גזר - דין 1. הנאשמת הורשעה, בהתאם להודאתה, בביצוען של עבירות אלה: ביצוע פעולה המהווה או עלולה להוות פגיעה בסביבה החופית, עבירה על סעיפים 7(א)(3) ו- 4 לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 (להלן: "החוק"); הקמת מכשול החוסם את המעבר החופשי לאורך תחום חוף הים, עבירה על סעיפים 7(א)(3) ו-5 לחוק; אי-ביצוע צו שנמסר לפי סעיף 9 לחוק, עבירה על סעיף 7(ב) לחוק. 2. בעובדות כתב האישום נכתב, שעיריית נהריה, שהיא הבעלים של מסעדת "רוגע" הממוקמת על טיילת חוף ימה של העיר נהריה, השכירה את המסעדה לנאשמת ו/או לבעלה מר שמעון עזרן. עוד נטען כי הנאשמת הקימה רצפת עץ בשטח של כ-50 מ"ר בסמוך לנכס, ולעומק של 5 מטרים לתוך רצועת החוף החולית (להלן: "הדק"), וזאת ללא היתר. ביום 10.6.07 הוצא לנאשמת צו להסרת הפגיעה בסביבה החופית מכוח סעיף 9 לחוק, וערעורה בעניין זה נדחה. ביצוע הצו נדחה למועדים מאוחרים, בכדי לאפשר לנאשמת הגשת ערעורים, אך הוא לא בוצע במועד. 3. כתב האישום מפרט את הפגיעה החופית שנגרמה כתוצאה מבניית הדק, ובין היתר נכתב, שהדק "יצר שינוי ניכר במהלך ההתפתחות הטבעית ובשימור הסביבה החופית. הקמת הדק מצרה את רצועת החוף החולי הפתוחה לשימוש הציבור וגורמת לשיבוש ממשי של החי והצומח הימי והחופי על ידי יצירת שינויים ניכרים לרבות פסולת, הצלה, זיהום אור וכיוצ"ב, שינויים אשר הופכים את תנאי הסביבה החופית לעויינים לתהליכים טבעיים האופייניים לה, כגון רביית צבי הים...". 4. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמת קנס כספי ע"ס 30,000 ₪, ואילו ב"כ הנאשמת עתר לקנס ע"ס 500 ₪. עוד סוכם, שהנאשמת תחוייב לחתום על התחייבות כספית להמנע מביצוע עבירה דומה בעתיד. 5. לאחר מועד מתן הכרעת הדין, פירקה הנאשמת את הדק, וב"כ המאשימה אישר זאת בישיבת היום. 6. ב"כ המאשימה ביקש לחייב את הנאשמת בתשלום קנס ע"ס 30,000 ₪, וכן בחתימתה על התחייבות כספית ע"ס 60,000 ₪, תוך שהדגיש את הפגיעה שגרמה בניית הדק לנכסיה הטבעיים של מדינת ישראל, ואת מגמת ההחמרה שבתי המשפט נוהגים בסוגיות כגון אלו. עוד נטען, שהענישה המקסימלית המותרת עולה בהרבה על הסכום שנתבקש על ידו, כך שהמאשימה לקחה בחשבון את מכלול נסיבותיה של הנאשמת, עת עתרה לסכום שנדרש. עוד נטען בעניין הפרת הצו ע"י הנאשמת. 7. ב"כ הנאשמת ביקש להקל עם מרשתו, ולא להטיל עליה קנס מעבר לסך של 500 ₪, או לסכום המתקרב אליו, תוך שהדגיש את מצבה הכלכלי הקשה, את העובדה שבעלה נאלץ לעזוב את הארץ בכדי לנסות את מזלו הכלכלי בארה"ב, דבר שלא צלח בו. עוד נטען שהנאשמת לא הפיקה רווחים כתוצאה מבניית הדק, וכי היא האמינה שעיריית נהריה מעודדת את בנייתו. 8. הנאשמת עצמה טענה בפניי, באומרה שהיא העבירה את המסעדה לחברת ניהול, וזו משלמת לה פחות מדמי השכירות שהיא מעבירה לעיריית נהריה, מאחר וחוזה השכירות טרם הסתיים, והיא ביקשה אגב כך לצמצם את נזקיה. הנאשמת נשואה ואם לשני ילדים, הסמוכים על שולחנה, והיא עובדת כמזכירה ומשתכרת כ- 5,000 ₪ לחודש. בעלה יחל בימים אלה לעבוד. 