדותה של אמה של X ולא את יהדותן של המבקשות. אשר לתצהיר ספרץ טוענים המשיבים כי יש להתעלם ממנו משלא הגיעה להיחקר עליו, מה גם שאין בתצהירה כדי להוכיח את יהדותן של המבקשות. בהתייחס לקבורתה של X, טוענים המשיבים כי היא לא נקברה בקבורה יהודית הלכתית. 14. דעתי היא כי המבקשות לא הוכיחו את יהדותן לצורך מתן צו הצהרתי כמבוקש על ידן, על מנת לשנות את פרטי הלאום והדת שלהן במרשם האוכלוסין. אקדים ואומר כי תכליתו של מרשם האוכלוסין הינה בעיקרה איסוף מידע סטטיסטי בנוגע לתושבי המדינה. לגבי פרטי הלאום והדת, הרישום אף אינו מהווה ראיה לכאורה לאמור בו (ראו: סעיף 3 לחוק). עם זאת, חוק מרשם האוכלוסין קובע בסעיף 3א(ב) שבו: "לעניין חוק זה וכל רישום או תעודה לפיו, 'יהודי' - כמשמעותו בסעיף 4ב לחוק השבות, תש"י-1950". וסעיף 4ב לחוק השבות תש"י-1950 קובע לאמור: "לעניין חוק זה - 'יהודי' - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". שעה שפקיד הרישום נדרש ל"רישום ראשון" כמשמעו בחוק, רשאי הוא לסרב לרשום פרט רישום על פי הודעתו בלבד של תושב (להבדיל מתעודה ציבורית), אם היה לו יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה (ראו: סעיף 19ב(ב) לחוק). הפסיקה פירשה הוראה זו באופן שנכון גם היפוכו של דבר, דהיינו, אם אין לפקיד הרישום יסוד סביר להניח שההודעה אינה נכונה, אסור לו לסרב לרשום על פי ההודעה גם אם תוקפה המשפטי אינו נקי מספיקות (ראו: בג"צ 143/66 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 225; עניין גולדשטיין, שם בעמ' 663-664 ולאחרונה - פסק דינו של כב' הנשיא (בדימ') א' ברק בבג"צ 3045/05 בן ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, תק-על 2006(4) 1725). ואולם אין להסיק מכך כי ברצות תושב לשנות את הרישום וכאשר לצורך זה הוא נדרש לתעודה ציבורית, ייעשה הדבר לפי רצונו הסובייקטיבי כפי שלמעשה טוענות המבקשות בסיכום טיעוניהן, אלא שאך מובן הוא שהשינוי המבוקש טעון הוכחה; וכאשר מתבקש שינוי כבמקרה דנן, להצהיר על יהדותן של המבקשות, מוטל עליהן להוכיח כי הן מקיימות אחר ההגדרה של "יהודי" כדרישת החוק. 15. בענייננו - הודתה X כי אין בידה כל מסמך המוכיח שהיא יהודיה (ראו: עמ' 11 שורות 13-14). אף טענתה כי נישאה לX כדת משה וישראל לא הוכחה. מאידך גיסא כאשר נחקר X, מי שהיה בעלה, העיד כי בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים (עמ' 15 שורה 24). גם בתצהירה של ספרץ אין כדי לסייע בידי המבקשות. ראשית דבר, היא לא הגיעה לבית המשפט על מנת להיחקר על תצהירה. אך מעבר לכך, ספרץ בתצהירה מצהירה על היכרותה הקרובה עם הוריו של X ועל היותם בני הדת היהודית, והרי אין חולק שX יהודי. אין בתצהירה כל התייחסות להוריה של X והרי השאלה היא, לצורך החוק ושינוי הרישום: האם אמה של X היתה יהודיה. בנדון זה תצלום קברה כשלעצמו לא די בו. אעיר בנקודה זו באשר לקבורתה של X, מאחר שהצדדים ראו לנכון להתייחס לכך - ברשיון הקבורה שהוצג, ת/2, צוין כי היא יהודיה על פי הצהרת משפחתה ונוצריה על פי משרד הפנים, ומעבר לכך ניתנה רק הצהרת באת כוחן של המבקשות שלפיה X נקברה בטכס יהודי. בכל מקרה, אין באמור משום הוכחה לכך שאמה של X היתה יהודיה ולא ליהדותן של המבקשות. מן הראוי לאמר כי לא מן הנמנע שX וX אמנם קיימו אורח חיים יהודי, כאשר יוזכר שאין מחלוקת בדבר יהדותו של X. יתכן שגם בבית הוריה של X קיימו אורח חיים כזה, אך אין בכך משום ראיה ליהדותה של אמה של X, כדרישת החוק. כפי שכבר ציינתי - לרישום במרשם האוכלוסין לעניין הדת והלאום, תוקף מוגבל. הוא לא מקור לסטטוס וזכויות ובוודאי שאין בו כדי לקבוע ביחס להרגשתו האישית והפנימית של אדם בדבר השתייכותו הלאומית או הדתית. עם זאת, כאשר מתבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי ביחס ליהדותן של המבקשות לצורך ביצוע שינוי רישום קיים בפרט הלאום והדת שלהן, השאלה שיש ליתן לה מענה היא: האם הוכחה השתייכותן לדת היהודית לצורך שינוי הרישום, וזאת תוך שימת דגש להגדרה שבחוק. המבקשות כאמור לא הרימו את הנטל להוכיח את טענתן. משכך, התובענה נדחית. בשים לב לנסיבות תיק זה, אינני עושה צו להוצאות. מרשם אוכלוסיןיהדות