סעיף 87 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מוסר בידי ביהמ"ש סמכות שבשיקול דעת לעכוב ביצוע עונש. שם נקבע כי נקודת המוצא היא, כי מי שהורשע בדרגה הראשונה, אינו עוד בחזקת חף מפשע ועליו ליתן הדין על מעשיו ללא עכוב, מייד או בסמוך לגזירת הדין משיקולים של הרתעה, אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק, באפקטיביות של פעולתן ועוד. להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע עונש: החלטה 1. המבקשים הורשעו בבימ"ש השלום בת"א-יפו, ת"פ 7146/01 ונגזר דינם ביום 8.9.05, בעבירות שמוש במרמה, עורמה ותחבולה בניגוד לסעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה תשכ"א -1961 - מספר אישומים. ביהמ"ש קמא גזר למבקש 1 (להלן:"המבקש"), 50 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מע"ת וקנס בשעור של 1 מיליון ₪ או 20 חודשי מאסר תמורתו, אותם הורה שישלם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים החל מתאריך 16.10.05. למבקשת 2 (להלן:"המבקשת") נגזר קנס בשעור של 1.5 מיליון ₪ לתשלום ב- 15 תשלומים חדשיים ושווים החל מיום 15.1.06. 2. המבקשים הגישו ביום 23.10.05 ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. עוד קודם לכן, ביום 16.10.05 הגישה המדינה, המשיבה בדיון הנוכחי, ערעור על גזר הדין שנגזר על מבקש 1 ואילו ביום 11.1.06 הגישה בקשה לתיקון הערעור לצורך הוספת המבקשת כמשיבה נוספת לערעור המדינה, לערעור על הכרעת הדין בעניינה (אפשר וגם על גזר דינה). ההחלטה דכאן הינה לבקשת המבקשים לעכב ביצוע תשלום הקנסות אשר הוטלו על המשיבים, עד אשר ינתן פס"ד בערעורים בפני הערכאה הנוכחית או למועדים חילופיים כמצוין בבקשה. המבקש החל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו ביום 8.9.05. 3. ביום 15.11.05 החליט מותב אחר, לדחות הבקשה לעכוב ביצוע תשלום הקנסות בלא שקיים דיון בבקשה. על כך הוגש ערעור בבימ"ש העליון בע"פ 10933/05 ביום 12.12.05, החזיר הבקשה לדיון במעמד הצדדים, וזה אכן התקיים לגופה של בקשה ביום 3.4.06. תוך כך לתקופת הביניים עיכב ביהמ"ש העליון ביצוע תשלום הקנסות. 4. ההלכה היא כי לא הרי עיכוב ביצוע עונש מאסר כעיכוב ביצוע תשלום קנס. תשלום הקנס אינו עלול, בדרך כלל, לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך, שכן גם אם ישולם ניתן להחזירו במידת הצורך (השווה: ע"פ 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת ישראל תק-על 2001(1) 1578; בש"פ 8574/96, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, תק -על 96 (4) 61; רע"פ2802/03 אל סדון נ' מדינת ישראל, תק- על 2003(2) , 2731). וכן יאמר שחזקה על המדינה, כי תשיב למבקשים את כספם אם אכן יזכו בערעורם. 5. ב"כ המבקשים הפנתה עם זאת לפסיקה, חריגה למדי יש לאמר, בה נעתרה בקשה לעכוב ביצוע תשלום קנס כע"פ 2085/05 עופר מקסימוב נ' מ"י (לא פורסם). ע"פ 10822/04 פוליצר נ' מ"י (לא פורסם). 