9. סעיף 1 לחוק מונה את מטרותיו, וכך נכתב בו: "מטרות חוק זה הן: (1) להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר פגיעה בהם; (2) לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור, ולדורות הבאים; (3) לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית." 10. אכן קיימת חשיבות רבה בשמירה על נכסיה ואוצרותיה הטבעיים של מדינת ישראל, והעבירות שבוצעו ע"י הנאשמת פגעו בנכסים אלה. המודעות הציבורית עלתה בשנים האחרונות בכל הנוגע לאיכות הסביבה, וגם המחוקק נדרש לכך וחוקק חוקים חדשים, כגון החוק נשוא גזר דין זה, ואף העלה את רף הענישה, והכל בכדי לבטא את הסלידה ממעשים הפוגעים בנכסי הטבע. איכות הסביבה ובריאות הציבור הם אנטרס ציבורי חשוב, ועל בתי המשפט לשמור על אנטרס זה ולהעניש את הפוגעים בו. 11. ב"כ המאשימה טען כי המדובר בעבירה כלכלית, שיש בביצועה כדי להגדיל את רווחי הנאשמת. ב"כ הנאשמת, והנאשמת עצמה, התנגדו לטיעון זה, תוך שהציגו את טענותיהם בנוגע להפסדיהם. בין אם הרוויחה הנאשמת כתוצאה מביצוע העבירות, ובין אם לאו, עדיין מטרת ביצוען היתה הפקת רווחים, שהרי בבניית הדק הרחיבה את שטח המסעדה, ויפתה אותה, ואיני רואה כל מטרה בעשיית הנ"ל למעט הפקת רווחים. ניהול כושל של המסעדה והעדר הפקת רווחים, הינם מעניינה של הנאשמת, לא של בית המשפט. 12. החוק נשוא גזר דין זה פורסם ברשומות באמצע חודש אוגוסט שנת 2004, והוא נכנס לתוקף שלושה חודשים לאחר מכן. המדובר בחוק חדש יחסית, והמאשימה טרם עשתה בו שימוש עד למקרה זה. בנסיבות אלה, לא אמצה את הדין עם הנאשמת, ולא אטיל עליה את העונש שהיה ראוי להטילו, אך על כולם לדעת, שאל להם לפגוע בחופי הים, ובכל נכס טבע אחר הקיים במדינה, והעובר על הוראות החוק יהא צפוי לענישה מחמירה, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם לענישה מאחורי סורג ובריח, שהרי החוק קובע ענישה של עד 6 חודשי מאסר למפריו. 13. התחשבתי בהודאת הנאשמת, בעובדה שתקופת אי-ביצוע הצו היתה קצרה, במצבה האישי והמשפחתי, וכן במצבה הכלכלי. עוד התחשבתי בעובדה שהנאשמת הסירה בסופו של דבר את הדק, הגם שהדבר נעשה לאחר מתן הכרעת הדין. 14. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים והשקלולים החלטתי לדון את הנאשמת לעונשים אלה: א. קנס על סך 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים על סך 2,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.7.08 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. ב. הנני מחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות כספית על סך 20,000 ש"ח, להמנע מביצוע אחת או יותר מהעבירות בהן הורשעה בתיק זה וזאת תוך 3 שנים מהיום. אם לא תחתום הנאשמת על ההתחייבות היום היא תיאסר למשך חודש. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום. חוף היםשמירת הסביבה החופית