להלן החלטה בסוגיית סיוע לעובדים זרים מסתננים לארץ: החלטה- בענינו של המשיב מס' 2 בפני בקשה להחזקת המשיבים 1 ו-2 במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996. [להלן:"החוק"]. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס להם שהייה שלא כדין בישראל, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל - התשי"ב - 1952 וכן קשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד למסתנן. בכתב האישום נטען, כי ביום 25.1.05, בעת ששהו המשיבים במדינת ישראל, ללא אישורי שהייה, קשרו המשיבים קשר לסייע ל- 6 נתינים זרים מסין להסתנן ארצה דרך גבול ישראל מצרים מבלי שיש בידיהם אישורי כניסה והיתרי העסקה כנדרש בחוק. במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי חומר החקירה ועל פיו טענה ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיבים בכתב האישום. ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיבים עילת מעצר בשל מסוכנותם ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להיעתר לבקשתו ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. הצדדים הסכימו שהבקשה תתקבל כלפי המשיב מס' 1, וכב' השופט שפסר אישר את הסכמת הצדדים והורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים, כאמור בהחלטתו מיום 7.2.05. לפיכך, החלטה זו מתייחסת מכאן ואילך רק בעניינו של המשיב מס' 2, אשר יכונה מעתה ואילך "המשיב". ב"כ המשיב טען, כי לא קיימות כנגד המשיב ראיות לכאורה לגבי המיוחס לו בכתב האישום. נטען כי מדובר בעובד זר חוקי לחלוטין, אשר רק מסיבות בירוקרטיות, הקשורות במשרד הפנים, קיים עיכוב בקבלת אשרת העבודה עבורו. עוד טען ב"כ המשיב, כי אין במעשים המיוחסים למשיב, כדי לפגוע בביטחון המדינה, כי מדובר במשיב שאין לו שום איבה למדינה, אשר בא במטרה להתפרנס ולפרנס את משפחתו וכי נקודת המפגש לא היתה במקום רחוק, אלא בסמוך לעיר באר שבע וכי המשיב לא ידע ולא יכל לדעת שמדובר במסתננים בלתי חוקיים. עוד ציין ב"כ המשיב כי יש לערוך הפרדה בין המשיב 1 לבין המשיב מס' 2 שכן לשיטתו, המעורבות של המשיב 2 פחותה ומינורית. אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י). זאת ועוד, לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו שם ושאחת מהם, האמורה בסעיף קטן (ב) היא "שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה". בסעיף קטן (ג) פורטו 5 חלופות שעליהן נאמר כי "חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן (ב) אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת". לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בחומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיב ואף קיימת עילת מעצר כנגדו בשל מסוכנותו וזאת לאחר שנמצא כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הצבור כפי שקבוע בסעיף 21 (א)(1)(ב) . אומנם בנסיבות העניין קמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיב ואולם על פי הקבוע בסעיף 21 (ב) לחוק עדיין מוטלת על ביהמ"ש החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחרותו של המשיב פחותה. לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו. בנסיבות העניין אין בפני בית המשפט ראיות המעידות על מסוכנות מוגברת מהמשיב המצדיקה המשך מעצרו עד תום ההליכים ומנגד, נראה שניתן לסכל את החשש של הימלטות מהדין, שהיא עילת המעצר העיקרית, על ידי המצאת ערבויות מתאימות והפקדת כספים במזומן. בתוצאה אליה הגעתי התחשבתי בין היתר, בפסיקה אשר הוצגה לעיוני, לפיה על המקרה שבפני - אין תחולה לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט) תשי"ד - 1954. לפיכך, משמצאתי כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה בתנאים מגבילים, ומששקלתי את השיקולים לקביעת ערובה על פי הקבוע בסעיף 46 לחוק, הנני מורה על שחרורו של המשיב, בכפוף להמצאת ערובה להלן ובתנאים הקבועים בסעיף 48 (א) רישא לחוק בנוסף לאלו המפורטים בהחלטתי כדלקמן: א. המשיב יפקיד סך של 25,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ב. המשיב ימציא ערבות עצמית על סך של 50,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ג. תחתמנה שתי ערבויות צד ג' כל אחת על סך של 25,000 ₪, כאשר אחת הערבויות תחתם על ידי הקבלן מר גבי מכלוף והשניה תחתם על ידי אדם שהוא תושב ישראל, להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. בטרם ישוחרר המשיב יועברו שמות הערבים לנציג המבקשת על מנת שיבדק שאין להם רישום פלילי כלשהו. ד. המשיב יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט, להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ה. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. המזכירות תשלח עותק הצו למשטרת הגבולות. ו. נאסר על המשיב ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה. ז. יפר המשיב תנאי מתנאי השחרור - יעצר על-אתר. בכפוף להמצאת כתב ערובה, עפ"י הקבוע בסעיף 49 לחוק ובתנאים שנקבעו לעיל, ישוחרר המשיב ממעצרו. לא הומצאה הערובה - יובא המשיב בפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן החלטתי . זכות ערר כחוק. משרד הפניםמסתנניםעובדים זרים