6. סעיף 87 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מוסר בידי ביהמ"ש סמכות שבשיקול דעת לעכוב ביצוע עונש. ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מ"י תק-על 2000(2), 1640 מסר בידינו הכלים להפעלת אותו שיקול הדעת. שם נקבע כי נקודת המוצא היא, כי מי שהורשע בדרגה הראשונה, אינו עוד בחזקת חף מפשע ועליו ליתן הדין על מעשיו ללא עכוב, מייד או בסמוך לגזירת הדין משיקולים של הרתעה, אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק, באפקטיביות של פעולתן ועוד. טוענת המדינה כי בידי המבקש כספים ונכסים רבים, כך שיש ביכולתו וביכולת המבקשת לשלם הקנס לאלתר ובוודאי, באופן שבו ציווה עליהם ביהמ"ש השלום לשלמם בתשלומים נוחים. 7. מנגד, מציגה ב"כ של המבקשים העובדה שהמבקש במאסר למשך עוד כ- 3 שנים ויותר. במקביל הוא עצור עד תום ההליכים, בהחלטות בהליכים שונים מוקפאים כל נכסיו, בהם סכומי כסף בשעור של כ- 32 מיליון ש"ח. ביהמ"ש העליון בבש"פ 9694/02 רביזדה נ' מ"י פ"ד נז (1) 176 ובבש"פ 807/03 רביזדה נ' מ"י הגיע למסקנה, לאחר התמשכות מעצרו באחד מתיקיו, כי קיים חשש שהוא במעצר בשל אי יכולתו לעמוד בתנאים כספיים לשחרור. 8. הנני קובע שיש במקרה זה להעתר לבקשת המבקש ולדחות בקשת המבקשת. א. באשר למבקשת עסקינן בחברה בע"מ, אישיות משפטית שאי תשלום הקנס במועד על ידה לא יגרור תוצאה של מאסר - משמע תוצאה בלתי הפיכה וקיצונית. אין כל נימוק מדוע לא ישולם הקנס מטעמה כפי שפסק ביהמ"ש השלום ובתנאים שקבע. בשל העיכוב בביצוע עד עתה, הנני מורה הוראה יחידה לפיה תשלומי הקנס יחלו ביום 15.5.06. ב. שונה המצב בעניינו של המבקש. אם אכן טענתו שאין ביכולתו לשלם הקנס נכונה, ואין בידי בהליך הנוכחי כלים מספיקים להכריע בעניין, אי עיכוב ביצוע תשלום הקנס על פי הוראת סעיפים 46 ו - 71 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, תביא בהכרח להפסקת ריצוי מאסרו כפי שהוטל ע"י ביהמ"ש השלום והתחלת ריצוי 20 חודשי המאסר חלף הקנס ומיד. עונש מאסר כזה, על פי בג"צ 60/83 האשם מחמיד יוניס שעת נ' שירות בתי הסוהר פד לז (1) 754, אינו הפיך (להבדיל מהחזרת הקנס). ג. ערעורו של המבקש ישמע עוד חודשים ספורים, בוודאי בטרם יסיים הנאשם לרצות את עונש המאסר בו הוא נתון והיה וידחה ערעורו כפי שסבורה המדינה, אזי ידרש לשלם הקנס. אין חשש שמא יתחמק מתשלומו; כך שגורם ההרתעה שבענישה, או אמון הציבור במערכת עשיית הצדק אין חשש שינזקו. ד. על כפות המאזניים מונח מחד החשש (אפילו הוא לא מוכח דיו) שהמבקש ידרש לשלם הקנס שהוטל עליו או חלקו במאסר שלא לצורך במקום בדמים, ומאידך דחייה בתשלום הקנס לתקופה מוגבלת כאשר אי התשלום ממילא יגרום לריצוי תקופת המאסר החלופית, כך שלא ינתן למבקש כל יתרון של ממש ואף האנטרס הציבורי לא יחסר באופן ממשי. 9. הנני איפוא מקבל בקשתו של המבקש. תשלום הקנס יעוכב עד מתן פס"ד בערעור. נדחית בקשת המבקשת והיא תשלם קנס בתשלומים כפי שנקבעו בבהמ"ש קמא, וזאת כאמור החל מיום 15.5.06. משפט פליליעיכוב ביצועחוק העונשין